תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בשאלת רבותינו הראשונים והאחרונים האם מתן תורה היה בחג השבועות
שבת

מראה מקומות: דף פו' ע"ב

מפרשים רבים דנו בשאלה הגדולה העולה מדברי רבא בגמרא במסכת שבת בדף פו' שבין לפי דעת חכמים הסוברים שמתן תורה היה בתאריך ו' בסיון ובין לפי דעת רבי יוסי שמתן תורה היה בתאריך ז' בסיון – היום בשבוע בו ניתנה לנו התורה היה ביום שבת, ומבואר שם בגמרא שבאותה שנה יצאו בני ישראל ממצרים בתאריך טו' בניסן שחל ביום החמישי בשבוע, ואם כן, אם נימנה את ימי ספירת העומר ממוצאי טו' ניסן שהוא ליל שישי נמצא שיום השבת בו ניתנה לנו התורה הוא היום הנ"א מיציאת מצרים ולא היום החמישים שבו אנו חוגגים את חג השבועות, וא"כ כיצד אנו אומרים בתפילותינו בחג השבועות שהוא זמן מתן תורתנו? גם בימינו לפעמים חל יו"ט ראשון של פסח ביום חמישי כפי שהיה בשנה בה יצאנו ממצרים, ובשנה כזו יחול חג השבועות – שהוא היום החמישים מתחילת ספירת העומר –  ביום שישי בשבוע, אך לפי הגמרא מתן תורה היה בשבת שהוא היום הנ"א ליציאת מצרים?

אמנם, יש שסוברים אחרת מדברי רבא בגמרא: המשנ"ב בהלכות חג השבועות (סימן תצד') מביא בשם חכם אחד טעם למנהג אכילת מאכלי חלב בחג השבועות שבזמן מתן תורה קיבלו עם ישראל את כל תרי"ג המצוות הכלולות בעשרת הדיברות כפי שמובא ברס"ג (רש"י מציין את דברי הרס"ג בפירושו בסוף פרשת משפטים) ומכיוון שנודע להם הלכות הכשרת הבשר לאכילה בניקור החלבים והכשרת הכלים והיה טורח גדול בדבר באותו היום – לכן אכלו מאכלי חלב, ולזכר קבלת פרטי התורה במעמד הגדול ואכילת מאכלי החלב שנבעו מכך באותו היום שקיבלו את התורה, אנו נוהגים לאכול מאכלי חלב. בספרו ליקוטי הלכות מציין המשנ"ב שטעם זה שייך רק לפי המובא בפרקי דרבי אליעזר בשם רבי אלעזר בן עזריה שתורה ניתנה בערב שבת והייתה יכולת עקרונית להכין את הבשר אך בגלל ריבוי המצוות הנקשרות להכנה זו שקיבלו כעת בסיני, נמנעו העם מאכילת בשר באותו היום, אך לפי הגמרא במסכת שבת אומרת שבאופן מוסכם בדעת רבותינו התנאים מתן תורה היה בשבת, הרי שבלאו הכי לא היו יכולים להכין את הבשר בגלל מצוות השבת שקיבלו באופן מפורש בעשרת הדיברות ואין באכילת מאכלי החלב הוראה על דברי הרס"ג שכל התורה נכללה בעשרת הדיברות.

אם כן, לפי דעת ראב"ע שבמדרש פרקי דרבי אליעזר שמתן תורה היה ביום שישי זה אכן היה היום החמישים ליציאת מצרים ולכן חג השבועות שאנו חוגגים ביום החמישים נקרא 'זמן מתן תורתנו', אך לפי הגמרא במסכת שבת צריך עיון כנ"ל. נדון במספר תשובות שכתבו רבותינו הראשונים והאחרונים.

תשובה ראשונה:

אחת התשובות היא של הריב"ש בשו"ת בסימן צו' שאומר שאכן התורה לא ציינה את חג השבועות כזמן מתן תורה ואינו תלוי אלא ביום החמישים מפסח, והסיבה שאנו אומרים בתפילה שזהו זמן מתן תורה הוא בגלל שברוב השנים (גם כאשר קידוש החדש הוא על פי העדים) חג זה חל בתאריך ו' בסיון בו ניתנה לנו התורה לפי דעת חכמים, כנ"ל. גם בערוך השולחן בהלכות חג השבועות מבאר כך ואומר שהתורה לא קשרה יום מסויים למתן תורה כי כל הימים שייכים לתורה, המייחד את חג השבועות הןא הבאת המנחה החדשה מן החיטים ולכן חג השבועות מכונה בתורה 'יום הביכורים' על שם מנחה זו.

ויש לעיין בדברי הריב"ש:

א. אמנם ברוב השנים חל חג השבועות בתאריך ו' בסיון אך הגמרא אומרת שכאשר מקדשים את החודש על פי הראיה חג השבועות יכול לחול גם בתאריכים ה' או ז' בסיון (תלוי במילוי והחסרון של החדשים ניסן ואייר), ואם כן גם אם נאמר שקבעו חז"ל בתפילה את נוסח 'זמן מתן תורתנו' לפי רוב שנים מכל מקום מה יאמר רבי יוסי שחי שנים רבות לאחר תקנת נוסח התפילה על ידי אנשי כנסת הגדולה וסובר שמתן תורה היה בתאריך ז' בסיון? הרי דבריו נסתרים מקביעתם של אנשי כנסת הגדולה שתיקנו לומר 'זמן מתן תורתנו' בחג השבועות לפי שברוב שנים הוא חל בתאריך ו' בסיון שבו ניתנה תורה לישראל?

ב. לפי הריב"ש יוצא שחג השבועות יסודו בהבאת מנחה חדשה למקדש ואילו זמן מתן תורה הוא רק עניין מצטרף לפי עניין התאריך ברוב שנים, ויש לעיין הרי בפשטות כאשר קבעו לנו חז"ל בתפילה והגדירו את הזמן כביטוי של עניין מסויים, הרי הוא מעיקרו של החג, כגון חג הפסח שהוא 'זמן חירותנו' או חג הסוכות 'זמן שמחתנו', ואם כן גם 'זמן מתן תורתנו' הוא חלק עיקרי ממהות החג ולא עניין משני לפי סדר התאריכים? כמו כן, גם קריאת התורה שקבעו חז"ל לחג השבועות – בעניין מתן תורה (כמבואר במסכת מגילה דף לא.) היא ביטוי למשמעות היום הזה? גם המנהגים של חג השבועות סובבים סביב מתן תורה כאכילת מאכלי חלב, שטיחת עשבים וכו' כפי המובא בפוסקים בהלכות חג השבועות?

תשובה שנייה:

הבאר היטב בהלכות חג השבועות מביא את הסבר המהרש"א במסכת ע"ז דף ג. שכאשר היו עם ישראל במצרים הם היו שקועים במ"ט שערי טומאה והיו צריכים לקדש ולטהר עצמם לקראת מתן תורה. ימי ההכנה לתורה השלימו את ישראל במעלת יראת שמים הקודמת לחכמה כמו שמובא במסכת אבות 'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת', ומתוך השלמה זו ביום החמישים ליציאת מצרים – קיבלנו את התורה ביום הנ"א, אלא שרצתה התורה להורות לנו על הכרח ההכנה של יראת שמים הקודמת לתורה ולכן ציוותה עלינו לחוג את היום בו הושלמה במידת יראת השמים הטהורה המכינה לתורה. 'זמן מתן תורתנו' הוא הזמן שמצידנו ובעבודתנו הוכשרנו למתן התורה. [על זה ניתן לקרוא את הפסוק 'אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה"- מטמונים הוא רמז למ"ט מונים – ימי ספירת העומר בהם מבינים ומשיגים יראת ה' שהשלמתם ביום החמישים לקראת קבלת התורה שהייתה ביום הנ"א].

הבאר היטב מסביר על פי זה את דברי רב יוסף במסכת פסחים (דף סח:) שהיו מכינים לו סעודה גדולה בחג השבועות והיה רגיל לומר 'אי לאו ההוא יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא' – אם לא היה היום הזה שממנו התגדלתי והתרוממתי כמה יוסף עוד יש בשוק שאינם טועמים ממעלה זו. שואל הבאר היטב על דברי רב יוסף ג' שאלות: א. מדוע רב יוסף לא אומר אם לא היה מתן תורה הרי בפשטות הוא מתייחס לאירוע מסויים ואותו הוא צריך להדגיש? ב. אם לא היה מתן תורה לא היו קיימים כלל שמים וארץ כפי שכתוב 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' ומדוע רב יוסף אומר שהיה כשאר יוסף שבשוק? ג. רב יוסף היה בעל ענווה כפי שרואים בסוף מסכת סוטה ואילו כאן לכאורה הוא לכאורה יצא ממידה זו בדבריו?

אמנם, ע"פ דברי המהרש"א הנ"ל מסביר הבאר היטב שאכן רב יוסף לא התייחס למעמד קבלת התורה אלא דווקא לחג שנחוג שלא בזמן קבלת התורה אלא יום אחד לפני כן – מצד מספר הימים – זהו 'האי יומא דקא גרים', ודווקא רב יוסף שהצטיין במידת הענווה ומובא בדברי רבי פנחס בן יאיר שענווה מביאה לידי יראת חטא, הרי שבוודאי גם זו הייתה מידתו הגדולה של רב יוסף – מידת יראת החטא, ורצה רב יוסף ללמד אותנו, כפי שגם רוצה התורה ללמדנו, כמה חשובה ונצרכת יראת השמים הטהורה כבסיס והכנה לקבלת התורה ולכן ערך סעודה חשובה והדגיש את ה'יום הזה' של ההכנה לתורה אותו אמרה התורה לחוג כדי ללמדנו את ערך המידה הקדושה של יראת השמים.

תשובה שלישית:

המהר"ל בספר 'תפארת ישראל' פרק כז' אומר שיש חילוק בין מתן תורה לבין קבלת התורה, מתן תורה הוא היום בו מצד הקב"ה היינו ראויים לקבלה וביום זה הוכרע מאיתו יתברך שנקבל אותה, כעין מלך שמחליט לתת לעבדו מתנה אך הקבלה בפועל היא עניין אחר והיא אכן הייתה ביום שלאחר מכן שהוא היום הנ"א ליציאת מצרים, דהיינו חג השבועות הוא היום בו הקב"ה  – שהוא מקדש את הזמנים – החליט לתת את התורה לישראל, ואילו הקבלה בפועל הייתה ביום שלאחריו, ולכן אנו ואמרים בתפילה 'זמן מתן תורתנו' ולא 'זמן קבלת תורתנו'.

אולי אפשר על פי דברי המהר"ל להבין פירוש חדש בדברי רש"י בסוף פרשת כי תבא: שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמ"ש (דברים לא') ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה לנו נתנה ושמח משה על הדבר ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' (לעיל כז) היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.

מה ההבדל בין הטענות 'קבלנו את התורה' לבין 'ניתנה לנו' המוזכרות בטענתם של בני ישראל? באופן פשוט 'קבלנו את התורה' זה באמירת נעשה ונשמע ולאחר מכן היא 'ניתנה לנו' במעמד הנשגב של מתן תורה, אך לפי המהר"ל הנ"ל ניתן עוד לומר שיש כאן שני חלקים אחד נתינת התורה מצד ההכנה שלנו והרצון האלוקי לתת לנו את התורה וקבלת התורה היא הקבלה בפועל שהייתה ביום הנ"א ליציאת מצרים – ביום השבת.

עוד תשובות נאמרו במפרשים, ונגענו רק בחלקם.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים