תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

העדים של יעקב
בראשית
כותב החידוש: שחר שמואל

מראה מקומות: מדרשי חז"ל

"ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני. ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך" (בראשית מו, ב- ד)

מה כוונת דבריו של הקב"ה שאמר ליעקב- "ויוסיף ישית ידו על עיניך"?

הפשט למה שהתורה כתבה, זה שמצרים מלאה במראות תועבה, והמון גלולים יש בה. על כל הר ובכל מחצבה, בתוך כל פירמידה ומסביבה. ולכן יעקב פחד לרדת לשם ואיבד כל תיקווה, ואני הנה אני בא, כי בוודאי עיניו יטמאו שם, כפי שהוא ניבא…

אז אמר ה' ליעקב… אל תירא עבדי יעקב,
בחר ה' ביעקב… אל תירא עבדי יעקב,
גאל ה' את יעקב… אל תירא עבדי יעקב,
דרך כוכב מיעקב… אל תירא עבדי יעקב,
הבאים ישרש יעקב… אל תירא עבדי יעקב,
וכך ממשיכות האותיות לעקוב… אל תירא עבדי יעקב,
ז, ח, ט, כרגע אין לי מה לכתוב… אל תירא עבדי יעקב,
יוסף ישית ידיו עליך יעקב… אל תירא עבדי יעקב,

מה הכוונה?
הקב"ה אומר ליעקב, שליוסף בנו, יש את היכולת לשמור על קדושת העיניים. וזו הסיבה שהוא ירד הראשון למצרים- כדי ליישר לכם את הקרקע, לפני שאתם נוחתים כאן. (שכן, סימלו של יוסף הוא- שור. ושור בא גם מלשון ראיה- "אשורנו ולא קרוב"). ועובדה שזה מה שיוסף עשה במשך 22 שנה שהוא נמצא במצרים- שמר על עיניו. אם כך, אז הוא ישית ידו על עיניך, וידאג שגם עיניך ישמרו בקדושתן.

אך ישנו הסבר נוסף שאומר כך- כידוע אחת הסיבות שרחל אמנו נפטרה לפני זמנה, זה משום שיעקב אמר ללבן- "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה". הכוונה היא, שמי שגנב לך את הטרפים- ימות, "ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם". אז למרות שיעקב לא התכוון שרחל תמות, אעפ"כ, מכיוון שהוא הוציא זאת מפיו, לכן רחל מתה.

ואם כן, אז כאשר יעקב ראה את כתונת יוסף מגועלת בדם, ואמר "טרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתו", אז גם אם הוא לא מתכוון שיוסף ימות, אעפ"כ, הוא עלול למות. ומזה יעקב פחד.

לכן אומר האורח חיים הקדוש, שהקב"ה נתן הבטחה ליעקב, שיוסף לא ימות בחייו. שהרי זה היה הפחד של יעקב, שאם אחד מבניו ימות בחייו, אז הוא לא יזכה להגיע לתיקונו ולמקומו בגן עדן.
אז הקב"ה אומר לו- אתה תמות ויוסף הוא זה שיכסה את עיניך אחרי שתפטר מן העולם.

ואכן אומר הזוהר הקדוש, שאחרי שהאדם נפטר, אז ראוי שבנו יכסה את עיניו בעפר.

ע"פ זה חשבתי לומר, שאולי זו עוד סיבה, מדוע יש עניין להניח את כף היד, על העיניים ולכסותם, בזמן שאנו אומרים את הפסוק הראשון של קריאת שמע.

שכן, כאשר אדם קורא ק"ש, אז עליו לכוון שבזה הרגע, הוא מוסר את נפשו לה' ומת על קידוש ה'.
אז אם הוא כרגע נחשב שהוא מת, לכן עליו ברגע זה, להרים את ידו ולכסות איתה את עיניו, כפי שעושים למת, וכפי שהקב"ה אמר ליעקב "ויוסף ישית ידו על עיניך".

ע"פ זה מובן אולי, מדוע האות ע', והאות ד', בפסוק הראשון של ק"ש, כתובות בגדול.
האות ע', מסמלת אולי את העין (היא האות הראשונה במילה- עין).
והאות ד', מסמלת אולי את היד (היא האות האחרונה במילה- יד).
וזה בא לומר, שאת היד, יש להניח על העיניים, בזמן שאומרים את הפסוק הראשון של ק"ש.

האות ע' + האות ד', יוצרות את המילה- עד.
גם בפסוק שאומרים אחרי זה בשקט, מופיעה המילה עד, שנאמר- "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

ועל זה נאמר "על פי שני עדים יקום דבר". איזה עדים?

הייתי אומר, שעד אחד זו העין. ועד אחד זו היד.
ומה זה בא לומר?

הייתי אומר שהעין מסמלת את המחשבות, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". המחשבות שבלב, נכנסות דרך מה שהעיניים רואות, וכן להיפך. על מה שהלב חושב, זה מה שהעיניים מחפשות לראות.
והיד מסמלת את המעשים, שנאמר "הידיים ידי עשיו", עשיו מלשון עשיה, שנעשית בידיים.

אז אחרי שהאדם הולך לבית עולמו, אז שני העדים- העיניים והידיים שלו, יבואו להעיד עליו אם היו לו מחשבות טהורות וישרות, ואם הוא עשה מעשים טובים וכשרים.

אז כדי שגם המחשבות שלנו וגם המעשים שלנו יהיו לשם שמים, לכן בימי חול, בזמן קריאת שמע של שחרית, אנו מניחים תפילין.
על היד, שנאמר "וקשרתם לאות על ידך"- כדי לכוון שהמעשים שלנו יהיו לשם שמים.
ועל הראש, שנאמר "והיו לטוטפות בין עיניך", כדי לכוון שהמחשבות שלנו שנכנסות דרך העיניים, יהיו לשם שמים.

וההלכה אומרת שאסור לדבר בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש. למה?
אולי כדי שלא יווצר מצב שמצד אחד, אתה אומנם עושה מצוות (בידיים), אך מצד שני, אתה בכלל לא מתכוון לכך (בראש), וכל מחשבותיך זה בכלל לעשות דברים אסורים. אלא שאתה לא עושה, בגלל שאתה מתבייש מה יגידו…
וכן להיפך- שלא יווצר מצב שמצד אחד, אתה אומנם חושב על דברים טובים (בראש), וכן מאמין באלוקים בלבב שלם, אך מצד שני, אתה רחוק מאד מקיום מצוות (בידיים). או בגלל שאתה מושפע לרעה מהחברה, או בגלל שיצרך מושך אותך לדבר עבירה.

אז אולי כדי שתהיה אחדות בין המחשבות והמעשים שלנו, שיהיו שניהם לשם שמים, לכן אין לדבר בין הנחת תפילין של יד, להנחת תפילין של ראש, ולחברם יחד.

ע"פ זה מובן אולי, מדוע לפני שיעקב אבינו נפטר, הוא קרא ק"ש.
הוא קודם קרא לכל בניו כדי לגלות להם את הקץ. אך בטרם פתח פיו, פרחה ממנו רוח הקודש. אז הוא חשב שמא יש פסול באחד מבניו?
אז הם אמרו לו- "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד".
כל מחשבותינו וכל מעשינו, הם לשם שמים.
אז הוא ענה כנגדם- "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

כעת כשהוא רואה שכול בניו נמצאים בחייו, הוא יודע, שלא רק שהוא יגיע לתיקונו ומקומו בגן עדן, אלא שגם ידיו ועיניו יעידו עליו שם למעלה, שכל מעשיו וכל מחשבותיו היו לשם שמים.

ואולי אפשר לרמוז זאת בכך, שליעקב היו 12 בנים + 2 בני יוסף (מנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי), הרי לנו – 14 בנים, כמניין- יד.
וכולם יחד כל הנפש הבאה מצרימה- 70 נפש, כמנין- ע'.
(אפשר אולי לומר, שהאותיות הנותרות מהמילה /-+8עין- ין = 60, רומזות ל60 ריבוא ישראל שיצאו ממצרים).

אז אם כולם כאן איתי סביב מיטתי, כשרים וטהורים כמותי, הרי שזה מעיד שהבאתי אותם בקדושה ובטהרה, וכל מחשבותי וכל מעשה ידי, היו לשם שמים. ולכן הדבר שהכי מתאים ליעקב, לסיים איתו את חייו כעת, זו לקבל עול מלכות שמים. אז הוא הניח ידו על עיניו וקרא בקול גדול- "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". (וכל 14 בניו, שכלולים ב70 נפש, עונים אחריו בשקט- "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד")

הכותב הוא : שחר שמואל, מ' שובה.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים