תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הערות במגילת אסתר
אסתר
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: כל המגילה

ענינים במגילה:

א' ז'. וכלים מכלים שונים. י"ל כמה טעמים למה קוראים במנגינת איכה, א'. רצו להכניס רעדה בזמן השמחה שלא תהיה הוללות. ב'. שהקלקול היה מהנאה מסעודת אחשורוש וזה היה חגיגה על חורבן ביהמ"ק ושכחו את החורבן. ג'. כדי להרגיש הישועה צריך קודם להבין את גודל הצרה.

א' יב'. ובהגיע תור נערה ונערה. במילים נערה ונערה יש טעמים של קדמא ואזלא, ובמילים ובהגיע תור אסתר הטעמים הם מונח מונח, והטעם אומר הגר"א כיון שכל הנערות ששמעו שמוזמנות אל המלך מיד קמו והלכו, אך אסתר היתה במצב של מונח מונח ולא רצתה ללכת.

א' כ'. ונשמע פתגם המלך כי רבה היא, ג' פעמים כתוב ונשמע, א'. ונשמע קולו בבואו אל הקודש, ב'. כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, ג'.ונשמע פתגם המלך, והנה במגילה ג': אמר רבה מקרא מגילה עדיפא מת"ת ועבודה, וכתב הבעל הטורים שזה נרמז בזה, שנעשה ונשמע הוי ת"ת, ונשמע קולו הוי עבודה, ונשמע פתגם המלך הוי מקרא מגילה, כי רבה היא היינו שהיא עדיפא, וכן שרבה אמר לדין זה.

ב' ז'. כי אין לה אב ואם. לאסתר היו כל הסיבות להתיאש, לא היו לה הורים, לקחוה מבעלה, היתה בת שבעים וחמש ונלקחה לגוי ערל טמא, היתה לבד בבית המלך, והיה נראה שאין שום תקוה, וגם אח"כ הוצרכה ליכנס לפיקוח נפש, ואח"כ התגלה שהכל היה לטובתה ועי"ז הגיעה הישועה לכלל ישראל. וזה היה רק ע"י שהרגישה שהיא תלויה רק בקב"ה שאמרה אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי, וזה הלימוד לנו שגם כשאדם מרגיש רחוק וירוד אעפ"כ על ידו יכולה לצמוח ישועה גדולה אף לכלל ישראל ולא להתיאש מהמצב.

ב' כב'. ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. מבואר שמרדכי אמר לאחשורוש שבגתן ותרש רצו להרוג המלך. והעיר הגר"א גינחובסקי הא מרדכי ידע שאחשורוש יהרגם וכיון שהיו רודפים הלשין עליהם והרי אחשורוש עדיין לא היה רודף של כלל ישראל, ובמנ"ח (רצו') כתב שבישראל מצווים להרוג הרודף ובבן נח הוי רשות, ויל"ע הא אחשורוש יכול היה להכניסם לכלא ולא להורגם ואיך מרדכי הכשיל אותו בלפני עור, הא איתא בפסחים כו': דאיכא לפני עור אף במכשיל בן נח, ובשלמא אם היו מצווים להרוג הרודף י"ל דהוי עוסק במצווה ולא חיישינן ללפני עור, אך כיון דהוי רשות היאך אמר לאחשורוש. ויל"ע לדברי המנ"ח די"ל דהוי מצוה אף בבן נח להרוג הרודף. אלא אם נימא דכיון שאחשורוש היה מלך הוי מורד במלכות במיתה ולא הכשילו מרדכי להורגם. ועי'.

ועוד העיר בזה דהא אחשורוש עבר אאיסור אשת איש והוי רודף ומותר להרגו, וביאר עפ"י סנהדרין עג': דרודף הוי רק כשרוצה לפגום משא"כ הכא כבר פגם. ועוד העיר דהא אחשורוש היה חייב מיתה משום דקעבר אאיסור אשת איש וחייב אף בשוגג, אלא אם נימא דבעינן גמר דין, או דנימא דאם היה אחשורוש נהרג היו מעלילים על ישראל ולכך הוי ספק נפשות לישראל ומותר להרוג את בגתן ותרש, ורק אם היו ישראלים לא היו הורגים אותם על חשש אך בבן נח מותר להרגם בחשש על ישראל.

ועוד יל"ע הערה חמורה דהרי אסתר היתה אסורה על אחשורוש מדין אשת איש ואע"פ שהיתה אנוסה, מ"מ היתה חייבת לעשות דברים להנצל ממנו, וא"כ הא גילוי עריות חמיר מהריגת נכרי שאי"ז מג' עבירות חמורות, וא"כ היה מותר לבגתן ותרש להרוג את אחשורוש כדי להציל את אסתר

ואמאי מסרתם לאחשורוש. ואף האיסור רציחה הכא היה בשב ואל תעשה שלא תמסור למלך ועי"ז יהרג. וצ"ע.

ועוד הקשה המהרש"ק דהנה כשאמרה כאשר אבדתי אבדתי היינו שנאסרה על מרדכי כיון שמתחילה היתה אנוסה אך כשנכנסה להזמינו למשתה הוי מרצון, והקשה הרי כשהצילה אותו מבגתן ותרש הו"ל ברצון דמה לי הביאה עצמה לאחשורוש או הביאה אחשורוש אליה, ומיישב הנ"ל שאין היה ברור שיהרגוהו בגתן ותרש שיתכן שהיו נתפסים, ולכך הוי ספק אונס ספק רצון ושרי משום חזקת היתר לבעלה.

ג' יג'. טף ונשים ביום אחד, מדוע רצה המן דוקא ביום אחד שימותו כולם, ומבארים שהמן חישב שאם הם ינצחו שלא יהיה כמה ימים יום טוב, ולא צלח לו כי יש י"ד וט"ו.

ד' א'. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, וברש"י שבעל החלום אמר לו שבגלל שהשתחוו לצלם בימי נבוכדרצר ונהנו מסעודת אחשורוש, וקשה מה הטעם שנענשו רק כעת על שהשתחוו לצלם שהיה 70 שנה קודם לכן, וביארו שבזמן שלקח נבוכדרצר את הציץ ושם בפסל אמרו עמ"י שמכוונים לציץ, והחכמים אמרו שאין הציץ בקדושתו, ועתה נהנו בסעודת אחשורוש מכלי המקדש בטענה שיצאו מקדושתם וא"כ צריכים עתה להיענש על שהשתחוו בשעתו לצלם.

ד' ב'. כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק. אמרינן שכל המלך במגילה הוי על הקב"ה, ומרומז על שצריך להכין עצמו האדם בתורה ומצוות כדי שיהיה לבוש בבגדים רוחניים חשובים לפני בואו לבית דינו של הקב"ה.

ד' ד'. ותחלחל המלכה מאוד, ובגמ' אמר שמואל שנצטרכה לנקביה, ויש להבין מה השינוי, וביאר הגר"י אייבשיץ כיון שאכלה אסתר מן לא היתה צריכה לנקביה וזהו היה שינוי שנצרכה.

ד' טז'. וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, ביאר הטעמא דקרא בסיבת הכפילות שאמרה אסתר שאע"פ שזה היה בט"ו ניסן שיש מצוות אכילת מצה ושתיית ד' כוסות, אמרה שלא יאכלו אף אכילת מצווה. וכן מקשים לכאו' הרי אם צמים לא אוכלים ושותים, אלא כיון שיש סגולות כפדיון הבן פ"ד תעניות לכך אמרה בלי נחשב כצום אלא צום אמיתי.

שם: גם אני ונערותי אצום כן, נרמז בזה שאף אסתר צמה עד שעתיים קודם שנכנסה למלך, כיון שמשפט זה בגי' 70 ולא 72 כב' ימים.

ה' ו'. מה בקשתך עד חצי המלכות, ובגמרא טו': איתא חצי המלכות ולא בנין בית המקדש, והעיר הגר"א גינחובסקי הא לא ידע אחשורוש שאסתר יהודיה ולמה שתבקש ע"ז, ויישב שנכרים נמי רצו ביהמ"ק שהרי פרי החג כנגד שבעים אומות.

ה' ח'. הקשו מדוע אסתר היתה צריכה לעשות משתה ביום השני ולא הספיק המשתה הראשון, ואמרו בברסלב שביום הראשון המן הגיע שמח וטוב לב, ואדם שמח אפי' גוי א"א להפילו, אך ביום השני הגיע אבל וחפוי ראש ואז היה שייך להפילו.

ו' ג'. מה נעשה יקר וגדולה למרדכי, ויאמרו נערי המלך לא נעשה עמו דבר. אמר מרן הגרח"ק זיע"א שבאמת זה הדבר הכי גדול שלא מינוהו וכיבדוהו והניחו לו ללמוד ולעשות חובתו בעולמו.

ו' יא'. איתא בגמרא מגילה טז'. שאחרי שהמן הלביש את מרדכי בלבוש מלכות אמר המן למרדכי לעלות על הסוס וענה מרדכי שאין לו כח מהתענית ועלה על המן כדי להגיע לסוס, והקשו הא המן עשה עצמו ע"ז ואע"פ שהמן עצמו לא נאסר מדין נעבד שבעלי חיים אינם נאסרים רק לגבוה מ"מ בגדיו נאסרו מדין ציפוי לע"ז. ויש ליישב שהבגדים היו שייכים למרדכי מדין קנה עבד קנה רבו, ואין אוסר דבר שאינו שלו. או כיון שהמן היה לובש הבגדים גם אם לא היה עושה עצמו ע"ז לכך לא הוי ציפוי מיוחד לע"ז.

ו' יב'. והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, ולכאו' הרי היה קודם חפוי ראש מהמים ורק אח"כ אבל מבתו, ותי' הרוגצ'בר שרק בכלי עצמו אמרינן מנא תבירא תבר, וא"כ נחשב שמתה כבר באויר, אך החפוי ראש הגיע רק כשנח על ראשו המים, ובאוצרות שלמה תי' שפרסיים היו שמנים ולמים לוקח זמן ליפול אך היא היתה שמנה והגיע עליו קודם המים. עוד תירץ שמנהג הפרסיים ללכת עם כובע גבוה וארוך והמן היה משנה למלך והלך עם יותר ארוך, ולכך י"ל שהמים נפלו על הכובע ונתפסו בשוליים וכשראה שבתו נפלה אז נשפכו המים על ראשו.

שואלים מדוע בתו של המן זרקה העציץ על אביה שחשבה שזה מרדכי והרי שמעה את קול אביה שצועק ככה יעשה לאיש וכו' והרי הכירה את קולו, אלא כיון שהכירה את מידותיו של אביה שאף אם הוא יושב על הסוס שר לעצמו בקול גדול.

ו' יד'. עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהילו את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר. ופירש"י טז'. דהמן לא הספיק לרחוץ יפה מטינופו, והעיר הגר"א גינחובסקי איך אסתר בירכה במשתה הא אסור לומר דבר שבקדושה במקום טינופת, וביאר דלאכול היתה צריכה משום פיקוח נפש מ"מ לברך לא היה לה היתר ובאמת לא בירכה, א"נ כיון שהיה בתוך ג' ימי הצום לכך אסתר עשתה עצמה כאוכלת ובאמת לא אכלה ולא בירכה. א"נ שבירכה בחדר אחד ונכנסה לחדר השני לאכול.

ז' ח'. כתוב שבמדבר היה יורד לכל אחד מן לפי דרגתו ולצדיק הגדול ירד בפתח ביתו, ואסתר מוכח שהיתה הכי צדיקה כיון שהמן נפל על מיטתה.

ח' ב'. ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. הקשה בפירוש הר"י פערלא על ספה"מ לרס"ג הרי בית המן היה נכסי עמלק ואסור להנות מהם, ותירץ דקיי"ל דהרוגי מלכות נכסיהם למלך וא"כ מיד כשנהרג המן נהיו נכסיו של אחשורוש. ואולי י"ל דהמן היה עבד של מרדכי ומה שקנה עבד קנה רבו ואי"ז חשיב בית המן. א"נ כיון שאם אחשורוש היה יודע שזה יהיה שייך למרדכי לא היה נותן להמן וא"כ הוי מקח טעות ואי"ז חשיב נכסי עמלק.

י' ב'. וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך הלא הם כתובים בספר דה"י למלכי מדי ופרס, וביאר הגר"י אברמסקי זצ"ל מה עניין זה לכאן, לומר לאדם הקורא המגילה שלא יחשוב שזה ספר סיפורים כי הסיפור מובא בספר דה"י למלכי מדי ופרס אך כאן זה תורה.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים