תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

דין ריקוד בשבת
ביצה
כותב החידוש: יוסף מולסון

מראה מקומות: מסכת ביצה דף לו ע"ב

איתא במתניתין (מסכת ביצה דף לו ע"ב) לא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדים ביו"ט. ע"כ. וי"ל שקל וחומר אסור בשבת. ופירשו בגמרא מהו טעמא של דין זה והוא משום גזרה שמא יתקן כלי שיר. וכך פסקו גם הרא"ש (שם) ובשו"ת נהרי אפרסמון (יו"ד סימן ג') וכן ברמב"ם (פרק כג מהלכות שבת הלכה ה') ובעוד אחרונים רבים.

אמנם כתבו התוס' (מסכת ביצה דף ל ע"א (ד"ה תנן) שכל מה שאסרו זה דווקא בימיהם שהיו בקיאים לעשות כלי שיר, אבל בימינו שאין בקיאים לעשות כלי שיר אין איסור בזה. אולם דעת רבותינו הפוסקים סוברים שגם בימינו יש לאסור משום גזרה שמא יתקן כלי שיר שהרי האומנים המקצועים יודעים גם לתקן את הכלי ולהחליף מיתר בכינור. וכמו ששנינו בעירובין (דף קג ע"א).

והנה פירש רש"י (מסכת ביצה דף לו ע"ב) ד"ה ואין מרקדין שהכוונה ברגל וכולן משום שמחה ושיר. וכן שנינו דין זה גם בגמרא (ביצה דף ל ע"א). ופירש רש"י בד"ה אין מטפחין משום שיר או משום אבל, אמנם הקשו התוס' (שם) על דברי רש"י ואמרו שלא מסתבר לומר שגם משום אבל אסור כיון שאם עושה כן משום אבל זה גורם לעצמו צער, והרי אסור להיות בצער אפילו בחול המועד וקל וחומר בשבת ויו"ט. וכך גם כתבו התוס' בשבת (דף קמח ע"ב).

והלום מצאתי וראיתי את דברי רבנו חננאל (דף לו ע"ב) שדן מהו נחשב ריקוד, והביא בדבריו את דברי הירושלמי וזה לשון קדשו "ריקוד עוקר רגלו אחת ומניח אחת, קיפוץ ב' רגליו כאחת" ע"כ דברי רבנו חננאל. וכך כתב גם במרדכי (דף לו ע"ב).

ומ"מ ראיתי בפוסקים האחרונים שהליכה במחול סביב עם שירות ותשבחות נראה שמותר אף לכתחילה כי הליכה זו לא נקראת ריקוד. וכך ראיתי לר' מרדכי אליהו בספרו מאמר מרדכי (שבת חלק ה' עמוד שעח) שאסור לרקוד בלא שינוי, אך מותר ללכת לאט כעין ריקוד, בצורה אחרת מזו שנוהגים בימות החול. וכך כתב גם בשו"ת יחוה דעת (חלק ב' סימן נח בהערה). ובילקוט יוסף הוסיף שהמחמיר גם בזה תבוא עליו ברכה. ונראה לומר שלמרות זאת גם לכתחילה מותרת הליכה במחול. הסכת ושמע מה שאמר ר' יצחק יוסף בשיעורו, שמי שלא נעים לו שכולם רוקדים והוא עומד בצד ולא רוקד יכול ללכת כעין ריקוד (הליכה במחול) ובלבד שלא ירקוד.

ופסק מרן בשלחנו הטהור (סימן שלט סעיף ג') והעתיק דבריו ככתבם וכלשונם "אין מטפחין להכות כף אל כף ולא מספקים להכות כף על ירך, ולא מרקדין גזרה שמא יתקן כלי שיר וכו', ולספק כלאחר יד מותר. ע"כ לשון קדשו. וכתב הרמ"א בהג"ה שמה שנוהגים כיום שמספקין ומרקדין, ולא מוחים בהם משום שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין, ויש אומרים שבזמן הזה הכל מותר מפני שאין אנו בקיאים בעשיית כלי שיר, ואין לגזור משום שמא יתקן כלי שיר, שדבר שאינו מצוי הוא, ואפשר שעל פי זה נהגו להקל. ונראה שלפי סברתו הראשונה (שאסור לרקד ולטפח בשבת ויו"ט) שעדיף שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין, מדובר במקרה שוודאי לא ישמעו לנו. אבל במקרה שיש לנו ספק אם ישמעו לנו או לאו יש למחות בידם. וי"ל שלפי סברתו השניה שכתב שאפשר שעל פי זה נהגו להקל, כתב זאת בשם הי אומרים, והרי יש כלל בידנו שסתם ויש אומרים הלכה כסתם וכמו שכתב בעין יצחק (חלק ג' עמוד תסב) וכן ביחוה דעת (חלק א' בכללי ההוראה שבסוף הספר). ונראה לי לומר שהרמ"א סובר כדעתו הראשונה להחמיר, ואת מה שהתוס' כתבו שאין איסור זה חל היום כי לא יודעים לתקן כלי שיר הביא זאת בדעת היש אומרים. וכתב בילקוט יוסף (שבת חלק ד' סימן שלט סעיף ה') שהרואה ספרדי המטפח ומרקד בשבת ראוי להעיר לו ולהודיע לו שזה נגד ההלכה.

ועתה הבוא נבוא לבאר בדין טיפוח וסיפוק (מחיאת כפים) בשבת. ופירש"י (ביצה לו ע"ב) שטיפוח הכוונה ידיו זו לזו. ובמסכת שבת (דף קמח ע"ב) פירש שטיפוח הכוונה על הלב. וכתב  המאירי שהטיפוח יד על יד אסור, ופירשו בתלמוד המערב שאם עשה כן דרך שינוי בגב היד מותר, והוא שאמרו אחורי ידיהון שרי. בהילוליה דר' שמעון ברבי הוו מטפחין אחורי ידיהון בשבתא. ע"כ לשון המאירי. ומדברי המאירי נראה שלמחוא כפים על גב היד שרי. וכמו שכתב הרמב"ם (פרק כג מהלכות שבת הלכה ה') שלספק כלאחר יד מותר. וראיתי את מה שכתב במשנה ברורה (סימן שלט סק"ז) שאין מטפחין בין באבלו ובחמתו לעורר הצער ובין מחמת שמחה, וכולם משום גזרה שמא יתקן כלי שיר לעורר האבל או השמחה. וכך פסק גם הר' מרדכי אליהו בספרו מאמר מרדכי (שבת חלק ה' עמוד שעח) שאסור למחוא כף בלא שינוי, אבל בשינוי מותר, כגון: באופן שמכה עם גב היד על כף היד וכו'.

ועיני צופיה לגאון בעל המגן אברהם (שם) שמותר לרקד בשמחת תורה לכבוד התורה. וכן כתב בט"ז וז"ל וכתב בית יוסך בשם מהרי"ק שורש ט' שביום שמחת תורה מותר לרקד בשעת שאומרים קילוסים לתורה משום כבוד התורה כיון דלית בה אלא משום שבות. עכ"ל וזה לכו"ע. וכן בבאר היטב.

ובמשנה ברורה הוסיף שבשאר שמחה של מצוה כגון בנישואין אפילו הכי אסור. וכך כתב הגאון ר' זלמן (סימן שלט סעיף ב') שבשמחת נישואין אסור לרקד ולטפח ובשמחת תורה מותר. וכן פסק בחזון עובדיה (שבת חלק ה' עמוד ער) וכן בחזון עובדיה סוכות (עמוד תנו) וכן במאמר מרדכי (שבת חלק ה' עמוד שעח) שמותר למחוא כפים ביום שמחת תורה אפילו כשנופל ביום שבת ומצוה גדולה מאוד לעשות כן כיון שעושה לכבוד התורה. ולפע"ד נראה שכל מה שהתירו ריקוד בשמחת תורה הוא רק בשעה שאומרים קילוסים לכבוד התורה. היינו בזמן ההקפות עצמם, ולא סתם ככה במשך היום שלא בהקפות, וכך משמע מלשון הפוסקים. ושמחתי כמוצא שלל רב כאשר ראיתי שכ"כ בספר חזון עובדיה (שבת חלק ה' עמוד ער סימן יג בהערה).

שא נא עיניך וראה מה שכתב הר' יחיאל מיכל אפשטיין בספרו ערוך השלחן (חלק ב'  סימן שלט סעיף ט'). שהסיפוק והריקוד שלנו לא נאסר מעולם, כיון שבזמן חז"ל היה זה בעת שמזמרים בכלי שיר והיו מטפחים ומספקים ומרקדים ע"פ סדר השיר, אמנם עכשיו אין זה כלל בעת שמזמרים בכלי שיר אלא בעת שמשוררים בפה שירי שמחה ומוחים כף אל כף שזה טיפוח בעלמא ולא ע"פ סדר השיר. וגם הריקוד הוא לא כמו הריקוד שהיה שלהם, ואין כאן גדר שמא יתקן כלי שיר, אין שייכות לזה כלל. ע"כ דברי ערוך השלחן.

וראיתי עכשיו בשו"ת יחוה דעת (חלק ב' סימן נח) שדחה את דבריו של הגאון בערוך השלחן, שהרי גם בזמננו מחיאות הכפים נעשים ע"פ קצב הנגינה והשירה בפה. ועדין יש לחוש שמא יתקן כלי שיר. כמו שכתב מרן הבית יוסף (סימן שלט) שמדברי רבנו יוסף קולון (שורש ט') שכתב שרק בשמחת תורה יש להתיר לרקד לכבוד התורה, מוכח שאין חילוק בזה בין זמן חכמי התלמוד לבין ימינו. וכך דעת רוב הפוסקים שהביאו להלכה דין זה, ולא חילקו בכך.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים