תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הערות על מסכת ראש השנה
ראש השנה
כותב החידוש: Rabbi Efraim Kachlon

מראה מקומות: ראש השנה דף יא והלאה

בס"ד                   מסכת ראש השנה.

פרק א.

דף יא ע"ב: בניסן נגאלו כדאיתא: פי' כמפורש בפסוקים ואע"ג דלעיל אמרינן (דף ז ע"א) ואימא אייר ואימא אדר, ומסקי' בקושיא מ"מ מסקינן שם בסוגיא מקרא אחריני דניסן הוא ראש לחודשי השנה וכדאמרינן דבר זה מתורת משה רבינו וכו', ובקרא קאמר על ניסן "ראשון הוא לכם".

דף טז ע"א: אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני ע"כ: והנה בחזו"ע ימים נוראים (עמ' קמו) כתב לדייק מזה לדברי הרמב"ם (בפ"א מהל' שופר הל' א) דכתב דכל השופרות פסולים חוץ מקרן כבשים ע"כ ומשמע דרק בקרן של איל מכשיר ולא בקרן אחר וכתב שטעמו הוא דמפרש שמלשון הגמרא דאמרינן אמר הקב"ה מורה הלשון שהוה מן הדין ולעיכובא שיהיה השופר רק משל איל. וכן מצא להגאון מהרח"א במקראי קודש (דף עא ע"ב) שדייק כן, עכ"ד. והנה בפשיטות יראה לומר דרק היכא שנקטינן בגמ' להדיא אמר הקב"ה הווה לישנא דמעכב אך היכא שנקטינן בגמ' מאמר שאמר הקב"ה ללא אלו המילים 'אמר הקב"ה' לא הוי לעכב. תדע דהא איתא בברכות (דף כ ע"ב) דרש ר' עוירא זימנין אמר לה משמיה דר' אמי וזימנין אמר לה משמיה דר' אסי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" (דברים י, יז) והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו, כו) אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך" (דברים ח, י) והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. ע"כ. והיינו דמדאורייתא רק בשיעור של כדי שביעה חייב אדם לברך ברכהמ"ז, לא כן בדרבנן דהוי אפי' אכל רק כזית או כביצה [תלוי במח' התנאים ר"מ ור"י וכמ"ש רש"י שם בד"ה עד כזית עד כביצה] חייב לברך, והנה אי נימא דהיכא דמייתינן מאמר שאמר הקב"ה והוי לעיכובא, א"כ איך תקנו חז"ל שאפי' עד כזית וכביצה, דהא בגמ' אמרינן אמר להם… שכתבתי להם בתורה, והיינו על אף שהקב"ה אומר להדיא שבתו' לא כתב כדבריהם מ"מ לא הוי האי מילתא לעיכובא. אמנם יד הדוחה נטויה דהכא מהאי סוגיא משמע להדיא דניח"ל קמיה קוב"ה דמחמירינן. [אמנם פעמים הוי חומרא זאת של ציווי לתקוע בקרן איל אתיא לידי קולא דכשאין לו, לא יתקע בקרן אחר ויפסיד המצוה, ואפ"ה משמע ליה דהוה מילתא לעיכובא].

דף טז ע"ב: א"ר אבין מאי קרא וכו' ימחו מספר זה ספרן של רשעים גמורין: דבספרן של רשעים יש קצת זכויות ורצה שאפי' קצת הזכויות לא יכתבו להם (שו"ת הלק"ט ח"ב סימן ריג).

דף יז ע"א: כל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור אינו רואה בן ת"ח: יש לשאול מהו הקשר בין אימה יתירה לת"ח?

ואפש"ל זאת ע"פ הגמ' בגיטין (דף ו ע"ב) שכותבת שכל המטיל אימה יתירה בביתו עובר על ג' עבירות שפ"ד ג"ע וחילול שבת, ופרש"י התם (ד"ה גילוי עריות) כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה והיא יראה לומר לא טבלתי ומשמשתו נדה, ע"כ. וכשבא עליה בטומאתה עובר על ג"ע.

ולפי"ז שפיר דפרנס שמטיל אימה יתירה על הציבור מסתמא גם בביתו מטיל אימה יתירה וממילא מגיע למצב שעובר על ג"ע ובא על אשתו בטומאתה ופשיטא שמביאה אסורה לא יצא בן ת"ח כנל"ל.

ומיהו כ"ז לא מוכרח כלל במציאות של ימינו שרבו מאות אלפי בעלי תשובה שפעמים וילדו את ילדיהם שלא בטהרה והם בני הנידה, שלאחר ששבו בתשובה "סר עונם וחטאתם תכופר" וכבר אחז"ל 'שלום לרחוק והדר לקרוב'. וע"ע במרדכי בשבת פרק במה אשה (דף סה אותיות שנז-שנח) דכתב שהנולד מן הנדה בלא שום טבילה אין הולד ממזר ולא הוי אפי' חלל ועוד יש לדחות חידוש זה דכבר אחז"ל דממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה הרי שיש ממזר ת"ח.

דף יז ע"ב: אמשול לך משל למה"ד… וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו בא לפייס את המלך אמר לו עלבוני מחול לך וכו': ויש לעיין הלא קי"ל בקידושין (דף לב ע"ב) דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומהו זה שאמר כאן משל אשר אינו נכון ע"פ ההלכה.

והנראה לפרש דהאי דינא דמלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול היינו דוקא במלך יהודי וכדדריש ליה בגמ' התם "שום תשים עליך מלך"  – שתהא אימתו עליך, ובמלך יהודי איירי שיש לשומו ולמנותו לא כן במלך נכרי [לא תתן עליך איש נכרי].

א"נ י"ל דיש לחלק בין בזיון המלך לחוסר כבוד, וכאן שהגיע הזמן ולא פרע לא התכון כלל לבזות את המלך אלא יצא חסרון כבוד במה שלא עמד בדיבורו שנשבע בחיי המלך וכולי האי ל"א מלך שמחל על כבודו וכו' וראשון עיקר.

דף יח ע"א: רבה ורביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמ"ח חיה שיתין שנין: בע"י הכא גרס רבא בא' וכן גירסת רש"י בחולין (דף קלג ע"א ד"ה זכי לן) דרבא כהן היה, ודלא כמ"ש התוס' והריטב"א והרשב"א הכא דרבא לאו כהן הוא [ומה שהקשה הריטב"א מהגמ' בחולין ברש"י שם יישב ע"ש]. ולגירסת רבא, נראה לפרש במ"ש שעסק רק בתורה ולא בגמ"ח ע"פ מ"ש בשבת (דף י ע"א) רבא חזייה לר' המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ע"כ. הרי שהיה רבא ממעט בתפילתו ומיהו גם ר' המנונא לא היה מאריך בתפילתו לצורכי עצמו וכמ"ש החת"ס על הש"ס בשבת (שם) דלת"ח אין צער העוה"ז לכלום ע"ש. אלא היה מתפלל על אחרים והווה גמ"ח, אך רבא החשיב הכל לחיי שעה והעדיף ללמוד וזהו שאמרו בגמ' הכא דרבא לא עסק בגמ"ח אלא בתורה היינו שלא היה מאריך בתפילתו להתפלל על אחרים.

ולפי"ז נראה לפרש מ"ש חז"ל בברכות (דף נד ע"ב) כל המאריך בתפילתו מאריכין לו ימיו ושנותיו דהיינו שמתפלל על אחרים וגומל עמהם חסד בזה שמתפלל עליהם לבני חיי ומזוני ומשמים גומלים עימו ג"כ חסד, וכמ"ש חז"ל בב"ק (דף צב ע"א) דכל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר נענה תחילה. ודו"ק.

דף יח ע"א: רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמ"ח חיה שיתין שנין: אפשר לבאר זאת ע"פ האי דאיתא בקידושין (דף לג ע"א) אמר אביי נקטינן דאי מקיף חיי. ופירש"י אם מסבב [הזקן שצריך לקום לכבודו] דרך אחרת שלא לעבור לפני הציבור מאריך ימים, ע"כ. ואמרי' התם דאביי מקיף. ואפשר שלכך זכה דחשיב כעשיית חסד עם הציבור שלא מטריחם לעמוד בפניו. א"נ הא אמרי' התם דאביי יהיב ידא לסבא הרי מבואר שעשה חסד בגופו לסייע בעד הזקנים ואפשר שחסד זה גרם לו להאריך ימים ודו"ק.

ועוד היה נראה לומר בזה דהנה אמרי' בעירובין (דף סה ע"א) דאמר אביי אי אמרה לי אם קריב כותחא שוב לא תנאי. ולכאו' יבין האומר שלא עשה מעשה חסד לכן כאן חידשה הגמ' שעשה חסדים גדולים.

דף יח ע"א: ומייחד ליבייהו כהדדי: עיין פרש"י וכ"א בפסחים (דף נד ע"ב) דאין אדם יודע מה שבלב חברו.

פרק ב

דף כה ע"א: אמר לו ר' עקיבא ראוי לו שיפול וכו': ואפשר דלהכי ברכו ר"ג כדאיתא במתני' ואמר לו בא בשלום שלא יתקיים בעצמו 'ברית כרותה לשפתיים' וקללת חכם אפי' על חינם באה.

פרק ג

דף כז ע"א: ואבע"א התורה חסה על ממונן של ישראל וכו' אפ"ה כבוד יו"ט עדיף: מכאן משמע דלא יחוס על ממונו כשעושה לכבוד יו"ט.

פרק ד

דף לד ע"ב: ר' אבהו הוה שקיל ואזיל בתריה דר' יוחנן: מכאן נראה שר' אבהו היה תלמידו שכן דרך תלמיד ללכת אחרי רבו ולא לפניו כמובא במס' דרך ארץ, ולא הקפיד ר' יוחנן שחולק ע"ד עיין רש"י ד"ה לדידך. שוב ראיתי לרא"ש (חולין פ"ז סימן יז) להדיא דר' אבהו תלמיד ר' יוחנן.

דף לד ע"ב: אבל שלא בחבר עיר שומען על הסדר: משמע שיכול לשומען על הסדר ובטושו"ע (סימן תקצב ס"ב) כתבו שלא יפסיק לשמוע דקפדינן אהפסק, ויל"ע.

דף לד ע"ב: פשיטא הא דאוריתא הא דרבנן לא צריכא דאע"ג דהאי ודאי והא ספק. ע"כ: ולכאו' יש לעיין מזה לשיטת הרמב"ם דס"ל דסד"א לחומרא הוא מדרבנן, וא"כ תרוויהו דרבנן ומאי אולמיה האי מהאי? שו"ר להרב מלא הרועים הכא שהקשה כן וכתב לתרץ וז"ל, נ"ב ואע"ג דלדעת הר"מ ספק דאורייתא מדרבנן לחומרא נמצא דתרוויהו מדרבנן, מ"מ זה יש לו עיקר בתורה ועדיף עכ"ל. ודו"ק.

             עד כאן מסכת ראש השנה

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים