תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הדרך ממקח וממכר עד למקח טעות
בראשית
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: תולדות.בראשית כה,לא

וַיֹאמֶר יַעֲקֹב מִכְּרָה כַיֹום אֶת בְּכֹרָתְּך לִי וַיֹאמֶר עֵׂשָו הִנֵה אָנֹכי הֹולְֵך לָמּות וְּלָמָה זֶה לִי בְּכֹרָה (בראשית כה, לא) 

הדרך ממקח וממכר עד למקח טעות

 המאבק על הבכורה העסיק את האנושות מראשיתה: קין והבל רבו על דבר ירושתם וישמעאל איים על חייו של יצחק באומרו: "אני בכור ויורש פי שנים" (רמב"ן, בראשית כא, ט). והנה, אנו נפגשים לראשונה במציאות שונה שבה אח מוכן לוותר על בכורתו בעבור נזיד עדשים. 

לאור המאבקים ההיסטוריים שנסבו על הבכורה, נשאלת השאלה כיצד הסתכן יעקב בעודו מעז לבקש את הבכורה מאחיו? ומן הצד השני נשאלת השאלה: מדוע ויתר עשו כל כך מהר על דבר שקודמיו, קין וישמעאל, לא היו מוכנים לוותר? 

חז"ל טענו שהדיון שהתקיים בין קין לבין הבל נגע, בין היתר, לשאלה היכן ייבנה בית המקדש: 

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, שניהם [קין והבל] נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר "בתחומי בית המקדש נבנה", וזה אומר "בתחומי בית המקדש נבנה", שנאמר: "ויהי בהיותם בשדה", ואין שדה אלא בית המקדש, היך מה דאת אמר "צִיֹון ׂשָדֶה תֵחָרֵש" (מיכה ג), ומתוך כך "וַיָקָם קִַין אֶל הֶבֶל אָחִיו" וגו' (בראשית רבה, פרשה כב). 

ובאופן דומה, הסבירו חז"ל את הדיון שהיה בין יעקב לעשו: 

"וַיֹאמֶר עֵשָו הִנֵה אָנֹכִי הֹולְֵך לָמּות וְּלָמָה זֶה לִי בְּכֹרָה" (בראשית כה, לב). "אמר עשו: "מה טיבה של עבודה זו?" אמר לו: "כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין, ופרועי ראש". 

אמר: "אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה?!" (רש"י על אתר). 

העובדה שחז"ל הרחיקו לכת אל עבודת בית המקדש כדי לפרש את הסכמתו של עשו למכירה, יכולה גם להסביר מדוע רצה יעקב לבקש לעצמו את הבכורה. אך אין בעובדה זו הסבר להתנהגותו הבלתי ישרה: 

וַיֹאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵ שָו בְּכֹרֶָך עָׂשִיתִי כַאֲשֶר דִבַרְּתָ אֵלָי קּום נָא שְּבָה וְּאָכּלָה מִצֵידי בַעֲבּור תְּבָרֲכַנִי נַפְּשֶך (בראשית כז, יט). 

כזכור, יעקב הוא איש האמת, אשר מעטים כמוהו יוכלו לומר אחרי כל כך הרבה שנות עבודה בביתו של לבן: 

מַה פִשְּעִי מַה חַטָאתִי כִי דָלַקְּתָ אַחֲרָי? כִי מִשַשְּתָ אֶת כָל כֵלַי מַה מָצָאתָ מִכֹל כְּלֵי בֵיתֶָך ׂשִים כֹה נֶגֶד אַחַי וְּאַחֶיָך וְּיֹוכִיחּו בֵין שְּנֵינּו/ זֶה עֶ שְּרִים שָנָה אָנֹכִי עִמְָך רְּחֵלֶיָך וְּעִזֶיָך לֹא שִכֵלּו וְּאֵילֵי צֹאנְָּך לֹא אָכָלְּתִי. טְּרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיָך אָנֹכִי אֲחַטֶנָה מִיָדִי תּבַ קְּשֶנָה גְּנֻבְּתִי יֹום ּוגְּנֻבְּתִי לָיְּלָה. הִָייתִי בַיֹום אֲכָלַנִי חֹרֶב וְּקֶרַח בַלָיְּלָה וַתִדַד שְּנָתִי מֵעֵינָי (בראשית לא, לו–לט). 

לעומתו, עשו מתואר בידי חז"ל כרמאי: 

"יודע ציד": לצוד ולרמות את אביו בפיו. שואלו: "אבא, היאך מעשרין את המלח? היאך מעשרין את התבן?". כסבור אביו שהוא מדקדק במצות (רש"י, בראשית כה, כז). 

אין אנו יודעים בני כמה היו יעקב ועשו בשעה שסיכמו ביניהם מה שסיכמו. קודם לכן, מספרת התורה שהם התבגרו: "וַיִגְּדְּלּו הַנְּעָרִים וַיְּהִי עֵשָו אִיש יֹדֵעַ צִַיד אִיש ׂשָדֶה וְּיַעֲקֹב אִיש תָם יֹשֵב אֹהָלִים" (שם כה, כז), ומייד לאחר מכן, מספרת על המכירה. בדברי המדרש יש רמז לגילם הצעיר שאולי גרם להתנהגות הפזיזה שלהם: 

ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית [שיח קטן וקוצני} שהיו גדילים זה על גבי זה. וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו, כך כל שלוש עשרה שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר. לאחר שלוש עשרה שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים (בראשית רבה, פרשה סג). 

הייתכן שמדובר במעשה פזיז של שני צעירים שעדיין לא התבגרו כל צורכם? אנו נוטים גם להפנות אצבע מאשימה כלפי רבקה, ששלחה את יעקב למשימת הברכות ואף הכינה עבורו את עורות גדיי העזים, המטעמים והלחם. הרי רבקה באה מביתו של לבן אחיה אשר רימה את יעקב ונתן לו את לאה במקום רחל. 

אולם, כדי להבין את מה שהתרחש כאן יש לחזור אחורה לבשורה שקבלה רבקה כאשר הלכה לדרוש את ה', לאחר שבהריונה התרוצצו הבנים בקרבה. לפי רש"י, על אתר 0שם כה, כבׂ: "ויתרוצצו" על כרחך המקרא הזה אומר: דרשני! שסָתַם מה היא "רציצה" זו וכתב: "אם כן, למה זה אנכי". רבותינו דרשוהו )בראשית רבה סגׂׂׂ) , ולשון "ריצה": עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, ויעקב רץ ומפרכס לצאת; עוברת על פתחי עבודה זרה, ועשו מפרכס לצאת. דבר אחר: מתרוצצים זה עם זה, ומריבים בנחלת שני עולמות. 

והעיקר, כפי שמפרש הרשב"ם (שם9 מה שרבקה שמעה מאת ה': "ורב יעבוד צעיר" – ולכך אהבה את יעקב, שאהבו הקדוש ברוך הוא, וכדכתיב "ואהב את יעקב"ׁ (מלכים א א, ב). והוא מוסיף: "אוהבת את יעקב": שהיתה מכרת בתומתו, וגם ממה שאמר הקדוש ברוך הוא "ורב יעבוד צעיר" (לעיל, כג). והוצרך להקדים כאן אהבת יצחק לעשו, "ורבקה אוהבת את יעקב", להודיע מה שכתוב לפנינו (לעיל כז): יצחק רצה לברך עשו, ורבקה הערימה לברך את יעקב. 

(חז"ל הם שאמרו שהאהבה מקלקלת את השורה )בראשית רבה, וירא פרשה נה, סימן ח). אהבתה של רבקה לבנה יעקב מקורה בדברים ששמעה כאשר הלכה לדרוש את ה'. היא הבינה כבר אז מי הוא הראוי מבין שני בניה לקבל את הברכות שעתיד יצחק לתת לבנו. כבר מילדות, הכינה רבקה את בנה יעקב למשימה זו, בכך ששכנעה אותו שהוא בעצם זה שצריך לקבל את הברכות. 

יעקב ציפה שלעת זקנת אביו הוא יצטרך לממש את הציפיות של אימו, לבוא ולקבל את הברכות במקום עשו. בתור איש תם וישר הוא החליט שאת הברכות הוא אינו יכול לדרוש ולקבל במרמה, ולכן עלה בדעתו לקנות את הזכויות מאחיו. קניית הבכורה, אם כך, הייתה מחושבת ולא ספונטנית. הוא רק המתין להזדמנות המתאימה, ואת העיתוי לכך מצא יעקב בעת שבא עשו מהשדה והוא עייף. 

התורה מספרת לנו שעשו הסכים למכירת הבכורה בטענה כי הוא זה שהולך למות (בראשית כה, לב). האם אין זה משונה? הרי מדובר כאן בצעיר שרק עתה התבגר, שאין לו סיבה, לכאורה, לחשוב על יום המיתה. משום כך, הוצרך רש"י להעביר את שיחות יעקב ועשו לפסים עתידיים הקשורים עם עבודת הבכורים בבית המקדש ועם הסכנות המתלוות לכך. פרשנים מפרשים אחרים מדברים על פחד מוות עכשווי כתוצאה מעיסוקו של עשו בתור צייד של חיות מסוכנות: "הנה אנכי הולך למות": בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות, ואני מסוכן למות. למה זה ]לי[ להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו? כך פירש אבי הרב רבי מאיר מנוחתו כבוד. [וזהו] "ויבז עשו את הבכורה" (רשב"ם, בראשית כה, לב). 

מה, אם כך, התרחש כאן? לדעתי, יעקב לא פעל בחלל ריק. קדמו לכך שיחות שהאחים הללו בוודאי ניהלו לפני אותו יום שבא עשו מהשדה. יעקב היה מודע לכך שיש סיכון מסוים בכל מאבק על הבכורה, במיוחד מאחר שהוא יצא שני מרחם אימו, "וידו אוחזת בעקב עשו". אלא שמרוב אהבת יצחק לעשו, יעקב ידע שגם לאחיו יש חששות מפני מה שההיסטוריה הקודמת לימדה אותם. הרי בגלל אהבת האב לבנו, נבחר יצחק לעבור עם אביו את ניסיון העקדה. 

עובדה זו גרמה שעשו יחשוש שהוא עומד למות. הוא התוודה בפני יעקב, שמרוב אהבת אביו אליו יבוא היום שהאלוהים ידרוש להעלות לעולה את הבן הבכור האהוב. אלא שהפעם, חשב עשו, אולי לא יופיע מלאך מושיע כיוון שהוא איננו בן יחיד, וכך יעקב יהיה היורש הבלעדי. וזה מה שאמר עשו ליעקב: "… הִנֵה אָנֹכִי הֹולְֵך לָמּות וְּלָמָה זֶה לִי בְּכֹרָה" (שם כה, לב). כלומר, "אני הולך למות בגלל שאני הבכור. קח אתה ממני את הבכורה, תהיה אתה במקומי ותציל אותי כאשר יבוא היום". 

יעקב, לעומתו, התמודד עם אהבת רבקה והוא הכין את הדרך לברכות של אביו. לאחר שקנה ביושר את הבכורה, יכול היה יעקב להתייצב לפני אביו ולאמץ את זהותו של עשו לשעה קלה, שניתנה לו בייפוי הכוח בעת קניית הבכורה: "וַיֹאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵ שָו בְּכֹרֶָך עָ שִיתִי כַאֲשֶר דִבַרְּתָ אֵלָי קּום נָא שּבָה וְּאָכְּלָה מִצֵידִי בַעֲבּור תְּבָרֲכַנִי נַפְּשֶך" (שם כז, יט). יעקב לא חשש מעקדה עתידית, שהרי לא היה בנו האהוב של יצחק. 

בעת שיצא עשו לצוד צייד עבור אביו הזקן, הוא זכר כי ברגע של עייפות אמר: "הִנֵה אָנֹכִי הֹולְֵך לָמּות וְּלָמָה זֶה לִי בְּכֹרָה". עתה, מאחר שאביו הזדקן, עשו היה משוכנע שהסכנה חלפה. כעת התכונן לקבל את הבכורה בחזרה. מבחינתו, סיבת המכירה השתנתה והתגלתה כמקח טעות. ולכן, כאשר נודע לו שיעקב הקדים אותו וקיבל את הברכות הוא חש מרומה: "וַיֹאמֶר הֲכִי קָרָא שְּמֹו יַעֲקֹב וַיַעְּקְּבֵנִי זֶה פַעֲמִַים אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְּהִנֵה עַתָה לָקַח בִרְּכָתִי…" (שם). 

עשו טעה בכך שלא הפנים את מטרת העקדה של יצחק אביו ולשם מה התנסה אברהם. הוא לא הבין שהעקדה הייתה מעשה חד־פעמי וכי לא היה לו ממה לחשוש מעקדה עתידית. משום כך, אפשר לסכם ולומר שלולא העקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, עשו לא היה מוכר את הבכורה ויעקב לא היה מתחזה כדי לקבל את הברכות. 

כל מה שהתרחש בין יעקב לעשו מרומז בפסוק אחד: "וַיֶאֱהַב ִיצְּחָק אֶת עֵׂשָו כִי צַ יד בְּפִיו וְּרבְּקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (שם כה, כח). שני ההורים אהבו את בניהם כל אחד לפי רגשותיו, יצחק את עשו ורבקה את יעקב, וה' התייצב לצידה של רבקה: אהבה שאינה פוסקת אני אוהב אתכם, יצחק היה קורא לעשו בכורו, ואני קורא ליעקב "בני בכורי" (שמות ד, כב), ובטלה בכורתו של יצחק, ונתקיימה בכורתו של יעקב, יצחק היה אוהב את עשו, שנאמר "ויאהב יצחק את עשו" (שם כה, כח), ואני אוהב את יעקב, בטלה אהבתו של יצחק, ונתקיימה אהבתו של יבראשית [בובר], פד).עקב (אגדת  בראשית [בובר] פדש).

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים