תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

ברכות התורה
ברכות
כותב החידוש: אביתר בר-טל

מראה מקומות: או"ח סימן מז

'אמר רב יהודה אמר רב:

מאי דכתיב "מי האיש החכם ויבן את זאת.. ויגידה על מה אבדה הארץ", דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פרשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר "ויאמר ה' על עזבם את תורתי", אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה'

(ב"מ פה:, נדרים פא.)

עיין בהסבר הר"ן בשם רבינו יונה (על הגמרא בנדרים), בביאור הב"ח, ומג"א בתחילת הסימן וכן בדבריהם של המהר"ל (תפארת ישראל, בהקדמה), והרצי"ה[1].

 

1.        חיוב הברכה.

משנה ברורה בתחילת הסימן (ס"ק א), מביא מחלוקת ראשונים האם ברכת התורה הווי מדאורייתא או מדרבנן. השאגת אריה (סימן כד) מבאר באריכות ומוכיח דבריו שזו אכן ברכה מהתורה[2].

אומנם, השערי תשובה הביא בשם מטה יהודה ומחזיק ברכה ששוא"ת עדיף ולא יחזור ויברך, אך אומר המ"ב שקשה לסמוך על דבריהם אחר שרמב"ן, רשב"א (בפרק שלושה שאכלו) והחינוך סוברים דהווי מהתורה, וכן ידוע שעונש מי שאינו מברך על התורה גדול מאוד[3]. אומנם מסיים דבריו ואומר שעדיף שיבקש מאחר שיוציאנו אם לא ברך, או שיכוון לצאת יד"ח בברכת אהבה רבה[4], שיש נוספים דסברי אף הם דהוא מדרבנן[5].

הפרי מגדים וכן הביה"ל (סעיף יד), מביאים נפק"מ שקטן שהגיע לחינוך אינו יכול להוציא גדול יד"ח לסוברים שזו ברכה מדאורייתא.

 

2.        שתיים או שלוש ברכות.

פשט הגמרא מברכין שתי ברכות בברכות התורה, ברכת 'לעסוק בדברי תורה' שממשיכה 'והערב וכו' עד חתימתה 'המלמד תורה לעמו ישראל', וברכת 'אשר בחר בנו' שחותמת 'נותן התורה'.

וכן דעת רש"י (ד"ה 'ורבי יוחנן') וכותב תר"י בשם ר' יעקב שמברכין שתי ברכות אחד כנגד תורה שבכתב ואחת כנגד תושב"ע. וכן כותב רא"ש בשם ר"ת ומסביר שלכן אומרים והערב, שהיא המשך הברכה הקודמת, וההגהות מיימוניות (אות ל') מפרט שהאות ו' מחברת בין שני חלקי הברכה ומוכח שזו ברכה אחת. וכן דעת הטור, ומוסיף הב"י (אות ו) שזוהי דעת תוס' בג' מקומות בש"ס וכן המרדכי (סי' לא) וגם דעת הט"ז.

בניגוד אליהם, קמים וגם ניצבים רי"ף בהבנת תר"י בו, רמב"ם (הלכות תפילה פ"ז הל' י'), רשב"א (ד"ה 'ורבי יוחנן') בשם בעל המאור והאבודרהם שסוברין שיש ג' ברכות, ש'הערב' היא ברכה בפ"ע.

הב"י פוסק למעשה לומר עם ו', דממ"נ לדברי האומרים שהיא ברכה אחת אם חיסר ו' הווי מפסיק באמצע ברכה ואילו לדברי האומרים שהיא ברכה בפ"ע אע"פ שאמרוה עם ו' אין בכך כלום. ופוסק כך מפורש בשו"ע לומר עם ו'.

הרמ"א כותב שי"א בלא ו' 'וכן נהגו', אך מוסיף שיותר טוב לומר עם ו'. ומסבירים בו ט"ז ומג"א (אות ה' בשניהם), כפי דברי הב"י שהווי שפיר מכל מקום.

המ"ב פוסק שכך נוהגין כיום. אומנם, במקום אחר (סי' מ"ו ס"ק י"ד) מביא בשם הרמ"א שאלו ג' ברכות וסופר אותם כך בחיוב אמירת מאה ברכות ביום.

בספק עניית אמן אחר 'לעסוק בדברי תורה', נראה דהוא תליא במחלוקת האם הווי ב' או ג' ברכות.

כתב הט"ז בשם האר"י שאומרין אמן, והמג"א (ס"ק ה) הסביר שאכן לדעת האר"י יש ג' ברכות. ובמ"ב פוסק שנכון שהמברך יברך ברכה זו בלחש, שלא להיכנס לספק עניית אמן.

 

3.        גרסת הברכה.

הטור כותב שנוסחא שלנו היא 'על דברי תורה' ולדעת האשכנזים, 'לעסוק בדברי תורה", והביא ב"י בשם רבינו יונה שבנוסח מדויק כתוב 'על דברי תורה', והוסיף בשם האבודרהם שנוסח זה כולל גם את לימוד התורה וגם את עשיית המצוות. אך מעיר שאם כך, עדיף טפי לברך 'לעסוק' שהיא ברכה ייחודית ללימוד גרידא.

בשו"ע פוסק את גרסת 'על דברי תורה', שזו גם גרסתו של הרמב"ם.

הב"ח מסביר את גרסת האשכנזים שהדגש הוא על הלימוד, שכל הבטחת קוב"ה 'אם בחוקותיי תלכו', הייתה דווקא על הלימוד שהוא העמל, 'שתהיו עמלים בתושב"ע על מנת לשמור ולקיים', והגר"א ומ"ב (סק"ח), פוסקים לומר 'לעסוק'.

בנוסף, הב"ח כתב להוסיף בברכה 'וצאצאי צאצאינו ע"פ הגמרא בב"מ, 'כל שהוא ת"ח, ובנו ת"ח… אין התורה פוסקת מזרעו', אך מג"א דחה דבריו וביאר שבמילה 'צאצאינו' הכוונה לכל יוצאי חלצינו, וכן פוסק מ"ב (סק"ט).

 

4.        לימוד לאחר הברכה.

הגמרא מביאה מימרא של  רב יהודה בשם שמואל, שאדם שהשכים ללמוד צריך לברך ברכת התורה, אך אם קרא ק"ש ואמר ברכת 'אהבה רבה', נפטר בכך מחובתו.

מסביר רש"י (ד"ה, 'שכבר נפטר'), שבברכת אהבה רבה יש מעין ברכת התורה, 'ותן בלבנו ללמוד וללמד וכו".

תוס', באותו ד"ה, מביא את דברי הירושלמי (הלכה ה'), שנפטר בברכת אהבה רבה, רק בתנאי 'והוא ששנה על אתר'[6] ומסביר תוס', 'פירוש- לאלתר. שלמד מיד באותו מקום'[7]. וא"כ, מדוע אנו שאין אנו לומדים מיד אחר התפילה, לא מברכין שוב לפני הלימוד? ומביא ר"י שני תירוצים.

1.        אנן לא פסקינן כוותיה דירושלמי. וכן מביא תר"י השם 'העולם'.

2.        אף לירושלמי, דווקא בתר אהבה רבה צריך ללמוד מיד, אך ברכת התורה פוטרת לכל היום אף עם לא למד מיד לאחריה.

תר"י מבאר לפי התירוץ השני, שברכת אהבה רבה, 'אין תקנת חיובה אלא על ק"ש בלבד, נראה שמתחילה לא קרא אותה אלא לדעת חיוב ק"ש בלבד, ואינה פוטרת הקריאה שקורא אח"כ, אלא שקורא מיד. אבל ברכת התורה שתקנוהו לחיוב קריאת התורה פוטרת כל היום ואין צריך לברך בכל פעם ופעם שקורא'[8]. וכן כותב הרא"ש ונראה שזוהי דעתו, וכן פוסקים האשר"י, רבינו ירוחם, מרדכי, טור, ב"י ומג"א. וכן מבין המ"ב שפוסק השו"ע.

כותב הדרכי משה (סק"א*) שזהו גם דעתו של ההגהות מיימוניות ( פ"ז בהלכות תפילה, אות ט' )[9],[10].

רבותינו הצרפתים (מובאים בתוס' הנ"ל), פוסקים כפשט דעת הירושלמי, שבין אחר ברכת אהבה רבה ובין אחר ברכת התורה גופא, צריך ללמוד מיד[11]. וכן הבין מהר"י אבוהב (מובא בב"י סו"ס ז-י), בדעתו של הטור. וכן דעת הרמב"ם (פ"ז מהלכות תפילה) בפשטות, וכן פוסק הגר"א, והוא מסביר כך גם את דברי הרא"ש ומוסיף שכן פוסקין מהרש"ל וסמ"ק.

ב"ח (אות ה'), מאריך בדבריו לבאר שלכו"ע ישנה חובה ללמוד מיד לאחר ברכת התורה, ומוכיח שזו אף דעתם של תוס', רא"ש, רבינו ירוחם ומרדכי וכל דבריהם היו רק שפרשת התמיד נחשבת לימוד אע"פ שאין בה גילוי דעת מפורש.

מעירים הט"ז והדרכי משה (סק"ב) שכיום הרי אנו לומדים אחר ברכת התורה את ברייתא דרבי ישמעאל ופרשת התורה, וכך יוצאים יד"ח כולם.

מ"ב (ס"ק י"ח) מסכם שלדעת האחרונים סבירא להו שדין ברכת התורה כברכת המצוות וישנה חובה לקיים המצווה 'עובר לעשייתן' ומביא שכן הסכימו הפר"ח, הגר"א וחיי אדם.

ובשעה"צ, מוסיף את רש"ל, ב"ח ודרכי משה[12].

אך מסייג מעט דבריו, שכיוון שיש פוסקים שסוברים שאין צורך ללמוד מיד, אם הפסיק אחר ברכת התורה, יכוון לצאת יד"ח באהבה רבה וילמד מיד אחר התפילה[13], [14].

 

3.        הפסק בברכה.

3 א. שינה.

בתוס' הובאה דעת ר"ת שסובר שברכת התורה פוטרת עד הבוקר הבא, ולדבריו אדם שישן שנת קבע על מיטתו אך קם לפני עלות השחר, אינו צריך לברך שנית עד שיעלה עמוד השחר. וכתב ר"י עליו, 'ולא נהירא'.

תר"י סובר שלימוד התורה של הלילה נמשך אחרי היום, וניתן להבין שסובר כר"ת. אך אפשר גם להבינו כדעת הרא"ש שסובר אף הוא שהלילה הולך אחר היום אך מוסיף ששינה הווי הפסק לברכה, ומובנים דבריו לפ"ז שאף שינה ביום הווי הפסק. וכן כתב הטור, ומוסיף ששנת עראי לא הווי הפסק[15] ונ"ל שרא"ש לא יחלוק על זה. וכן ההגהות מיימוניות (שם), מביא תשובה של מהר"ם מרוטנבורג, ששינה מסיחה דעתו מלימוד והווי הפסק.

אדם שישן שנת קבע ביום, נראה לכאורה מדברינו עד כה שפשוט שצריך לברך, אך הב"י (שם) מביא את האגור בשם אביו, שסובר שאין לברך, וכותב ע"ז האגור 'וכן נראה לעשות', ולהבנתי סברתו היא סב"ל.

מקשה עליו שם הב"י, שהרי מהר"ם, רא"ש ורבינו שמחה לא פלוג בין יום ללילה, ולא מצינו מאן דפליג עליהו. ומנסה להסביר את דעת אביו של האגור שאולי נאמר שמצרפים את דעת ד"ת, שאע"פ שבשנת קבע בלילה, לא פסקינן כוותיה[16], בשנת קבע ביום חיישינן לדבריו, ומוסיף שכן נוהגין העולם.

כך כתב בשו"ע (סעיף יא) שאומנם היה צריך לברך לאחר שנת קבע ביום כמו שמברכים אחר שנת קבע בלילה, אך נהגו העולם שלא לברך.

אך מג"א (ס"ק י"א) הביא את הלחם חמודות שכתב שרבו היה נוהג לברך אחר שישן ביום, וט"ז (ס"ק ט) הסביר את דעת המזקיקין לברך, שלאחר שנת קבע האדם הינו ברייה חדשה, אף ביום.

המ"ב (סקי"ט) כותב שכן הסכימו הפרי חדש והאליה רבה בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א, וכן פוסק החיי אדם.

לכן ופוסק המ"ב שאע"פ שאפשר לסמוך על המנהג שלא לברך, פשוט שהמברך אחר שנת קבע ביום לא הפסיד.

הלבוש (ס"ק כ"ח) מעיר ששנת קבע בלילה, אף אם ישן רק בתחילת הלילה הווי הפסק גמור, אף לדעת הסוברים שביום לא הווי הפסק.

אדם שלא ישן כל הלילה, כתב המג"א (ס"ק י"ב) שמפשט לשון השו"ע משמע שלא יברך בבוקר, שכותב 'הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן'.

וקשה לו על דין זה, שהרי למ"ד שבשינה תליא מילתא האם לברך, שפיר הווי שאין לברך, אך אנן דפסקינן שאחר שנת קבע ביום לא יברך עולה שלא בשינה תליא מילתא וא"כ צ"ל שמה דמברך בבוקר הווי משום דקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דברכות השחר.

א"כ לדידן צריך לברך אף שלא ישן, שלא הייתה דעתנו לפטור בברכה אלא רק יום אחד כתקנת חכמים. ואף אם השכים קודם עלות השחר יצטרך לברך , מידי דהווי כשאר ברכות השחר.

הפמ"ג מפנה לדברי המג"א ומביא 'אנן סבורים' ולהבנתי פוסק כמג"א.

המ"ב (סקכ"ח) מביא שזו מחלוקת, שלדעת חיי אדם בשם פרי חדש והגר"א, אין צריך לברך, ואילו לדעת דרך החיים בשם מג"א ואליה רבה אין צריך לברך, ופוסק שסב"ל, אך אם יוכל יראה לשמוע ברכת התורה מאחר, ויכוונו שניהם שיוצא בברכתו או שיתכוון לצאת בברכת אהבה רבה[17].

ומוסיף מ"ב בשם רעק"א שאם ישן שנת קבע על מיטתו ביום ואז היה ער כל הלילה, לכולי עלמא צריך לברך ברכת התורה בבוקר, אא"כ התכוון לצאת באהבה רבה דערבית ולמד מיד אחריה.

3ב. הפסקות אחרות.

הגהות מיימוניות שהובא לעיל מביא את דעת מהר"ם מרוטנבורג, שאין הפסקות אחרות מלבד שינה המחייבות ברכה , אך גם את דעתו של רבינו שמחה שחולק וסובר שאף אחרי מרחץ וביה"כ צריך לברך, שכיוון שאסור ללמוד שם, מסיח דעתו מהלימוד.

האגור (סי' א', מובא בב"י סקי"א) סובר כמהר"ם ומסביר שבמקומות אלו צריך להיזהר בדיניהם ולכן אין האדם מסיח דעתו בהם מהלימוד.

מסכם הב"י (אות י"א, בתוך 'בדק הבית') שכן נהגו שלא לברך אחר מרחץ וביה"כ וכן פוסק בשו"ע[18] ובגר"א.

 

4.        הרהור קודם הברכה.

בית יוסף (אות ד) הביא את דברי האגור שמותר להרהר בדברי תורה קודם ברכת התורה, דלעניין ברכה הרהור לא הווי כדיבור וה"ה לק"ש ותפילה. ומביא את דברי תוס' (ברכות כ:, ד"ה 'ורב חסדא') דהרהור לאו כדיבור דמי. הדרכי משה (אות ג') הביא שכן דעת רבינו יונה (בדפי הרי"ף, בתר"י, דף י.), וכן פסק שלפסוק דין בלא נתינת טעם הווי כהרהור ונראה שסובר ששפיר הווי לעשות זאת קודם ברכת התורה.

כן פוסק שו"ע (סעי' ד) שהמהרהר בדברי תורה אין צריך לברך. אך הגר"א (אות ב) מקשה עליו מדוע לא יברך, הרי הברכה היא על המצווה, ועל לימוד תורה נאמר 'והגית בו יומם ולילה', ומסביר שכוונתו ללב. עולה שהרהור הווי שפיר מצווה, וק"ו שלפסוק דין צריך לברך. ונשאר בצ"ע.

הב"י (אות ג) מוסיף בשם האבודרהם, וכן פוסק בשו"ע (סעי' ג) שהכותב דברי תורה , אע"פ שאינו קורא צריך לברך[19]. 

מקשים עליו הט"ז (סק"ב) וכן המג"א (סק"א), מהי שנא מהרהור. ומביא הט"ז תירוץ לפי דברי רבינו יונה בנושא אחר, שהכותב מוציא תיבות מפיו ואולי לכן יצטרך לברך קודם. אך דוחה תירוץ זה שעל ספק לא היינו מצריכין לברך. ופוסק למעשה שהכותב חייב בפירוש להוציא תיבות מפיו, ומוסיף שבכל לימוד צריך להוציא מקצת תיבות מפיו שלא יהיה ברכה לבטלה.

אומנם, הפמ"ג (סק"ב), מחלק לפי דברי הלבוש והעטרת צבי דכותב הווי מעשה ואילו הרהור הווי רק מחשבה בעלמא. וכן מעיר שאין צורך להוציא תיבות מפיו בלימוד, דהרי כולם אומרים פרשת כוהנים וברייתא אלו דברים לאחר ברכת התורה.

המ"ב (ס"ק ד) כותב שלמעשה הסכימו האחרונים דלא לסמוך על המחבר לברך על כתיבה לבדה, ולכן ראוי לכל אדם להוציא קצת תיבות מפיו, להינצל מברכה לבטלה, אם לא אומר את פרשת כוהנים או אלו דברים ומוסיף שהרהור לאו כדיבור דמי, ומביא את הט"ז ואומר שדבריו הם על מי שלא אומר הלימודים שנוהגים לומר אחר ברכת התורה.

ומסביר בביה"ל דט"ז, מג"א וגר"א הסכימו דהווי כהרהור[20], וכמעט כל הראשונים והאחרונים סברי דהרהור לאו כדיבור דמי (מוכיח כן בביה"ל, סימן ס"ב, סעי' ד).

על דברי הגר"א, מדוע לא מברכים על הרהור הרי אף הוא הווי מצווה, מדייק בביה"ל, דאף לשיטתו אין הרהור ממש כדיבור, אלא רק מצווה, ונפק"מ שיודה שהמהרהר בד"ת תוך כדי ברכות ק"ש לא הווי הפסק. אומנם, לא מתרץ קושייתו.

 

5.        חיוב נשים.

ב"י הביא את דברי האגור שנשים מברכות ברכת התורה, שכן כתב מהרי"ל שחייבות בלימוד תורה שבכתב[21] וכן בלימוד הקורבנות. וכך פסק בשו"ע. והוסיף הסמ"ג (או סמ"ק, תלוי בגרסאות) המובא בט"ז שחייבות בלימוד הדינים הקשורים להן[22]  וכ"כ המג"א.

ולפי דבריהם, מחויבת כמו האיש בברכה ולכן יכולה להוציאו יד"ח אף למ"ד שהברכה היא מדאו', וכך פסק הפמ"ג בפירוש.

אך גר"א (מובא גם בביה"ל, סעיף יד) חולק וסובר שאכן מברכות, כמו שיכולות לברך על כל מצווה אף שאינן חייבות בה (וזו מחלוקת גדולה בין בני ספרד לאשכנז, ואכמ"ל).

ומוסיף של"ז אינן יכולות להוציא את האיש יד"ח.

 

[1] וכל הסברים אלו אינם חולקים כמובן אלא מוסיפים נקודות מבט שונות.
[2] לכן, בספק אם ברך נקטינן שספק דאו' לחומרא ולכן יחזור ויברך, וכן כתבו הפרי חדש וחיי אדם. אך מסייג המ"ב (ס"ק כה) שיברך רק את ברכת 'אשר בחר בנו' שהיא המעולה שבברכות.
[3] ראה לעיל.
[4] מעיר הפסקי תשובות שאף אם אינו יוכל לעשות אחת מעצות אלו אל ימנע עצמו מלימוד תורה מחמת הספק, שהרי לימוד תורה לכו"ע הווי מצוות מדאורייתא.
[5] דברי מאמר מרדכי בשם הלבוש ועולת תמיד
[6] והב"י (אות ז-י) מקשה על דבריו, הרי קורא ק"ש מיד אחריה וזה לימוד ויוצא יד"ח. ועונה שתי תשובות.

1. הירושלמי דיבר על מקרה מסויים בו אכן לא קרא ק"ש מיד אחר אהבה רבה.                     

2. ק"ש ותפילה לא הווי לימוד.

ועולה נפק"מ גדולה בין התירוצים, במי שלא למד אחר התפילה אך קרא ק"ש, האם צריך לחזור ולברך או לאו.

שו"ע (סעי' ח) כותב שיש להסתפק האם סגי בק"ש ולכן יש להיזהר לברך ברכת אהבת התורה[6].

ובביאור הגר"א (אות ז) הוכיח באריכות שאין ק"ש עולה ללימוד, ומ"ב (סקי"ז) כותב שזו גם דעת האליה רבה, ומוסיף שאם קרא לאחר זמן ק"ש הווי כקורא בתורה ואפשר דלכו"ע אין צריך לחזור ולברך אם לא למד מיד אח"כ.
[7] ועי' מ"ב ס"ק ט"ו בשם הלבוש ובביה"ל שם, שלאלתר כוונתו שלא התעסק בדברים אחרים ולא הפסיק בדיבור כלל, אך להביא ספר הלימוד וכדו', אין זה נחשב הפסק.
[8] ועיי"ש בהמשך דבריו.
[9] אומנם לענ"ד נראה שהגהות מיימוניות רק מביא את שתי תירוצי התוס', ולא פוסק כאחד מהם. וצ"ע.
[10] ובס"ק ב', כותב הדרכי משה שלדעתו צריך ללמוד מיד אף לאחר ברכת התורה. אך בהגהות הוצאת 'שירת דבורה' הביאו שם (הגהות והערות, הערה ח') שזו רק סברת מגיה ואין זו דעתו. דאל"כ, הוא סותר דבריו בדרכי משה הארוך.
[11] אומנם, בתוס' ניתן להבין שרבותינו הצרפתים רק מחמירים כך.

אך במרדכי (סוף פרק קמא דברכות, סימן כ"ט), המובא גם בדרישה (סק"א), כותב שזו דעתם.
[12] אומנם, עיין בהערה 10.
[13] ועי' שם סק"יג דה"ה ברכת אהבת עולם בערבית.
[14] לפי פשט כל השיטות שראינו, אדם שלמד מיד אחר אהבה רבה, נפטר בכך לכל היום מחיוב הברכה, וכן כותב הרא"ש במפורש. אך עי' בראב"ד, שמביא חילוק גרסאות בירושלמי ולפ"ז יש מ"ד שסובר שברכת אהבה רבה תפטור רק את הלימוד שצמוד אליה, אך לא את כל היום.
[15] ומסביר שם מהי שנת עראי, 'להתנמנם מיושב על אצילי ידיו'.
[16] בדעתו של ר"ת, מביא הב"י (אות י"ג) את דעת המרדכי (אות כ"ט) ואת דברי תר"י בשם רבינו יונה (ו. בדפי הרי"ף, ד"ה 'ואמר'), אך מנגד מביא את ר"י שנשאר עליו בצ"ע, וכן תרומת הדשן כתב שהוא ודודו היו נוהגין לברך, וכן האגור כתב שזוהי דעת יחיד, וכל הפוסקין אומרין שיש לברך.
[17] ועיי"ש שאחר ברכת התורה דחברו יראה לומר כמה פסוקים שיעלה לו כלימוד ואחר אהבה רבה יראה ללמוד מעט אחר התפילה.
[18] על דבריו שם, יש מחלוקת בין ט"ז למג"א, במי שאין דרכו ללמוד ורוצה ללמוד באמצע היום, האם צריך לברך שנית שהרי בברכתו בבוקר, לא התכוון על הלימוד. ועיי"ש מחצית השקל שרוצה ליישב שאינם מדברים על אותו מקרה.

אומנם המ"ב (סקכ"ב) מביא דבריהם וכותב שכן חולקין, ונראה מדבריו שלא סובר שיש נפק"מ בין שני המקרים המובאים במחצית השקל, ומכריע שיש להקל דהווי ספק ברכות, ומוסיף שגם הפמ"ג השאיר בצ"ע, ושגר"א למסקנה פסק כט"ז שלא יברך. עיי"ש.
[19] אומנם מחלק דזה רק כותב דרך לימודו אך הכותב דברי רשות אין צריך לברך.
[20] ועיי"ש שמסביר את דעת הפמ"ג.
[21] וכתב שם שדברי הגמרא על 'מלמדה תיפלות', נאמרו על תושב"ע.
[22] כשרות וכדו'.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים