תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הערות בפרשה
שמות
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: ויקהל פקודי

לה' ב'. אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם וכו' וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון. ביאר השבט הלוי סמיכות ציווי שמירת שבת למלאכת המשכן, דאמרו חז"ל (מד"ר נא' ח') אמר הקב"ה יבוא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל, ואף בשמירת שבת אמרו חז"ל (שבת קיח'(: כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, ולכך נסמכה מלאכת המשכן לשמירת שבת שמכפרים על חטא ע"ז.

שם. ברש"י הקדים אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינה דוחה את השבת. ויל"ע מפני מה לא יכול היה לצוות על המשכן ואז להזהיר על השבת, וביאר בפרדס יוסף שידע משה שכשיאמר את נדבת המשכן מיד יעזבו בנ"י את המקום וימהרו לבתיהם להביא תרומות ולא ישמעו את הציווי על שמירת שבת, וכפי שרואים שמיד בסיום דבריו נאמר ויצאו כל עדת ישראל מלפני משה.

שם: בדרך צחות אמרו שהרי הקהיל משה את בנ"י למחרת יוה"כ ואמר אליהם אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם, ואמרו שהרי אדם אחרי יוה"כ שעשה הכל כצדיק גדול ולמחרת שוכחים מה עשו אתמול, וזהו שאמר משה שגם למחרת יוה"כ חיבים לקיים את התורה ולא רק ביוה"כ. 

לה' י'. וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'. בבן מלך כתב שפסוק זה איננו ציווי כיון שאין חובה על כל חכם לעשות מלאכת המשכן, אלא שכל חכם לב שהתנדב יבוא ויעשה, ולהלן כתוב ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור וכו' ומשמע שבצלאל היה מצווה ויל"ע היכן נצטווה, ומצינו דכתיב ועשה בצלאל ואהליהב וכו' וברש"י מכות י"ב. כתב ורצח היינו לשון ציווי כמו ועשה בצלאל ואהליהב, ושאר חכמי לב באו בנדיבות, ובסיום העבודה בפרשת פקודי כתיב ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה, ומבואר שייחסו את המלאכה לכלל ישראל, והיינו שהציווי הפרטי היה על בצלאל ואהליאב וכללות הציווי שעול העשייה מוטל עליהם זהו כלל ישראל, ונמצא שיש ג' חלוקות, לכלל ישראל ציווי כלל, לבצלאל ואהליאב ציווי פרטי על הביצוע, ולחכם לב ניתנה מצוה בדרך רשות.

לה' כב'. ויבאו האנשים על הנשים. מפני מה נאמר שהאנשים באו להתלוות לנשים, בספורנו ביאר שבאו להראות שהנדבה בהסכמתם, שהרי אמרו בב"ק קי"ט. שאין מקבלים מהנשים מתנה מרובה דחישי' דלמא אי"ז כרצון הבעל, ולכך באו האנשים להראות שהם מסכימים לתרומה.  ויש שביארו שהנשים הם שהתלוו לבעליהם כיון שבאו לבדוק להיכן הולכים הנזמים, שהרי לפני זמן קצר אמרו שהם הולכים למטרה נעלה ועשו מזה העגל, ולכן רצו לראות מה עושים עם התכשיטים.

לה' כד'. כל מרים תרומת כסף ונחושת הביאו את תרומת ה' וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מלאכת העבודה הביאו, דקדק המגיד משקוד כי שתי תרומות נאמרו כאן, שאת הכסף והנחושת הביא כל אחד בכיסו כנדבת לבו, ולא הבחינו בזה כולם ולכך היתה התרומה לשם ה', משא"כ בנודבי העצים סחבו אותם ברחובה של עיר וכולם ראו והיללו את תרומתם ולכך אי"ז תרומת ה' בטהרה.

לו' ו'. ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת המשכן. ובגמ' שבת צ"ו: לומדת מכאן איסור הוצאה מרה"י לרה"ר, ורמז בטעמי המקרא הביא הגר"א דיסקין שאדם מתחיב על הוצאה רק כשעקר חפץ המונח ע"ג מקום הרחב דע"ד והניח במקום רחב דע"ד, וזהו טעמי המקרא מונח רביעי, זרקא, מונח רביעי, ללמד שהעקירה וההנחה צריכה להיות מונח רביעי היינו במקום דע"ד.

לז' א'. ויעש בצלאל את הארון, וברש"י שנתן נפשו עליה נקראת על שמו, ומהיכן ראה זאת רש"י, ביארו שנפסק שהמורה הוראה בפני רבו נתחייב מיתה, ובגמ' ברכות נה'. מבואר שמשה הורה לבצלאל לעשות ארון וכלים ואח"כ משכן, ושאלו בצלאל שמא אמר לך ה' משכן ואח"כ כלים, ובזה מסר נפשו שהורה הוראה בפני רבו.

שם: יש לבאר עניין המו"מ של משה ובצלאל, מה ראה משה לשנות ממה שאמר לו הקב"ה ומה טענת בצלאל, וביאר הבן מלך שהנה הכלל במצוות הוא כל המקודש מחברו קודם את חבירו, וכפי שבכלים עשו קודם הארון ואח"כ הכלים, ולכך הורה משה לבצלאל לעשות הארון קודם המשכן כיון שקדושתו חמורה ואחריו המשכן היריעות והקרשים שמועט בקדושתו ממנו, אך בצלאל הבין שאע"פ שבשעת הציווי ראויה עשיית הכלים להיאמר קודם למשכן, אך בעשייה בפועל יש לעשותם כדרך גדילתה שמנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס כלים אי"ז טענה מעשית גרידא, אלא שכך ראוי מכללי העשיה שהרי כללי התורה שכל עשייה שאינה כדרכה נחשבת עשייה חסרה, ולכן קראו משה שמא בצל קל היית שהעמיק וירד לסוף כוונת הקב"ה.

לח' כח'. ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. אמרו בשמו"ר נא' ו' שאותם האלף ושבע מאות ושבעים וחמשה לא זכר משה עבור מה הוקצו, עד שהאיר ה' עיניו שמהם עשו ווי העמודים, וביאר האזנים לתורה שבמעשה העגל לקחו הרבה נזמים ויצא עגל קטן, ולא ביקשו פירוט להיכן הלך הכסף, אך במשכן שהקימו בנין מפואר מיד שואלים בדיוק להיכן הלכו התרומות כי בדבר שהוא לשם שמים יש הרבה יצה"ר, ולכך כשנעלם הכסף מעיני משה כבר כל הליצנים דיברו שמזה הוא העשיר ולכך מיד בא הקב"ה והאיר עיניו, ואמנם בזהב לא אמר משה לאן הלך הכסף ורק אמר מה שנכנס וביאר הגר"ר קרלינשטיין כיון שליצני הדור לא תרמו זהב ולכך לא היה צריך לפרט זאת.

מ' י'. והיה המזבח קודש קדשים. ברמב"ן העיר מהו קודש קדשים האמור כאן והלא הוי רק במקום משכן העדות, וביאר הבד קודש שבמצות עשיית המשכן יש עניין שתכליתו הוא יחוד מקום לשכינה, וכן שיהיה מקום המוכן לקרבנות, ולכך כל דבר שהוא תכלית המקדש הוא נקרא קודש קדשים ולכן מקום הארון והשראת השכינה שם היא תכלית המקדש והוא קודש קדשים וכן המזבח. 

מ' לח'. בסיום הפרשה בלי כל סימן דלא כשאר הפרשות, והביאו מהגרמ"מ ליובאוויטש שהיה כתוב צ"ב פסוקים בלי כל סימן, שהכונה שבלי כל הוא סימן לזכור שפסוקי הפרשה הם צ"ב, ובא המעתיק והעדיף למחוק את השורה.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים