תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

ויכוח מצרים וישראל בשיטת תכלית העולם
בראשית
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: מקץ ויגש

"כי לא יכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים" (מקץ מ"ג ל"ב).

ועי' ברש"י שכתב לעי' באונקלוס שביאר טעם הדבר, ועי"ש שכתב "ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא ארי בעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין" והתרגום הוא שמצרים לא אכלו לחם עם היהודים משום שאת הבהמה שהמצריים לא אוכלים היהודים אוכלים, ולכאו' צ"ע מה הקשר בין שני הדברים האלו.

ועוד יש לעי' במה שאמרו המצריים בסוף פרשת ויגש "ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תישם" ומבואר בדבריהם שיש להם ענין מסוים שהאדמה לא תישם שלא תהיה שממה, דלמה היו צריכים לסיים את המשפט בנקודה זו ולא סגי להם במה שהקנו את הקרקע לפרעה והוא נותן להם תמורת זה אוכל.

והנה מצינו בפרשה עוד ענין והוא ארץ גושן, דהנה יעו' בפסוקים כמה פעמים שבני ישראל כשירדו למיצרים ישר הלכו לארץ גושן "ואת יהוה הלך להורות לפניו גושנה" וכן אח"כ שמו את מושבם בארץ גושן, לכאו' מה שונה ארץ גושן משאר המקומות שבמצרים, ששם שמו בנ"י את מושבם.

ועוד יש לדייק בפסוק כשהלכו אחי יוסף לפרעה לומר לו שהם רועי צאן מה היתה שם הנקודה, וכן מה שהוסיפו בדבריהם "גם אנחנו גם אבותינו", והיינו שאנחנו משפחה של רועי צאן מה זה הענין עכשיו.

והנה בתורה מסופר על המנחה של קין והבל, שונה היתה מנחתו של קין משל הבל, קין הביא מפרי האדמה ואילו הבל הביא מבכורות צאנו, ו' שעה את מנחתו של הבל ולא אל של קין, מה הוא הויכוח בין קין והבל.

ושמעתי ביאור הענין, שקין היה סבור שצורת התקדמות האדם בעולם היא מלמעלה למטה והיינו שהשאיפה היא להיות כמה שיותר נמוך וחומרי וכך האדם מתקרב למקום ממנו הוא נוצר והיא האדמה, ולכך הביא קין מנחה מפרי האדמה שהראה בזה שכל מהות העולם והתכלית היא להיות חלק מהאדמה, ואילו הבל חלק וסבור היה שהתכלית בעולם והמקום שאליו צריכים להתקדם זה מלמטה למעלה, קידוש החומר והעלותו מעלה, המטרה היא כמה שיותר להתרומם מהאדמיות והארציות ולהתקדם לכיון מעלה שזה הרוחניות, ולכך הביא הבל מנחה לד' מבכורות צאנו.

ומשום שצאן מרמז על בהמה לכאו' ארצית ושפלה שיש בכחה להעמיד את עצמה למטרה נעלה ולקדם את עצמה להיות משמשת לאדם בהעמדת חלב וצמר, והרי היא בהמה שמסמלת התקדמות למעלה, ולכך הביא הבל מנחה מהצאן.

לחם הרי הוא מבטא את אותה מעלה של הצאן אך בו יש שני צדדים, אפשר לפרש את הלחם כאוכל ארצי ושפל שנעשה מן האדמה, אך אפשר לפרשו כמאכל שהצליח להתקדם ולהעמיד את עצמו כמשהו משובח משאר האוכלים וחולק מקום לעצמו, משום שהוא התקדם למעלה, והמבחן לאדם מה הוא אוחז מה הוא המעמד של הלחם הוא האם הוא אוכל את הבהמה, כי אם הוא אוכל את הבהמה זה מראה שהוא משתייך לעמדתו של הבל, והיא, שאנחנו מחפשים להתחבר למקומות הגבוהים ואין אנו מתנזרים מאותם חלקים בבריאה שמראים גובה והתקדמות למעלה, אך אם האדם אינו אוכל את הבהמה הרי הוא מראה שהוא משתייך לעמדתו של קין ואז גם הלחם נעשה לבעיה, וכדלהלן.

חלוקים היו המצריים והיהודים באותה מחלוקת של קין והבל, מצרים סברו כשיטת קין והיא שאנחנו מתקרבים רק לאותם דברים בבריאה שהם חומר וארציות וכל דבר שמסמל אחרת הרי זה לא טוב וצריך להתנזר מזה, והבל הוא הפוך וכדלעיל.

ולפי"ז עולים ומתבארים הדברים באופן ברור, וביאור דברי האונקלוס כך הם, מצרים מצד עצמם כן אוכלים לחם משום שיש בו צד מה שהוא מסמל ארציות והתקרבות, ואילו בנ"י אוכלים את הלחם בתור מה שהוא מסמל מעמד של דבר חשוב שעלה לגדולה מלהיות דבר חומרי ולעמוד לעצמו כדבר חשוב, אך המצרים לא יכולו לאכול לחם עם היהודים כיון שהיהודי אוכל בהמה שהיא מסמלת על דבר גבוה והוא אסור לשיטת המצרים, ואז גם הלחם נעשה לדבר לא טוב.

ונבוא לבאר ענין ארץ גושן, הנה ארץ מצרים היתה ארץ חרבה שלא ירד בה גשם והנילוס שמקורו באדמה היה עובר בכל השדות ומצמיח שם, והנה מתבאר שהיאור היה הפסל במצרים שהוא מראה שאפשר להתקיים בעולם בלא גשם המגיע מלמעלה אלא להתקיים מדבר חומרי וארצי, ולכך בני ישראל לא רצו להיות בארץ מצרים עצמה, ורק בארץ גושן ידוע מבחינה היסטורית שלשם לא היה מגיע היאור להשקות, ואדרבה היו זמנים שהיה יורד במקום אף גשם, והיינו ארץ גושן מסמלת קיום בעולם ע"י דברים של מעלה ואין אנו נצרכים להתקיים ע"י החומר הארצי, ולכך בחרו בנ"י לשבת שם.

וזהו שאמרו אחי יוסף לפרעה שגם אנחנו וגם אבותינו רועי צאן והיינו שאנחנו אוחזים בשיטה שהצאן מסמל יכולת של גובה מהחומר ואנחנו מתעסקים איתו ולא מפחדים ממנו גם אנחנו וגם אבותינו, ולכך אנחנו רוצים להיות בארץ גושן שאף היא מסמלת כך.

וזהו מה שאמרו המצריים ואדמה לא תישם והיינו שיש להם ענין בכל הדבר הזה וזו התכלית שלכן מכרו את עצמם להיות עבדים לפרעה משום שלא רצו שהאדמה שהיא מקור הארציות תישם ולא יהיה להם לאיפה להתחבר ולחזור לכור מחצבתם.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

בענין רות: מואבי ולא מואבית

ואמרה האשה אמן אמן

בענין בתר מעיקרא

תורה מעוני סופו לעושר

תורה מעוני סופו לעושר

ספירת העומר וחוקות הגויים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים