תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

האם צריך לשתות באמצע הסעודה
ברכות
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: ברכות מט, טוש"ע קצז

למדנו בגמ' (ברכות מט:) "ר' מאיר סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה" [ואכילה בכזית, ור' יהודה סבר ואכלת ושבעת – אכילה שיש בה שביעה]

כתב המרדכי (שם) בשם ספר יראים 'אחרי דקיימא לן כרבי מאיר דאמר כזית דאורייתא כדפסיק רבא הלכתא א"כ קיימא לן ושבעת זו שתיה אם כן לא מיחייב מדאורייתא אלא א"כ שתה – אם הוא צריך לשתות, אבל אם אינו צריך לא אמרה תורה שישתה שלא לתיאבון – והילכך מי שאכל ולא שתה לא מצי להוציא אחרים יד"ח שאכלו ושתו דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא' (וכ"כ הכל בו ושבלי הלקט)

והסכים בזה הב"ח (קצ"ז ד) וכתב 'והכי נקטינן דלא מיחייב מדאורייתא לברך אלא אם כן שתה –  אם הוא צריך לשתות'

ועוד מוסיף הב"ח 'דאינו מוציא לזה שאכל ושתה'

אך הבית יוסף הקשה ע"ז וכלשונו 'ואינו נכון בעיני שהרי כתבו התוס' (ד"ה ר"מ) דקראי אסמכתא בעלמא .. ועוד דאפי' למי שסובר דקרא לאו אסמכתא הוא אלא כזית מדאורייתא ושבעת זו שתיה מנא ליה דברכת אכילה תליא בשתיה דילמא הכי קאמר קרא כשתאכל או כשתשתה תברך את השם (וכן דעת כל הפוסקים שלא כתבו סברא זו)'

לכן חולק הב"י על סברא זו וכותב 'והכי נקטינן דאכל ולא שתה אע"פ שהיה מתאוה לשתות מוציא את אחרים ידי חובתן,

כותב הדרכי משה (ו) 'ומ"מ נראה דטוב ליזהר אם אחרים שאכלו ושתו יכולים לברך שיברכו הם'  וכך הם דבריו כאן בשו"ע (קצ"ז ד)

{והקשה הט"ז (ד) "לעניות דעתי קשה על דברי המרדכי למה לא יוכל להוציא אחרים בלא שתה הא כבר אמרנו בסמוך דאפי' לא אכל כלל יוכל להוציא אחרים במצוה זו אלא דבעינן כזית דגן כדי שיוכל לומר שאכלנו וכאן שפיר יוכל לומר שאכלנו נהי שהוא לא נתחייב בברהמ"ז לפ"ד כיון שלא שתה מ"מ הוא בכלל שאכלנו ויוכל להוציא אחרים ששתו מטעם ערבות כמ"ש בסמוך ואין לומר דלא יוכל לומר שאכלנו כיון שלא שתה א"כ הוה ליה למימר שאכלנו ושתינו כלשון הכתוב שזכר שתיה בפני עצמו ולא בכלל שאכלנו"  (וצ"ע)}

ואכן הפרי מגדים סובר דהעיקר כמאן דאמר כדי שביעה ואין צריך לשתות,

וכן כותב בשעה"צ (קצ"ז) "ובאמת כל הראשונים שזכרתי… שאחזו בשיטת הרבינו אליעזר ממיץ, דכזית הוי דאורייתא אין בכולם אחד מהן שיזכור דהחיובא הוא דוקא שתה ועל כרחך דמפרשי כהב"י ות"י'

באליה רבה חולק על הב"י וכותב 'דאף לדעת התוס' שר"מ אסמכתא בעלמא אמר אך כל זה לענין אכילה אי בכזית או בשיעור שביעה אבל מה שלדעת ר' מאיר אין חיוב ברהמ"ז מן התורה רק אם שתה לכו"ע לאו אסמכתא היא אלא דרשה גמורה והלכה כמותו' אך מכל מקום סובר דאם כל אחד מברך לעצמו מותר לזמן מי שאינו חייב מדאורייתא כיון דאינו מוציא אלא בברכות זימון,

נחלקו הפוסקים באופן ששתה אך עדיין צמא אי חייב בברהמ"ז  דבלבוש משמע דאינו חייב ובעולת תמיד כתב שחייב וכן דעת האליה רבה,

היוצא לנו מזה , אחד שאכל ולא שתה – להמרדכי והב"ח ואליה רבה אינו חייב לברך, ולהפרמ"ג והשעה"צ חייב לברך , ולהוציא אחרים יד"ח – להב"ח ולהדרכי משה אינו מוציא ולהב"י והט"ז והפרמ"ג מוציא,

מכל מקום כתב בלבוש דבדיעבד או בשעת הדחק שכולם צמאים לשתות יכול לברך אפי' מי שצמא לשתות, מעניין לציין דמתוך דברי הב"י אולי משמע דאינו צריך לשתות אך נציין מה שכותב בסי' קסז (א ד"ה כתוב) 'וכן יין שבתוך הסעודה אינו צריך ליטול רשות שהרי מכיון שיש להם לאכול אי אפשר בלא שתיה'

למעשה פסק הגרי"ש אלישיב שהירא את דבר ה' לא יברך בלי לשתות וכ"כ השונה הלכות (סי' קפ"ד ס"ב) דלדעה המובאת ברמ"א כאן אם ישתה אחר ברהמ"ז יתחייב לברך אח"כ מן התורה כמו שדן החזו"א (או"ח סי' כח ס"ק ב) ויש להיזהר שלא יבוא לידי כך,

ואסיים במה שראיתי בשו"ת אז נדברו (חלק י סי' כב)

שאלה: לפי שיטת המרדכי שאינו חייב לברך מדאורייתא אם לא שתה והוא תאב לשתות – אם הוא תאב לשתות אך לא שותה לפי הוראת רופא טבעוני לא לשתות לפני שעתיים אחרי האוכל האם הוא מחוייב לברך מדאוריתא ?

תשובה: מי שנוהג לפי הוראת רופא טבעוני לא לשתות לפני שעתיים אחר האוכל, מה בקשר לשיטת המרדכי דאינו מברך מדאורייתא אם אינו שותה מקודם, פשוט נראה שאין הבדל בין אם אינו שותה בגלל שהוא טבעוני או סיבה אחרת, ולמעשה נראה דמי שנוהג זה משום דרכי רפואה, כלומר בגלל שמרגיש איזה מחלה וחולשה ואמרו לו שזה רפואתו, שאין לו לחוש לרמ"א, מאחר שדעת יחידאה היא, ורוב הפוסקים חולקים על המרדכי כמוש"כ האחרונים, ואפשר אפי' אם נוהג כן לא מסיבת מחלה אלא שמאמין להם שזה יוסיף בבריאתו וגם יכול למנוע ג"כ יש להקל, ואף שלא שאל אותי הלכות טבעונים וגם אין אני בקי בזה מ"מ מסתבר מאוד שעיקר הקפידא על שתיה הרבה ובפרט מים, אבל לשתות כוס קלה של קפה מזוג עם חלב אחר האוכל ובפרט באמצע האוכל או שאוכל ביחד עם השתיה שאין קפידא גם לדידהו כי שמעתי שהם מתפארים ע"פ שיטת הרמב"ם (דעות פ"ד ה"ב) והרמב"ם הרי כתב 'ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין' הרי שהקפידא הוא דוקא על מים ושותה הרבה ולפי"ז מסתבר שכוס קלה של תה וקפה ובפרט אם זה מזוג בחלב שאין קפידא גם סמוך לאכילה, וכן שמעתי שמיץ וחלב אפשר לשתות, מ"מ מה שנוגע להלכה בעיקר כנ"ל שיש לו רשות לנהוג גם כאלו הסוברים שאין לשתות כלל לא בתוך הסעודה ולא סמוך לסעודה, ועיין בשע"ת בשם א"ר דכל ששתה אע"פ שעדיין צמא חייב לכו"ע….. לפי"ז מספיק בשותה כחצי כוס.

אהבת? שתף את החידוש

2 תגובות

  1. עיין בגמרא שבת מא ע"א האוכל ולא שותה אכילתו דם וזו היא תחילת חולי מעיים
    ועיין ברמב"ם שנשתנו הטבעים

  2. מכל מקום משמע ששתיה של מים מספקת ואין צריך שתייה של יין. אף שמים לא זייני ואין עושים שיתוף במים ולכן 7 שאכלו לחם יכולים לצרף 3 שאכלו ירק אבל לא רק ששתו מים. אבל כאן לעניין ברכת המזון כדי שביעה אף שתיית מים מספקת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים