תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

והצאן עלות עלי ודפקום מה הפשט?
בראשית

מראה מקומות: ויצא וישלח

 כשעשו מציע ליעקב שילכו יחד לראות את הארץ יעקב מתחמק ואומר לו הילדים רכים והצאן עלות עלי ודפקום לכאורה מה הפשט אלא שפרשה לפני בויצא יעקב נדר נדר וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך אז בעצם הוא לעשו יש לי פה בצאן גם קדשים ועלי לקחתם לבית המקדש ואסור לי לפסול בהמת קדשים על ידי טיולים בעלמאובאמת משם יעקב הלך לשכם וקיבל שם עונש על שלא הלך מיד לירושלים ומיד אח"כ הלך לירושלים וזה עומק כוונתו הצאן עלות עלי ודפקום

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

  1. רעיון שלך יפה מאוד ותרשה לי להוסיף הסבר לדבריו של הרמב"ן, "וְּכֹל אֲשֶר תִתֶן לִי עַשֵר אֲעַשְּרֶנּו לָך" (בראשית כח, כב).

    דעתו שך הרמב"ן לפסוק הנ"ל, שהוא "איננו תנאי כדברי רש"י, אבל הוא נדר, וענינו: אם אשוב אל בית אבי – אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת, במקום האבן הזאת, שתהיה לי לבית אלוהים, ושם אוציא את המעשר". ועדיין מוטל עלינו להבין על איזה מעשר מדובר? הרי בתורה יש סוגים שונים של מעשרות: האם התכוון יעקב למעשר מהצומח ומהחי שמביאים לבית המקדש, לכוהנים, ללוויים או לעניים? ואולי כוונתו הייתה למעשר המיועד לאכילה בירושלים, כעין "מעשר שני"? בהלכה יש גם "מעשר כספים", המכוון להפרשת עשירית מהרווחים הכספיים לצדקה, וכן מעשר בהמה, שהרי יעקב – רועה צאן היה.

    שאלה נוספת שיש לשאול היא למי בעצם נתן יעקב את המעשר קודם שחזר לארץ ישראל? האם יעקב הפריש מעשרות בזמן שהותו בבית לבן? ואם כן, אולי מכאן מקור עושרו הגדול, שהרי אמרו חז"ל, "עשר בשביל שתתעשר" (תלמוד בבלי, תענית ט' ע"א).

    אולם לדעתי, אמרה זו, "וְּכֹל אֲשֶר תִתֶן לִי עַשֵר אֲעַשְּרֶנּו לָך" לא נאמרה על נכסים כלשהם; לא על תרומות ומעשרות ולא על מתנות עניים, כי אלו לא נזכרו בחיי יעקב.

    אמרה זו של יעקב מזכירה את בקשת אברהם בברית בין הבתרים: "וַיֹאמֶר אַבְּרָם, אֲ -דֹנָי ה' מַה תִתֶן לִי וְּאָנֹכִי הֹולֵך עֲרִירִי ובֶן מֶשֶק
    בֵיתִי הּוא דַמֶשֶק אֱלִיעֶזֶר" (בראשית טו, ב), ושתיהן מכוונות לצאצאים.

    יעקב ידע שאבותיו, סבו אברהם ואביו יצחק, זכו להביא לעולם צאצאים מעטים, ורק לאחר תלאות רבות. מחוזק בברכתו של אברהם, שקיבל מאביו, יעקב הבין שהוא זה שיזכה להקים את שבטי ישראל:

    ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן; ר' יהודה אמר: שנים עשר אבנים נטל, כך גזר ה', שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. אמר: "אברהם לא
    העמידן, יצחק לא העמידן. אני, אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים". כיון שנתאחּו
    שנים עשר אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים (בראשית רבה, פרשה סח}.

    יעקב מוכן לשם כך להקדיש העשירי מאלו שייוולדו לו לשרת בקודש, כעין מה שנדרה חנה בשעתו: וַתִדֹר נֶדֶר וַתֹאמַר ה' צְּבָאֹות אִם רָאֹה תִרְּאֶה בָעֳנִי אֲמָתֶך וזְּכַרְּתַנִי וְּלֹא תִשְּכַח אֶת אֲמָתֶך וְּנָתַתָה לַאֲמָתְּך זֶרַע אֲנָשִים ונְּתַתִיו לה' כָל יְּמֵי חַיָיו ומֹורָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשֹו (שמואל א א, יא).

    והנה, לדעת מפרשים שונים, כתונת הפסים שנתן יעקב לבנו יוסף מצביעה על תפקיד כלשהו שהאחרון קיבל מאביו. לדעת ר' עובדיה ספורנו, הכתונת מסמלת מנהיגות, כעין מה שנאמר בספר ישעיהו "וְּהִלְּבַשְּתִיו כֻתָנְּתֶך"(ישעיהו כב, כא). ואילו לדעת המלבי"ם, הכתונת מסמלת את הבכורה, והיא מעין בגד כהונה, שהרי הבכורים אמורים היו להיות עובדי הקודש ויש כאן רמז לכך שיעקב נטל את הבכורה מראובן והעבירה ליוסף.

    כתונת הפסים ניתנה ליוסף לא על מנת לנקר את עיניהם של אחי יוסף ולא כדי להפגין את אהבתו ליוסף ביחס לאחיו. כתונת הפסים נועדה לסמן את ייחודו של יוסף, שהיה בבחינת "העשירי יהיה קודש" (ויקרא כז, לב) כשם שנהוג לסמן את הבהמה העשירית בסיקרא, בצבע אדום, כך את יוסף סימן יעקב בכתונת פסים. בכך ביקש יעקב לשלם את נדרו, "וכל אשר תתנו
    לי – עשר אעשרנו לך":

    כיצד מעשרן? כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת, ומונה בשבט, אחד, שנים, שלשה, ארבעה,
    חמשה, ששה, שבעה, שמונה, תשעה. והיוצא עשירי – סוקרו בסקרא ואומר "הרי זה מעשר"(משנת בכורות ט, ז).

    יעקב שציפה לצאצאים רבים, המתין שהילד העשירי יגדל, ואז סימן אותו בכתונת הפסים. אלא שהבחירה ביוסף, לכאורה, אינה מסתדרת עם סדר היילודים; הרי זבולון הוא בנו העשירי של יעקב, ויוסף הוא בנו האחד עשר!

    הנה כבר עמד על כך ר' אברהם אבן עזרא על אתר, שליעקב נולדו שנים עשר ילדים, אחד עשר ילדים ודינה, בשבע שנים! שנים עשר הריונות מלאים, אפילו נצמידם זה לזה, מסתכמים במאה ושמונה חודשים ואילו בשבע שנים יש רק שמונים וארבעה חודשים!
    קושי זה הביא את בעל סדר עולם למסקנה, ש"נמצאו כל השבטים [ודינה] נולדו בשבע שנים, חוץ מבנימין, כל אחד ואחד לשבעה חודשים".
    סביר אפוא, שחלק מהריונותיהן של לאה, רחל והשפחות, התקיימובמקביל. על פי זה אפשר לשער, שלאה הייתה הרה עם זבולון במקביל להיריון של רחל עם יוסף. ניתן להניח שגדולה מאוד הייתה השמחה שחשיעקב כאשר רחל העקרה עמדה ללדת. בשלב
    זה, עוד בתקופת ההיריון, החליט יעקב לממש את נדרו ולהקדיש את בנו שייוולד בקרוב לה'.

    למפרע התברר שיוסף הוא הבן האחד עשר, ולא העשירי, אבל כבר נפסקה ההלכה, ש"אם קרא לתשיעי או לאחד עשר – עשירי – נתקדשו" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות בכורות, פרק ח).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים