תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

היכן היתה שבועת התורה?
נדרים
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: נדרים ח, שבועות כב, מכות כא, רש"י על התורה (בראשית יב ו, דברים כז כו)

א. איתא בגמרא (נדרים ח ע"א) "ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא ואין שבועה חלה על שבועה" וכו'. ומבואר מדברי הגמ', שעם ישראל נשבעו בהר סיני על מצוות תלמוד תורה, ולכך אין יכול לישבע שוב שהרי אין שבועה חלה על שבועה. וצריך לידע היכן בהר סיני נשבעו לקיים את התורה.

כיו"ב מבואר בגמ' (שבועות כב ע"ב) "ת"ש שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור' שמעון פוטר והוינן בה אמאי חייב מושבע ועומד מהר סיני הוא". ומבואר, שאף לישבע שלא יאכל אינו יכול, כיון שמשובע מהר סיני שלא לאכול, והיינו שהשבועה היתה גם על לאווין.

עוד מצינו כיו"ב, דאיתא במתני' (מכות כא ע"ב) "יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין" וכו', ובגמ' (שם כב ע"א) "א"ל רבי זעירא לרבי מני וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביו"ט התם לא קא חלה שבועה מושבע ועומד מהר סיני הוא". ומבואר שכיון שמושבע מהר סיני שלא לחרוש ביו"ט אינו יכול לישבע על כך שוב, ולכך לא מנתה המשנה לאו דלא תשא מחמת שבועתו.

וצ"ע, דאם אינו יכול לישבע כיון שכבר מושבע על כך, א"כ הרי עובר הוא על לאו דלא תשא מחמת שנשבע על כך בהר סיני, א"כ צ"ע, אמאי לא מנתה המשנה לאו נוסף מחמת שבועתו בסיני. ואכן תמוה הדבר, וכי יעלה על הדעת שבכל האיסורים שיעבור אדם יתחייב בלאו נוסף דלא תשא מלבד האיסור שעבר, בכך שעובר הוא על שבועתו שנשבע בסיני, וצ"ע בכ"ז.

ב. הנה כשנבוא לברר היכן היתה שבועת התורה שנשבעו עם ישראל, מצינו שכתב רש"י עה"פ (בראשית פי"ב פס' ו') "ויעבר אברהם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ", וז"ל אלון מורה הוא שכם הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה. ומבואר מדברי רש"י, שעם ישראל קיבל את שבועת התורה בהר גריזים והר עיבל. וכן מבואר בדברי רש"י עה"פ (דברים פכ"ז פס' כו') "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן", וז"ל אשר לא יקים כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה". ומבואר ברש"י, שעם ישראל קיבלו עליהם את כל התורה כולה בשבועה, בהר גריזים והר עיבל שאמרו כל העם אמן.

וצ"ע לשון הגמ' בכל מקום "מושבע ועומד מהר סיני", ומשמע שנשבעו בהר סיני את שבועת התורה. עוד צ"ע, היאך שבועה זאת שנשבעו בהר גריזים מחייבת היא את הדורות הבאים שלא היו בהר גריזים ולא נשבעו את שבועת התורה. [ובשלמא אם היתה שבועה בהר סיני, אפש"ל דכיון שכל נשמות ישראל היו שם, א"כ מחויבים הם מחמת כן, אבל בהר גריזים לא מצינו בשום מקום שהיו שם כל ישראל]. ואי נימא שמלבד השבועה שהיתה בהר גריזים היתה נמי שבועה בהר סיני, מלבד שלא מצאנו מקור לכך, עוד קשה, שא"כ היאך נשבעו שוב בהר גריזים לקיים את התורה, והלא מושבעים הם כבר מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה, ולכאורה אם מבואר מדברי רש"י שנשבעו את שבועת התורה בהר גריזים, א"כ לא יתכן שהיתה שבועה קודם לכן במתן תורה. וצ"ע בכ"ז.

ג. איתא בגמ' (שבועות לט ע"א) "וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום ועל דעת ב"ד שכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל אמר להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין ת"ל ואת אשר איננו ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מנין ת"ל קימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר". ומבואר שמשה רבינו השביע את ישראל לפני מותו בשבועה המחייבת אף את הדורות הבאים, וכלול בשבועה זו אף מצוות דרבנן.

והנה התוס' (שם כט ע"א ד"ה כשהשביע) הקשו וז"ל "קצת קשה מה היתה מועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו עבודת כוכבים כמו כן היה לירא פן יעברו השבועה". ובמהרש"א שם כתב ליישב קושיית התוס' וז"ל ונראה דלק"מ דהשבועה עצמה היא קבלת התורה ואי לאו השבועה בדיבורא בעלמא ליכא קיבול ולא היו נענשים אם יעברו עליה וכן מוכיח המקרא דכתיב לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו'. נמצא לפי דברי המהרש"א, שבכל אותם ארבעים שנה ממתן תורה ועד שהשביע משה את ישראל בסוף שנת הארבעים לפני מותו, לא היו מחוייבים ישראל לקיים התורה, ואע"פ שאמרו נעשה ונשמע, מ"מ בדיבורא בעלמא ליכא קיבול, ולא היו נענשים אם היו עוברים על מצוות התורה, והשבועה שנשבעו בסוף שנת הארבעים היא קבלת התורה, והיא חייבת את ישראל לקיים המצוות.

וצ"ע דבריו, שהרי באותם ארבעים שנה מצינו שנענשו ישראל על כך שלא קיימו את התורה, וכגון, המגדף וחטא העגל והמקושש. ובשלמא המגדף וחטא העגל, הרי הם איסור עבודה זרה שעליה הצטוו בשבע מצוות בני נח, אך המקושש אמאי נענש על שחילל את השבת, הרי בדיבור בעלמא ליכא קבלה, וצע"ג.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים