תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

האבילות בבין המצרים, ושבתות בין המצרים.
כללי
כותב החידוש: ישראל מאיר אביטן

מראה מקומות: שולחן ערוך אורח חיים תקנב, גמ' ב"מ נט, ברכות ג' א'.

פסק השו"ע (או"ח תקנ"ב י') וז"ל "אם חל תשעה באב באחד בשבת, או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". ומבואר דאין אבילות נוהגת בשבת כלל, ואפילו בשבת שחלה בתשעה באב עצמו, הרי הוא מעלה על שולחנו בסעודה המפסקת בשר ויין כסעודת שלמה. וידוע שאין דיני אבילות חלים כלל בשבת, הן לענין רחיצה שמותר לרחוץ בער"ש בתשעת הימים, והן לענין שירה וזמרה וכל מיני תענוג.

ובפשוטו הענין הוא שבשבת אסור להתאבל כיון שהאבילות היא סתירה למנוחה והשמחה שאמורה להיות בשבת. אך מעיקה"ד שייך אבילות אף בשבת אלא דשבת דוחה את ענין האבילות.

אכן נראה לבאר יותר, דבשבת אין מקום לאבילות כלל ועיקר. דהנה ענין האבלות על חורבן הבית הגדול והנורא הוא על הריחוק מהשי"ת, הבכי והאבל הוא לא על מה שהקב"ה כילה חמתו על עצים ואבנים, אלא האבל הוא על כך שהקב"ה התרחק מאיתנו.

עיי' בב"מ נ"ט א' "אמר רבי אלעזר מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי" [ידוע שתפילה היא חיבור עם השי"ת ולאו דוקא בקשת בקשות, תפילה הוא משורש "תפילין", היינו חיבור, השורש הוא פתיל דהיינו חיבור של ב' פתילים יחד, שפותל אותם א' ברעהו ומחברם]. מבואר בגמ' דמיום שחרב ביהמ"ק הקב"ה רחוק מאיתנו, ואי"ז אבלות על ביהמ"ק גרידא אלא על הריחוק שיש בין עמ"י לקב"ה. איתא בברכות ג' א' "בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם", ומבואר דעיקר ענין החורבן הוא הגלות – אב שהגלה את בניו. והיינו שיש ריחוק וכנ"ל.

בשבת קודש כל הענין של ריחוק בטל ומבוטל, "מעין עולם הבא", יום שבת קודש הוא יום של גאולה, ולכן הוא נקרא "מעין עולם הבא, דהיינו בשבת אפשר לחוש מקצת מחיי הנצח של העולם הבא העתיד לבא [בזה אפשר לבאר מה שאומרים בתפילה "אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ, ויש לעיין הרי שבת אינה תכלית מעשה שמים וארץ, אלא העוה"ב הוא התכלית. ומבואר כאן דשבת היא ממש בחינת עוה"ב כאן בעוה"ז. ובברכהמ"ז בשבת אומרים הרחמן הוא ינחילנו עולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. העוה"ב הוא שבת. ושבתות שבעוה"ז הם מעין העולם הבא]. ומבואר א"כ דיום השבת אינו יום של גלות אלא יום של גאולה, הוא יום של קירוב עם השי"ת. ולפיכך כתב מרן הבן איש חי ז"ל דעל לימוד התורה בשב"ק מקבלים שכר כפול אלף מימות החול, וטעם הדבר כיון דעיקר מעלת עיסוק התורה הוא בשבת שהוא יום יותר רוחני (עי' מש"כ ע"ז במאמר -מעלת לימוד התורה בשבת קודש).

והעולה לדברינו, דאין טעם כלל להתאבל בשבת קודש, כיון שתוכן האבלות הוא על הריחוק מהשי"ת ואילו בשבת אין ריחוק כלל אלא קירוב ואין מקום לאבילות.

בקבלת שבת ייסד הפייטן "התעוררי התעוררי כי בא אורך קומי אורי עורי עורי שיר דברי כבוד ה' עליך נגלה". וכן כל הפיוט של קבלת שבת חלקים רבים בו מיוסדים על בנין ירושלים, ויש לעיין מה ענין שבת אצל ירושלים. אכן לדברינו העניין מבואר היטב, בשבת קודש אנו מרגישים קצת את הרוממות שלעתיד לבוא, את הקירבה להקב"ה שנזכה לה באחרית הימים. ומיד בכניסת השבת כשאנו חשים את הרוממות הזאת אנו מתפללים "התעוררי התעוררי", מייחלים ומתגעגעים. וכן בצאת השבת כשאנו מתחילים להרגיש את הטעם המר של הגלות, אנו מעתירים "הגלה נא ופרוש חביבי עלי את סוכת שלומך וכו' מהר אהוב כי בא מועד וחננו כימי עולם". העניין שאנו מתפללים בשבת קודש על ירושלים הוא כנ"ל, כיון שאנו מרגישים את הטעם המרומם ומייחלים שנזכה ויחננו כימי עולם.

לפי כל האמור לעיל האבילות בשבת קודש אינה אסורה, אלא מיותרת, אין טעם לאבילות כלל כיון שאדרבה הרי אנו בנים החונים על שולחן אביהם, ושמחים אנו בקרבתו. ומה שנאסר להתאבל בשבת, הוא כיון שאם מתאבל הרי הוא מראה עצמו כאילו ח"ו אינו מאמין בסגולת השבת, וזה האיסור.

והנה ידוע דגאולה היא דוקא מתוך הסתר, ולפיכך אמרו חז"ל בשלהי מסכת סוטה, ובסנהדרין דבעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא, היוקר יאמיר, בית ועד יהיה לזנות, פני הדור כפני הכלב, המלכות תיהפך למינות וכו'. ודוקא אחר מלחמת גוג ומגוג הקב"ה יופיע וינשא עלינו לעיני כל חי. ויש לעיין מפני מה בעקבתא דמשיחא יבואו עלינו כל הצרות האלה.

אכן נראה ביאור הדבר, דענין הגאולה הוא שנחוש את קרבת השי"ת, פתאום יבא מהיכלו אדון. גאולה זה אור וגלות זה חושך, בכדי שנבין את עוצמת הגאולה מוכרח שקודם לכן יהיה גלות דהיינו חושך, וביציאה מקושי הגלות נראה את הגאולה האמיתית, ממקומו מלכנו יופיע. וגאולה שקודם לה אין גלות, איננה גאולה שלימה. ומקובל מהאר"י ז"ל  דמלך המשיח נולד בתשעה באב אחר חצות, והיינו דדוקא אחר ימי הגלות ימי החורבן מתנוצץ אור הגאולה וכנ"ל.

ולפי"ז שבתות בין המצרים הם אדרבה, השבתות המרוממות ביותר בשנה [ושמעתי כן בשם האר"י ז"ל בשער הכוונות דשבתות בין המצרים גבוהות הרבה יותר משאר שבתות השנה], כיון שבבין המצרים בחינת הגלות תקיפה ושולט קטב מרירי בג' שבועות אלו, ויש ענין מאוד להתאבל על החורבן בשבועות אלו. ולפי"ז שבת שהיא בחינת גאולה, דוקא בשבועות אלו שהם בחינת גלות, יכולה השבת לרומם את האדם לפסגות של קרבת ה' ולטעום טעם גאולה.

א"כ מה לנו להתאבל בשבתות אלו, ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג. ונזכה בעז"ה בב"א ליום שכולו שבת.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים