תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הכנסת היד (בלא התפילין) לבית הכסא כאשר הוא מעוטר בתפילין
ברכות
כותב החידוש: יוסף מולסון

מראה מקומות: גמרא ברכות דף כה עמוד א'. שולחן ערוך סימן עו סעיף ד'.

 לפני שאכנס לקודש צריך להתבונן האם מותר להכנס בעודו לבוש בתפילין לבית הכסא. איתא בגמרא (ברכות דף כג ע"א): תנו רבנן הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו בריחוק ארבע אמות ונכנס. וכתב רש"י (ד"ה חולץ) שצריך לחלוץ את התפילין בריחוק ארבע אמות לפי שגנאי לתפילין שיהיו מונחים בגלוי בראש האדם בעת כניסתו לבית הכסא. אמנם רבנו האי גאון (הובא בתלמידי רבנו יונה בד"ה מהו, וברא"ש סימן כו) פירש שהטעם שהצריכו חכמים לחלוץ את התפילין בריחוק ארבע אמות הוא מפני עצם הכניסה לבית הכסא, לפי שהלובש תפילין אינו רשאי להיכנס לבית הכסא אף שאינו רוצה לעשות צרכיו. ודייק את דבריו ממה ששנינו בברייתא שהנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו בריחוק ארבע אמות, ומשמע שמחמת עצם הכניסה לבית הכסא הצריכו חכמים לחלוץ את התפילין אף כשאינו נכנס לעשות צרכיו, אבל הנכנס לבית הכסא ואינו רוצה לעשות צרכיו, רשאי להיכנס בעודו לבוש בתפילין. וכך משמע גם מהתוס' רא"ש והמאירי (ד"ה בית).

והלום ראיתי שהגמרא כתבה בהמשך דבריה: איבעיא להו מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע, להשתין מים, רבינא שרי ורב אדא בר מתנא אסר וכו'. אמנם יש לשאול מדוע הגמרא הסתפקה בהמשך דבריה האם מותר להשתין בתפילין, והרי ביארה הגמרא בתחילה שהנכנס לבית הכסא צריך לחלוץ את התפילין בריחוק ארבע אמות. וראיתי שהראשונים יישבו את הקושיה הזו, שמה ששנינו בברייתא שאסור להיכנס בתפילין, הוא דוקא כשנכנס להפנות בבית הכסא, אבל הנכנס לבית הכסא ואינו עושה צרכיו אינו צריך לחלוץ התפילין. ולכן דנה הגמרא האם מותר להשתין בתפילין בבית הכסא. וע"ע בזה במאירי, בריטב"א וברשב"א.

וראיתי לנשר הגדול רבנו הרמב"ם (פרק ד' הלכה יז) שכתב שאפילו אם הוצרך להשתין מים חולץ  תפיליו בריחוק ארבע אמות. ובטור (סימן מג סעיף ה') כתב שאם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו חולצן בריחוק ארבע אמות. ברחל ביתך הקטנה נראה לי שאפשר לדייק מזה שכתב שנכנס לבית הכסא לעשות צרכיו, היינו דוקא כשנכנס לעשות צרכיו, אמנם בנכנס בלי לעשות צרכיו שרי. וצ"ע.

פסק מרן בשלחנו הטהור (סימן מג סעיף ה') וזה לשון קדשו: אם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו, חולצן בריחוק ארבע אמות. והוסיף עליו הרמ"א: שיש אומרים שאפילו בלא צרכיו, וטוב להחמיר. ע"כ. ולפי מה שכתב מרן שנכנס לעשות צרכיו חולץ בריחוק ארבע אמות והרמ"א כתב שיש אומרים שאפילו אם לא עושה צרכיו צריך לחלוץ תפיליו, נ"ל שדעת מרן שאם לא עושה צרכיו אין צריך לחלוץ את התפילין. וכ"ז לענ"ד.

ותבט עיני במה שכתב המגן אברהם (סימן מג סק"ט) בדעת הרא"ש שמותר להכנס בתפילין לבית הכסא בלא לעשות צרכיו, והקשה עליו וכי בית הכסא עדיף ממרחץ? והרי שנינו בגמרא (שבת דף י' ע"א) הנכנס למרחץ עליו לחלוץ את התפילין אע"פ שאין דעתו להתרחץ. והרי דין בית הכסא יותר חמור מבית המרחץ כמו שמבואר בגמרא ברכות (דף כו ע"א) שבמרחץ חדש שעדין לא התרחצו בו מותר לקרוא ולהתפלל בתוכו, בעוד שבבית כסא חדש אסור לקרוא בתוכו ואפילו שלא נפנו בו מעולם. וע"ע בגמרא שבת (דף י ע"א). ויוצא שדינו של בית הכסא יותר חמור מבית המרחץ. וראיתי שבמגן אברהם (ס"ק יד) יישב זאת, מה שהתיר הרא"ש להכנס לבית הכסא בתפילין הוא רק בבית הכסא הנמצא בשדה שאינו יכול להצניע את התפילין במקום שמור. אבל גם הרא"ש מודה שאסור להיכנס לבית הכסא שבבית בעודו לבוש בתפילין, אע"פ שאינו נכנס להפנות, משום שיכול להצניע התפילין. וכך הדין גם לגבי בית המרחץ, שעליו לחלוץ את התפילין קודם כניסתו, כיון שהמרחץ נמצא בתוך העיר ויכול להצניע התפילין במקום שמור.

וראה ראיתי שכתב במשנה ברורה (סימן מג ס"ק יט) את דעתו של המגן אברהם (סק"ט) שמדינא אין להיכנס לבית הכסא בתפילין אף בלא לעשות צרכיו. והבאר היטב (סק"ט) כתב, שזה שהטור והשולחן ערוך כתבו שאסור להכנס להשתין וכו', זה למרות שלעשות צרכיו יכול הדבר להיות פיקוח נפש, אפילו הכי אסור להכנס עם התפילין לבית הכסא. וכ"ש אם זה שלא לצורך.

ועלה במחשבתי לומר שמה שכתב הרב באר היטב שאפילו אם זה פיקוח נפש אסור, נלע"ד שזה לשון גוזמא, ואם מדובר בצורך של פיקוח נפש ממש יש להתיר. שפיקוח נפש דוחה הכל. וראיתי שכתב במשנה ברורה (סימן מג ס"ק יב) שלעת הצורך כגון שיתבטל על ידי הורדת התפילין בכדי להשתין בבית הכסא עראי מתפילה בציבור, יכול לסמוך על הדעה הראשונה אך שיזהר הרבה שלא יבוא לידי הפכה. ובביאור הלכה (ד"ה ואוחזן) כתב ע"פ דברי הרמ"ע מפאנו שמותר לעבור בבית הכסא לפי דרכו שלא לצורך נקביו ותפילין בראשו. ומשמע מלשונו שהוא מחלק בין אם הוא עובר דרך בית הכסא או שהוא קובע עצמו להיות שם וחייב להוריד את התפילין. ע"כ דברי הביאור הלכה.

וראיתי עוד בענין זה שכתב בערוך השולחן (סימן מג סעיף יא) שמה שהרמ"א כתב וטוב להחמיר, אין כוונתו על הכניסה עצמה, שבזה כולם מודים שאסור להכנס עם התפילין לבית הכסא ולמרחץ. אלא כוונתו על הרחקת ארבע אמות. ובאליה רבה (סימן מה סעיף א') כתב שישנה אפשרות להקל להכנס בתפילין של יד כיון שהוא מכוסה, שמדברי רש"י בדף כג ע"א דברכות עולה שהטעם שאין להיכנס לבית הכסא בתפילין דראש, כיון שהוא מגולה וזה ביזוי, אמנם בתפילין של יד שמכוסות שרי. ע"ש.

ואשימה עיני על מה שכתב בערוך השולחן (סימן מג סעיף א') שתמה על דבריו וכתב שהגמרא והרמב"ם לא חילקו בין של ראש לשל יד ומוכח שגם בשל יד אסור. שהרי הגמרא בשבת (דף מט ע"א) אמרה שתפילין צריכים גוף נקי שלא יפיח בהם, והגמרא נקטה לשון רבים, שהרי תפלה נקראת בלשון הש"ס כשהיא בלשון יחיד ולא תפילין. ע"כ. וכך נראה לי עיקר. ובשלחן ערוך הגאון ר' זלמן (סימן מג סעיף ה') שבבית הכסא שבבית לא יכניסם כלל אפילו בכיסן, כיון שיכול להניחם במקום המשתמר. והנראה לומר שק"ו אסור להכנס כשהם עליו. ולכן נראה שדעתם של רוב האחרונים אשר מפיהם אנו חיים, שאין להכנס לבית הכסא בתפילין כלל, ואפילו כשלא עושה צרכיו.

אמנם נראה לומר, שכל זה דוקא כשהתפילין עצמן נכנסים עמו לבית הכסא דאז יהי אסור. ואולי יש לומר שאם האדם עומד מחוץ לבית הכסא ומכניס רק את ידו לבית הכסא (היד בלא התפילין) ליטול משם דבר מה יש להתיר.

ועלה רעיון בליבי שאולי יש להשוות דין זה לאדם שמכניס רק את ידו האחת לבית הכסא, האם צריך ליטול את שתי ידיו או רק את היד שהכניס. ואפשר להביא לכך מקור מהגמרא בברכות (דף כה ע"א) וזה לשון הגמרא: ידו מונחת בבית הכסא, אמר רב הונא מותר לקרות ק"ש, ורב חסדא אמר אסור לקרות ק"ש. ורש"י פירש (ד"ה ידו) שמחיצה יש בינו לבין בית הכסא ופשט ידו לפנים מן המחיצה. ולענ"ד אפשר לבאר שלפי מה שהתיר רב הונא לקרות ק"ש כשידו בתוך בית הכסא, ומשמע שאין רוח רעה שורה על ידיו בכדי למונעו מלקרות ק"ש. ובינותי בין דברי המפרשים ראיתי שהרא"ש (סימן מה) הרי"ף והר"ן פסקו כמו דברי רב הונא שמותר. ומצאתי ברמב"ם (פרק ג' הלכה יא) שכתב: היתה נטישת צואה על בשרו, או ידיו מטונפות מבית הכסא ולא היה להן ריח רע כלל מפני קטנן או יבישתן, מותר לקרות, לפי שאין להן ריח. והביא בטור (סימן עו סעיף ד') את דברי הגמרא שאם הכניס את ידו לבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע, רב הונא אמר מותר לקרות, ורב חסדא אמר אסור לקרות. והוסיף הטור שרבנו חננאל פסק כרב חסדא שאסור לקרות. והרי"ף והרא"ש פסקו כרב הונא שמותר לקרות. ונראה שדעת הטור כדעת (אביו) הרא"ש שמותר. וכתב בב"ח שלענין הלכה קיי"ל כדעת רב חסדא שאסור.

פסק מרן בשלחן ערוך (סימן עו סעיף ד') שהכניס ידו לבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע, יש מתירים לקרות ויש אוסרים, וסיים שנכון לחוש לדברי המחמיר. והרי יש כלל בידינו שכאשר מרן כותב יש אומרים ויש אומרים, הלכה כיש אומרים בתרא. ואחר נשיקות כפות רגליו של מרן, דבר זה תמוה בעיני מאוד, שהרי מרן פוסק כ- ב' מתוך ג' עמודי ההוראה והם הרי"ף הרא"ש והרמב"ם. וביארנו לעיל שדעתם שמותר, ומרן פסק כיש אומרים בתרא שאסור, ועוד הוסיף שנכון לחוש לדברי המחמיר. וזה קשה שכן היה לו לפסוק שמותר כדעתם של ג' עמודי ההוראה. ואפשר לתרץ זאת שדעתו של מרן היא שמותר, וזה שסיים בסוף דבריו שנכון לחוש לדברי המחמיר, כוונתו שטוב להחמיר, וזאת על פי מה שסיים הרמב"ם. והלום ראיתי שכתב באליה רבה (סק"ו) בשם רבנו ירוחם (דף כו) שרוב הפוסקים מסכימים שמותר, וכן בבית יוסף משמע שמותר, אלא שהביא בסוף את דברי הרמב"ם שכתב שכמה גאונים הורו שאסור לקרות אם היו ידיו מטונפות וכך ראוי לעשות. ולכן כתב זאת השלחן ערוך. ובספר נחלת צבי כתב שזה טעמו של השלחן ערוך. אמנם עוד כתב באליה רבה שבכל- בו (דף ה') העתיק את רישא דברי הרמב"ם להתיר ולא העתיק את סיום דבריו שראוי להחמיר. ויוצא שהאחרונים לא חששו לחומרא זו. ועוד נראה שאין להביא ראיה מהרמב"ם שכתב שיש להחמיר, שהרי גרס הרמב"ם ידיו מטונפות, ומפרש ידיו מטונפות ממש ולכן כתב שיש להחמיר. אבל לדידן מדובר כשהכניס ידיו בבית הכסא בתוך החור והם לא מטונפות ממש. ונראה לי שבזה מודה הרמב"ם שיש להתיר. ע"כ דברי האליה רבה. ונראה לי לתרץ את מה שכתב בשלחן ערוך, שמה שכתב מרן ביש אומרים בתרא לאסור, כוונתו לצואה על בשרו ולא במכניס ידו דרך החור לבית הכסא דשרי. וכך נראה לי לומר. והנה בערוך השולחן (סימן עו סק"ה) כתב שדעת הרי"ף והרא"ש שמותר, וכך מתבאר גם מדברי הרמב"ם. אבל רבנו חננאל (ברא"ש) פסק כרב חסדא שאסור. וסיים בערוך השולחן שהלכה כרבים ומותר לקרות. אמנם בכף החיים (סימן עו אות כ') כתב שהעיקר להחמיר. וע"ע בשולחן ערוך הגאון ר' זלמן (סימן עו סעיף ד').

וראיתי לשר בית הזוהר רבנו יוסף חיים שכתב בספר בן איש חי (פרשת תולדות שנה ראשונה אות טז) שאם לא נכנס לבית הכסא כולו אלא רק הושיט את ידיו לשם, כיון שלא נכנס כל גופו אלא רק מקצתו, שהם הידיים בלבד, אין שורה עליו רוח רעה כמו אם נכנס כל גופו, ומספיק ליטול פעם אחת. והמחמיר לרחוץ ג' פעמים תבוא עליו ברכה. ועיין בשו"ת תורה לשמה (סימן כג). והאיר ה' עיני וראיתי למה שכתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז' סעיף ב') שציין לגאון מהרש"ם (בספר דעת תודה על או"ח) שאם הכניס רק את ידיו לבית הכסא ולא את גופו, אינו צריך ליטול ידיו. והביא ראיה לכך מהגמרא בחולין (דף לג ע"ב) לענין המכניס ידו לבית המנוגע דאמרינן שם דכו"ע ביאה במקצת לא שמיה ביאה וכו'. וכן כתבו התוס' בשבועות (דף יז ע"ב ד"ה אפילו) שבבית המנוגע כו"ע מודו דביאה במקצת לא שמיה ביאה וכו'. ופסק לבסוף שלא צריך נטילת ידים אם הכניס רק ידיו לבית הכסא. אמנם בכף החיים (סימן ד' אות סו) כתב שגם המכניס ידיו בלבד לבית הכסא צריך נטילת ידים. ויטול ידיו ג' פעמים. וראיתי שכתב בספר מאמר מרדכי (פרק ב' סעיף כט) לר' מרדכי אליהו, שהמכניס רק ידיו לבית הכסא יטול ידיו פעם אחת, ונטילה זו לא חייבת להיות מכלי. והסיבה לנטילה זו הוא משום נדנוד רוח רעה, והמחמיר ליטול ידיו ג' פעמים תבוא עליו ברכה. וכשכתבתי זאת היו לנגד עיני דברי האור לציון (חלק ב', פרק א', שאלה יג) שאם הכניס ידו אחת בבית הכסא, או שחיכך בראשו בידו אחת, יטול שתי ידו, כיון שנטילת ידים זו משום רוח טומאה של בית הכסא, צריך ליטול ב' ידיו. וראיתי שבשו"ת יביע אומר (חלק ט' סימן קח אות טו) דחה את דבריו, וכתב שזו חומרא יתירה, ושנעלם ממנו מ"ש בשו"ת תורה לשמה (סימן כג) שעל פי מה שכתבו במסכת ידים (פרק ג') ובחגיגה (דף כד ע"ב) שאם נטמאה ידו אחת לא נטמאה השניה, הוא הדין גם כאן. ואע"פ שכאן זה משום ששורה על ידו רוח רעה, לא אמרינן כיון ששתי הידים הם של גוף אחד יצטרך ליטול שניהם, אלא כיון שלא נגע ביד השניה היא לא נטמאה ועודנה בטהרתה. והביא שם עוד ראיות לדחות דבריו מהגר"ח פלאג'י. ע"ש. וכן עיקר. והארכתי בזה במקום אחר.

ונראה לי שאפשר לצרף עוד סברא להקל על פי מה שכתב המהרי"ל (פרק כל בשר סימן לא) שאין רוח רעה של שחרית מצויה בינינו. וכ"כ באליה רבה (סימן א' סק"ד) בשם דמשק אליעזר. וראיתי שהביא בשו"ת יביע אומר (חלק ג', או"ח, סימן ב', אות ד') בשם המהר"ם בן חביב בתוס' יוה"כ (יומא דף עז ע"ב) שהוכיח זאת ממ"ש יד מסמא, יד מחרשת וכו'. ובזה הזמן לא ראינו ולא שמענו מעולם שמי שנגע בעינו קודם נטילת ידים שחרית שנסתמאו עיניו, או נחרשו אזניו וכו'. ועוד שהרי כתב הבן איש חי (פרשת תולדות אות טז) שהרוח רעה שורה על ידי הנכנס לבית הכסא אינה חמורה כמו הרוח רעה השורה על האדם בשינה. ונמצא שעל פי חלק מהפוסקים אין בזמנינו רוח רעה בבית הכסא כלל. ועוד נראה לי שאפשר לצרף שבבית כסא שלנו יש סילוני מים המנקים היטב את בית הכסא עד שלא נשאר כמעט לכלוך וכו'. וע"ע בלחם משנה (פרק ג' מהלכות שביתת עשור הלכה ב').        

אמנם יש עוד צד שאולי יאסר זאת, שהרי השולחן ערוך פסק (סימן פג סעיף א') שאסור לקרות ק"ש כנגד בית הכסא אפילו אם פינו ממנו את הצואה, ועוד כתב שדוקא אם אין לו מחיצות, אבל יש לו מחיצות למרות שיש בו צואה קורא כנגדו בסמוך אם לא מגיע לו ריח רע. ונראה לי שכך הדין גם לגבי תפילין שאם הוא עומד אחרי קיר ושאין ריח רע מגיע- שרי.

סוף דבר הכל נשמע שאם יש לו זמן ואינו ממהר עדיף שיוריד התפילין ואז יכנס. אמנם אם הוא ממהר או שהוא באמצע תפילתו ואם יוריד התפילין יפסיד הרבה מהתפילה אפשר להכניס את ידו (בלי התפילין) לבית הכסא בתנאי שאין שם ריח רע, וטוב שיעמוד אחורי קיר או מחיצה. ובמידה ויש ריח רע אין לו להתקרב לשם כשהתפילין עליו.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים