תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

האם אין שמות טובים יותר לספר שמות?!
שמות
כותב החידוש: בן חנן זעירא

מראה מקומות: חומש שמות/פרק א/פסוק א

בחז"ל החומש נקרא בשלושה שמות שונים:

א.      השם הידוע שבו רובנו משתמשים –  חומש שמות.

ב.      בפי הרמב"ן מכונה הוא – חומש הגאולה.

ג.       ובפי הבה"ג מכונה הוא –  חומש השני.

הנצי"ב מביא בהקדמה לחומש את החילוק של שלושת השמות ושואל מדוע נקרא החומש לפי הבה"ג בתור ספר השני, שם מעליב לכאורה המותיר את החומש ללא שם עצמי, וכביכול טפל לאיזה דבר ראשון שבא לפניו, בעוד לשאר הספרים הבה"ג מכנה שמות עצמאים ומיוחדים כל אחד לנושאו.

"זה הספר נקרא בפי בעלי המדרש ספר שמות, כדאיתא בבראשית רבה פרשה ג: " 'ויהי אור' (בראשית א ג) – נגד ספר שמות" וכו'". וכן בהרבה מקומות. והרמב"ן סוף הספר קראו ספר הגאולה.

זולת רבינו בה"ג בסוף ספרו הקדוש יקראהו "ספר שני", דקחשיב חמשה חומשי תורה: ספר בראשית, וחומש שני, וספר כהנים, וחומש הפקודים, ומשנה תורה. ושותא דמרן זצ"ל ניתן ללמדנו בינה, שלא בחינם שינה השם בזה הספר, והיה לרבינו לקרוא כולם במספר: "חומש שני", "שלישי" וכו'; או "חומש שמות"; או על הענין המסוים שבו כמו יציאת מצרים או מתן תורה – כמו שקורא ספר במדבר "ספר הפקודים", וכמו שכשכתבתי במקומו הטעם."

מסביר הנצי"ב כי יש לומר שאכן יש חובה שספר זה יהיה שני משום שהוא שני לראשית.                          

"ב: ראשית ברא אלוקים" – ישנה ראשית שהיא ישראל ובשבילה נברא העולם, אך התורה גם היא ראשית! ועל מנת שעם ישראל יוציאו את כוחם לפועל, ויעודם שלכך נבראו, עליהם "ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך" – התורה היא מעין ספר הוראות לישראל על מנת שיכולו לקדם את העולם לתיקונו וגאולתו, כמאמר המהר"ל בפתיחת נתיב התורה "התורה היא סדר הכל"

"לא בא ללמדנו דזה הספר ביחוד הוא שני לספר ראשית הבריאה, כי הוא חלק שני מזה הספר, היינו, בו נגמר סדר הבריאה. וכמאמרם ז"ל: "'בראשית' – בשביל ישראל שנקראו ראשית". פירוש, תכלית העולם בכלל. הוא שיהא אומה אחת, "חלק ה' עמו" (דברים לב ט). וזה לא נשלם עד שיצאו ישראל ממצרים ובאו לתכליתם שיהיו ראוים להיות לאור גוים, להעמידם על ידיעת אלהי עולם"

ועל כן יוצא שלא לחינם כינו חז"ל את חומש זה בתור החומש השני, משום שזוהי הגדרה מדויקת המסבירה באופן שלם כי ראשית הבריאה כוללת בתוכה שני חלקים, ישראל ותורה, והא בהא תליא!

"נמצא דיציאת מצרים היא גמר הבריאה, או מתן תורה, כמבואר עוד ברבה (בראשית רבה א): "'בראשית' – בזכות התורה שנקראת ראשית". כמאמר רש"י ז"ל בספר בראשית על הוספת האות ה"א ביום השישי: "הוסיף ה"א בשישי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על-מנת שיקבלו עליהם ישראל חמישה חומשי תורה. דבר אחר, יום השישי שכולם תלויים ועומדים עד יום השישי, הוא שישי בסיוון (ספרים אחרים, שביום ו בסיוון, שקבלו ישראל התורה, נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו "יום השישי" באות ה"א שאותו יום ו' בסיוון) המוכן למתן תורה."

ומסכם הנצי"ב כי "נמצא דספר שמות הוא ספר שני להראשון, כמו (משום) שהמה ענין אחד ובו שני חלקים של ספר הבריאה."

לעניין השם בו מו משתמש הרמב"ן, זהו אכן שם מפואר לקרוא לחומש בתור "חומש-הגאולה", אך נשאלת השאלה וכי כל הספר עוסק בגאולת ישראל!?                                                                                            

כל חלק סיפור יציאת מצריים וקריעת ים סוף הוא בסה"כ 4 פרשות מתוך 11 שבחומש.           

מסביר הרב דרוקמן זצ"ל (התורה לדורנו – הגלות והגאולה, עמ' 22) "הרמב"ן משתמש בכינוי "ספר הגאולה" על מנת להמחיש – שלא רק יציאת מצריים שייכת לגאולה – כי אם כל תוכנו של הספר. החומש כולו הוא ספר הגאולה! גאולת ישראל אינה מסתכמת בשחרור הפיזי של עם -ישראל ומצטמצמת ביציאה משערי מצריים. הגאולה הישראלית רחבה הרבה יותר, וכוללת בתוכה גם את הגאולה הרוחנית: תורת ה' ועבודתו והשראת השכינה בישראל. כל אלו מהווים חלק מהותי ובלתי נפרד מהגאולה השלימה. הגאולה השלימה מורכבת, אפוא, משני צדדים – פיזי ורוחני – כאחד. על כן מתייחס הרמב"ן לכל הספר "כספר הגאולה". 

אם כך, נמצא הדבר תמוה כי דווקא השם הנפוץ ביותר לחומש זה הינו "חומש שמות".             

בראיה פשוטה יש לומר שהחומש נקרא כך משום שכך מתחילה הפרשה הראשונה בחומש. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו".

אך לפי ההסברים שהבאנו לעיל היינו מעלים על הדעת כי אם כבר ניקח את שם החומש מהפסוק הראשון היה עדיף ששמו יקרא "חומש בני ישראל", ולא "חומש שמות"!

ואין צורך דווקא לקרוא במילה הראשונה או השניה כמו למשל בפרשת "לך-לך" שהפסוק הראשון הינו " וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ." צמד המילים הללו מגיע רק במילה החמישית!

היינו מתרצים כי אין הפרשה נקראת על שמו של אדם ולכן נבחר השם "לך-לך" אך כבר פרשה לפני אנחנו קוראים לפרשה על שם נח. "אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ".

על כן מוכרחים אנו לומר שהכינוי לחומש בתור "חומש שמות" הוא יסודי להבנת מהות החומש ואף צריך להיות מתאים יותר מהשם "חומש בני-ישראל".                                                              

על מנת לברר מה הוא אותו היסוד המהותי אותו מבטא השם חומש שמות, עלינו להבין מה מקור המילה שמות. בירור זה מתברר על ידי הכלל, כי כדי להבין מילה מסוימת עלינו לגשת למקום הראשון בה היא מופיעה בתנ"ך.

את המילה שמות אנו פוגשים לראשונה בפרשת בראשית (ב', י"ט-כ') כאשר לראשונה יוצא האדם מגדר נפעל ע"י הבורא ברוך הוא, ומתחיל לפעול בעצמו בבריאה. "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה"

מסביר הרמב"ן שני רובדים לקריאת השמות, הרובד הראשון הינו: "קריאת השמות על דעת המפרשים, כפשוטו, שיהא לכל אחד שם לעצמו כדי שיהיו ידועים וניכרים לתולדותיו בשמות אשר יקרא להם כי יהיה שמו לעולם" הסבר זה הינו כי קריאת השמות הינה סיבה טכנית היוצרת יעילות בהפרדת קריאת השמות כדי שתהיה דרך התקשרות והבדלה. אך מעצים הרמבן נקודה זו ומסביר ברובד עמוק יותר כי "קריאת השם הוא העזר והענין כי הקב"ה הביא כל חית השדה וכל עוף השמים לפני אדם והוא הכיר טבעם וקרא להם שמות כלומר השם הראוי להם כפי טבעיהם ובשמות נתבאר הראוי להיות עזר לחבירו" כלומר לפי פירוש זה קריאת השמות מבטאת לא סתם הבחנה בין סוגי הנבראים השונים שבבריאה, אלא קריאת השמות שבה קורא האדם לנבראים מבטאת את הטבע של כל אחד ואחד לפי תפקידו בבריאה!                                                                                                             

בלשון הקודש מילים עם שורש דומה הינן גם בעלות יסוד כללי משותף, ולכן אפשר ללמוד גם את פירוש המילה שמות מהמילה "לשים/שימה" המורכבת מאותו השורש, ש.י.מ. מסביר "בעל הכתב והקבלה" בפרשת פקודי מהו הדיוק של שורש זה על-ידי ההבחנה בין מילת "נתינה" ל"שימה" – "לשון נתינה ושימה אחד, ומכל מקום יש הדבל בינהם לרש"פ (יריעות שלמה, ח"ג, דף כ') לשון "שימה" ישמש כשיהיה שם אחד איזה סדר מחוייב ונאות, ושיהיה מן הצורך לשיהיה הדבר מסודר ומדובק דוקא במקום או בזמן או בעניין זה, לא במקום בזמן ובעניין אחר… לשון "נתינה" גרידא בלא סדר וערך."

על כן אנו רואים כי מילת "שמות" מהותה הגדרת שם המבחין בין מינים שונים, בסדר מחוייב ונאות, בדווקא על ידי סיבה מסוימת שהיא טבעו.

יוצא כי השם "חומש שמות" כולל הוא בתוכו את שני ההסברים שהבאנו לעיל לעניין שמותיו הנוספים של החומש.

חומש שמות הוא החומש המחוייב להגיע לאחר מעשה בראשית, משום שבו ניתנת התורה בציווי "שימה בפיהם", המדייקת את "הוראות ההפעלה" והסדר האלוקי הנאות של הבריאה. וקיום תורה זו היא המביאה לגאולת ישראל ומתוך כך לגאולת העולם, על ידי מהלך אלוקי מדוייק ומבורר ביציאת מצרים בין ישראל לעמים.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים