תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הערות על מסכת פסחים
פסחים
כותב החידוש: Rabbi Efraim Kachlon

מראה מקומות: פסחים דף ג והלאה

                  בשם השם נעשה ונצליח!

                 מסכת פסחים

פרק ראשון.

דף ג ע"ב: ההוא ארמאה דהוה סליק ואכיל פסחים וכו' אשכחוהו דארמאה הוא וקטלוהו: בטעם שהרגוהו שאכל מקרבן פסח עיין בשו"ת באר מרים (ח"ז סימן מו).

דף ג ע"ב: שלם לך ר' יהודה בן בתירא דאת בנציבין וכו': כיום יש עיר בשם זה בדרום מזרח טורקיה.

דף ד ע"א: א"ל לשמעיה חלוץ לי מנעלי והוליך כלי אחרי לבית המרחץ שמע מינה תלת וכו': ולא קאמר דש"מ שאין לומר שהמת מת דמהאי קרא דמוציא דיבה שמעינן לה.

דף ח ע"ב: אלמלא לא עלינו וכו' נמצאת עליה שלא לשמה: קצ"ע דאחז"ל לעולם יעסוק במצות שלא לשמה, וראיתי בספר אלון בכות הרמלין הכא שמחלק בין עושה מצוה סתם לעושה מצוה בפירוש שלא לשמה. עי"ש. ובפשטות י"ל דכיון שהיתה הבטחה ד"לא יחמוד איש את ארצך" אילו יתפרש כונתם שעולים לפירות תתבטל הבטחה זו ונמצא ש"ש מתחלל. ולפי"ז אתי שפיר שייכות מימרא זו להכא. ודו"ק.

דף יב ע"ב: שישית מאכל תלמידי חכמים: כתב רבינו המהר"ל זצ"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב דרך ארץ פרק א) שהטעם שהת"ח מאחרים מאכלם לפי שהאכילה מבלבל השכל וזה ידוע לכן יש לת"ח להמתין (והו"ד בספר דף על הדף ב"ב דף יב ע"א)

פרק שני.

דף כז ע"א: רד"ה אפכה ואתנייה וכו' שאם אני אומר הלכה כרבי שהוא יחיד לא יאמינו לי: וע"ע לקמן דף קיב ע"א אם ביקשת ליחנק התלה באילן גדול ובפירש"י שם.

דף לד ע"ב: בבלאי טפשאי: יל"ע כיצד לא חש לכת"ר.

דף לו ע"א: ת"ל לחם עוני מה שנאכל באנינות: נ"ב היינו שדרש עיינין אלפין. וע"ע בברכות (דף לב ע"א) ואמר ר"א משה הטיח דברים כלפי מעלה וכו' ובהגהות הב"ח(שם אות א).

דף מ ע"ב: לממחה קדירה בחסיסי: כעין ותיקא (ר"ח). ועיין לעיל דף לט סוע"ב.

פרק שלישי.

דף מב ע"ב: קולן של סופרים וכו' זה טיפולן של בנות עשירים וכו': ומ"ש במשנה קולן של סופרים דהיינו בנות הסופרים העניות ולא אמר קולן של בנות עשירים לפי שבנות עשירים לא משמרות לזמן טיפולן אלא עושות מיד ומשליכות משא"כ בנות עניים ששמים בכליהם ומוציאות פורתא פורתא.

דף מט ע"א: הא בת"ח וכו' ר' יהושע נסיב כהנתא חלש: נ"ב לכאו' הווה מעשה לסתור דהא ר' יהושוע ת"ח הוה ואמאי חליש? וצ"ל דחליש לאו בכלל העונשים המבוארים. ומ"מ חשש לזה וכמ"ש לא ניח"ל לאהרון וכו'. ובמהרש"א בח"א גבי ר' כהנא יישב עוד. עי"ש.

פרק רביעי.

דף נא ע"א: מעשה בר"ש בן גמליאל שישב על ספסלי נכרים בשבת בעכו וכו'… בני מדינת הים נמי וכו'. ע"כ: ומהכא משמע דעכו עצמה היא מחו"ל. והרי איתא בגיטין (דף בע"א) מעכו לצפון ועכו כצפון. ואמנם בתוס' שם (ד"ה ואשקלון) הוכיחו דעכו חצייה מא"י וחצייה מחו"ל. וא"נ אף הכא איירי מחציה שבחו"ל.

דף נג ע"א: ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה: הקשה ידידי ר' שלמה בר כוכבא מפי בנו היניק וחכים כמר אלחנן נר"ו מהאי דאיתא בפסיקתא רבתי (פי"ד) שאותו חסיד מכר פרתו לנכרי ולא רצתה לעבוד בשבת עד שלחש באזנה ע"ש כוליה מעשה. וקשה היאך מכר פרתו והלא אין מוכרין להם בהמה גסה?

ועיינתי בזה ומצאתי כמה אופנים לתרץ ראשית מ"ש לפלפל דהנה בגמ' בע"ז (דף טו ע"א) מסקינן דהטעם שאסור למכור בהמתו לנכרי משום ג' טעמים משום שכירות שאלה ונסיוני, והיינו דשאלה ושכירות לא קניא ואכתי בהמה זו של היהודי וכשמשכיר או משאיל לנכרי והנכרי עושה בה מלאכה בשבת קא עבר בלאו דכתיב "לא תעשה כל מלאכה וכו' וכל בהמתך" (דברים ה), ונסיוני פירושו שכשיבוא הנכרי לקנות ממנו הבהמה בע"ש סמוך לחשיכה ומנסה אותה ופעמים והבעלים משמיע קולו כדי שתלך להראות לנכרי שהיא ראויה למשא וכדומה, וקא עבר משום מחמר. ומהשתא יש לומר דאצל אותו צדיק שהכיר וידע את נפש בהמתו וככתוב "יודע צדיק נפש בהמתו" ידע שלא תעבוד בשבת כ"ז שהיא ברשותו וממילא ליכא למיחש משום שכירות שאלה או נסיוני דכ"ז שהיא ברשותו לא תעשה מלאכה כלל ולכן לא חשש למוכרה. ע"כ ע"ד הפלפול ודחוק.

עוד נראה ליישב ע"פ מ"ש ספר התרומה (סימן קלט) והו"ד בש"ך (יו"ד סימן קנא ס"ק יב) דכל האיסור הוא דוקא בבהמה טמאה אבל בטהורה שרי דיש לומר דלשחיטה לוקחה עכ"ד [ואע"ג שאצל הגויים אין נפק"מ אם הבהמה טהורה או טמאה לגבי אכילה, ואוכלים הכל בכל מכל כל מ"מ רוב הבשר שהם אוכלים הוא מבהמות טהורות ויל"ע].

א"נ יש להעמיד בכמה גווני שלא עבר איסור וכמ"ש להלכה בשו"ע (יו"ד סימן קנא סעיף ד) דעכשיו נהגו היתר בכל וע"ש בש"ך (ס"ק יב) וכן ע"י סרסור וכ"ז דחוק.

עוד ראיתי מתרצים שבמדרש בפסיקתא מבואר שהגוי הזה היה ר' חנינא בן תורתא {בפסיקתא מוזכר ר' יוחנן בן תורתא שהוא הגוי שהתגייר מהמעשה הנ"ל. בספר סדר הדורות מתוך ספר מעשיות קטן יש סיפור זהה ושם מספר את זה על ר' חנינא בן תורתא. לבדוק.} וקדם למשנה שכן היה בדורו של רבי עקיבא כמבואר בכמה דוכתין. ואפשר דאכתי לא נפסקה הלכה זו. ודו"ק.

דף נג ע"ב: חנניה מישאל ועזריה: באתי בשיג ושיח עם ר' עומר שלום נר"ו ואריה נעשה שואל בדבר מה שכתב המהרש"א בח"א דחנניה מישאל ועזריה לא היה נחשב פרהסיא בבקעת דורא לפי שלא היו שם י' מישראל ולכאו' סתר משנתו דהנה במסכת מגילה (דף יב ע"א) כתב המהרש"א בח"א וז"ל אבל צלם שבבקעת דורא משמע דלכל העולם היה נעשה א"כ מוכח להדיא דלכל העולם היה נעשה ואף ליהודים במשמע. ולהמעיין בחידושי החת"ס על מסכת פסחים שם יחזו פנימו דהקשה ע"ד המהרש"א כן ולא ציין לדברי המהרש"א במגילה וצל"ע.

אמנם לאחר המחשבה נראה לפרש דאיברא הפסל לכל העולם היה נעשה אלא שבבקעת דורא היו רק חנניה מישאל ועזריה שהיו נציגי היהודים ושאר כל העמים ובתוכם היהודים ממקומות מושבותיהם ציווה נבוכדנצר שישתחוו לכיוון הפסל ושלח שומרים שישגיחו על הדבר (וכן שמעתי כדומה לי בילדותי מקלטת של הרב עמנואל תהילה שליט"א) ואל תתמה הדבר זה מה יתן שישתחוו לכיון הפסל אף שלא נמצא דאף בקדושה להבדיל מצאנו כדומה לזה. ואף בטומאה מצינו כן לישמעאלים הארורים שמשתחווים אפים ארצה לכיוון ה'מכה' שלהם יפילם ה' במכה לא יכלו קום, ויוציאנו מהשיעבוד האיום, ויזרז ביאת הגואל ובנין אריאל.

דף נז ע"א: כריך ידיה בשיראי ופרש"י משום חציצה שבה: ולבסוף כרתו לו ב' ידיו ואפשר שאת יד ימין כרתו לו משום חציצה שבה היה עושה את עבודת הקורבנות ואת יד שמאל משום הביזיון שאפי' שלא עשה בה עבודה מ"מ ביזיון מיהא איכא להסתובב כך בביהמ"ק. ואפשר שלזה רמז רש"י (ד"ה כריך) שכתב וז"ל, וחציצה פוסלת בקדשים וכו'. ועוד דבזיון הוא.

פרק חמישי.

דף סד ע"ב: איכא בנייהו למסמך אניסא וכו': עיין בספר מאור ישראל הכא ובספרו ענף עץ אבות (פ"ה מ"ה עמ' שלג).

פרק שישי.

דף סח ע"ב: (עב"ם סימן): ע' עצרת, ב' שב'ת, ם' פורים', ועשה סימן בראשון באות הראשונה בשני באות השניה ובאחרון באות האחרונה. שו"ר דכ"כ במלא הרועים הכא.

דף סח ע"ב: רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא: ולכאורה יש לעיין מפני מה אמר כן ר' יוסף דוקא טפי משאר אמוראים ועוד מה התיחד בההוא יומא דמשמע דבא לאפוקי יומא אחרינא ועוד הלא מתן תורה בעיקרו לא היה אלא בלוחות שניות שהם לא ניתנו ביום זה וא"כ מפני מה שמח וחגג ביומא דעצרתא?

והנראה בכל זה לבאר ע"פ מ"ש בנדרים (דף מא ע"א) דר' יוסף חלש ואיעקר ליה תלמודא ופי' ששכח תלמודו. וידוע מ"ש חז"ל בברכות (דף ח ע"ב) הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו וילפינן כן ממאי דאמרינן שלוחות ושברי לוחות מונחות בארון הרי שאף השברי לוחות היו מונחות בארון ונהגו בהם כבוד. ומהשתא יבואר שהרי ר' יוסף חלה ושכח תלמודו ואי לאו ההוא יומא דעצרתא שבו עלה משה רבינו ע"ה וקיבל את לוחות הראשונות שנשברו כמה יוסף איכא בשוקא, שהרי שכח תלמודו ומלוחות ראשונות שנשברו ילפי' שיש לכבד זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו. וללא לוחות ראשונות שנשברו כמה יוסף איכא בשוקא שלא היו נוהגים בו כבוד כלל אלא כאחד היוסף בשוקא היה.

ושוב שמעתי מפי ראש הכולל ר' גדעון בן משה שליט"א שכן פירש האדמו"ר מאוסטרובצה זצ"ל וברוך שכונתי (וסהדי במרומים שזכיתי לזה קודם ששמעתי או ראיתי פי' זה), ועפי"ז עוד פירש שניחא מ"ש ר' יוסף בסוף סוטה לא תתני ענוה דאיכא אנא שהעיד על עצמו שעניו הוא וכאן השתבח ועפמ"ש ניחא.

דף סח ע"ב: אי לאו הרי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא ופרש"י אי לאו האי יומא שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה יש בשוק ששמם יוסף ומה ביני לבינם. ע"כ: הקשה ידידי ר' בניהו נדב נר"ו דאמאי שינה רש"י מפשט הגמרא דההוא יומא היינו יום חג השבועות שנו ניתנה תורה, ורש"י פירשו על אותו היום שלמדתי בו תורה. [ואיברא דיש שהעמיסו לפרש ברש"י אי לאו ההוא יומא של שבועות שקיבלנו בו תורה ובזכותו למדתי תורה בימים אחרים ודחוק]

ועלה במחשבה לפרש דמ"ש אי לאו ההוא יומא היינו בכל יום ויום שלמד בו תורה וכמ"ש רש"י, דקא גרים היינו שחג השבועות גרם, ויש ליתן פסיק בין תיבות ההוא יומא לתיבות דקא גרים דהווה שתי ימים שונים דההוא יומא אזיל על יום הלימוד [שבכל יום ויום לומד], דקא גרים הוא יום חג השבועות. ואיברא דכ"נ מד"ה של רש"י דכתב אי לאו האי יומא ותו לא, ולא סיים המשפט דקא גרים.

ומ"ש רש"י דאזיל על יום הלימוד ולא על חג השבועות לבדו לפי שהרבה אנשים קבלו תורה ולא לומדים נמצא שהדבר לא תלוי בקבלת התורה לחודיה אלא בלימוד עצמו בכל יום ויום.

(דף ע ע"ב: אמר אביי אבין תכלא לימא כי הא מילתא: יל"ע למה כינהו כן ולא חש לכת"ר? ועיין בתשובה שהארכתי בזה).

פרק שביעי.

דף עו ע"ב: אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא: גם מכאן ראיה לנוהגים היתר באכילת דגים וחלב יחד.

דף עז ע"ב: דברי ר' יהושוע במנחות שהיה אומר אם אין קומץ אין שיריים אם אין שיריים אין קומץ: ולקמן (דף עח ע"א) אקשי' איך מזכה שטרא לבי תרי עיי"ש.

דף עז ע"ב: חדא דפסולה דיעבד משמע: מכאן יש להעיר ע"ד הרא"ם (הובא בב"י או"ח סימן תרמה סו"ס ו') {ובסוף הגליון שם הערתי בס"ד}.

דף פו ע"ב: כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא. ע"כ: ויראה לפרש מילתא בטעמא ע"פ מאי דאיתא בערכין (דף טז ע"ב) עד היכן לא ישנה אדם באכסניא שלו רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשלו לו כליו לאחוריו וכו' וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם. ופרש"י אכסנאי: המשנה מאכסניא שלו. פוגם: בעל הבית. ונפגם: הוא עצמו דאמרי אינשי כמה קשים אלו שלא יוכלו לדור יחד. ע"כ. והנה התם איירי באכסנאי שהוא קבוע וע"כ כשיוצא אמרי אינשי כמה קשה אך באורח דבר לזמן מועט לא חישינן שיאמרו אנשים כן, קמ"ל דכל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא, דאף באורח איכא האי חששא וכגון שמארח בביתו שאר אורחים בעין יפה לזמן מרובה והנה זה האורח שולח מביתו בזריזות, ובזה נמי שייך שיאמרו אנשים כמה קשים אלו וכו'. וא"ת דבאורח לא יאמרו דאפשר שיתלו במידי אחריני הא אף באכסנאי יכולים לתלות במידי אחריני ולא תלו ודחו"ק.

דף פו ע"ב: תנן ר' ישמעאל בר' יוסי… וכריסי רחבה. ע"כ: ובגליון הש"ס ציין דבירושלמי (סופ"ג דמעשרות) איתא שהמעשה היה בר"א בר"ש. עי"ש. ותרוויהו היו בעלי בשר וכדאיתא בב"מ (דף פד רע"א) עי"ש.

פרק שמיני.

דף פז ע"ב: כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וכו: וברד"ק (עמוס ז, יא) כתב שאמציה שיקר כשאמר כן שעמוס לא התנבא אלא על בית ירבעם שלא מצאנו שירבעם מת בחרב.

דף צא ע"ב: א"ר יעקב א"ר יוחנן אין עושין חבורה שכולה גרים שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול. ופרש"י וז"ל ידקדקו בו – משום שאינן בני תורה יחמירו עליו לדקדק ויפסילוהו על חנם. וכ"ל התוס' (ד"ה שמא ידקדקו) כתב וז"ל – תימה דבעי למימר דגרים מדקדקים ביותר… ובכל דוכתא נמי חזינן דגרים לא דייקי במצות כישראלים והכא קאמר דגרים מדקדקים יותר עכ"ל: והנה איתא בקידושין (דף ע ע"ב) קשים גרים לישראל כספחת ופרש"י שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם. ע"כ. הרי שרש"י לשיטתו דהגרים אינם בני תורה. אמנם התוס' (שם ד"ה קשים גרים) הביא כמה פירושים בזה והביאו למ"ש לפרש ר' אברהם גר דלפי שהגרים בקיאים במצות ומדקדקים בהם קשים הם לישראל כספחת דמתוך כך הקב"ה מזכיר עונותיהם של ישראל וכו' עי"ש. ובהגהות הב"ח (שם אות א) כתב דכפירוש ר' אברהם גר כן מוכח מהגמ' בפסחים (דף צא) והיינו מהאי סוגיא דידין. ומדברי התוס' הכא משמע דלא שמיע ליה כלומר לא סב"ל להאי דר' אברהם הגר.

פרק תשיעי.

דף צד ע"א: אמר רבא שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וכו': עיין רש"ש הכא דכתב שכונתו על היקף חצי הגלגל השמיימי. וכן מוכח מלקמן בגמ' שאמרו כל הישוב כולו תחת כוכב אחד עומד.

עוד שם: רד"ה תיובתא וכו' מדברות ימים ונהרות מחזיקות אחד עשר שיעורי ישוב:  ביאור – דבישוב עצמו לא הולכת החמה אלא שעה אחת מי"ב שעותיה.

פרק עשירי.

דף קד ע"א: לייט עלה אביי: אמאי לייט? ופי' רא"ם הורוויץ מפני המינים שמקדשין אותו יום.

דף קד ע"ב: רברבנותיה דמר וסררותיה דמר וכו': לא חש לכת"ר של בנו.

דף קי ע"א: ההוא משום דאותבן בפירקא הוה: עיין במו"ק (דף ה סוע"א) ומשם בארה.

דף קיא ע"א: האי מאן דפגע באיתתא בעידנא וכו': ע"ע בש"ך (יו"ד סו"ס קצח).

דף קיב ע"א: אם ביקשת ליחנק היתלה באילן גדול עיפרש"י ורשב"ם: וע"ע במ"ש לבאר בזה בשו"ת שבט הלוי (ח"א הנד"מ סימן מו).

נ"ב ע"ע בעירובין דף נא ע"א 'ולא היא' וכו'.

דף קיב ע"ב: (מק"ש סימן): פירוש – מ' מום בעצמך. ק' מק'ח. ש' לילה ראש'ונה. והסימן בראשון האות הראשונה בשני האות השנייה ובשלישי האות השלישית. א"נ ש' אש'תך. ולא יהיה זה לך למ(ו)קש.

דף קיב ע"ב: ג' דברים צוה ר"י בר יהודה את רבי אל תצא יחידי בלילה וכו' דתניא לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת וכו': ויש לעיין דר"י בר יהודה סתמא קאמר בכל לילה והכא אמאי מפרשינן מילתיה דהיינו בלילי רביעיות ושבתות. ועוד דבברכות (דף נד ע"ב) נמי איתא דתלמידי חכמים צריכים שימור בלילה ולא אמרינן דהוה דוקא בלילי שבתות ובלילי רביעי. ועוד יש להקשות ע"פ האי דאיתא בברכות (דף מג ע"ב) ת"ר ששה דברים גנאי לו לת"ח ואל יצא יחידי בלילה ומפרשינן התם בגמ' דהוא משום חשדא דזנות, ומשמע דאל"ה שרי והא תיפו"ל מצד מזיקין. ועו"ק דלפי המבואר בגמ' הכא דבסוף העבירו את כוחה וכמו שגזר עליה אביי שלא תעבור ביישוב לעולם, משמע דאין מה לחשוש לצאת ואכתי איכ"ל משום חשדא כמבואר בברכות.

והנראה בכ"ז בס"ד: דלכך הזהיר לרבי שלא יצא יחידי בלילה מהאי טעמא דחשש מזיקים ולא משום חשש דחשדא כמבואר בברכות דאיירי בכה"ג דליכא חשדא או משום דמפורסם חסידותיה דרבי ולא אתו למרא שדיה א"נ כשיוצא מביתו לחצר ולא יוצא לילך למקום אחר דגם בכה"ג לא יצא יחידי. ולהכי מפרשינן בגמ' דאזיל על ב' לילות לילי רביעי ולילי שבת דכיון דשכיחי בהו מזיקים טפי משאר לילות אף מביתו לחצר יש ליזהר שלא יצא, לא כן בשאר לילות דרק לצאת לחוץ לגמרי איכא חששא דמזיקים. ומ"ש בברכות (דף נד ע"ב) דת"ח צריכים שמירה דמשמע בכל לילה היינו אף בביתם (עיין עוד במ"ש ביעב"ץ שם) כל היכא דאינו נמצא במקום ישוב, ולא איירי כן שיוצאים לבחוץ. ומ"ש בגמ' בברכות (דף מג ע"ב) דמשום חשדא ולא זכרו משום האי חששא דמזיקים היינו משום דהתבטל האי חששא וכמבואר בגמ' הכא. ומ"מ פעמים ומתקנאים באותם הצריכים שמירה ואיכ"ל דיזיקו ולכך צריכים שמירה. א"נ י"ל דאזיל אמידי דמצוה דהוה בכה"ג דלא שכיח היזקא דשלוחי מצוה אינם ניזוקים ואפ"ה אמרינן ליה דמשום חשדא לא יצא, דיצא שכרו בהפסדו. ודו"ק.

דף קיד ע"א: תוד"ה ואין מיסב בסעודת מצוה היינו סעודת מילה דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם. ע"כ: ומ"מ נראה שרואים פני גיהנם עיין מהרש"א עירובין (דף מא ע"א).

דף קיז ע"א: ד"א פסלו של מיכה עומד בבכי וכו': ובכי הוא לשון גנאי ומלשון סגי נהור שלא להזכיר גנותן של ישראל. (גאונים).

דף קיח ע"א: אמר ר"ש בן לקיש אשרינו אם עמדנו בראשונה: נראה לגרוס כגירסא זו דאדרבא דאכילת ר"ל עצמו היתה ג"כ במיני עשבים וכדאמרו בגמ' בגיטין (דף מז ע"א) דהשאיר אחריו קבא דמוריקא ומשמע דלא חש לזה, והטעם שעי"ז אפשר ללמוד יותר של"צ לתקן המאכל. ובמהרש"א פירש בע"א ע"ש. ועיין במד"ר בראשית (פרשה כ) בשם ר' לוי דהגירסא אשרינו אם עמדנו בראשונה.

דף קיח ע"ב: הוציא הקב"ה עליהם כוכבים ממסילותם: ולכאו' למה לא סגי להוציא חמה מנרתיקה כבימי אברהם? וי"ל שחמה מנרתיקה הוא חום גדול יותר והיו נשרפים לגמרי, וכ"א בנדרים (דף ח ע"ב) אין גיהנם לעת"ל אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה והרשעים נידונין בה.

דף קיט ע"א: (דיא"ש אדי"ש כשד"ך מאוד"ך סימן): במלא הרועים כאן פירש. דיא"ש – דוד ישי אחיו שמואל, אדי"ש – אחיו דוד ישי שמואל, כשד"ך – כולן שמואל דוד כולן, מאוד"ך – סדר הזה התחיל מהכתוב "אודך ה' כי עניתני".

דף קכ ע"א: ישנו מקצתן יאכלו, כולם לא יאכלו: והיינו אף אקרבן פסח דלכו"ע אכילתו מהתורה, ומצאתי להרב תפא"י (ביכין פרק י' אות נג) שפירש בזה דיש כוח בידי החכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כיבמות (דף צ ע"א).

         סליק מסכת פסחים!

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים