תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הגרים שליש
חולין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: חולין יט

א. בגמרא (חולין יט ע"א) פלוגתא דר' הונא ור' יהודה בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש, לר' הונא כשרה משום דכי נפיק חיותיה הו"ל רובא בשחיטה, ומשא"כ ר' יהודה לא איכפ"ל נפיק חיותא, ואזיל בתר כל השחיטה, והכא איכא רובא בהגרמה, או עכ"פ ליכא רובא בשחיטה ופסיל ליה. והכשרות לדידיה היא דווקא באופן ההפוך דהוי רובא ע"י שחיטה אע"פ שהשליש האמצעי היה בהגרמה.

ב. דעת הרמב"ן דפלוגתייהו דר' הונא ור' יהודה היא בדין פסול הגרמה אי הוי כמקום שחיטה אלא שנפסלה, או שאינה בכלל השחיטה [אלא מקום טרפות היא], וממילא נפיק קולא וחומרא. ולפי דבריו ז"ל גם ר' יהודה מודה לכל דינים דר' הונא כלפי שאר פסולי שחיטה, דבהם לא שייך לחלק, וא"כ הכל תלוי בשליש מציעא, ולכן החליד שחט החליד לדעת הרמב"ן כשר בודאי לתרוייהו.

ג. וכן איפכא, אם שחט החליד שחט הרי"ז פסול בודאי אליבא דהרמב"ן, משום דכי נפיק חיותא ליכא רובא בשחיטה. והנה בדין זה אנו מוצאים להתוס' שמסכימים עם הרמב"ן, לפי שהם כתבו [בדף יט: ד"ה שחט] דהא דמספקא לגמ' אליבא דר' יהודה בשחט ופגע בו נקב, [והיינו דסברת ההו"א היתה שדנים כאילו הנקב בא אחר השחיטה], ולא נימא דהוי כשר כמו בשחט הגרים שחט דמכשיר לה ר' יהודה, היינו משום דדווקא בהגרים מכשיר לפי שאין ההגרמה במקום שחיטה, אבל בנקב ראוי שיפסול. וא"כ להלכה אליבא דר' יהודה, נהי דבנקב אין לחלק, היינו טעמא משום דהנקב היה שם מעולם, ואין נפק"מ אם השחיטה פגעה בו או שהתחילה אחריו, אבל לענין דרס או חלד ושאר פסולי שחיטה מודה ר' יהודה דפסול הואיל וכי נפיק חיותיה ליכא רובא בשחיטה.

ד. וכן צריך לומר לענין חצי קנה פגום דמודה ר' יהודה דשחיטתו כשרה במשהו, אע"פ דר' יהודה מצריך רוב בשחיטה, היינו דווקא במקום שחיטה, והגרמה אינה בכלל זה, ומשא"כ פגום [או חלדה] מצטרף לאפוקי חיותא ע"י רוב ובזה לא פליגי כלל.

ה. אבל הנה פשטא דגמרא לא משמע כלל דפלוגתייהו היא בדין הגרמה, דהא בגמרא איתא טעמא דר' הונא משום דכי נפקא חיותא נפקא בשחיטה, ואילו לר' יהודה בעינן רובא בשחיטה [ואין נפק"מ לענין זה אם נגרוס בר' יהודה נמי 'נפקא חיותא' או לא, דסו"ס ודאי קאמר דבעינן רובא בשחיטה], ומשמע דפלוגתייהו היא במה דבעינן לשחיטה, ולא פלוגתא פרטית בפסולא דהגרמה.

ו. ועוד הביא הגאון רר"ש מדברי התוס' לקמן ל: ד"ה החליד, שהיו כותבים בשם ריב"ם דאע"ג דקיי"ל כר"י בר"י ומכשרינן הגרמה במיעוט בתרא [ואיכא למ"ד דכה"ג אפי' לחכמים כשר, והיינו ל"ב דר"ה א"ר אסי], אעפ"כ מספקא לן אם פסולי שחיטה כמו הגרמה ושהיה יפסלו במיעוט בתרא דסימנים, והיינו טעמא דודאי הגרמה שאני דהוי כאילו חתך ברגלה אחר השחיטה, אבל חתך במקום סימנים שאני. והנה לא תלו דבריהם בפלוגתא דר"ה ור"י כלל [ובפלוגתא זו אין הלכה מחוורת בידינו, ואמנם הרא"ש כתב משם רוב הפוסקים דהעיקר כר' יהודה,  אבל הרמב"ן והרא"ה כתבו דעיקר כר"ה, וודאי לא היו התוס' סותמים משום דס"ל כר"י], ואעפ"כ נקטו בפשיטות דהגרמה גרע דהוי כמחתך ברגלה ומשמע דגם לר' הונא כן הוא, וא"כ עדיין אנו צריכים פירוש לפלוגתתם אי אזלינן בתר נפקא חיותא או בתר רוב השחיטה.

ז. והנה בעיקר הא דתניא לקמן כח. הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שחיטתו כשרה. ומבואר דמשכח"ל שחיטה אפי' בלא חיתוך סימנים שלמים ואפי' לא את רובם, אלא חותך מעט ומכשיר לבהמה. ויש לחקור בביאור דבר זה. דהנה קיי"ל ד'זביחה' האמורה בתורה היינו חיתוך 'סימנים' שהם קנה וושט, ויש מרבותינו גם שאמרו דאליבא דרבנן דריבר"י בדף יח. צריך שיחתוך כל הסימנים מתחילה ועד סוף. אלא דאנן לא קיי"ל הכי ומשום דתנן ריש השוחט "ורובו של אחד כמוהו", ובסוגיין [יט]. תלו לה בדין רובו ככולו בכה"ת כולה, ולכן אמרו שא"א לאוקמה כריבר"י לחוד, דאטו כל רובי דעלמא ריבר"י קתני להו. וצריך להבין דבר זה, כי בעלמא דין רובו ככולו ענינו שכשעושה הרוב כאילו עשה הכל[1]. ועפ"י רוב ענינו במה שצריך את עצם ה'מעשה'.

ח. וכמו כן מצינו שנקבע שם ע"י רוב, כגון שחל עליו שם בכור כיון שיצא רובו מהרחם, או לקט עם נפילת רובו, כמבואר כל זה היטב בפרק כיצד מערימין. ובשחיטה יש הרבה להסתפק בדבר זה. כי מחד יש לומר דעיקר עשייה דשחיטה היא לחתוך כל הסימן [או הסימנים], אלא דמהני ליה מה שחותך רוב כאילו חתך הכל. ומאידך י"ל דהעיקר הוא הדבר הנפעל שיהיו הסימנים שחוטים, כלומר חתוכים ע"י שחיטה, וכיון שסימן שנחתך רובו הוי כנחתך כולו[2], א"כ הרי החותך את החלק המשלים לרוב הרי עשה הכל בשחיטה. ולכאורה דין דחצי קנה פגום מסייע מאד להבנה זו, כי אי נימא דבעינן מעשה ברוב, א"כ איך יובן לנו שסגי בחותך משהו. ונהי דבאותו חצי לא נטרפה והו"ל קנה שלם, מ"מ היכי סגי בחותך משהו, והרי לא נשתנו דיני שחיטה בין שור הגדול לגדי הרך, ולעולם בעינן שיחתוך רובו של סימן, ומה מהני מה דכבר פגום וחתוך למעט בשחיטתו. וע"כ לכאורה צריכים לומר, דאין הענין לעשות מעשה שחיטה ברובה, אלא לעשותם חתוכים ברובם, וכל כבר נחתכו מאליהם במיעוט והשוחט משלימם לרוב הרי עשה בזה מעשה השחיטה כולו. [דוגמא לדבר יציאת רובו בבכור, דמן הסברא היה פשוט לכאורה דתחילת היציאה אינה כלום כי ביציאת רובו הכל תלוי[3]].

ט. אבל יש הרבה סיבות שלא לומר כן. העיקרי שבהם הוא פסולי שחיטה במיעוט בתרא אשר מצאנו לדעת רש"י לקמן ל: ולב. ולדעת הרבה ראשונים הנידון בזה הוא לפסול מן התורה. ואם אמרנו דכל השחיטה אינה אלא לעשות שיהא חתוך רובו, א"כ מיעוט בתרא אינו כלל בשום צד ממעשה השחיטה ואיך יפסול. ועוד נראה כן ממה שהיו מחלקים בש"ס בר' הונא קמייתא, דלא איתמר דין חצי קנה פגום אלא כשהוא במקום שחיטה אבל שלא במקום שחיטה לא, ומה"ט הגרים שליש ושחט שליש [או שני שליש] אינו בדין חצי קנה פגום דליתכשר שחיטה. והנה יש הרבה לדון בשיעורו של פסול זה, אם הוא מפקיע את השחיטה לגמרי, או שעדיין אפשר לשוחטה במקום אחר, אבל בפשוטו וכן נראה מהראשונים, בהך הגרמה ושחיטה נפקא כבר חיותא דבהמה כמו דנפקא בגוונא דהיה פגום [וכן הוכיח הפלתי מהך סוגיא מדמכשיר בהא ר' הונא, ש"מ דפסוקת הגרגרת ברובה דהוי' נבילה, היינו אפילו שלא במקום שחיטה, ואם נעשית נבילה הרי בודאי דלא שייך לשוחטה שוב, ולא נראה דאיפליגו בזה בסוגיין], ומה"ט א"א לשוחטה בשנית אחר שכבר נפיק לה חיותא ע"י הגרמה ושחיטה ביחד, וכן מוכח לכאורה מהא דפסלינן הגרים שליש ושחט שני שליש, ואי אמרת שלא אבד לה אפשרות השחיטה, א"כ דל מהכא הגרמה קמייתא הרי יש כאן שחיטת שני שליש, ועל כורחך דהך הגרמה מצטרפת לעשותה נבילה ואעפ"כ אינה מצטרפת להכשר שחיטה, ואי אמרת דאין הכשר שחיטה אלא שחיטת אותו משהו המשלים לרוב, א"כ מאי איכפ"ל אם מיעוט קמא הוא במקום שחיטה או שאינו.

י. ומכל זה נראה דאין לפרש דין חצי קנה פגום כדאמרן, ולעולם ודאי דשחיטה בעינן בכל הסימן, ומאי דמהני שחיטת רוב היינו משום דרובו ככולו וכאילו שחט הכל, ומה"ט שייך למיפסל במיעוט בתרא הואיל ואותו מיעוט גם הוא חלק מן השחיטה ואפי' שאינו מעכב. וא"כ צריך להבין בהא דאמרו דבחצי קנה פגום מהני לשחוט משהו, אין ענינו דאותו משהו לבדו הוא החלק הנשחט הואיל והוא מוציאה מרוב סימן שלם לרוב סימן פגום, אלא הענין כך הוא דהחפצא דשחיטה הוא לעשות מעשה שחיטה ברוב הסימן, אלא שבאותו חצי פגום א"א לעשות מעשה לפי שהוא כבר עשוי, אבל אם יבוא וימשיך לחתוך יותר ממה שנחתך כבר, בכה"ג חשיב אותו חצי החתוך כאילו עולה ומצטרף גם הוא למה שחותך השתא כדי להשלים מעשה השחיטה. וכאילו באותו מיעוט שהשלים מעלה את הפגם מדרגת חור בעלמא לדרגת שחוט ויחד איתו מצטרף להשלים רוב.

יא. ואמנם עדיין קשה עלי הסבר הדבר וגמרו, אבל נראה שכאילו יש שני תפקידים לחיתוך רוב הקנה. הא' שיהיה חתוך ברובו ועיי"ז ייפוק חיותא בשחיטה. והב' דיהיה עושה השחיטה ברוב הסימן. ועל כן אחד מציל את חבירו, כי בשליש אמצעי יש יתרון על מה שאין בשליש קמא, דהא שליש קמא אינו כלום, ושליש מציעא כבר מפיק לחיותיה, אבל ודאי בעינן לשליש קמא גם כן, דאם לא כן אין כאן רוב סימן אלא שלישו. אבל תוכן התפקיד שיש לשליש קמא בשחיטה, הוא שמה שיבוא אחריו יהיה שליש אמצעי. נמצא דלעולם בעינן מעשה שחיטה ברוב הסימן, אבל מהו מעשה שחיטה? שיהיה הסימן חתוך [או רובו ככולו], וכל שע"י מעשה זוטא יכול לעשות שיהיה הסימן חתוך ברובו, נמצא שאותו מעשה שעושה, הוא הוא המעשה דחותך את רוב הסימן.

יב. ודע עוד, שגדולה מזו מצאנו להרב תבו"ש [סי' כ"א ס"ק י"א] שהוא כתב דאע"פ דקיי"ל דלא בעינן שחיטה מפורעת, והיינו דאי"צ לשחוט כל השחיטה במקום אחד, אלא יכול לשחוט בב' וג' מקומות, מ"מ הני מילי באם שחט את הכל בעצמו, אבל בהא דקיי"ל בשחיטת קנה דאם היה חצי קנה פגום והשלימו לרוב כשר, כל זה דווקא אם שחט בתוך הפגימה והשלימה, אבל אם שחט במקום אחר אי"ז מצטרף לרוב. והנה צ"ב גדול החילוק בזה, אלא שהוא ז"ל נתכוין לומר דהך מעלה דאיכא בחצי קנה פגום היינו שהוא מעלה את כל מה שלפניו ומחזירו להכשר שחיטה, ומעלה זו לא שייכא דווקא כשהכל המשך אחד, ושייך לראות שהחצי הפגום הוא שהביא לידי כך שאותו משהו יגמור את הרוב. ומשא"כ בהתחיל במקום אחר דאין שום סיבה לשייכם זל"ז ואין כאן אלא קנה מוחלש שעדיין לא נשחט[4]. אבל כ"ז אינו מוכרח דבאמת אין שום יחס לאותו חצי קמא ואפי' אם נעשה בפסול שחיטה אין לזה משמעות ואינו אלא הכשר למה שהמעשה הבא אחריו הוא שוחט את הרוב, וכשם דבשחיטה עצמה אין אנו מחלקים בין מקום אחד לב' מקומות כך גם בחק"פ.

יג. והנה בשו"ת ר"י מיגאש סימן מ"א כתוב דשהיה פוסלת במיעוט קמא דקנה וגרע מחצי קנה פגום. והביאור לדברינו הוא, דהרי לעולם בעינן מעשה של שחיטת רוב, וממילא אין שום דרך לנתק את החלק הזה מן מעשה השחיטה, ולא משכח"ל שתהא שחיטה כשרה ע"י כלשהוא אלא בנפגם מאליו בידי שמים, דאז המעשה של שחיטת המשהו הוא המעשה של חיתוך רוב הסימן. ולא משום דקנה זה שחיטתו במשהו, אלא שרוב זה חיתוכו במשהו סכין, אבל כשהרוב מצריך חיתוך גדול טפי, א"כ לעולם א"א להתעלם ממה שצריך לחיתוך שליש קמא. אלא דאכתי שייך לטעון סברא חיצונה שכל פסולי שחיטה לא גרעי מנחתך מאליו, וזו דעת רש"י ז"ל דס"ל דלא פסלי כלל פסולי שחיטה במיעוט קמא דקנה[5], הואיל ואין צריך בו כלל שיישחט, אבל זה אינו מוכרח כלל כי אפשר דכל שאינו פגום ודאי צריך שחיטה. אבל עדיין איכא להקשות, דנהי דאיכא פסולי שחיטה בהך שליש, מ"מ אימא דל מהכא אותו שליש והרי הוכשרה במיעוט דמפיק לה חיותא, וע"ז אמרנו דאינו כן, משום דכל דנפיק חיותא בחיתוך הרוב הרי כולו חלק מן השחיטה וא"א לסלק שום חלק ממנו.

יד. והנה לפי זה מתפרש מה שאמרו בסוגיין דלא אמרינן דין חצי קנה פגום אלא ע"י שחיטה ולא ע"י הגרמה שאינה שחיטה, וכבר הקדמנו דמכאן מוכח דהא דמהני משהו בחצי קנה פגום לאו היינו דקנה כזה סגי ליה במשהו דבזה לכאו' אין לחלק [עכ"פ להסוברים דפסוקת גרגרת במקום הגרמה מצטרף לעשותה נבלה], אלא דע"י עשיית הרוב חתוך חשיב כאילו חתך הכל. ולנוסח שכתבנו כאן היינו דקנה הנשחט באופן שייעשה רובו שחוט הוי שחיטה מעלייתא, וכאן הרי לא נשחט ברובו שהרי אותו חצי שלא במקום שחיטה אינו עולה מידי פסולו לעולם.

טו. ועתה צריכים אנו לחזור ולבאר פלוגתא דר' הונא ור' יהודה שפתחנו בה, ואחר שהראינו דלאו כו"ע יכולים לבאר כהרמב"ן דפלוגתתם בהגרמה, אלא בשחיטה עצמה פליגי, דלר' הונא תליא בנפיק חיותא ולר' יהודה תלי בעשיית הרוב. הנה כעת נאמר: דלכו"ע נפיק חיותא בכל הסימן, אלא דברוב סימן כבר נפיק רוב חיותא, ועדיין איכא מעט חיות[6] ולכו"ע אם היה שוחט רוב סימן בעצמו ומפיק לרוב חיותא סגי ליה בהא.

טז. וכולם לא למדוה אלא מחצי קנה פגום, דר' הונא מפרש ליה דמהא שמעינן דהכל תלוי במעשה העושה את הרוב לחתוך [לא משום דזה מקום השחיטה – שכבר נתבאר סתירתו, אלא דזה הוא מעשה השחיטה], ומהא גם נלמד דכיון דמעשה זה במקום המועיל באופן המועיל, מעתה לא איכפ"ל דאין המקום החתוך שלפניו יכול להצטרף להכשר שחיטה, הואיל ואינו אלא הכשר דמיפק חיותא ויכול להיות חוץ למקום שחיטה. ומה"ט נמי אם המעשה הלוקח את חיות הרוב נעשה חוץ למקום שחיטה, כבר איבדנו את האפשרות לשחוט וממילא נעשית נבילה. ור' יהודה ס"ל דלא אמרו חצי קנה פגום מהני ליה משהו, אלא משום דבמעשה זוטא עביד שחיטה שלמה, אבל אי"ז אלא יתרון אפשרות שיכול ע"י כל המעט לשחוט את הכל, אבל אין זה מכריח ומצמצם את מעשה השחיטה לנקודת מיפק החיות, דהלא אפשר לתקן גם לפניה ולאחריה [כשם שלפסול אפשר במיעוט בתרא], אלא דלענין פגום או שאר פסולי שחיטה מהני שחיטת משהו כי היא העלתם להכשר, אבל לענין הגרמה שא"א להעלותה להכשר א"כ אין נקודה זו מעלה ולא מורדת, ושייך להתחשב ברוב הכללי של כל הסימן, שחיתוך כל חלק ממנו הוא חלק ממעשה השחיטה הנדרש, ועוד צ"ת בכ"ז.

[1] ופעמים שאמרו "מקצת היום ככולו" והתם נמי ע"י אותו מקצת עלה לו כל היום כולו.
[2] וגם זה משום רובו ככולו, ומצאנו מושגי רובו ככולו גם בעניני טרפות, אע"פ שענינם החסרון במציאות חיותה של בהמה זו, והקרוב לעניננו הוא פסוקת הגרגרת ברובה, דהוי טריפה או נבילה מחיים, אע"פ שאין המדובר שם על עשיית מעשה אלא על שם מסוים אשר נקבע מאליו בבהמה זו.
[3] עכ"פ לדעת ר' הונא גופיה לקמן סט. דיצא שליש דרך דופן ושני שליש דרך רחם אינו קדוש הואיל ובשעה שיצא רובו לא הוי רובא דרך רחם. ומחלפא שיטתיה מדהכא דאזיל בתר רגע יציאת הרוב. ומיהו התם רבה פליג וס"ל דמהני השני שליש שדרך רחם לקדשו. אבל התם ענין אחר הוא, משום דדעתיה דר' הונא דנעשה קדוש למפרע מתחילת יציאתו וע"ז פליג רבה, ואילו הכא ליכא למ"ד דנעשית שחוטה מתחילת שחיטתה [ואבר שפירש קודם שחיטת רוב סימנים הוי אמ"ה ולא שחוט].
[4] ונראה דלדבריו השיעור הנצרך מעתה הוא שיעור שחיטת רוב מה שאינו פגום, ודו"ק.
[5] ולכן כתב דלא מספק"ל כלל לגבי שהיה במיעוט קמא דקנה. ואע"פ שבדף ל: ד"ה החליד כתב: ובמיעוט קמא פשיטא לן דנבלה ודאי, ויש מרבותינו [הרי"ד ועוד] שלמדו מכאן דאפי' במיעוט קמא דקנה מיירי, וס"ל לרש"י שחלדה פוסלת בו, אין זה מוכרח ואפשר דלא קאי אלא על קנה.

ואעידה לך שני עדים נאמנים, הא' הוא רש"י ז"ל גופיה בדיבור שלאחמ"כ, דמקשה על מה דפסק להחמיר בהך ספיקא דחלדה במיעוט בתרא, והקשה לנפשיה מהא דאמרו דאין שהיה פוסלת במיעוט בתרא דקנה, ותירץ דבאמת פוסלת גם שהיה והתם דיחויא בעלמא קאמר. והנה אין להבין קושיית רש"י כצורתה שעל הפסק להחמיר בחלדה הקשה משהיה דכשרה [ועוד לא הזכיר דברי הגמרא לקמן לב. דמספק"ל על שהיה ג"כ] וע"כ דפשיטא ליה דשהיה וחלדה שוים המה לכל דיניהם, ולא יתכן שתהא שהיה כשרה במיעוט בתרא וחלדה פסולה. ואילו לדברי האומרים דהטריף רש"י בחלדה דמיעוט קמא דקנה, בע"כ הרי צריך לחלק בין חלדה לשהיה שהרי בשהיה הכשיר להדיא, וא"כ מאי מדמי להו כלל, וזו ראיה ברורה.

וכן היה פשיטא ליה לרבינו הרמב"ן בחידושיו בדף ל: שהיה מביא דברי רש"י לפרש הסוגיא במיעוט בתרא, והיה מקשה עליהן דאפי' הגרמה במיעוט בתרא כשרה, וכ"ש שאר פסולי שחיטה. ואח"כ הביא דהראב"ד קיים דברי רש"י דמשום דאצרכו רבנן לכתחילה לשחוט כל הסימנים ולא להסתפק ברוב, לכן פסלו את מי שעושה בפסול "כי היכי דלא ליתי לידי קלקול שחיטה עצמה" וכתב עליו הרמב"ן "ולפי דבריו יותר היה ראוי לאסור שוהה ומחליד במיעוט קמא דקנה, משום גזרה, ומשום דקעביד מצות שחיטה בפסול". ומבואר דהיה פשיטא ליה דכשר בכה"ג בין לדעת עצמו ובין לדעת רש"י, ושלא כדברי האומרים דרש"י גופיה קא פסיל בחלדה במיעוט קמא.

שוב מצאתי לאחמ"כ דברים מפורשים לרבינו הרמב"ן לעיל ט. שדן שם בדעת התוס' בעיקור, שאינה נעשית טריפה אבל אין עולה לה שחיטה, וכתב: ואין זה נכון בעיני, שלא מצינו פסול בשחיטה, שאין כיוצא בו – שלא בשעת שחיטה – טריפה, שא"כ נפסול שהה במיעוט קמא דקנה. ולמדנו מדבריו שלא שייך פסולי שחיטה במקום שאין עושה אותה טריפה. והיינו טעמא שאין פסולי שחיטה במיעוט קמא דקנה, וא"כ קאי גם על חלדה כמו על שהיה כי בענין זה אין הפרש ביניהם.
[6] וה"ט דשייך פסולי שחיטה במיעוט בתרא, וכל זה בעודה חיה ולא אחר שמתה, כמובן.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

בענין רות: מואבי ולא מואבית

ואמרה האשה אמן אמן

בענין בתר מעיקרא

תורה מעוני סופו לעושר

תורה מעוני סופו לעושר

ספירת העומר וחוקות הגויים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים