תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הדלקת נר חנוכה לפני השקיעה או מאוחר בלילה
שבת
כותב החידוש: יוסף מולסון

מראה מקומות: דף כא ע"ב

איתא במסכת שבת (דף כא ע"ב): "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורה". ע"כ לשון הגמרא. ותבט עיני בדברי הראשונים וראיתי שנחלקו האם זמן שקיעת החמה הוא רק לכתחלה שזהו עיקרר מצותה אבל אם בא להדליק קודם השקיעה יצא ידי חובתו או לאו. והנה הרשב"א (ד"ה "הא דאמרינן") כתב שמה שכתוב שזמן הדלקת נרות חנוכה הוא משתשקע החמה, אין זה לעיכובא ואם רצה להדליק כמה דקות קודם השקיעה רשאי, כיון שיש בזה פירסומי ניסא. וכך כתב גם הר"ן (על הרי"ף, ד"ה "מצותה") והביא שם ראיה לכך שמותר להדליק כמה דקות קודם השקיעה, שהרי בשבת מדליקים נרות קודם שקיעת החמה, כמו שאמר רבה (במסכת שבת דף לד ע"ב) שמשתשקע החמה הוי בין השמשות. ולכן צריך להדליק קודם השקיעה. ומזה יש להביא ראיה שגם בנרות חנוכה מותר להדליק כמה דקות קודם השקיעה, אמנם לפי דברי בעל הלכות גדולות (הובא ברשב"א ובר"ן) נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר השקיעה, וכמו דברי רב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום. וע"ע שם. ונראה מדבריו שגם בהדלקת נרות חנוכה צריך להדליק אחר השקיעה, וזה כמו מה שפסק הנשר הגדול רבינו הרמב"ם (פרק ד' מהלכות חנוכה הלכה ה') וזה לשונו: "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין". ע"כ. והנה מצאתי שהטור כתב (סימן תרע"ב סעיף ב') שמצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה שאז העם עוברים ושבים ורואים אותה, ויש פירסומי ניסא. וכך כתב המאירי (דף כא ע"ב) והמקדכי (על מסכת שבת) כתב, שמדליק מסוף שקיעת החמה והיינו צאת הכוכבים. והנה פסק מרן בשולחנו הטהור (סימן תרע"ב סעיף א') וז"ל: "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק. ע"כ לשונו. ומצאתי בחפשי בכללי הפסיקה שכאשר מרן כותב סתם ו"יש אומרים" דעתו היא כסתם, וכמו שכתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ג' בכללי ההוראה שבסוף הספר) וכן בעין יצחק (חלק ג' עמוד תסד) ולכן היוצא מדברי מרן השולחן ערוך שרק במידה שהוא טרוד מאוד יש להקל ולהדליק גם מפלג מהנחה ולמעלה. וכמו שכתב בשער הציון (סימן תרע"ב סק"ה) שהברכי יוסף נקט את דעת היש אומרים להלכה. ובמשנה ברורה (שם סק"ב) ביאר שכוונת המילה טרוד, זה שלא יהיה לו זמן להדליק אחר כך. וכך פסק גם בחזון עובדיה (חנוכה עמוד סב) כדברי השולחן ערוך שרק אם הוא טרוד יכול להדליק מפלג המנחה. וראה ראיתי שכך כתב גם בכף החיים (סימן תרע"ב אות ב') שמדליקים בשקיעה, ושם הביא שכך פסקו גם בשיירי כנסת הגדולה (בהגהות הטור אות א') ובאליה רבה (אות א') וכן במאמר מרדכי (אות א') ובחיי אדם (כלל קנד אות יח) וכן בדרך חיים (אות ב') ובבן איש חי (פרשת וישב אות ז') וע"ע באשל אברהם (אות א') ובתוספות חיים (על חיי אדם אות כד) ועכשיו ראיתי שכך כתבו גם בערוך השולחן (סימן תרע"ב אות א') ובחזון עובדיה (חנוכה עמוד סב) ובשלחן ערוך המקוצר (חלק ג' עמוד רנט) וכך כתב גם במאמר מרדכי (פרק נח סעיף נה) לר' מרדכי אליהו שבמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים. וכך כתב בילקוט שמש (סימן תרעא סעיף ב') ובעוד אחרונים. ונראה מכל זה שדעתם של רוב האחרונים ובכללם גם דעתו של מרן השולחן ערוך, שאין להקל ולהדליק קודם השקיעה אלא אם כן הוא טרוד שאז שרי.

ואחר הודיע אלוקים אותנו שאין להקל ולהדליק קודם השקיעה אלא אם כן הוא טרוד שאז שרי. והנה דנו הפוסקים עד מתי אפשר להדליק נר חנוכה, הברייתא אומרת (מסכת שבת דף כא ע"ב): "דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורה". ע"כ. מתוך דברי הברייתא יוצאים שני פירושים לכך שצריך להדליק משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק. לפי הפירוש הראשון שאומרת הגמרא "דאי לא אדליק מדליק", יוצא שמי שלא הדליק נרות בתחילת זמן ההדלקה יכול להדליק נרות עד שתכלה רגל מן השוק, ולפי זה כוונת הברייתא להגדיר מתי מדליקים נרות והיא קובעת שאי אפשר להדליק נרות אחרי שתכלה רגל מן השוק. ולפי הפירו השני שאומרת הגמרא "אי נמי לשיעורה" יוצא שהנרות צריכים לדלוק במשך כל הזמן שמוזכר בברייתא (משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק), ולפי זה כוונת הברייתא להגדיר כמה זמן הנרות צריכים לדלוק, אך אין שום קביעה מתי צריך להדליק נרות, לכן אפשר להדליק נרות במשך כל הלילה, ובלבד שתהיה בנר כמות שמן שיכולה לדלוק את שיעור הזמן שבין שקיעת החמה לשתכלה רגל מן השוק. ועל דבר זה דנו הפוסקים, חלקם סוברים כמו הפירוש הראשון שאם עבר זמן של תכלה רגל מן השוק אין מדליקים, וחלקם סוברים כפירוש השני שאפשר להדליק כל הלילה. ובהביטי באמתחות הפוסקים ראיתי שהתוס' (שבת כא: ד"ה דאי) כתבו שאחרי שכלתה רגל מן השוק עבר הזמן. וכתב שם בשם הר"י פורת שיש להיזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי. ולר"י נראה שאין לחוש בזה מתי ידליק, כי מדליק לבני הבית בפנים ולא לעוברים ושבים. וכ"כ הרא"ש (דף כא ע"ב) שאין להקפיד בזה כיון שמדליק מבפנים, וכך כתבו גם המאירי והריטב"א והרשב"א והר"ן (על הרי"ף) והתפארת שמואל (סעיף ב') וע"ע בשלטי גיבורים (שם) וכ"כ גם המהר"ם שידליק נרות מספק. וע' בתוספות רא"ש. ונראה שכל הפוסקים שהזכרנו לעיל סוברים כמו הדעה השניה שהביאה הגמרא "אי נמי לשיעורה" שאפשר להדליק כל הלילה, אמנם רבנו הרמב"ם (פרק ד' מהלכות חנוכה הלכה ה') כתב וזה לשונו: "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה, כמו חצי שעה או יותר. עבר זמן זה אינו מדליק". ע"כ לשון הרמב"ם. ונמצא שהרמב"ם סובר כמו הפירוש הראשון שהביאה הגמרא "דאי לא אדליק מדליק" שאחר שכלתה רגל מן השוק אינו יכול להדליק עוד. וראיתי שכתב הטור (סימן תרעב סעיף ב') שזמנה כל הלילה, ולא כמו שכתב הרמב"ם שאינו יכול להדליק אחר שכלתה רגל מן השוק. ובבית יוסף (סימן תרעב) כתב שמדברי הרא"ש נראה שלכתחילה ידליק נר חנוכה בתחילת הלילה. שזריזים מקדימים למצות, אבל אם לא ידליק, יכול להדליק כל הלילה מספק. וכך כתבו עוד ראשונים שבזמן הזה כאשר מדליק על שולחנו ודיו, אפשר להלדיק כל הלילה, שהרי אין ההיכר אלא לבני הבית, וכך כתב בילקוט יוסף (על חנוכה עמוד רמח) והביא ם שכך כתבו גם בהגהות מיימוני (הלכות חנוכה פרק ד' אות ב') וכן בספר המאורות (שבת דף כא ע"ב) וכן כתב בעל התרומה (סימן רכט) וכן הסמ"ג (הלכות חנוכה דף קכד ע"ב) והסמ"ק (סימן רפ) וכן במחזור ויטרי (עמוד קצט) וכן בכל בו (סימן מד) ובהגהות רבינו פרץ על הסמ"ק (סימן רפ) ובספר האגודה (פרק ב' דשבת סימן לא) ובספר צרור החיים (עמוד קי) ובעוד ראשונים ואחרונים רבים. והנה כיום יש לצרף סיבה נוספת להקל ולהדליק מאוחר (גם לשיטת הרמב"ם), שהרי במציאות שלנו הזמן של כלתה רגל מן השוק הוא מאוחר הרבה יותר מאשר בתקופת התלמוד, שבתקופת התלמוד כבר בזמן השקיעה האנשים התחילו לחזור לבתיהם כי לא היה אור ברחובות. מה שאין כן כיום שיש אור ברחובות אפילו עד שעה מאוחרת, ואנשים ממשיכים להסתובב בחוץ גם לאחר השקיעה, ולכן יתכן שגם לפי הפוסקים שסוברים שאחר שכלתה רגל מן השוק, אפשר לאחר את ההדלקה מעבר לחצי שעה (לפי דעת הרמב"ם) אחרי צאת הכוכבים. וע"ע בזה בילקוט יוסף (חנוכה עמוד רסא).

הן כל יקר ראתה עיני את דברי מרן בשולחנו הטהור שפסק שמדליק והולך כל הלילה, והרמ"א הוסיף שטוב להיזהר גם בזמן הזה להדליק קודם שתכלה רגל מן השוק. והנה כתב המגן אברהם (שם) שמשמע מדברי השולחן ערוך שמדליק בברכה, והקשה על כך שהרי מרן כתב בבית יוסף רק את שיטת התוס' והרא"ש שמספק מדליק כל הלילה, ואם כן אינו מברך על הדלקה זו (דספק ברכות להקל). וממסקנת דבריו עולה שאם עבר הזמן אין להדליק בברכה. ונמצא מה שכתב בבית יוסף סותר את מה שכתב בשולחן ערוך. ותירץ את זה במחצית השקל שמרן רבי יוסף קראו חזר בו ממה שפסק בבית יוסף, וסובר כמו שכתב בשולחן ערוך שמדליק ומברך גם אחר שתכלה רגל מן השוק. וע"ע בזה בילקוט יוסף (חנוכה). והנה נראה לומר שעיקר מחלוקת האחרונים האם יש לברך אחר שכלתה רגל מן השוק או אין לברך תלויה האם בני הבית ערים או ישנים. וי"ל שזה תלוי בהבדל שבין השולחן ערוך לרמ"א. שהנה השולחן ערוך מסתמך על כך שזמן ההדלקה הוא כל הלילה, ולא הגביל את זה בכך שיהיה פירסומי ניסא בזמן ההדלקה, שהרי יכול להיות שבשעות מאוחרות בלילה אין אף אדם ברחוב, ולכאורה אין פירסומי ניסא. ולכן לפי שיטת מרן השולחן ערוך אפשר להדליק ולברך כל הלילה אף כשבני הבית ישנים. וכדעה הזו פוסק הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה חנוכה, עמוד סד-סו) שנוכחות בני הבית בשעת ההדלקה היא הידור בלבד, ואפשר מעיקר הדין לברך גם כאשר כל בני הבית ישנים. וע"ע שם. אמנם לפי מה שעולה מדברי הרמ"א נראה שהסיבה שניתן להדליק נר חנוכה בשעות מאוחרות כשאין מי שנמצא ברחוב, זה כיון שההדלקה בשעות האלה מיועדות לבני הבית, ולכן אם יש מבני ביתו ערים ידליק בברכה ואם לאו ידליק בלא ברכה. ועיין בזה בספר של הרב יוסף צבי רימון (על חנוכה עמוד 85). וזה כמו שפסק המשנה ברורה (ס"ק יא) שאפשר להדליק עד עלות השחר בברכה, והיינו דוקא אם בני הבית נעורים, אבל אם ישנים אין לברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה. וכך כתב גם הבן איש חי (פרשת וישב אות ז') שידליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים, אבל אם ישנים ידליק בלא ברכה, ודי בשנים נעורים. וכך כתב גם במגן אברהם (סק"ה) והביא שם שכך כתב גם בהגהות מיימוניות. והנה ראיתי שכתב באליה רבה (סק"ג) שכאשר בני הבית נעורים יכול להדליק אפילו עד עמוד השחר, אבל כאשר ישנים ידליק בלא ברכה. ובכף החיים (סימן תרעב אות כו) הביא שכך כתבו גם החיי אדם (כלל קנד אות יט) ובדרך חיים (אות ב') וכ"כ הבאר היטב (שם) וע"ע בערוך השולחן (סימן תרעב אות ז') וכן כתב בשולחן ערוך המקוצר (עמוד רס) שמדליק בברכה כל הלילה רק כאשר בני ביתו נעורים, אבל אם ישנים מדליק בלא ברכה. וכ"כ בפסקי תשובות (סימן תרעב) ובמאמר מרדכי (פרק נח סעיף נח) לר' מרדכי אליהו, שכתב שרק אם אחד מבני הבית ערים מדליק בברכה. וע"ע בזה בספר מקראי קודש הררי (עמוד לט) וכן בספר של הרב יוסף צבי רימון (חנוכה, עמוד 85) ובספר מצות נר איש וביתו (סימן ו'). ותבט עיני בחזון עובדיה (חנוכה, עמוד סה) שהביא בם החמד משה (סק"ג) שכתב שאם לא הדליק נר חנוכה עד שישנו כל בני הבית, טוב שיקיץ שנים מהם, ואם אי אפשר להקיצם, מ"מ יברך וידליק. ובספר תפילה לדוד (דף פד ע"ב) כתב שמדברי הפרי חדש שכתב שיש להדליק בברכה עד עמוד השחר, מוכח שאין חילוק אם היו בני הבית ערים או לאו. וכן משמע ממה שכתב מרן בשולחן ערוך שהולך ומדליק כל הלילה. וכתב בערך השולחן (סימן תרעב סק"ד) שממה שסתם מרן בשולחן שהוחלך ומדליק כל הלילה, דהיינו בברכה. וגם משמע שאין צריך שיהיו בני ביתו נעורים, שהרי לא חילק בין אם היו בני ביתו נעורים או לאו. ומה שכתב המגן אברהם שמברך רק אם בני הבית ערים, אבל אם אם ישנים אינו מברך, דבר זה קצת תמוה, שהרי דינו כמו אדם רווק שגר לבד בביתו, ועי יעלה על הדעת שיבטל מצוה יקרה זו כיון שאין עימו אף אחד בבית? אמנם ברור שאם יכול לפרסם הנס ברבים עדיף טפי, ואם לאו לא יבטל המצוה בברכה. והנה הביא עוד בחזון עובדיה בשם ספר יומין דחנוכה (עמוד רמב) שגם כן העיר על דברי המגן אברהם. ובספר שלמי מועד (עמוד ריח) כתב שהגרש"ז אוירבך הורה למי שחוזר לביתו בשעה מאוחרת, שידליק נרות חנוכה, ומה טוב שיעמדו עוד בני אדם בשעת הדלקתו לפירסומי ניסר. ע"כ. ויוצא מדבריו שמה שכתב בלשון "מה טוב" שדבר זה אינו מעכב. והנה מה שכתב בשער הציון (ס"ק יז) שלא יברך דספק ברכות להקל, דבר זה קצת תמוה שהרי יש כלל בידינו שבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, וכמו שסיים החמד משה שמנהג העולם שכן לברך אפילו כאשר הוא לבד בבית, ושאר בני הבית ישנים. וע"ע באשל אברהם (סימן תכב) ובשו"ת תרומת הדשן (סימן לד) ובט"ז (סימן מו סק"ז) וכן בסימן המאיר (סימן רכה) ובשו"ת יחוה דעת (חלק א' בכללי ההוראה שבסוף הספר) וע"ע בעין יצחק (חלק ג') ובספר ברכת יוסף ידי (חלק ג' עמוד מא) כתב שעל כל פנים אם נהגו להדליק ולברך, פשיטא שצריך לברך עד עלות השחר, שבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, וכן כתב בשו"ת שיח יצחק (סוף סימן שמג) והנה בילקוט יוסף (חנוכה עמוד……) הביא את שו"ת התעוררות תשובה (חלק א' סימן קיט) שכתב שיש לומר שכל זמן שאור הנר מאיר אפילו אחר עמוד השחר איכא פירסומי ניסא מהכי. וכתב שם שאין לסמוך על מה שכתב בשו"ת התעוררות תשובה ולברך אחר עלות השחר. ופסק הרב פיינשטיין (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד', סימן קה אות ז') שאם אי אפשר שיהיה מישהו ער אפשר להדליק עם ברכה. וכך פסק גם הרב ואזנר (קובץ מבית הלוי חלק י' עמוד ב') וע"ע בהליכות עולם (חלק א' עמוד סב) וכן בשו"ת יחוה דעת (חלק ג' סימן נא).

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים