תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הוצאה בערב שבת
שבת
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: שבת ב

בענין הוצאה סמוך לחשיכה.

א. שבת יא. מתני' לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא וכו' (ופי' תו' דהיינו שישכח המחט ולכשיכנס שבת ישכח השבת ויזכור המחט אבל אם ישכח המחט פטור והמאירי כ' שגזרו כל היכא שאם היה מזיד היה חייב, ואכ"מ).   ובע"ב נח' אביי ורבא אי גזרו כאן גזירה לגזירה ונ"מ א' בכרמלית ב' במחט התחובה לו בבגדו שלא כדרך הוצאה לאביי אסור ולרבא שרי בתרוויהו.   בשו"ע רנב ו' כ' 'לא יצא אדם ומחטו בידו' (וה"ה כל חפץ,מ"ב) והיינו דקיי"ל כרבא (דבבגדו פטור כר"מ ע"ש) וכן מוכח ברמבם ועוד, ולפ"ז ה"ה לכרמלית שרי (אפי' בידו) וכ"כ המ"ב.

ב. ועכ"ז הלכה זו מצויה מאוד יעו' במ"ב כאן שנר' שראוי להחמיר שגם בזה"ז איכא רה"ר ועוד כידוע שיש רחובות שכנ' הם רה"ר וכגון זוגות הגרים בפר"כ וחוצים את ז'בלוטינסקי כדי ללכת להורים שב"ב שצריך להזהר ללכת עם העגלות והחבילות לפני חצי שעה מהשקיעה (ע' בה"ל ד"ה סמוך) וכן החוזרים מאוחר מהמקוה עם השקית ועוד הרבה (אבל להוריד את הזבל אינו אלא שבות משום משאצל"ג).

יש פתרון לעשות את ההוצאה כלאח"י, (ומסתמא לא סגי בשינוי כ"ש שבחוסר שימת לב מועטה יחזור לסחוב כהרגלו) [שמא י"ל סברא שבאופן שכל צורת המעשה מוכחת עליו שמביא למקום מסוים ולא שמסתובב ברחוב (כגון בעיו"כ כשרץ ברגע האחרון עם המחזור לבה"כ) שרי, ואין נר' כן,  עוד קולא ע' בתפא"י כאן ולא מ' כן בשו"ע ובפוס' על"ק אות יא).

עוד נר' שבסי' רסו ס"ח מוכח שרק לצאת אסור אבל אם הוא כבר ברה"ר מותר אף כשיצא באיסור שהרי גם להמחמירים שם הוא רק בשכבר קידש עליו היום ע"ש, ואפ' שה"ה אם התעכב במקוה שהוא מקום שאינו משתמר [ויל"ע אם דוקא בחפצים יקרים ככיס].

ג. מצוי שמוזמנים לשמחה ויאכלו ג"ס באולם ואין רוצים ללכת עם התכשיטים ברחובות שהם חשש רה"ר ובע"ש הולכים סמוך לשקיעה להדליק נרות באולם ובאים עם התכשיטין ע"מ להשאירם שם למשך השבת, ויל"ד אם גם הם בכלל הגזירה.

ד. הנה ידוע ג' השיטות לענין תכשיטין בשבת א' ד' הרמב"ן ורשב"א (ועוד) שאסור אפי' בחצר ובבית, ןהטעם משום דחיישי' שמא יצא עמהם לרה"ר כיון שדרך להסתובב עימם ואין דרך לפשטן קודם שיוצא וחדא גזירה הוא, (ואפ' שראוי להחמיר כשיטתם כמ"ק במ"ב וע' מע"ר וסתימת שו"ע ורמ"א ובהגר"א בכ"מ ואכ"מ אך כמדו' שבשם החזו"א מקילים לכתחילה כתו' דלק')   ב' שיטת הרמבם (ע' מ"ב סי' ש"ג שהיא כנ' דעה העיקרית) שאסור בחצר שאינה מעורבת ושרי במעורבת ובבית,   ג' שיטת ר"ת דשרי אף בחצר שאינה מעורבת (ורק בכרמלית אסור והוסיף לחדש שבזמנינו כרמלית כחצר לענין זה ואכ"מ).

ה. והנה בגמ' יב. תנא דבר"י דתפילין שרי בע"ש משום אסור להסיח דעת ורגיל למשמש ול"ח לישכח ויצא.  והק' הראשו' מאחר דקיי"ל כרבא דל"ג גל"ג אמאי בעי' לטעמא דמשמוש הא תפילין דרך מלבוש נינהו כמבו' בהמוצא תפילין וגם אם ישכח אינו אלא מדרבנן (שיצטרך להפנות ויחלוץ ואתי לאתויי ד"א).

ו. ותי' ע"ז הרמבן(יב.) והרשבא(יא:) לשיטתם דכי היכי דחזי' בתכשיטין שגזרו אף בחצר וכנ"ל משום שרגיל לצאת בהם ה"נ חיישי' שמא ישכח ויבא שבת כיון שרגיל להסתובב כך וחדא גזירה הוא.   ונר' להעיר דאף שברשבא נ' שממש משוה את הסוגיות ע"ש (ולשון הרן היא ערב שבת עם שבת כולה חדא גזירה היא) מ"מ אין כונתו לאסור אף בכרמלית אלא רק כמו ש'שמא יצא' עם 'מישלף' חדא גזירה היא ה"נ 'שמא ישכח' עם 'מישלף' אבל 'יצא' עם 'ישכח' ודאי תרתי נינהו (ולא אישתמיט בשו"ד דתכשיט חמיר מבידו), ומש"ה נר' דאפי' בדרך הוצאה גמורה וכגון דברים שבכיסו שרי לכרמלית וכ"ש בבית אף שהוא רגיל לצאת עימהם ודמי לתכשיט בהאי מילתא (ויש לדקדק בזה בד' התו' מנחות לו: בסוה"ד שבקו' ס"ל דתפילן מיירי בחצר ותי' בחצר מטעם אחר קצת ע"ש, ועוד היה אפ' ליישב עפ"ז קו' הבה"ל מחייב למשמש בביתו ודוק, אבל כאמור אין נר' כן).     הנה אם נחוש לשיטת הרמבן ורשבא ודאי אסור תכשיטין בע"ש סמוך לחשיכה (הנ"מ הנ"ל באולם אינה מעשית לדידהו דהא בלא"ה אסור גם בתוכו אבל ע' לק').

ז. אבל גם לד' הרמב"ם ותוס' לכאו' יל"ד לאסור דלכאו' י"ל דהא דהחמירו בתכשיטין לאסור אפי' בחצר ולתו' בכרמלית הוא משום דהאי חששא דמשלף הוא מאד קרוב ומצוי וגזרי' ביה גל"ג (וע' לשון הט"ז בתפילין שאינו גזירה וספק אלא ודאי) וא"כ ה"נ בגזירה דישכח נגזור לפחות ברה"ר

וע' בבהגר"א כאן בתי' הא' שפי' כן דהוא הטעם בתפילין שהוצרכו לטעם דמשמוש וכן בתכשיטין שאסרו בחצר תרווייהו משום שהוא חשש קרוב (ואי"ז כד' הרמבן והרשבא שהיציאה שכיחא אלא המשלף שכיח ע"ש) [והנה הוא ז"ל נקט לעיקר כתי' ב' ע"ש אבל שא"פ לא נחתו לזה ויש ע"ז קו' מגמ' ע' דמש"א וחו"ב  (במ"ב כנ' כן חשש לזה קצת וכן בבה"ל הביא זאת כדי ליישב לשון הברייתא דלא כטור ושו"ע)]

איברא שהרה"מ אסברה להא דהחמירו בחצר משום שיטעו לחשוב דהא דשרי לחצר הוא מטעם שהוא מלבוש גמור ואין בו כלל איסור הוצאה ויטעו לומר שאף ברה"ר שרי, וטעם זה לא שייך בסוגיין (דהחשש הוא אינו לטעות אלא שמא ישכח ואולי גם כאן נימא שיטעה לחשוב שלא אסרוהו סמוך לחשיכה כשא"ד משום שהוא מלבוש אבל א"כ זה גזירה חדשה)  ואפ' שאף המ"מ הוצרך לזה רק משום חומרא יתירה שגזרו אף בחצר אבל בכרמלית שפיר יש לגזור בכל היכא דשכיח וע' בלשונות הראשו' כאן ובדף סד

ועכ"פ נר' דהכא ע"כ צ"ל דגזור אף בתכשיטין וכיו"ב דזה מוכח מתפילין שהוצרכו לטעם דמשמוש הא בשא"ד שאין ממשמש אסור אף שהם דרך מלבוש ואינו אלא שבות משום דחייש' למשלף ואתויי, והאמת יש בראשו' שתי' דהגמ' נקט לה לרווחא דמילתא וליישב את אביי, אבל הרמב"ם (שפסק כרבא) כן הביא זאת (ספי"ט) וכן הטור (מהשו"ע אין ראיה ע' ב"י) וכ"כ האחרו' ב"ח ט"ז מ"א וכן במ"ב כולם פי' דבתפילין בעי' לטעם דמשמוש משום דחששא דמשלף שכיח [ואיני רואה סיבה לומר שהחשש שיצטרך ליפנות בדיוק בחצי שעה זו יותר קרוב משאר מילי],    ולכאו' נר' דלאו דוקא תכשיטין אלא גם שאר גזירות כה"ג וכגון משקפיים (אי חיישי' לנפילה אבל לסוברים שאינו מלבוש פשיטא דאסור דלא עדיף מבידו), ואפי' אם בשבת לא החמירו לאסרם בחצר כתכשיטין (איני יודע כעת) מ"מ הכא אסרו וכדמוכח מתפילין ואולי הטעם משום שכבר נמצא ברה"ר ובקל יבוא לידי איסור (ושמא בתכשיטין אפשר להמציא דבזמן לחוץ זה של ע"ש שהרץ והזיק פטור לא חיישי' למשלף ומחוי לחברתה).

ח. אח"כ ראיתי דבהני גזירות דאתי לאתויי יש כמה מינים ע' בה"ל ש"א ז' שסיכמם, וא"כ שמא י"ל דיש שהחשש הוא על האיתויי עצמו וכגון בנעל אחת דחייש' שיחלוץ ע"מ להביא בידו ויש שהחשש הוא רק שלאחר שיחלוץ או יפלו יבא לאתויי ד"א ושמא נימא דתפילין שייך לסוג א' כיון שחולץ במרחק ד"א ולוקח ומכניסם עימו לבה"כ וא"א ללמוד מהם לסוג ב' דטפי נר' כגל"ג, ולע"כ בזה אבל לא נ"ל לחלק כאן א' דמעה"ד אי"צ להרחיק ד"א אלא בבה"כ קבוע ע' סי' מ"ג והוא בד"כ בשדה כרמלית וא"כ ע"כ דהחשש משלף אינו משום עיה"ד אלא שבפועל יבוא לחלוץ ברה"ר או לאחר שיצא לא יניחם מיד או שיחמיר לחלוץ אף לבה"כ עראי, ב' בט"ז כאן סק"ח מבו' בתו"ד שתפילין שייך לסוג ב' ע"ש, ג' גם תכשיטין אפ' דיש את סוג א' אם תראה עוד חברה מרחוק ותלך לקראתה, ד' הגרא הנ"ל השוה ביניהם, ה' ע' בה"ל שם ד"ה באותו שלא חילק ולמד קולא מתכשיטין לנעל.

עוד ראיתי שהריטבא פי' סברא מיוחדת על תפילין ע"ש אבל ברמבם סתום ובפשוטו מ' דקאי ארישא דמיירי בחשש הרגיל כבשאר חפצים וכן בשאר פוס' הנ"ל.

י. אחרי השיעור העירוני מהגמ' סנהדרין סח. ורשי ותו' שם דמוכח שאסור תפילין בבית בשבת וא"כ ע"כ דחמירי להרמבם דשרי תכשיטין, אבל איני רואה שום סברא בזה [ואי משום דמצוה וחייש' שיצא בהם לרה"ר אדרבה כו"ע ידעי ששבת לאו ז"ת ויש תקיעה מיוחדת לחלצם (שבת ל"ה) ועוד גם בכשיטין להוטים ללכת] וע"כ צריך ליישב באופ"א וכבר דברו מזה כמה אחרו' ע' שעה"מ הל' תפילין ד' י' ואכמ"ל.

– העירוני להסתפק אי שרי לצאת במעות בכיסו דהא עשוי למשמש בו כל שעה, ולסברת הר"ן והמאירי הנ"ל אות ט' ליתא אבל שא"ר לא פי' כן וכנ"ל שם.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים