תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

היהודי הראשון
בראשית
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: פרשת נח יא פרשת לך לך יב

וַיִהְּיּו יְּמֵי תֶרַח חָמֵש שנִים ּומָאתִַים שָנָה, וַיָמָת תֶרַח בְּחָרָן (בראשית יא, לב)

 היהודי הראשון 

לקראת סיום פרשת נח מסופר כי תרח לקח "אֶת אַבְּרָם בְּנֹו וְּאֶת לֹוט בֶן הָרָן בֶן בְּנֹו וְּאֵת ׂשָרַי כַלָתֹו אֵשֶת אַבְּרָם בְּנֹו וַיֵצְּאּו אִתָם מאּור כַ ׂשְּדִים לָלֶכֶת אַרְּצָה כְּנַען וַיָבֹאּו עַד חָרָן וַיֵשְּבּו שָם: וַיִהּיּו יְּמֵי תֶרַח חָמֵש שָנִים ּומָאתִַים שָנָה וַיָמָת תֶרַח בְּחרָן" (בראשית יא, לב). 

מה הניע את תרח לצאת למסע של אלפי קילומטרים, שהסתיים בחצי הדרך, בחרן, ועדיין לפניו אלף קילומטרים עד כנען? יש מן המפרשים שייחסו את הליכתו של תרח לסגולותיה של ארץ כנען, שלא נפגעה במבול. למרחקים יצא שמה כארץ בעלת אקלים נוח ואוויר שמחכים את יושביה. אפשר שתרח, שחיפש לשפר את איכות החיים שלו ושל משפחתו, מצא בחרן מקום נאה, והחליט להתיישב שמה. פרשת נח מסתיימת בידיעה שאחר מאתיים וחמש שנות חיים מת תרח בחרן, ומייד לאחר מכן מתחילה פרשת לך־לך, בציווי שמקבל אברהם: 

"וַיֹאמֶר ה' אֶל אַבְּרָם לְֶך לְָּך מֵאַרְּצְּך ּומִמֹולַדְּתְּך ּומִבֵית אָבִיָך אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אַרְּאֶךָ" (בראשית יב, א). 

הרושם שנוצר הוא שמדובר באותה הליכה, אולם נראה שהציווי לאברהם בא לאחר מותו של תרח, ואף היעד שהוצג בפניו – "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אַרְּאֶךָ ", נשמע כיעד בלתי ידוע ואף מפתיע, לעומת היעד הברור שאליו צעד תרח. אומנם ההודעה על מותו של תרח מופיעה טרם יציאתו של אברהם, אבל כבר הראה רש"י חישוב מפתיע, שעל פיו יוצא שתרח המשיך לחיות בחרן יותר משישים שנה, "שהרי כתיב 'ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן', ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח, כשיצא אברם מחרן עדיין נשארו משנותיו הרבה!". 

אם אברהם התבקש להמשיך את מסעו של אביו, נשאלת השאלה מדוע הוא יצא אליו עוד בחייו? שאלה זו נידונה על ידי המפרשים, ונטען שעריכת הפרשיות נעשתה בכוונה, כפי שרש"י כותב: "שלא יהא הדבר מפורסם לכל, ויאמרו לא קיים אברהם את כבוד אביו, שהניחו זקן והלך לו. לפיכך קראו הכתוב 'מת', שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים והצדיקים אף במיתתן קרויים 

חיים וכו'". 

חשש דומה מ"מה יאמרו", נזכר על ידי חז"ל בקשר לאברהם ויצחק, וכדברי רש"י: דבר אחר: על ידי שכתב הכתוב "יצחק בן אברהם", הוזקק לומר "אברהם הוליד את יצחק", לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה ה'? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכול "אברהם הוליד את יצחק". וזהו שכתב כאן "יצחק בן אברהם" היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק (בראשית כה, יט). אלא, שכל זה אומר דורשני. הרי בכל פעם שמוזכר בחז"ל חשש מפני "מה יאמרו", ברור הוא שהמציאות היא אחרת ורק משום שאנשים נוטים לטעות יש צורך לנקוט פעולה מסוימת. לדוגמה, המציאות היא שיצחק הוא בנו של אברהם. אבל מפני ה"מה יאמרו" עשה ה' קלסתר פניו של יצחק דומה לזה של אביו הביולוגי. לעומת זאת, אם המציאות היא שאברהם הניח אב זקן והלך לו, הרי טשטוש באמצעות פסוקי התורה כדי "שלא יאמרו" לא ישנה את המציאות הבעייתית, שעל פיה אברהם הותיר את אביו בחרן ועלה לארץ ישראל! ואם כך, נשאלת השאלה מה מבקש רש"י להודיענו? 

בזמנו של אברהם, גוי שפרש מעבודה זרה וקיבל עליו את האמונה בה' מתואר בחז"ל במונח "גר". כך הרי מתוארות פעולות אברהם ושרה בחרן, טרם צאתם לארץ כנען: "ואת הנפש אשר עשו בחרן": אמר רבי אלעזר בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד – אין יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר "ואת הנפש אשר עשו"? אלא אלו הגרים שגיירו! ואם כן שגיירו למה אמרו "עשו"? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו, כאילו בראו. ויאמר "אשר עשה", למה נאמר אשר "עשו"? אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים (בראשית רבה, פרשה לט פסקה יד). 

מה בין "גר" לבין "בן נח" המקיים את שבע המצוות? בן נח הוא בעל ייחוס: הוא שייך לבית אביו והוא אסור בעריות. הגר, לעומתו, הוא "כקטן שנולד" (ראו: יבמות כב) ואין לו שום ייחוס. הוא מנותק לחלוטין מעברו הביולוגי. הדברים מפורשים ביותר בדברי הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יד, הלכה יא: דין תורה, שמותר לגר שיישא אימו או אחותו מאימו שנתגיירו; אבל חכמים אסרו דבר זה. כדי שלא יאמרו: "באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה", שאמש הייתה זו אסורה לו, והיום מותרת. וכן גר שבא על אימו או אחותו והיא בגיותה, הרי זה כבא על הנוכרית. 

כאשר קיים אברהם את הציווי "לך לך" הוא עבר בכך תהליך גיור. הציות לציווי הא-להי, עזיבת המולדת, דומה לתהליך שעברה רות המואבייה כאשר אמרה לנעמי: "… כִי אֶל אֲשֶר תֵלְּכִי אֵלֵ ך ּובַאֲשֶר תָלִינִי אָלִין עַמֵ ך עַמִי וֵאלֹהִַיְך אֱלֹהָי" (רות א, טז). לכן נמנע ה' מלנקוט בשמו של היעד, דהיינו כנען, אלא הסתפק בביטוי "אל הארץ אשר אראך". בכך רמז לאברהם: עד עכשיו היית בדרך לכנען בהוראת אביך תרח, מכאן והלאה אינך מצווה עליו יותר. מעתה – אני "אראך". 

כעת נהירים לנו דברי רש"י שהסביר מדוע הסתיימה פרשת נח בסיפור מותו של תרח, קודם פרשת לך־לך. אברהם הוא גר, ובתור "כקטן שנולד" איננו מחויב יותר לכבד את אביו. אבל בשלב זה, עדיין קיים החשש מפני "מה יאמרו": הגר אסור לו לקלל את אביו הגוי ולהכותו, ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו, אלא נוהג בו מקצת כבוד (רמב"ם, משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ה). אברהם הגר אינו מחויב בכבוד אביו הביולוגי, אולם כדי שלא יאמרו "באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה" הוזכר מותו של תרח בטרם עת, משום כבודו של אברהם, "שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברהם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו …". 

ואולי מכאן פתרון לקושיה שהטרידה את מיטב המוחות הרבניים – מה המקור לכלל התלמודי "גר שנתגייר, כקטן שנולד דמי" (תלמוד בבלי, יבמות צז ע"ב). על כלל זה כתב החת"ם סופר בחידושיו למסכת עבודה זרה (סד ע"א): "ויגעתי הרבה ולא מצאתי מנ"ל לרבנן הא דכקטן שנולד". ובכן, ייתכן שחז"ל למדו כן מהתנהגותו של אברהם, שגיורו ביטל את הקשר הביולוגי בינו לבין אביו תרח. 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים