תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בשיטות המפרשים בגדר חזקה לג' שנים
בבא בתרא
כותב החידוש: דוד גולדשילד

מראה מקומות: כח'.

בגמרא כח'. אלא אמר רבא שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה תרתי ותלת מיזדהר טפי לא מיזדהר, א"ל אביי אלא מעתה מחאה שלא בפניו לא תהוי מחאה וכו', ומשמע בדברי רבא זדהו אף למסקנא טעמא דחזקת ג"ש. ותמוה מה בכך שתוך תלת מיזדהר בשטרי שיהא תועילחזקתו והרי סוף סוף אין לו ראיה והיכי מוציאין ממרא קמא בלא ראיה, או דנימא דעיקר טעמא הוא מדלא מיחה המערער ואיכא טעמא נמי דאחוי שטרך.

ועמדו בזה רבותינו הראשונים לבאר טעמא דחזקת ג' שנים.

א': שיטת הרא"ש דטעמא דחזקה לפי שאחר ג' שנים אינו נזהר בשטרו יותר ותיקנו חכמים שאם יביא עדים שאכלה ג"ש בשופי אי"צ להראות שטרו יותר, וכ"כ רש"י בכתובות יז': ד"ה שני חזקה דג' שנים שתקנו חכמים לכל מחזיקים בקרקע דמשאכלה ג"ש בלא ערעור נאמן לומר לקחתיה ואבד שטרי דכולי האי לא מיזדהר איניש בשטרא.

ב': שיטת רבינו יונה דתחילת הדין הוא תקנ"ח שהטילו עליו למחות תוך ג' אם רוצה המערער שלא יחזיקו בקרקע וממילא אם לא מיחה אמרי' דודאי זבנה, וז"ל פי' כיון דטפי לא מיזדהר הו" למחות ומדלא מיחה אמרינן דודאי זבנה לפי שהטילו חכמים עליו למחות כיון דטפי לא מיזדהר בשטרא, וע"כ טעמא דמילתא הכי הוא שאל"כ מה בכך אם לא מזדהר בשטריה טפי מתלת שנין מ"מ במה יצאה קרקע מחזקת בעליה ומה ראיה יש שהיה בידו שטר מעולם. עכ"ל. וכן מבואר בתוס' ב"מ קי'. ד"ה א"ל וז"ל ואור"י דהתם בטוען שמחזיק בה בגזל הויא חזקה שהיה לו למחות תוך שלש כי יודע בודאי שנכנס בה בגזל אם ישתוק לו ג"ש ולא ימחה שיטעון ע"י ג"ש שיהיה שלו ולכך היה לו למחות, שידוע לכל שתקנו חכמים למחות תוך ג' ואם לא מיחה יפסיד עכ"ל. וכן משמע בפיהמ"ש להרמב"ם וברמב"ם פי"א מטו"נ ה"ב וד', ויעויין בשער משפט סי' קמ' סק"ג שבירר שהעיקר בתקנ"ח ומ"מ השתא הוא כבר ראיה מדאו' מדלא מיחה.

ג': שיטת הרמב"ן וסייעתו, הרמב"ן לקמן מב'. ד"ה הא דתניא כתב וז"ל יש מפרשים דוקא בבנו גדול אבל בקטן לא בר מחויי הוא והילכך לאו בר חזקה הוא דכיון דכי מחי לאו בר איזדהורי בשטרא הוא איהו נמי לא מחי וכי היכי דאידך תניא אכלה בפני הבן הגדול הא נמי דאכלה בפני האב בבנו גדול, ואין אני מוחזק בטעם זה דטעמא דחזקה לאו משום אזדהורי בשטרא לחוד אלא כיון דשתיק רגלים לדבר אלא שתוך שלש אמרינן ליה למחזיק אחוי שטרך ולאחר שלש כיון דלא מיזדהר בה טפי איתרע ליה האי טענה ואמרי' לא לחנם שתק וקטן נמי לאו בר אזדהורי טפי נינהו, והכי מוכחא בסוגיא דריש פרקין כדאמרן, והא דאמרי' לח': מיחה בפני בנ"א שאינם יכולים לומר לו דלא הויא מחאה משום דאמרינן נמי רגלים לדבר שמכרה לו ובוש הימנו ובמקום חירום דאי נמי מיחה לא ידע ביה הו"ל לאיזדהורי בשטרי לעולם. ומיהו בתוך שלש לא מהניא ליה לקטן למימר לא איזדהר בשטרא דא"כ מי שאין לו דעת הרויח לא מצינו אותו אלא מפסיד עכ"ל.

בפשוטו מתבאר בדברי הרמב"ן דהי"מ ס"ל דכל עיקר דין חזקת ג"ש אינו מדלא מיחה אלא הכל תלוי רק בהא דעד ג' שנים הוי בר אזדהורי בשטרא ועל כן קטן לאו בר איזדהורי בשטרא ולית ליה חזקה, והרמב"ן ס"ל דעיקר דין חזקת ג"ש הוא מדלא מיחה אלא שזה קודם ג"ש, והא דרק אחר ג"ש מהני חזקתו הוא משום דעד ג"ש בר איזדהורי בשטרא.

ובדברי הרמב"ן ילה"ק, א'. מדוע בקטן דאין בו אחוי שטרך לא אמרינן דחזקתו לאלתר, דהא טעמא דהרמב"ן דמדלא מיחה הוי מיד ואחוי שטרך אומר שיצטרכו ג' שנים לחזקתו וא"כ בקטן דלא שייך אחוי שטרך מ"ט אין חזקתן לאלתר. ב'. הקשה השער משפט (קמ' סק"ג) מדוע יורש צריך להביא ראיה הרי אינו יודע את שטרותיו של אביו היכן הם וא"כ לא יכול לומר לו אחוי שטרך וא"כ מדוע אמרינן דביורש בעינן ג"ש הא מהני לאלתר, וממנ"פ אם מחשבינן מה שלא ידע הבן אם לאביו היה שטר מכירה לריעותא א"כ לא מהני ג"ש דהא ג"ש מהני רק לסלק ריעותא בשטר ואם אין זה ריעותא מדוע בעינן ג"ש הרי כיון דליכא ריעותא בשטרא הו"ל חזקה לאלתר. ובזה תירץ הגרש"ש דהא דאמרינן טענינן ליורש הוי דכל מה שהיה לאביו מעבירים לו וא"כ אם לא החזיק ג"ש מדוע שיזכה יורשו. ג'. הנה פסק השו"ע דכשמיחה אחרי שנה בפני עדים ואמרו עדי המחאה שלא סיפרו לאיש מעולם א"כ לא יהיה שייך אחוי שטרך דהא אמרו שלא סיפרו ולא היה לו לידע. ד'. הקשו האחרונים דהרי בכ"מ הדין שהמחזיק צריך להביא ראיה. ה'. מדוע כשיש עדים שהיה אצלו ב' שנים אמר ר"נ הכא דהדרא ארעא הדרא פירי הרי לתובע אין ראיה דאחוי שטרך. ו'. הקשה הקצוה"ח (קלה' סק"ב) מדוע בעבד קטן אמרינן לקמן לו'. דחזקתו לאלתר הרי בעבד יש שטר וא"כ הו"ל למימר אחוי שטרך. ז'. הקשה הקצוה"ח (קמ' סק"ב) דלקמן לה': אמרינן דאם היה המערער מגביה מהקרקע פירות ומניח ע"ג המחזיק דהיינו צנא דפירי וטוען לקוח דחזקתו לאלתר ואמאי נימא ליה אחוי שטרך. ח'. הקשה בחידושי ר' ראובן בסברת ר"נ לקמן כט': דבעינן זיל ברור אכילתך ומשמע בתוס' והרא"ש דבעי' בירור על כל הג"ש משום ברור אכילתך, ולרמב"ן הרי הרגלים לדבר הוי ביום אחד.

ובאחרונים כתבו (קה"י סי"ח, ובחידושי ר' ראובן) דהא דאמרינן מדלא מיחה הוי לולי התקנה דאחוי שטרך אך לאחר התקנה לא שייך ראיה דמדלא מיחה, די"ל דמשו"ה שותק דסמך על טענתו דאחוי שטרך, וכן משמע בלשון הרמב"ן שכתב דלאחר ג' שנים כיון דלא מזדהר טפי איתרע ליה האי טענה ואמרינן לא לחנם שתק, דמשמע קצת דטענת אחוי שטרך הוא טעם להא דבחנם שתק, ולפי"ז ניחא דאין רגלים לדבר אלא בשתיקת ג"ש, וניחא דאין מחאה בתוך ג"ש, וניחא הא דאמר ר"נ לברור אכילתך על כל הג"ש, וניחא קושית הקצוה"ח מקטן דלא מצינו טענת אחוי שטרך דכיון דבדין התורה שיזכה בחזקה או בדין מוחזק לא תועיל טענת אחוי שטרך לחייבו, וניחא בזה יורש דאין לו טענת אחוי שטרך ולכך צריך להביא ראיה כיון דכל שיש לו טענת אחוי שטרך אע"ג דאין לו שטר אין משתיקתו רגלים לדבר.

ונראה לבאר בדברי הרמב"ן והוא יסוד בחזקת שלש שנים, דהא דמדלא מיחה הוי רגלים לדבר דלא לחנם שתק אין כוונתו דמדלא מיחה מהני בתורת ראיה אלא כוונתו כמו בחזקת מטלטלין דאית ליה למחזיק חזקה משום שמחזיק כדרך שבעלים מחזיקים, אלא דשאני ממטלטלין דבהא החזקה מתחילה ע"י דאמרינן אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן והיאך בא לידו, ומשו"ה במטלטלי לא מספקינן לומר שאינו שלו, משא"כ גבי קרקע החזקה אינה מתחילה ע"י האיך בא לידו אלא ע"י הראיה מדיושב בה בשופי בלא מחאה, ולכך אמרינן דהוי חזקה משתח"י אדם שלו שרק בעלים מחזיקים בקרקע ואין אדם מחזיק בקרקע חברו בלא מחאה מהבעלים, ובתוך שלש אמרי' דדרך בעלים המחזיקים בשלהם וקנו הקרקע דמחזקי בשטר ואם אין שטר הוי מרעי לחזקת מה שתח"י שלו.

וכדבריו מבואר באבי עזרי (פי"א מטו"נ ה"א) שיסוד חזקת ג"ש אינו בגדר ראיה והוכחה אלא כענין שמצינו במטלטלין דחזקת משתח"י שלו כיון שמחזיק החפץ כדרך הבעלים מחזיקין, אכן זהו דוקא במטלטלין שיש הראיה איך בא לידו אבל בקרקע שאין ראיה זו והראיה היא מדיושב בה בלא מחאה וזהוה מה שעושה משתח"י שלו, וגדר הריעותא דאחוי שטרך פירש וז"ל אלא שבתוך שלש מאחר שעד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה א"כ דרך הבעלים שמחזיקין בשלהם אם קנו הקרקע מחזיקין בשטר, ואם אין לו שטר אין כאן חזקה משתח"י שלו מאחר שדרך הבעלים המחזיקין בקרקע שקנו הוא עם שטר עכ"ל.

ומעתה מיושב היטב הטעם שהמחזיק צריך לברר שאכל ג' שנים, דהקשינו שיספיק עדות של שנה אחת, דאין גדר החזקה מצד הראיה והוכחה של השתיקה אלא משום שמחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם, ולהכי תוך ג"ש בעלים מחזיקים עם השטר אבל אחר ג"ש בעלים מחזיקים בלא שטר ואז יש חזקה משתח"י גם בלא שטר.

וא"ש הא דהמר"ק לא צריך ראיה כיון שהחזיק כבעלים ללא עוררין והפשטות שזה שלו, ולפי"ז יש ליישב נמי קושיית הקצוה"ח מההוא דדלי ליה איהו גופה צנא דפירי, דאחר ג"ש אין המערער נאמן לומר לפירות הורדתיו, והקשה הקצוה"ח מ"ט הא ליכא ריעותא מדלא מיחה, ולהנ"ל מיושב שפיר דבדלי ליה צנא דפירי שהוא בתורת ראיה שזה שלו אמרי' שאם אמר לפירות הורדתיך אין ראיה מדלי ליה פירי ולכך אמרי' דילמא הורידו לפירות, משא"כ אחר ג"ש שהוא מדין חזקת בעלים שאין אדם אוכל בשל אחר בשופי ג"ש, וה"ז כחזקת מטלטלין ולא יכול לטעון לפירות הורדתיו דכמו שאינו יכול לטעון במטלטלי שהם שכורים או שאולין כך אינו יכול לטעון בחזקת קרקעות שהוא בתורת שכירות דהא מי שאוכל בשדה אוכל בתורת שהוא שלו.

וכדברי הרמב"ן איתא בריטב"א ובר"ן בסוגיין, דלולי טענת אחוי שטרך דין הוא שתהא ראיה אפילו באכילה אחת כעין שהתפיסה ראיה במטלטלין.

ד': שיטת הרשב"א בסוגיין דכיון שרוב בנ"א מקפידים רק באכילת פירות ג"ש לכן לוקח נזהר בשטרו עד ג' שנים, והיינו דהוי ריעותא בטענת המערער ובטענה רעועה אינו יכול לתבוע מהמוחזק ואף שיש לו חזקת מ"ק מ"מ הוא התובע, ומשום דקפדי אאכילת פירות ג"ש הלוקח חושש ונזהר בראיות כל שלש שמא יבוא אבל לאחר שראה דשותק בוטח שלא יערער. וכתב הרשב"א דאפילו דבר אלישיב דקפדי טובא כיון שרובן של בנ"א לא קפדי כולי האי אכתי נזהר על שטרו שמא יטעון עליו, ותירץ בזה מה שאמר רבא לקמן נ': דאשת איש צריכה למחות כשחפר הבעל בורות שיחין ומערות כיון שהחזיק בקרקע בפניה ולא מיחתה ואין הבעל נזהר בשטרו.

ובזה ניחא מש"כ הקצוה"ח בדלי ליה צנא דפירי דהתם הוא מדין חזקה לנזקין דהא עביד מעשה, ובזה ניחא הא דמהני מחאה אף כשלא שמע המערער משום דליכא הערמה דהא מיחה תוך ג"ש, ובזה ניחא הא דאר"נ זיל ברור אכילתך דכיון דלא חזינן דלא מקפיד צריך להזהר בשטרא, וגם בטוען לפירות הורדתיך י"ל דאינו נאמן כיון שנראה דריע טענתיה דנראה כמערים כיון שטען לאחר שלא נזהר בשטרו.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים