תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

העורב הצדיק
שיר השירים
כותב החידוש: שחר שמואל

מראה מקומות: מדרשי חז"ל

"ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחורות כעורב" (שיר השירים ה, יא,)

הגמרא במסכת עירובין דף כט', אומרת, שכתם פז, רומז לתורה שאותיותיה נראים ככתמים על קלף. ואיפה אתה מוצא אותה?
במי שמשחיר עצמו כעורב שמתאכזר על אשתו ועל בניו.
מה הכוונה?
העורב כידוע, שחור. אך (ישנו סוג אחד של עורב ש)הוא לא נולד שחור, אלא עם נוצות לבנות, שרק עם הזמן הן משחירות. אך את זה העורב לא יודע. ולכן כאשר פוקעים גוזליו מהביצים והוא רואה שהם לבנים, אז הוא חושד באשתו העורבת שהיתה עם עוף אחר, כך שאלו לא בניו. ולכן הוא עוזב את אשתו ובניו ולא דואג להם לאוכל. וכתוצאה מכך, הם מתחילים לצעוק לאוכל, שנאמר- "מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו יתעו לבלי אוכל" (איוב לח, מא,). אז מי דואג להם? הקב"ה, שנאמר "הנותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו" (תהילים קמז, ט,). במילים אחרות, העורב מתנהג למשפחתו, באכזריות. "עורב" = בגימטריה – 278 = "אכזרים".

כך גם הבעל צריך לנהוג. כאשר הוא צריך ללכת לשיעור תורה או לתפילה, ובדיוק באה אשתו ומציעה לו לבוא איתה לאיזה סיור רגלי או לשבת איתה לארוחת ערב, או שבנו בוכה כדי שאביו ישחק עימו, אז על הבעל להתנהג כביכול "באכזריות" כלפיהם ולעזוב אותם כמו שהעורב עוזב את אשתו וגוזליו, וללכת לשיעור תורה או לתפילה.

((( סתם מעניין לשים לב, שהנשוא על העורב, נכתב במסכת עירובין. )))

ואולי לזה רומזים חז"ל שאומרים, שהתורה נכתבה אש שחורה על גבי אש לבנה.
הייתי אומר שהצבע הלבן רמז ליונה הלבנה שמסמלת שלום בית. שהרי אין לך בעלי חיים שנאמנים לבני זוגם, יותר מהיונים.
ואילו הצבע השחור, הייתי אומר, שרומז לעורב השחור שמסמל את הנטישה של ילדיו, והפרידה מאשתו. שהרי אין לך בעל חיים שאכזרי על משפחתו, יותר מהעורב.
אז בדברי חז"ל שאמרו, שהתורה נכתבה אש שחורה על גבי אש לבנה, הם באו אולי לומר לנו, שבשביל ללמוד תורה, אתה צריך להשליט את האכזריות של העורב השחור, על גבי האהבה של היונה הלבנה.
(והמילה "אש", באה אולי לומר, שלעיתים זה בסדר שמתפתחת אש של מחלוקת בין הגבר לאישה, כאשר היא נוצרת מכך שהוא רוצה ללכת ללמוד תורה, והיא לא נותנת לו או מונעת בעדו).

ועל זה בירך משה רבנו את בני שבט לוי- "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו [בניו] לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו". ומפרש רש"י- כששבטי ישראל חטאו בעגל, ואמרתי מי לה' אלי, אז נאספו אלי כל בני שבט לוי שלא חטאו. וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל או את אחיו מאמו או בן בתו וכן עשו. הם כביכול היו אכזרים כמו העורבים, על בני משפחתם מתוך קנאות לה'.

ואולי גם על זה, עלינו לכוון בברכות השחר, כשמבקשים מהקב"ה- "והערב נא את דברי תורתך בפינו ובפיות כל עמך ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך".
תן לנו את היכולת הרגשית להיות כמו העורב, ושזה לא יפגע באישה ובילדים, אלא להיפך. האישה תבין מתוך כך את חשיבות התורה, ותחנך את הבנים גם כן לכבד את התורה, וע"י זה, הצאצאים שלי יהיו יודעי שמך.

ואם כך, אז אני שואל- למה העורב נקרא כך? הרי השם שלו מורה על התערבות ועירבוב. לעומת זאת, העורב עושה בדיוק את ההיפך- נוטש את משפחתו ונפרד מהם.
אלא מה, אם אמרנו שהעורב מסמל את התלמיד חכם, שעוזב את אשתו וילדיו ללמוד תורה, אז נראה לי לומר, שזה בדיוק הסיבה שהוא נקרא עורב.
שהרי התורה מצווה אותנו להיות ערבים זה לזה. ובמה זה אמור להתבטא?
בכך שבזמן שרבים מעמי הארץ הולכים לעסוק בענייניהם האישיים השונים, ולהעביר את זמנם בדיברי חולין, אתה מתוך ערבות כלפיהם, תפתח ספר ותלמד תורה עבור כל אותם אלו שלא לומדים תורה (כמו יששכר שלומד עבור זבולון).
אז רבים מעמי הארץ יחשבו שאתה מתבודד מהם ומנתק מחיי החברה, ולא אכפת לך ממה שקורה סביבך, אבל ההיפך הוא הנכון. שהרי גם הם חייבים ללמוד תורה. אבל במקום זה, הם עסוקים בדברים אחרים. אז אם כל אחד מיהם, עסוק בענייניו האישיים השונים, ומעביר את זמנו בדיברי חולין, אז זה אומר שהוא זה שמתבודד מכולם ומתנתק מחיי החברה ואכפת לו רק מעצמו. שהרי עבור מי הוא עושה את מה שהוא עושה? רק עבור עצמו בלבד.
לעומתו, אתה זה שלומד תורה, עושה זאת עבור כל כלל ישראל. ואם כך, אז זה אומר שלך כן אכפת מכלל ישראל. ולכן העורב שמסמל את התלמיד חכם, נקרא עורב. כי עצם העובדה שהוא עוזב את בני משפחתו כדי ללכת ללמוד תורה, אז זה אומר שהוא נוהג בערבות כלפי כל עם ישראל (וביחוד כלפי אלו שנשארו בקן ולא לומדים תורה)

כעת מובן אולי, מדוע השבט שממונה על לימוד התורה, נקרא שבט- לוי.
הוא נקרא כך, כי כאשר לאה אמנו ילדה אותו, אז מה היא אמרה- "עתה הפעם ילוה אישי אלי". כביכול, לוי יעשה גיבוש משפחתי.
אבל מצד שני אם נשים לב, נראה ששבט לוי עשה בדיוק ההיפך, שנאמר "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו [בניו] לא ידע". אז איך זה שהוא נקרא לוי?

אלא ע"פ מה שאמרנו, זה אולי בדיוק הסיבה שהוא נקרא לוי. כי מה שילווה אותנו לעולם הבא, זה לא ההתחברות של לוי אלינו אל חיי המשפחה, אלא הלימוד תורה שהוא עושה עבור כולנו- "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו".

(מכאן מבינים אולי, מדוע הקב"ה לא נתן לנח לסלק את העורב מהתיבה. למה? אולי כדי שממנו נלמד איך צריך להתנהג עם בני משפחתנו כשזה מתנגש עם שיעור תורה)

 

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

  1. דבריך כתובים ביופי. רציתי להעיר דאע"פ שזוכים אנו ללמוד תורת ה' ויש לנצל כל רגע, אך כלפי המשפחה יש ליתן להם את מלוא תשומת הלב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים