תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

הפסק בין הברכה למצוה באכילת הכורך
פסח
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: פסחים קטו

איתא בגמ' (פסחים דף קטו ע"א) דפליגי רבנן והלל אי מצות מצה ומרור מתקיימות כ"א בנפרד, וכך היא דעת רבנן, ודעת הלל הזקן שאוכלן יחד וכורכן, ואמרינן בגמ' דכיון דלא אתמר הילכתא לא כהלל ולא כרבנן, לכך אוכלין מצה, מרור, ואח"כ כורכן יחד ואוכלן.

וכתב השו"ע (ס' תעה' ס"א) "יאכל של המוציא תחילה ואח"כ של אכילת מצה ואח"כ יקח כזית מרור וכו' ומשבירך על אכילת מצה לא יסיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל כריכה זו כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת אכילת מרור גם לכריכה זו", עכ"ל[1].

והקשה הפרי חדש דבשו"ע משמע שכיון שהוה הפסק לכך כשמברך לא יסיח דעתו עד שיאכל הכורך כדי שהברכה תהיה על שניהם, ולכאורה פשוט שלא תועיל הברכה אף לכורך, כיון שמברך באמצע על המצה ועל המרור ואח"כ אוכל סתם א"כ הוי הפסק, ועוד הוקשה לפר"ח כיון שנשאר ספק א"כ האיך יכול לברך, הא הוה ספק מצוה, ולכך כתב דוודאי קיי"ל להלכה כרבנן ולכך נמי מברכים, והא דכורכים הוא רק למייחש לדעת הלל, אבל הברכה איינה על הכורך, כיון שהוי הפסק בין הברכה לאכילה.      ולכאורה לפי מש"כ הפר"ח מותר לדבר לפני הכורך, ודלא כהשו"ע. אמנם כתב הפר"ח בסוף דבריו וז"ל "ומ"מ היותר נכון דכיון שכשמברך אמרור קמא דעתו לפטור נמי מרור דכריכה אע"ג דמרור קמא הוי רשות לא חשבינן לה לאכילה הפסק" וכו'.

ולכאורה צ"ע כי אם מעשה אכילת המצה והמרור הוי הפסק כיון שהוו אכילת רשות, מה יהני שמתכוון על הכורך, ומדוע כתב השו"ע שיזהר שלא להסיח דעת ושלא לדבר, הרי כיון בברכה, אלא ע"כ שאכתי הוה הפסק, וא"כ מה מהני מה שמברך.

ועוד צ"ע מה שהקשה, דמה"ת שכאשר אדם מברך על מצוה וקודם עשיית המצוה עשה מעשה כגון אכילה דהוי הפסק, ויש בזה משום היסח הדעת המחייבת ברכה נוספת. ועוד, דלכאורה גם אם נימא דלעשות מעשה הוי הפסק, היינו דווקא כשעושה מעשה לצורכו, אבל הכא עושה מעשה לצורך המצוה. והנה מצינו לגבי תפילת הדרך, שהויא תפילה שאינה פותחת בברוך, דכתב השו"ע (ס' קי' ס"ו) דהר"מ מרוטנבורג היה אומרה אחר יהי רצון כדי שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה, וכתב המג"א (שם סקי"ג) דלא יסמיכנה לברכה ראשונה אלא לברכה אחרונה או לברכת אשר יצר. ולכאורה צ"ע מדוע לא מהני להסמיכה לברכה ראשונה, ויש שר"ל שאיכא דין להסמיכה לברכה ארוכה דווקא ולא לברכה קצרה. אמנם בחת"ס כתב (שם בהגהות על השו"ע) "ומורי ז"ל נהג לברך על הריח ומסתימת הפוסקים האלו משמע דמה שמריח בשמים הוי הפסק בין סמיכת הברכות". ומוכח להדיא דפשט דברי המג"א דמעשה הוי הפסק.

וא"כ א"ש קושיית הפר"ח כיון שמעשה הוי הפסק. אך אכתי צ"ע דמעשה שנעשה מתוך כוונה לצאת יד"ח נמי הוי הפסק, מה"ת, ואף בסברא יש לדון.

ולכאורה נראה להביא לו ראיה מדברי הריטב"א (ר"ה דף לג ע"ב) שכתב דבעל תוקע שתקע בר"ה והתקלקל לאחר התקיעה הראשונה דהיינו כל הסימן, שדינו שצריך לחזור ולתקוע מהתחלה, עליו לחזור ולברך עוד הפעם. ומוכח שמעשה בין הברכה למצוה הוי הפסק, אע"פ שהתכוון לעשות זאת לשם מצוה, וצריך לחזור ולברך.

ב. והנה ידוע המעשה במרן הגר"ח מבריסק ששאלו אדם על ב' אתרוגים איזה מהם ליטול קודם, האחד, כשר בודאי אך אינו מהודר, והשני ודאי מהודר אך ספק כשר, וענה הגר"ח שיטול קודם את האתרוג שספק כשר וודאי מהודר ואח"כ יטול את האתרוג שודאי כשר אך אינו מהודר, דאז אם האתרוג כשר יצא יד"ח באתרוג מהודר, ואם לאו יצא בשני, משא"כ אם יטול קודם את האתרוג שודאי כשר יצא מיד יד"ח.

ולכאורה יש להקשות על מעשה זה, מדברי רש"י [עירובין דף נ ע"א והרי מעשר] שכתב דהיכא שאומר על הבהמה התשיעית והעשירית קודש ששניהם קדושים, אחד בקדושת שלמים ואחד בקדושת מעשר, וכתב רש"י דאע"פ שיש ביניהם חילוק בתנופה ובסמיכה, יעשה לחומרא בשניהם, אך כתב שם רש"י וז"ל "ולבי אומר דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה", ומוכח שכשעושה מעשה ומתכוון לשם מצוה הוה הפסק, ושם ל"ש לומר כמ"ש הפר"ח שהחיסרון הוא בכוונה, דא"כ שיאמר רש"י שיכוון, וע"כ דהוה הפסק, וא"כ האיך אמר הגר"ח דיקח האתרוג שספק כשר וודאי מהודר. ושמעתי שכאשר אמר הגר"ח את דינו לגבי האתרוגים הקשה הגאון ר' אליעזר סילבר מדברי רש"י הנ"ל.

אמנם להלכה איכא ראיה שלא קיי"ל כרש"י, דכתב השו"ע (ס' לד' ס"ב) דיר"ש יחמיר להניח גם תפילין של רש"י וגם של ר"ת, ומקורו כבר בדברי הסמ"ק והסמ"ג, וכתב המשנ"ב (שם בסק"ז) דיקשרם זה אחר זה מיד בלי הפסק, ועכ"פ מבואר דלא הוה הפסק מה שעושה מעשה הנחת תפילין של רש"י, בין הברכה לתפילין של ר"ת. [ויתכן שזהו בעצם מה שחידש הגר"ח במעשה של האתרוגים].

[1] ועיין בביה"ל שם שהקשה האיך כתב השו"ע שיאמר לפני שאוכל את הכורך "זכר למקדש כהלל" וכו' הלא הוי הפסק בין ברכה לכריכה, והמחבר עצמו מסיים "שאין לו להסיח וכו' כדי שתעלה ברכת אכילה וכו', ועיי"ש מה שתירץ בזה. 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים