תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

היזק ע"י שותפות או מלאכה
כללי
כותב החידוש: מיימון מיימון

מראה מקומות: בבא קמא בבא מציעא גיטין שו"ע אורח חיים חו"מ ועוד

בדבר השאלה בחברה ששכרה חברת פירסום
שמפרסמת דרך הודעות לטלפונים של אנשים,
ועפ"י החוק במדינה אין לפרסם הודעות
'ספאם', דהיינו שאין למקבל שום קשר וענין
לתוכן ההודעה או למשלח, ו שכרו אותם לפרסם
הודעות המותרות בפרסום עפ"י החוק, והלכו
החברה המפרסמת והוסיפה מדעתה ו שלא כחוק
פרסום לטלפונים בהודעות ספאם האסורות
בהיקף גדול, ואשר על כן נתבעת עתה החברה
העיסקית שהזמינה הפרסום בבית משפט ע"י אי
אילו אנשים שקיבלו אותם ההודעות בסכומי
עתק, ונוטים השופטים לפסוק דאעפ"י שעשו
החברה המפרסמת העבירה מדעתם ולא עפ"י
בקשת החברה המזמינה, מ"מ הם חשובים
כשליחים שלהם ולכן פעולת העבירה מתייחסת
למשלחים, דהיינו החברה העיסקית,
-הנה נדון בטענותיהם של השופטים קמא קמא,
דלכאורה הרי יש מקום לומר דאי אפשר לחייבם
מטעם שליחים, דהלא קיי"ל דאין שליח לדבר
עבירה ואין המעשה מתייחס בתר המשלח
ו בנידון דידן הוי ע בירה לכאורה דהונאה וגזל
זמן דמצערם לאלו שאין צריכים לקבל ההודעה
וגם אם לא נחשיב זאת כעבירה )מה גם שיש
לדון דכיון דנפסק כן בחוק המדינה יש לדון
מטעם דדינא דמלכותא דינא האם הוא חיוב
הלכתי ללכת עפ"י חוקים אלו ואם כן יהיה גם
כן עבירה מ"מ הוא נידון גדול ואין מקו מו כאן(
הא ודאי חשיב כנזק וכחוב לאחרים וגם בזה
אמרינן דאין שליח לחוב לאחרים )יעוי' ברא"ש
גיטין י"ג במה שפליג על רש"י וכדלקמן
ובפתחי תשובה חו"מ קפ"ב( כמו דאין שלד"ע
-וטענת השופטים עמי הארצות הנ"ל דכל מה
שאין שלד"ע הוא דווקא בכה"ג שהמשלח לא
נהנה אך כשהמשלח נהנה אזי יש שלד"ע והנה
יש להביא ראיה דאינו כן מהגמ' בב"ק ע"א. –
ע"ט. שלומדת הגמ' שאם עשה שליח לטבוח
משלם ד' וה' ואעפ"י שבעלמא אין שלד"ע
מרבינן מקרא דטבחו או מכרו טביחה דומיא
דמכירה ע"י אחר דבזה הוי שליח והנה שם
איירי בכה"ג דנהנה המשלח וכמ "ש רש"י )ע"ח:
ד"ה גנב( שלא איירי שנתנו לו במתנה לטבוח
אלא רק שלחו לטבוח בשבילו דהיינו שההנאה
אצל המשלח ואם היה כן דהיכא דנהנה המשלח
ל"א אין שלד"ע והוי שליחות לא היינו צריכים
ריבוי מיוחד מקרא דבטביחה אמרינן דיש
שלד"ע אלא היינו אומרים שבכה"ג שנהנה יש
שליח אלא ע"כ דלא שנא דגם היכי שנהנה
המשלח אמרינן דאין שלד"ע והוצרכה הגמ'
לרבות מקרא דפה יש שליח והנה גם א"א ללמוד
מטביחה לכל מקרה שנהנה השליח דנימא דיש
שלד"ע כמבואר בגמ' קידושין מ"ג. דא"א
ללמוד משום דהוו ב' כתובים הבאים כאחד
דאין מלמדים וכן מבואר עוד בב"ק נ"א שמינו
שליח לחפור בור ברשות הרבים דאמרינן דאין
שלד"ע אעפ"י שהמשלח בודאי נהנה מהבור
-אמנם דלכאורה לא שייך לדון בנידון דידן
מטעם דאין שלד"ע דהנה מבואר במל"מ
)גניבה, פ"ג, ה"ו( דדוקא היכא שעיקר
השליחות בעבירה כגון שציווה בשלוחו לשחוט
בשבת אזי אמרינן דאין שלד"ע אבל היכא
שעיקר השליחות לא הייתה בעבירה ורק הלך
השליח ועשה מדעתו בעבירה כגון שאמר לו
לשחוט סתם והלך ושחט בשבת בזה לא אמרינן
דאין שלד"ע דעיקר השליחות לא בעבירה
ובנידו"ד הרי ודאי לא ציוו לפרסם באיסור אלא
הלכו השלוחים ומדעתם עשו ג"כ באיסור וא"כ
א"א לפוטרו מצד דאין שלד"ע
-אכן יש לדון האם חשיב בכלל שהוי שלוחים
בזה דהנה לכאורה שינו מהשליחות ששלחם
דהוא שלח לעשות פרסום בהיתר והם הוסיפו
ועשו פרסום באיסור ושליח ששינה מהשליחות
אמרינן דעקר לשליחותיה ]כתובות צח: מעילה
כ.[ מיהא צריך לעיין האם חשיב כמשנים
מהשליחות או כמוסיפים דיש מקוום לומר דכיון
דציווה לשליח שיעשה שיעשה פרסום בהיתר
ועשו פרסום באיסור אף שקיימו ג"כ את עיקרהשליחות ולא שינו לגמרי וכמ"ש בנתיבות
המשפט []חו"מ ס ש"נ ס"ק א[דאם ציווה
לשחוט והלך ושחט בשבת אין לך שינוי
בשליחות גדול מזה עכ"ל אף שגם שם עשה את
עיקר שליחותו מ"מ מחשיב זאת כשינוי
השליחות וכעקר לשליחותיה
מ"מ גם אם נחשיבו כמוסיף על שליחותו ]וכמו
שנראה מהרמבם לקמן [ דנסתפקה הגמ הנל
האם מוסיף עוקר השליחות לגמרי או דרק
מוסיף חשיב וברמבם פסק ]ה מעילה פ"ז[
שאפילא אמר לתת לאורחים חתיכה אחת והלך
השליח ונתן מדעתו ב חתיכות השליחות קיימת
ומע ל בעה"ב ]אע"פ שבגמ שם מבואר דזה
דוקא שפירש השליח "חתיכה אחת מבעה"ב
וחתיכה ב מדעתי " שאז מקיים לשליחות
בעה"ב אך בלא פירש השליח משמע שלא מעל
בעה"ב מ"מ הרמבם פסק שגם בסתם מעל
בעה"ב אע"פ שהוסיף השליח על שלחותו [
ולכאורה דברי הרמבם נראים שחשיב למקרה
הנ"ל ]של הנ תיבו"מ[ כמוסיף דסוכ"ס עשה את
עיקר השליחות ורק הוסיף עליה ובזה לא
אמרינן דעקריה לשליחותיה וכל מה שחשיב
שעקריה לשליחותיה הוא דוקא באמר לו קנה לי
טלית וקנה לו חלוק אבל בהוסיף ל"נ שחשיב
כעקריה ויל"ע לד' הנתיבו"מ הנ"ל היאך יבאר
ד' הרמבם אלו א"כ גם בנידו"ד י"ל ד חשיב
כמוסיף דלא עקר השליחות דסוכ"ס עשו את
עיקר השליחות
-מיהו גם לד' הרמב " ם כ"מ שמעל בעה"ב הוא
דוקא בחתיכה האחת אך בחתיכה הב' שנתן
השליח לא מעל בעה"ב אלא השליח לכאו' וכמו
בלתך וכור ]שם[ דציווהו למכור לתך ומכר כור
דנפסק דמוסיף הוי הוא דוקא דלא יכול לחזור
בעה"ב מכל המקח וגם מהלתך אך הכור ודאי
שלא מכור אף דאמרינן שמוסיף הוי כמו"כ הכא
גם אם נאמר שחשיב כמוסיף על השליחות הוא
דוקא שכל פ י עיקר השליחות דהיינו הפרס ו ם
החוקי חשוב כשלוחו ]ובזה לא יוכלו לכאו'
להפטר מלשלם להם כלל דבזה השליעחות
קיימת[ אך בהוספה בזה ודאי אינו שלוחו ולא
חשיב בתר המשלח ]וכמו בשלד"ע דאף להנ"ל
שאם לא הייתה השליחות בעבירה ועשה השליח
העבירה מדעצו דאמרי' דקיימת השליחות מ"מ
זה פשוט לכאו' דלא יחשב העבירה כעל
המשלח אלא על השליח
מה גם דכל מה שהחשבנו אותו כמוסיףוכד'
הרמבם הנ"ל ולא כעוקר אינו דבר פשוט דהנה
על הרמבם ביאר שם המהר"י קורקוס דהוא
משום דכוונת בעה"ב הייתה שלא יפחות מ"מ
מחתיכה אחת וא"כ לא חשיב כשינוי מדעת
בעה"ב מ"מ אולם בנידו"ד הרי זה פשוט
שבדעת המשלחים אף שלא פירש כן בהדיא
שיעשה הפרסום בהיתר ולא באיסור והוא
אומדנא דמוכח והוי בליבו ובלב כל אדם שאין
רוצים להסתבך בתביעות כפי שאכן קרה ואפילו
שמצד אחד הועיל להם הפרסום הלא חוקי מ"מ
בוודאי שרב נזקו על התועלת עד מאוד ואינם
רוצים בזה ואולי בכזה מקרה ל"ח כלל לשליחו
ועקריה לשלחתותיה
-ומכל דברי הרמבם שפסק ]ה' שלוחין פ"א[
דהייכא שעיוות השליח מצי א"ל לתיקוני
שדרתיך ולא לעיוותי כגו' שקנה לו שדה שלא
באחריות דהדין שהשליח צריך לשלם לו על
האחריות וכן בלתך וכור דהכור לא מכור דבזה
א"ל לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי ואינך שלוחי
בזה ]ואף שדנים שם הפו ס' האם ד' הרמבם הם
דווקא כשפי' השליח שעושה כן מדעת המשלח
דאז בודאי ל"ח שלוחו או אפי' בסתם שלא
פירש ובנידו"ד נראה דחשיב כמפרש דהלא
הפרסום גופא הוא על שמם של המשלחים וזה
הרי לא היה מדעתם ובנפרש נרא פשוט שם דלא
חשיב שלוחו כו"כ וצל"ע[ ואף דעיקר השליחות
לא בטלה לכאורה מ"מ העיוות ודאי בטל ול"ח
בתר המשלח וא"כ מ"ש מנידו"ד דוודאי חשיב
כעיוותו ובזה לא נחשבים כשלוחם ואי אפשר
לחייבם מהנזקים הנגרמים מכך
-אחר כ"ז צ"ל דכל הנ"ל הוא רק לשעשועי מילי
בעלמא דלכאו' אין מקום כלל להחשיבם כשליח
דהלא פה נשכרו לעבודה בשכר וחשוביפ
כפ ועלים ולא כשליחים וא"כ צריך לדונם בתורת
פועלים ונתחיל לדון מה דינם אם נחשיבםכפועל שכיר יום ]אף דלקמן נבאר דאינו כן מ"מ
הוא לרווחא דמילתא[
-הנה בפועל נאמר דין דיד פועל כיד בעה"ב
]ב"מ י:[ ומבואר דהוא חשיב כידו של בעה"ב
יותר משליח סתם ]יעוין במחנה אפריים הלכ ות
שלוחין סי' יא'[ וא"כ לכאו' י"ל דמה שעשה
השליח חשיב בתר בעה"ב הנה לגבי פועל
שממנהו להיות שלוחו לעשות עבירה מבואר
בפתחי תשובה ]חו"מ קפב[ דגם בזה אמרי' אין
שלד"ע אף דהוא פועל ]ואולי דלכוא' גם בזה
שייך לומר דברי הרב וכו'[ ואם נחשיב ענין זה
כעבירה דהונאה וצע ר לאחרים ]וכמו שדנו בזה
לעייל[ א"כ אף אם הוא פועל בזה לא אמרינן יד
פועל כיד בעה"ב ולא חשיב בתר בעה"ב מ"מ
אם נחשיבו רק כחוב הנה חידש הש"ך ]חו"מ
סי' קה[ דהגם דנפסק דאין שליח לחוב וכנ"ל
מ"מ אם שכרו לחוב דהיינו לתפוס חובו מבע"ח
אף דהוי חב לאחרים שגם להם הוא מש ועבד
ושליח בזה לא יהני מ"מ בפועל מהני אמנם
התומים ]שם[ נחלק עליו בזה וסובר שגם בפועל
לא מהני לחוב ולתפוס לאחרים
-מ"מ גם לדעת הש"ך הנ"ל י"ל דאין ראיה מזה
לנידו"ד מב' טעמים הטעם הא' דכל דברי הש"ך
אמורים דווקא בשכרו לשם כך דומיא דשכרו
ללקט מציאות היום דגם בזה אמרינן דהוי
שליחו ויכול לחוב לאחרים מ"מ בשכרו סתם
אפי' לכל מלאכות היום אך לו פירש לו בהדיא
ללקט מציאות נפסק בשו "ע ]חו"מ ע"ר[ דבזה
לא אמרינן יד פועל כיד בעה"ב ואז הוי המציאה
לפועל ודוקא בשכרו ללקט מציאות או שכרו
לחוס ולתפוס חובו שהם ב' המקרים דמצינו
דפועל יכול לחוב ]ובזה יל"ע לכאורה במב
שנרעשים ומתפלפלים הפוס' מד' הש"ך הנ"ל
אע"פ שראייה לדבריו משכרו ללקט מציאות
דוקא שנפסק שמהני אף שחב לאחרים ובשליח
שישלחנו לזה לא יהני דהוי חב לאחריני הנה
ראייה לדבריו של הש"ך וכן משמע בתו"ד שם
שמביא לזה ראייה משם[ א"כ בנידו"ד דלא
שכרו ללכת ולחוב לאחרים ע"י פרסום לא חוקי
אלא שכרום למלאכה מסוימת של פרסום חוקי
וע"פ הנ"ל משמע שלא אמרינן דכ ל מה
שהפועל עושה חשיב בתר בעה"ב אף בשכרו
לכל מלאכותיו עד שיפרש לו לאותה מלאכה
דייקא כנ"ל וא"כ לא חשיב בתר בעה"ב בזה
הטעם הב' הוא דלא חידש הש"ך דכל היכא
דימנה פועלו ללכת לחוב לאחרים שייך בזה יד
פועל וכו' דמה"ת דפועל יכול ללכת ולחוב
ולהזיק לאחרים יותר מסתם שליח ויחשב הכל
בתר המשלח ]כש"כ אם לא שכרו לכך ואפי'
בשכרו לכך כנ"ל[ אלא דווקא היכא דבעה"ב
עצמו יכל ללכת ולעשות אותו הדבר בעצמו כגו'
שיכל ללכת ולתפוס חובו או ללכת וללקט
מציאות לעצמו דבזה אמרי' יד פועל כיד בעה"ב
דהוא כידו בזה שהרי גם בעה"ב היה יכול כן אך
לחו ב סתם שגם בעה"ב אינו יכול בזה לא
אמרינן יד פועל וכו' וא"כ בנידו"ד דודאי דאין
יכול בעה"ב לפרסם פרסום לא חוקי ולהזיק
אחרים לא נאמר בזה דהפועל כידו וחשיב בתר
בעה"ב ]ואח"כ ראיתי שהוא מבואר לכאו' בד'
הפ"ת הנ"ל שכ"מ שחידש הש"ך הוא דוקא
היכא שבעה"ב יכל לעשות ג"כ את אותו הד' אך
היכא שלא בזה לא אמרינן יעוי"ש הייטב[
-הנה בכל האמור דאף אם נחשיבו כשליח ואף
אם נחשיבו כפועל הרי שביארנו דעכ"פ בזה לא
חשיב כשלוחו או כפועלו לעניין זה דלא מינהו,
הנה אין יכולים לומר דאף דלא מינו אותם
לשלוחים בזה או לפועלים מ"מ הם עשו זאת
בשבי לם וזכין לאדם שלא בפניו , זה אינו דאם
נימא דזכייה מטעם שליחות הלא כבר ביארנו
דאין שלד"ע ואף לחוב אין שליח כנפסק בשו"ע
וכמבואר בפ"ת הנ"ל ואף אם זכייה לאו מטעם
שליחות אלא מטעם יד או מטעם אחר נפסק כבר
דהיכא דהוי חוב לאחרים לא אמרי' זכין אף
בזוכה לזה ]דהיינו ל מזוכה[ וחב לאחרים ]יעוין
בסמ"ע חו"מ קה' ועוד[ מה גם שכפי שביארנו
ל"ח כזכות להם דהלא הוי דבר עבירה וגם אם
לא ד"ע הא ודאי לא זכות להם במה שנחשפים
לתביעות היזק גדולות וודאי אינם רוצים בזה
והוא אומדנא גמורה ול"צ שיפרשו כך וא"כ
ל"ש לדון בזה מטעם זכין בין אם הם שליחים או פועלים-אכן דכל מה שביארנו עד עתה הוא רק לרווחא
דמילתא דאף אם נחשיבו כשליח יהיה הדין כך
וגם אם נחשיבו כפועל שכיר יום יהיה הדין כך
אולם אליבא דאמת לא חשיבי לא כך ולא כך
אלא חשובים כפועל קבלן שנשכר לעבודה
מסוימת ומקבל שכר ע"פ העבודה שעושה ולא
על כ ל יום שעובד בשביל בעה"ב והנה לכאורה
בקבלן י"ל דלא נאמר הדין דיד פועל כיד
בעה"ב וכפי שיתבאר
דהנה בשו"ע ]חו"מ שלג ג', ד'[ נפסק דפועל
]שכ"י[ יכול לחזור בו וידו על העליונה וקבלן
אם חוזר בו ידו על התחתונה ומפורש שם
בשו"ע דפועל יכו לחזור בו וידו עה"ע משום
הדין ד עבדי הם ולא עבדים לעבדי והוא מד'
הגמרא ]ב"מ י' . -עז . '[ דבגמ' בדף י' שם אמרה
דשאני פועל דידו כיד בעה"ב והקשתה מהא
דיכול לחזור בו ותי' דהוא משןם הדין דעבדי הן
וכו ' ועד שחוזר בו כן חשיב כיד בעה"ב
וכמבואר שם ברשי דעד שחוזר בו כן חשיב כיד
בעה"ב וכעבד
ובגמ' עז'. אומרת דשאני לר' דוסא בין שכירות
לקבלנות דהיינו דבקבלן אינו יכול לחזור בו
וידו על התחתונה ומבואר שם ברשי דגבי
שכירות איתא להטענה דעבדי הם אבל
בקבלנות "אינו עבד אלא לעצמו" דהיינו דדוקא
בפועל שחשיב כעבד ]והוא נידון גדול אם גדרו
כעבד ממש אם לאו יעוי"ש בכל הס וגייא[ משום
דיד פועל כיד בעה"ב נאמרה בו הסברא של
עבדי הם דכיון דעד השתא הוי עבד יכול לחזור
בו ולצאת ולא להיות עבד אך בקבלן דכו"כ לא
נאמרה בו הסברא דיד פועל כיד בעה"ב ול"ח
חשיב עבד אלא לעצמו בו לא נאמרה הסברא
דעבדי הם ןלכן לא יכול לחזור בוואם חוזר בו
ידו עה "ת ]ויעוין באבני נזר סי' נב' מחו' ב'
שפי' באריכות כל עניין זה [
א"כ כשנפסק בשוע דבקבלן אם חוזר בו ידו על
התחתונה ולא נאמר בו הדין דעבדי הם ע"פ
האמור נפסק דבקבלן לא אמרינן הדין דיד פועל
כיד בעה"ב כמו שנאמ' בפועל כן נראה לענ"ד
פשוט ,וא"כ בקבלן בכלל לא שייך ל ומר שמה
שעשה והזיק אחרים במלאכתו עבור בעה"ב
יחשב בתר בעה"ב כמו פועל וכ"ש היכא שכלל
לא ציווהו בעה"ב לעשות כן ועשה מדעתו
וכנידו"ד.
-בשו"ע ]או"ח רנב ב[ נפסק שיכול לתת לנכרי
כביסה מער"ש אם הוא קבלן ]ויעוי"ש במה
שדנים האם הוא דווקא בקצץ לו דמים או לא
ומ"מ אין נפק"מ לנידו"ד שהרי קצצו דמים
מהתחלה או דחשיב כקצץ דמים וכמתבאר שם [
וכן בסימן רמז' א' פוסק שיכול לשלוח שליח
גוי עם איגרת מע"ש וכן בסי' רמד'א' פוסק
שיכול לפסוק עם הגוי שיעשה לו מלאכה ]כגו'
לבנות בניין[ אפי' שעושה בשבת ומותר ורק
בדליכא מראית העין ] שיחשבו שהוא שכ"י ולא
קבלן וכדו' דבעיר שרובה מוסרים לנכרי מותר
יעוי"ש בכל הסוגייא [ ויסוד הדברים הוא
מהגמ' שבת יז:' -יט.' ובתוס' שם ]יז:' ד" ה אין[
ובעבודה זרה ]כא:' ד"ה אריסותיה[ מבואר
דכמו דבאריס אמרינם אריסותיה עביד ה"נ
בקבלן אמרינן קבלנותיה קעביד ד היינו שעושה
מחמת עצמו ועל דעתו ולא מכוח בעה"ב הבית
וכן מצינו בפוס' לשון דקבלן "אדעתיה דנפשיה
קעביד" ]אף שדיברו על גוי מ"מ נראה דהוא
הדין בכל קבלן [
מכ"ז משמע ג"כ כהנ"ל שקבלן ודאי שונה
מפועל ומשליח שא"א לייחס את מלאכתו כלפי
בעה"ב ולא חשיב שלוחו בשום ד' כו"כ ולכן
יכול לעשות אפי' בשבת ול"ח שעובד בשליחות
ובשביל היהודי משום דעושה לעצמו ורק צריך
לתת בסוף את המלאכה וכ"ש היכא שכלל לא
מצווהו לעשות ד' פלוני שאז ל"ח שלוחוו וכמו
בנידו"ד אלא אפי' לכאו' אם מצווהו לעשות ד'
מסוים י"ל דל"ח כשלוחו דהנה אם יצווהו לנכרי
לעשות כן דווקא בשבת אמנם בשו"ע נפסק דאז
אסור אך בהגהות מרדכי נב. 'כותב דאף אם אמר
לו שיעשה דוקקא בשבת מותר והוא משום
דכאמור קבלנותיה עביד ול"ח כלל כשלו חו במה
שעושה בשבת ולפי"ז אם יצווה לקבלן לעשות
כל ד"ע או לחוב נאמר שגם בכה"ג לא חשיב
בתר בעה"ב , אמנם דלא נפסק כמותו ואולי הוא
מטעם דאם מצווהו איומי אזי ל"ח כקבלן דכל מהות קבלן הוא דלא קפיד איומי ועושה הקבלן
מתי שרוצה אף דלכאו' מהות החילוק בין קבלן
לשכיר יו ם דקבלן לא מקבל שכר ע"פ יום אלא
ע"פ העבודה כולה וא"כ אף בהנ"ל שמצווהו על
יום מסוים מ"מ משלם לו ע"פ עבודה ולא ע"פ
שכר יום מ"מ אפשר לבאר גם דהטעם לא דלא
חשיב קבלן אלא דאם מצווהו על יום יותר
מיחזי כשלוחו וצל"ע בטעם דלא נפסק כמוהו,
מ"מ מכ"ז משמע עד כמה רחוק קב לן מלהיות
כפועל או שליח אף במצווהו לעשות פעולה
מסוימת דשייך לומר דלא נחשב זאת בתר
המשלח מהאמור לעיל מד' ההגהות מרדכי
]דסוכ"ס אף אם נאמר דאם מצווהו היום לא
חשיב קבלן בכל גוונא שלא יצווהו על יום אלא
על מלאכה פלונית אף שיש בה עבירה או חוב
לאחרים לכאו' עדיין י חשב כקבלן ולא כשכ"י
ולא נימא יד פועל[ מכ"ש בנידו"ד שלא ציווהו
כלל על מלאכה זו ועשה מדעתו
-ע"פ הנ"ל יש לעיין דהנה במה שפסק הש"ך
שיכול לשכור פועל לתפוס לו חובו הנה נצטרך
לומר דאיירי דווקא בשכ"י ולא בקבלן דע"פ
האמור בקבלן ל"א יד פועל וכו' וא"כ לא יכול
לחוב לא חרים וזה קצת דוחק דהש"ך דיבר סתם
בשכרו לתפוס חובו ולא פי' דבריו דווקא בפועל
שכ"י ולא בקבלן , מ"מ מוכרחים אנו ל פרש כן
בדברין דאף הוא בתו"ד כתב דכ"ז הוא מטעם
דשאני משליח רגיל דבפועל אמרינן יד פועל
כיד בעה"ב וכיון שהוכח דבקבלן לא נאמר כלל
דין זה של יד פועל כו ' א"כ נעמיד שהש"ך דיבר
דווקא שהוא שכ"י דהיינו שמשלם לו ע"פ יום
ואמר לו באותו יום שילך ויתפוס חוב דומיא
דשכרו ללקט מציאות היום דדיבר מזה הש"ך
שם אך בקבלן לא יהיה הדין כן ומוכרחים אנו
לפ' כן אף שהוא דוחק בד' הש"ך שאמר ששכרו
סתם ולא פי' ליום.
-היוצא מן האמור שסוכ"ס יש לדונו כקבלן
]ואף אם נידיניה כשליח או כפועל שכ"י יהיה
הדין כן דפטורים וכמ"ש [ דלא אמרי' ביה יד
פועל כיד בעה"ב ומעתה כל נזק ופעולה שעשה
אף במלאכתו של בעה"ב וכ"ש הכא שלא ציווהו
על כך שייך אליו ולא אזיל כלל בתר בעה"ב והנלע”ד כתבת
 
אהבת? שתף את החידוש
 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים