תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

האם משה רבנו נכנס לארץ ישראל?
במדבר

מראה מקומות: במדבר כז, יב

בפרשת פינחס (במדבר כז,יב) על ציווי ה' למשה לעלות אל הר העברים ולראות משם את הארץ, מפרש רש"י:

'כיון שנכנס משהו לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון, א"ל בני מכאן ואילך אתה אסור ליכנס'.

ה'משנה למלך' בספרו 'פרשת דרכים' בדרוש השמיני מעורר שאלה גדולה בדבר כניסתו של משה רבנו לארץ ישראל על אף השבועה של הקב"ה שלא יכנס לארץ, וזה לשונו:

'דרך אגב הנה באתי לעורר מאי דקשיא לי בגזרת ה', ההוא אמר לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם, דאם כן היאך כבש משה ארץ סיחון ועוג שהרי בכלל ז' עממין הם. ורז"ל אמרו בפרשת ואתחנן אל ה', בעת ההיא, לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר, והדבר ברור דכונת משה היתה לפי שהיה סבור שארץ סיחון ועוג הם בכלל א"י, ועל זה בא בטענה לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ולפי האמת יש לתמוה, מה נשתנו ארץ סיחון ועוג טפי משאר א"י.

ומהר"י אדרבי ז"ל מכח קושיא זו רצה לומר, שמשה היה סבור שארץ סיחון ועוג הם בכלל א"י, אבל קושטא דמלתא שאינם בכלל א"י. ואני תמיה עליו, דמלתא דפשיטא היא שהם בכלל א"י, והעד על זה דתנא דמתניתין מיעט ארץ סיחון ועוג מן הבכורים מפני שאינה ארץ זבת חלב ודבש, ולענין תרומות ומעשרות חיובם מן התורה וכמ"ש מרן' עכ"ל.

אם כן, בעל ה'משנה למלך' מברר שמעמדה של ארץ סיחון ועוג – שהיא מקום מושבם של בני גד וראובן והיא גם מקום קבורתו של משה רבנו (כפי שמובא בברכתו של משה לשבט גד 'כי שם חלקת מחוקק ספון' – הוא קיברו של משה רבנו כמבואר במסכת סוטה דף יג') הוא ארץ ישראל, ואף חיובי המצוות התלויות בארץ כגון תרומות ומעשרות נוהגות שם לפי הרמב"ם מדאורייתא. ואם כן קשה היאך נתקיימה שבועתו של הקב"ה למשה שלא יכנס לארץ?

כך גם מבאר המהרש"א במסכת ברכות (דף יח:) שכאשר אמר הקב"ה למשה רבנו: לך אמור לאבות שקיימתי את השבועה שנשבעתי להם להנחיל לבניהם את הארץ, הכוונה הייתה לארץ סיחון ועוג שאף היא חלק מארץ ישראל והוי קיום השבועה לאבות בהנחלת ארץ ישראל לבניהם.

ה'פרשת דרכים' אומר שאכן זה מה שמשה רבנו סבור היה שהותר הנדר בעת שכבש את ארץ סיחון ועוג, שהרי גם הם חלק מארץ ישראל, אלא שזה עצמו קשה, כאמור, האם מתברר מתוך כך שמשה רבנו נכנס לארץ ישראל למרות גזירת ה' במי מריבה? והרי הקב"ה אמר למשה רבנו 'עלה ראש הפסגה ושא עינך וכו' כי לא תעבור את הירדן הזה'?

 

קדושת עבר הירדן המזרחי פחותה מקדושתו של עבר הירדן המערבי

התשובה לכך לכאורה מונחת בדיון בהנחתו של ה'פרשת דרכים' שאומר שאינו מבדיל בין ערכו של עבר הירדן המערבי לעברו המזרחי, וכלשונו: ולפי האמת יש לתמוה, מה נשתנו ארץ סיחון ועוג טפי משאר א"י.

אך במדרש רבה פרשת נשא (פרשה ז' סימן ח') מובא שיש הבדל במדרגות הקדושה בין עבר הירדן המזרחי למערבי: 'עשר קדשות הן וכו' ארץ כנען מקדשת מעבר הירדן, ארץ כנען כשרה לבית שכינה ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה', ואף המהרש"א שאמר שארץ סיחון ועוג מכלל ארץ ישראל היא מכל מקום כתב במסכת פסחים (דף סח.) שאינה מעיקר ארץ ישראל.

כך גם אומר הר"ן במסכת נדרים (דף כב.) על הסברו של עולא לרבי יוחנן על עדות שהעיד עולא בפניו שראה בעיניו רצח נתעב בדרכו לארץ ישראל, שאירוע זה היה קודם שעברו את הירדן – ש'עבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושות'. נראה שאין כוונתו שאינו מכלל ארץ ישראל ושלכן הדין הוא שאי אפשר להביא משם את העומר (כפי שרצה ה'ברכי יוסף' או"ח סימן תפט' ללמוד מדבריו של הר"ן), שהרי בחידושיו של הר"ן למסכת ראש השנה דף יג. מבואר שניתן להביא עומר מעבר הירדן המזרחי (מלבד בפעם הראשונה שהביאו ישראל את העומר בכניסתם לארץ) וא"כ חבל ארץ זה הוא מארץ ישראל, אלא כוונת הר"ן שבימי רבי יוחנן ועולא שכבר גלו ישראל ולא קדשו אותן מקומות שבעבר הירדן, לשיטת רבי יוחנן עצמו שקדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל – לכן לא ניתן להביא משם את העומר למרות היותו מכלל ארץ ישראל (עיין רש"ש על המדרש בפרשת נשא הנ"ל), אם כן במה מוסיף הר"ן שעבר הירדן המזרחי 'לא נתקדש במקצת קדושות' למרות היותו חלק מארץ ישראל?

כאשר בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה בונים מזבח בעבר הירדן המערבי, באים אחיהם יושבי עבר הירדן המערבי ומוכיחים אותם על כך, ומוסיפים ואומרים להם (יהושע כב',יט'): 'ואך אם טמאה ארץ אחזתכם עברו לכם אל ארץ אחזת ד' אשר שכן שם משכן ד' והאחזו בתוכנו', ומפרש שם רש"י שטומאתה של הארץ בעבר הירדן המזרחי, היא בהיות שלא בחר הקב"ה להשרות בה את שכינתו, וזה כוונת המדרש הנ" בפרשת נשא 'עשר קדשות הן וכו' ארץ כנען מקדשת מעבר הירדן, ארץ כנען כשרה לבית שכינה ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה', ונראה שזה בכלל דברי הר"ן שעבר הירדן לא נתקדש למקצת קדושות, ומכל מקום גם חלק זה נחשב ארץ ישראל.

וכן הרמב"ן בפרשת חוקת אומר שכשמשה רבנו שלח איגרת שלום לסיחון מלך האמורי לעבור בארצו על אף היות ארץ האמורי חלק מייעוד ה' לישראל לנחלה, כוונתו הייתה לכבוש כעת את החלק המערבי ולהושיב בה את ישראל כי היא עיקר קדושת הארץ הראויה לבניין המקדש והשראת השכינה.

[אכן, באוה"ח הקדוש אומר בפרשת מטות על בקשת בני גד ובני ראובן להתנחל בארץ שאמנם אין נחלה זו מראשיתה שייכת לארץ ישראל אלא שמכיוון שכיבושה היה על פי דבר ה' למשה אין היא כשאר 'כיבוש יחיד' שאינו מקבל את קדושת הארץ כל עוד לא נכבשה הארץ, כפי שמובא בספרי, אלא זה כיבוש על פי צו ה' שמחיל את הקדושה אף קודם כיבוש העבר המערבי, ומשום כך ארץ סיחון ועוג הם בכלל קדושת ארץ ישראל].

לכן היה פשוט לבעל המל"מ בספרו 'פרשת דרכים' שחיובי המצוות התלויות בארץ נוהגים גם בארץ סיחון ועוג, וכפי שהביא מהרמב"ם. כך גם דעת התשב"ץ בח"ג סימן קצח' שמצוות התלויות בארץ נוהגות גם בעבר המזרחי של הירדן מלבד מצוות שנתייחדו רק לעבר המערבי כקביעות ערי מקלט נוספים בחלק זה של הארץ וכן מצוות המקדש ומינוי מלך וכו'.

 

משה רבנו חפץ לראות את הארץ הטובה מפאת קדושתה וחשיבותה

על פי זה יובנו דברי רש"י בפירושו למסכת קידושין דף לח. על לשון הפסוק בפרשת 'בשלח' שעמ"י אכלו את המן 'עד בואם אל ארץ נושבת', וזה לשון רש"י: 'ארץ נושבת – מעבר הירדן ואילך, שהיא חשובה מארץ סיחון ועוג, כדאשכחן במשה שהיה מתאוה ליכנס לה וקרי לה טובה'.

רש"י לא אומר שארץ סיחון ועוג אינה מכלל ארץ ישראל אלא מפרש שחשיבותה פחותה מעברו המערבי של הירדן, ואף מוסיף שזו הייתה סיבת התאוותו של משה רבנו להכנס לארץ, וקרא לה הארץ הטובה ('אעברה נא ואראה את הארץ הטובה'), ודבריו יובנו על פי כל הנ"ל שחשיבותה של הארץ, מצד קדושתה, בעבר הירדן המזרחי פחות מזו של עבר הירדן המערבי.

[ומה שדרש רבי שמלאי במסכת סוטה דף יד. שמשה רבנו התאווה להכנס לארץ בגלל מעשה המצוות, כבר כתב בספר 'כפתור ופרח' פרק י' שזו הייתה תוספת על עצם רצונו לראות את העבר המערבי מצד עצם חשיבותו כפירוש רש"י הנ"ל במסכת קידושין, וע"ע בדרשות הר"ן דרוש תשיעי].

ומה שפירש רש"י בפרשת מסעי שגבולות הארץ הנקובים שם באים לתחם את הארץ לעניין מצוותיה, למרות שעבר הירדן המזרחי לא נכלל בגבולות אלו, יש לומר בשני אופנים: א. התורה מציינת את הגבולות העתידים ליפול בנחלתם ולא את אלו שכבר כבשו, דהיינו ארץ סיחון ועוג. ב. כוונת רש"י לחלק המצוות התלויות בארץ שאינן נוהגות בעבר הירדן המזרחי כמו מינוי מלך והקמת בית המקדש וכו' כנ"ל בדברי התשב"ץ בח"ג סימן קצח'.

 

שבועת ה' למשה שלא יכנס לארץ הטובה

על פי כל הבירור הנ"ל ועל פי דברי רש"י במסכת קידושין נוכל לתרץ את שאלת ה'פרשת דרכים' על עניין קיום שבועתו של הקב"ה למשה רבנו שלא יכנס לארץ. בפרשת ואתחנן משה רבנו מברר את מהות שבועת ה': 'וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה' – השבועה לא נגעה לכלל ארץ ישראל אלא רק למעבר הירדן שהוא ביאת ה'ארץ הטובה' – עבר הירדן המערבי הקדוש למקום שכינה, וממשיך משה רבנו ואמר לעם ישראל 'כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עבר את הירדן ואתם עברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת', הדגש הוא על כך שמשה רבנו לא זוכה לעבור את הארץ לנחלת הארת ה'טובה' היא ארץ ישראל בעברו המערבי של הירדן שחשוב הוא בקדושתו וערכו יותר מעבר הירדן המערבי.

לכן, למרות שמשה רבנו היה בארץ ישראל וקיים את מצוות ישיבתה (עיין 'משך חכמה' בתחילת פרשת 'ראה') מכל מקום אין בכך סתירה לכך שלא זכה על פי שבועת ה' להכנס לארץ הטובה.

וזה המשמעות של דברי חז"ל במדרש שמשה רבנו היה סבור שהותר הנדר והשבועה בכך שכבש את ארץ סיחון ועוג שהרי היא מארץ ישראל אך הקב"ה בירר לו של'קיטון' של המלך (החדר הפנימי) שהוא עבר הירדן המערבי אין לו רשות להכנס.

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים