תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

המסר של הנירות
חנוכה
כותב החידוש: משה וינר

מראה מקומות: גמרא בסוטה כא ע"א

בס"ד

המסר של הנירות- חנוכה

להבת הנר המרצדת בחג החנוכה, מלבד מה שהיא צופנת בחובה עניינים הלכתיים ורוחניים גבוהים, נועדה גם כדי להעביר לנו מסר. לו נחקור את מאורעות אותה מלחמה היסטורית, בין יהדות עם ישראל לבין תרבות יוון החומרית, (יון בא מיפת, יפת- כשמו כן הוא, האדרת היופי החיצוני המצוי באדם יותר מאשר היופי הפנימי, השקעת כוחות בהתעמלות גופנית להפיכת הגוף למחוטב ושרירי, וטיפוח העור והשיער. כך גם מצינו בגומר- בנו הראשון של יפת, שמקובל מהראשונים שזה גרמניה- שם היופי החיצוני היה מעל הכול, ע"ע תיאוריית גזע הארי) הנס הגדול שהתרחש באותה מלחמה שנראתה חסרת סיכויים לצד היהודי, התרחש בניצחון המוחץ של מעטים וחלשים מול רבים וחזקים. בניצחון הרוח נגד הגוף, היופי הפנימי כנגד היופי החיצוני. ואילו בזכר לנס הגדול- אנו מדליקים שמונה נירות, כנגד הנס שנעשה במציאת פח השמן האחרון שהחזיק בדרך נס שמונה ימים. נדמה כאילו חוגגים אנו על בעירת השמן משך שמונה ימים, ולא על עיקר הנס, בו ניצחה תורת ישראל את תורת טיפוח היופי והקוסמטיקה, ההשקעה בגוף החיצוני ובכל מה שנקרא 'תרבות': ספורט, כישורי משחק ותחרויות אתגריות. ודבר זה קצת אינו מובן.

מוכרחים לראות מכאן את המסר הזועק, מסר נירות החנוכה. אמרו חז"ל (סוטה, כא.) 'כי נר מצווה ותורה אור', מה אור מגן לעולם אף תורה מגינה לעולם. רואים שבזכות התורה קיים העולם, ובזכותה אנו שורדים אל]פי שנים. גזירות חמורות, ניסיונות כיליון ושמד ומסעות צלב וגירושים למיניהם.

הנירות המרצדים בחלון או בפתח הבית, מבשרות לנו ללא מילים את הניצחון הגדול באמת שהושג באתה מלחמה היסטורית. העם היהודי חי וקיים- בזכות תורתו. העם היהודי שרד אלפי שנים, וישרוד, כי הוא עם ה'. גם כשקם רייך בן אלף שנים השואף להשמידו- האלף התקצרו לשניים עשרה בלבד: ואילו העם היהודי נותר חי לאורך כל השנים הללו. את ה'כורעים' בתפילת השמונה עשרה, יכרעו זמן רב יותר מאשר כרעו והשתחוו להמן, ואת ה'שמע ישראל', יאמרו זמן רב הרבה יותר מאשר את ה'הייל היטלר'.

וזה מה שאומרות לנו הנירות, שבמלחמה אז, כמו בשאר המלחמות, מה שהחזיק אותנו הייתה התורה, וזה שאנו עם ה', ועל זה אנו מודים וזוכרים את הנס, לומר שהנס יימשך עד כל הדורות, ועם ישראל חי לעולם. כמו הלהבה שעומדת יציבה, כאומרת; לעולם לא אכבה. ובית יוסף יהיה להבה.

הבה ונתבונן בפרשנות מדויקת וניתוח מצבו של העם היהודי בעולם.

"- – – אם הסטטיסטיקה מדויקת, הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב… האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי, [בדומה לאלפי שבטים אחרים ברחבי העולם, מ.א.ו] אבל שומעים ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוזיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך.                                                                   המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שהשתתקו ונעלמו. עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שֶכַבַה, וכיום הם יושבים בחשיכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחוכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי. כל עוצמה כורעת, רק שלו- שרירה וקיימת.

מהו סוד חיי הנצח- – – ???"

ובכן, למרבה הפליאה, דברים אלו לא כתב רב, ראש ישיבה או אפילו עיתונאי יהודי. גם לא כתב אותם מרצה ב'ערכים' או בכל ארגון קודש אחר. דברים מרשימים ונבונים אלו נכתבו על ידי הסופר האמריקני הגוי והמפורסם ביותר באמריקה של אותם ימים.

מארק טווין. הוא כתב דברים אלו במסגרת מסע לארץ הקודש, בחיבור שלו הוא קרא 'בנוגע ליהודים'. אותו סופר מפורסם בארה"ב, מארק טווין, סיים את מאמרו בסימן שאלה ענק שמרחף שחור ע"ג לבן. לכאורה- שאלתו צורמת ונוקבת.

כשמביטים כיום על יון, אותה אימפריית ענק ששלטה על רוב העולם, רואים למרבה הפליאה מדינה מנומנמת. חופים לבנים וציוריים, מטעי זיתים אפרוריים ועתיקים, ואנשים מבוגרים שמחים ושזופים בעלי שפם ארוך שמשתפל מטה, המנגנים בעליצות על בזוקי יווני מקורי. מדינה משעממת. לא נותר כלום מן האימפריה הגאה ששלטה שנים ארוכות בשיח הבינלאומי.

אותו הדבר גם איטליה, מדינה יפה שכוחה כמעצמה עולמית מזמן אבד לה.

אבל לנו, בתור יהודים, העם הנבחר, ישנה תשובה לשאלתו הנוקבת כל כך של מארק טווין. תשובה שמארק טווין ידע אותה- אך הוא פחד לענות אותה.

אנחנו עם ה'. וה' העניק לנו במעמד הר סיני מתנה מיוחדת השומרת על ישראל- תורה שמה. זהו הקשר בין הנירות לבין התורה. מה אור מגן לעולם אף התורה. ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא- חד הוא.

זהו בדיוק המסר של נירות החנוכה. אנו עם הסגולה היחיד והמיוחד- ולנצח נישאר.               ואת המשמעות הכל כך ברורה שאנו רואים מריצוד הנירות הבוערים, קיבלנו לא מתיאור משמים על המדינה המנומנמת בעלת החופים הלבנים, מטעי הזיתים והאזרחים הססגוניים שביון, אלא מסיפור מרגש שהתרחש מערבה משם, בשיאם של ימי האימה הנוראיים שקדמו למלחמת העולם השנייה, בשנת 1933.

זה עתה התמנה מנהיג אנטישמי פתולוגי בשם אדולף היטלר לקנצלר, וגייסותיו וקלגסיו, בשילוב ידיים עם אזרחים גרמניים מוסתים, החלו לערוך פוגרומים ומעשי אנטישמיות וונדליזם בקהילה היהודית הענקית שבגרמניה.

כך גם היה בעיר קִיל, במהלך חג האורים השמח. הפחד שרר ברחובות. אף יהודי לא העז לצאת פתח ביתו. שם, בבית קטן ומטופח, הציבה הרבנית פוזנר את חנוכיית בעלה על אדן החלון הפונה לרחוב הסואן. בזמן כה מתוח ומסוכן, נהוג היה להדליק בחלון אך ורק כשהווילון מוסט, אך הרבנית פוזנר לא חששה מפני הרוצחים האריים. החנוכייה ניצבה בגאון על אדן החלון, והרבנית פוזנר, שרצתה לתעד את הרגע ההיסטורי הזה, בו ניצבת חנוכייה בחלון בית ברחוב נאצי שוקק, הביאה מצלמה- דבר שהיה נדיר באותם הימים, וצילמה כמה תמונות, על רקע הרחוב הסואן.

לאחר מכן, כשפיתחה את התמונות, חטפה הרבנית פוזנר הלם. ברחוב, תלוי באדישות על בית ממול, הופיע דגל צלב הקרס- אדום שחור ולבן. הוא נקלט במצלמתה בטעות- אך על ידי סיבוב הסיבות מלמעלה. מיד הוציאה הרבנית פוזנר עיפרון, וחקקה על הנייר את המילים המצמררות האלו: 'הדגל מבשר: מוות ליהודה, הנירות עונים לו: יהודה לעולם תשב'.

סופו של המעשה מרשים. החנוכייה התגלגלה מיד ליד במהלך השואה הארורה. הרבנית פוזנר שרדה את השואה, ו80 שנה אחרי, בסגירת מעגל מרגשת, הודלקה החנוכייה בעיר קיל שוב, בהשתתפות נשיא גרמניה פרנק וולטר שטיינמאייר.

והרבנית צדקה! בסיפור מרגש זה, אנו חווים בבירור את כל המסקנות שהוסקו במאמר זה. רחשים אנו בבירור את המסר של הנירות, שלו אנו חוגגים שמונה ימים.

המסר שישראל חי וקיים לעולם, וזאת בהיותו בנו המובחר והיחיד של בורא העולם.

הוא יעבור שתי חורבני בית, מסעות צלב, גירושים, פרעות קוזקים ושואה, אך מכולם הוא יצא חזק יותר. מחוזק יותר באמונתו. ממשיך בכל הכוח הלאה. קם מעפר ומתנער מאבק. כל הכוכבים נופלים- והוא כסלע איתן.

כי זה הסוד שלנו, היהודים. הסוד שלנו- שאותו לא ידע מארק טווין- הוא שאין לנו סוד. אנחנו פשוט י-ה-ו-ד-י-ם. זהו לא סוד, זאת גאוותינו. אלו הם הנירות- שלעולם לא יכבו.

ולמה? כי יהודה לעולם תשב, וכיסא הקב"ה ומלכותו, יכון לעולם.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים