תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

חביבה מצוה בשעתה דוחה את השבת
מנחות
כותב החידוש: ישראל מאיר אביטן

מראה מקומות: מנחות ע"ב א', רמב"ם פ"ז מהל' תמידין ומוספין ה"ו ולחם משנה שם, מגיד משנה פ"ב מהל' שבת הי"ד, משנ"ב סי' שכ"ח י"ד וביאור הלכה שם, קובץ הערות סי' י"ח, מנחת חינוך ש"ב י'

בענין חביבה מצוה בשעתה

א. איתא בגמ' מנחות ע"ב א' נקצר העומר ביום כשר, והתנן כל הלילה כשר לקצירת העומר ולילה היינו דווקא, ואמר רבה לא קשיא הא רבי והא ר' אלעזר בר' שמעון דרבי סבר דזמן קצירתו הוא אף ביום ואילו ר' אלעזר ב"ר שמעון סבר דמצוותה דווקא בלילה, ורבי אלעזר ב"ר שמעון מוכיח לה מהא דקצירת קרבן העומר דוחה את השבת ואע"פ דכלל אמר רבי עקיבא כל דבר שאפשר לעשותו מער"ש אינו דוחה את השבת, אלא על כרחך דזמנו הוא דווקא בלילה ולא ביום וכיון דזמן מצוותו הוא דווקא בלילה ה"ז דוחה את השבת. ופריך ורבי דסבר דזמנו אף ביום א"כ אמאי קצירת העומר דוחה את השבת, ומשני דסבר לה כר"ש דאמר (בפסחים ס"ח ב') חביבה מצוה בשעתה ולהכי מקטירים חלבים ואיברים אף בשבת אפי' דאפשר להקטירם בלילה, והכי נמי אף דסבר רבי דזמנו אף ביום מ"מ דוחה את השבת דחביבה מצוה בשעתה. ופריך אי הכי היכי ראב"ש מוכיח לה מהא דדוחה את השבת דזמנו הוא דווקא בלילה, דלמא דוחה את השבת משום דחביבה מצוה בשעתו ואע"פ דזמנו הוא אף ביום, ומשני דבשלמא גבי הקטר חלבים ואברים כבר דחתה שחיטה את השבת אבל גבי קרבן העומר עדיין לא נדחתה השבת. ופריך אי הכי רבי מאי סבר, ומשני דרבי סבר דקצירת העומר אינה דוחה את השבת.

ויש להעיר בדברי הגמ' אמאי כיון דדחתה שחיטה את השבת תו אידחי לגמרי אף לענין הקטרת איברים, והא הקטרת איברים לחוד לא דחיא שבת וא"כ אמאי היכא דדחתה שחיטה את השבת הקטרת איברים נמי דחו את השבת (ואין לומר דהוא מטעם דחביבה מצוה בשעתה דאי הכי קצירת העומר נמי, אע"כ דטעמא הוא דדחתה שחיטה את השבת וצ"ב כנ"ל).

ועוד יש לעיין דהא בגמ' מבואר דלמ"ד קצירת העומר זמנה אף ביום אין קצירתה דוחה את השבת דהא כלל אמר ר"ע כל שאפשר לעשותו מער"ש אינו דוחה את השבת, ומכאן צ"ע ע"ד הרמב"ם דכתב בפ"ז מהלכות תמידין ומוספין ה"ו – ז' וז"ל "מצותו להקצר בלילה בליל ששה עשר בין בחול בין בשבת. וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואם קצרוהו ביום כשר", וצ"ע איך רכיב הרמב"ם אתרי ריכשי והא אי קצירתו דוחה את השבת מבואר בגמ' דאין זמנו אלא בלילה, וכה"ק הלחם משנה שם (ויש שרצו ליישב דהרמב"ם תמך יתדותיו על דברי הירושלמי סופ"ק דר"ה דסבירא ליה דקצירת העומר בין ביום ובין בלילה ודוחה את השבת ועיין להלן אות ג' שנתבארו שם דברי הירושלמי הנ"ל, וכ"כ הגרעק"א וחכ"צ, אמנם בתוס' הרי"ד על הירושלמי שם דחה דבריהם דהא בירושלמי מבואר דקצירתו אף ביום דוחה את השבת ואילו ברמב"ם משמע דרק בלילה דוחה שבת, וכ"מ במנחת חינוך הו"ד להלן אות ג').

ב. ובקובץ הערות סי' י"ח הביא את דברי המגיד משנה פ"ב מהל' שבת הי"ד דבחולה שיש בו סכנה שרי לחלל עליו שבת אף במה שאינו צורך הצלת נפש מ"מ מותר לחלל עליו שבת, ובמשנ"ב (שכ"ח י"ד) ובביאור הלכה (שם) הביא מח' בזה אי שרי לחלל עליו שבת אף מה שאינו צורך הנפש או דשרי רק מה שצורך הצלת הנפש, והביא דדעת רוב הראשונים ס"ל דאינו דוחה אלא רק כדי הצלת הנפש, וכתב הגרא"ו דבאמת דבר תימה הוא אמאי דוחה את השבת לגמרי והא כל ההיתר הוא כדי להציל את הנפש.

והביא הגרא"ו את דברי הגמ' בשבת (קל"ג ב') דמי שמל בשבת יכול למול בין את הציצין המעכבין ובין את הציצין שאינם מעכבין, ואם סילק ידיו מן המילה קיי"ל דאינו חוזר על ציצין שאינם מעכבין את המילה דאי"ז אלא הידור ולא חלק מהמצוה עצמה, אבל על ציצין המעכבין חוזר וכמילה עצמה. וביאוה"ד דכל עוד שלא משך ידיו מן המילה הרי הוא בעצם עיסוק המילה ויכול להמשיך אף לציצין שאינם מעכבין את המילה, אך אחר שמשך ידיו תו אינו יכול לחזור כיון דכבר אינו עוסק במילה. וצ"ב מה לי אי עוסק במילה או דאינו עוסק במילה, ואמאי ציציו שאין מעכבין את המילה ידחו את השבת מפני דכבר דחתה מילה את השבת, וכמשה"ק לעיל לענין הקטרת אימורין אמאי כיון דכבר דחתה שחיטה את השבת שרי אף להקטיר את האימורין. וביאר הגרא"ו דהא דשבת הותרה אצל מילה, אי"ז היתר למעשה החיתוך הנצרך אלא ההיתר הוא לכל מעשה המילה וכדרך שנעשה בחול, ולהכי כל עוד שלא משך ידיו חשיב עוסק במילה ושבת הותרה אצל מילה ויכול להמשיך אף בציצין שאינם מעכבין את המילה, אמנם היכא דמשך ידיו תו אינו עוסק במילה ואינו דוחה את השבת רק משום הידור. והכי נמי גבי הקטרת אימורים אין ההיתר דשבת רק לשחיטה, אלא ההיתר הוא למעשה הקרבן ומעשה הקרבן כולל גם הקטרת האימורים, ולהכי כיון דדחתה שחיטה את השבת שרי אף להקטיר את האימורין.

ומעתה לא קשיא דעת הסוברים דבחולה שיש בו סכנה מחללין שבת אף לדבר שאינו צורך נפש כיון דשבת הותרה וההיתר הוא לא על מעשה בישול אחד, אלא גדר ההיתר הוא כל ההתעסקות בצרכו של החולה וזה כולל אף דבר שאינו צורך הנפש. אמנם כל היסוד הנ"ל הוא דווקא היכא דשבת הותרה ולא בדחויה, ולהכי לא קשיא משה"ק המשנ"ב (שם) מהא דביום הכפורים לא הותר לא לאכול הכל אלא אומדין אותו כמה יכול לסבול את הצום, דביוכ"פ פיקו"נ דוחה ולא מתיר ולהכי אינו דוחה אלא את הפעולה הנצרכת ולא את עצם יוכ"פ (וביאור החילוק הוא פשוט, דהיכא דהתורה התירה וכגו' שבת דהותרה אצל קרבן הרי לא נאמרה שבת לענין קרבן ולהכי הותרה לענין כל עשיית הקרבן, משא"כ בדחויה הרי השבת נאמרה אלא דדחויה היא ולהכי אינו דוחה את עצם השבת אלא דוחה רק לענין הפעולה הנצרכת, וכגו' חולה שיש בו סכנה ביוכ"פ אינו דוחה את עצם הצום אלא דוחה הוא את האיסור לענין האכילה הפרטית הזו שהיא פיקוח נפש כלפיו ודו"ק).

וכתב הגרא"ו דלפי"ז יש להקשות ע"ד הגמ' בסוגיין אמאי כיון דדחתה שחיטה את השבת שרי אף הקטרת אימורין (ואף דאפשר לעשותן בלילה), והא כיון דסיים השחיטה נחשב כמשך ידיו מן הקרבן וכמו דבמילה בכה"ג אסור להמשיך ולמול ציצין שאינם מעכבין הכי נמי בהקטרת חלבים היה ראוי לאסור וצ"ע אמאי שרי. וביאר הגרא"ו דמוכרח דהגמ' בסוגיין אזלא למ"ד בגמ' בשבת (שם) דחוזר אף לציצין שאינם מעכבין את המילה ואף בשמשך ידיו, ולהכי הכי נמי יכול להקטיר איברים כיון דדחתה שחיטה את השבת ואף דמשך ידיו. ולפי"ז למ"ד דאינו חוזר בציצין שאינם מעכבין צ"ל דהא דמקטיר איברים היינו לאו מטעמא דדחתה שחיטה את השבת אלא טעמא דחביבה מצוה בשעתה, ואף דליכא למימר דדחתה שחיטה את השבת כמשנ"ת, ולפי"ז הכי נמי גבי קצירת העומר אף דליכא למימר דדחתה הקרבה את השבת מ"מ כיון דחביבה מצוה בשעתה דוחה את השבת.

ג. ולפי"ז לא קשיא איך פסק הרמב"ם דקצירת העומר דוחה שבת ואף דזמנה אף ביום, דלמאי דקיי"ל דאינו חוזר על ציצין שאינם מעכבין את המילה ע"כ דאמרינן חביבה מצוה בשעתה אף אי לא דחתה הקרבה שבת, והכי נמי נימא דדוחה שחיטה את השבת.

אמנם עיין במנחת חינוך ש"ב י' שכתב דכל דברי הרמב"ם דמחללין את השבת על קצירת העומר היינו דווקא היכא דקצר בלילה אך אי קצר ביום וכגו' דאיתניס ולא קצר בלילה אין מחללין ע"ז את השבת, וטעם הדבר דכל מה דמחללין את השבת היינו דווקא בשעתה ומטעם דחביבה מצוה בשעתה דוחה את השבת אך אי קצר ביום אינו דוחה את השבת דאי"ז שעתה.

[אמנם בירושלמי סופ"ק דר"ה איתא ריש לקיש בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום וכו' אמר ר' אחא חזר רשב"ל מן הדא וכו' ומסקנת הירושלמי דדוחה את השבת, וצ"ע דעת הירושלמי דהא בפשוטו קצירת העומר מכשירין הוא, וכ"מ בגמ' מנחות ע"ב דלרבי קצירה אינה דוחה את השבת ואי מצוה היא פשוט דדוחה את השבת, וצ"ע א"כ דעת הירושלמי אמאי קצירת העומר שלא בזמנה דוחה את השבת.

ושמעתי ממו"ר אחי הג"ר יוסף נסים שליט"א דדעת הירושלמי דאף קצירה ביום דוחה את השבת כיון דבעינן דהקצירה תהיה דווקא ביום ט"ז ולהכי אין נפק"מ בין היום ללילה דבלא"ה יבא לידי חילול שבת, ומ"מ מספקא ליה להירושלמי דלמא אינו דוחה את השבת מטעם דהיה לו לקצור בליל ט"ז דבכה"ג איכא היתר דחביבה מצוה בשעתה וכיון דלא קצר אז דלמא דינו כמכשירין דאפשר לעשותם מאתמול דאין דוחין את השבת, וקמ"ל דכיון דבלא"ה דוחה את השבת אע"פ דעדיף טפי מאתמול דחביבה מצוה בשעתה מ"מ דוחה את השבת אף ביום דהוי מכשירין שא"א לעשותם מאתמול. אמנם בגמ' במנחות אליבא דרבי אפשר לקצור לאו דווקא בט"ז עצמו ולהכי חשיב מכשירין שאפשר לעשותן מאתמול ואין דוחין את השבת.

ונראה לדייק דהירושלמי סבר דאליבא דרבי אי לא קצר בלילה יקצור ביום ולא ביום אחר מהא דבגמ' בבלי מנחות פריך אליבא דרבי אמאי דחי שבת, ומשני דחביבה מצוה בשעתה דוחה את השבת ומשמע דמעיקה"ד אינו דוחה את השבת כיון דאפשר לקצור נמי ביומא אחרינא ולהכי משני דחביבה מצוה בשעתה דוחה את השבת, ובמסקנא דחי האי פירוקא וקאמר דאליבא דרבי אה"נ אינו דוחה את השבת, ובירושלמי סופ"ק דר"ה לא פריך אמאי אליבא דרבי דוחה את השבת אף על ליל ט"ז ומשמע דפשיטא ליה דדוחה שבת וודאי דהוא מטעם דבירושלמי סבר דאליבא דרבי אף אי לא קצר בלילה מ"מ יקצור ביום ט"ז אבל לא בזמן אחר (והא דאיתא בירושלמי מגילה כ"א דאליבא דרבי מביאין עומר מן העלייה היינו דנקצר בזמן הנ"ל אלא דמ"מ נקצר שלא לשמו), ולפי"ז א"ש אמאי אף אליבא דרבי קצירת העומר דוחה את השבת כיון דא"א לעשותו מאתמול].

ד. ולפי"ד יש לבאר הא דפירש"י בפסחים ס"ט א' אהא דאיתא התם תניא אמר רבי אליעזר ומה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת דאיתעביד ליה מצוה לא ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת אמר לו רבי עקיבא דמה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת שהרי דחתה שחיטה את השבת תאמר ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת שלא דחתה שחיטה את השבת, ופירש"י "דמה לי – כלומר דין הוא כן, ומה לי לתמוה שהרי דחתה שחיטה כבר את שבת במצותה, הלכך הואיל וניתנה לדחות כבר לא גזרו בה שוב על שבות הצריך", וצ"ע אמאי פירש"י דשבות הוא ולהכי דחי שבת והא מפורש במנחות (ע"ב ב' הובא לעיל, וכן איתא בפסחים ס"ח ב') דדוחה אף דאורייתא וכגו' היכא דדחתה שחיטה את השבת דיכול להקטיר חלבים ואיברים. ויש ליישב דהתם איכא למימר חביבה מצוה בשעתה ולהכי דחי אף דאורייתא, והכי נמי גבי קצירת העומר חביבה מצוה בשעתה ולהכי דוחה אף מלאכה דאורייתא. אמנם גבי מיחוי קרביו סבר רש"י דלא שייך למימר חביבה מצוה בשעתה כיון דמיחוי קרביו אינו מצוה אלא עבדינן הכי כדי שלא יסריח, ולהכי פירש"י דכוונת ר"ע דדחתה שחיטה את השבת ולפיכך לא גזרו חז"ל במקום שבות.

ונראה דהנ"ל הכריח את רש"י לפרש שלא כדברי התוס', דלדברי התוס' דר"א הוכיח מהקטרת איבריו צ"ב מה ראיה מייתי והא דלמא דוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתה ובהא אף ר"ע מודה. ולדברי התוס' צ"ע איך מייתי ר"א ראיה מהא והא דלמא הא דדחי שבת הוא משום דחביבה מצוה בשעתה. ודוחק לומר דר"א ור"ע פליגי אי אמרינן חביבה מצוה בשעתה או דלא אמרינן חביבה מצוה בשעתה אלא היכא דכבר דחתה שחיטה שבת, דלפי המתבאר נחלקו בזה מ"ד דאינו חוזר אלא לציצין המעכבין ומ"ד דחוזר אף לציצין שאין מעכבין ודחוק הוא ביותר דפליגי ר"א ור"ע בהא.

ה. וצ"ל דאין דברי הגרא"ו אמורים אלא לדברי רש"י והרמב"ם דסבירא להו דחביבה מצוה בשעתה דוחה את השבת, והגמ' במנחות אזלא כמ"ד דחוזר אף לציצין שאין מעכבין את המילה, אבל למאי דקיי"ל דאינו חוזר חביבה מצוה בשעתה דוחה את השבת ואף לולא האי סברא דכבר דחתה שחיטה את השבת, ובגמ' בפסחים נמי לא איירי בכה"ג דאיכא למימר חביבה מצוה בשעתה. וטעם הדבר דחביבה מצוה בשעתה דוחה את השבת הוא משום דחשיב כחלק מהמצוה עצמה כיון דהשתא היא שעת המצוה ולהכי מחללין עליה את השבת אף דאפשר לקיימה במוצ"ש, והעולה דמחללין שבת על שאר פרטי המצוה וכגו' קצירת העומר כמו על המצוה עצמה, דבדין חביבה מצוה בשעתה נאמר דקצירת העומר חשיב כהקרבת העומר וכיון דבעינן מועדו בהקטרת העומר הכי נמי גבי הקצירה דוחה הקצירה את השבת דחשיב כמצוה עצמה. אמנם לדברי התוס' ודאי דיש לבאר את דין חביבה מצוה בשעתה באופ"א.

ולבאר דעת התוס' נראה דס"ל לתוס' דחביבה מצוה בשעתה לא מגדיר את ההקטרה כמעשה הקרבן עצמו, וכן קצירת העומר לא חשיב כהקרבת העומר ממש. אלא דחביבה מצוה בשעתה מגדיר את ההקטרה או את הקצירה כחלק מהמצוה לענין שנחשב עוסק בעסק הקרבן עצמו וכל עוד לא הקטיר את האיברים לא חשיב שנסתלק מההקרבה כיון שחביבה מצוה בשעתה וצריך להקטיר מיד אחרי ההקרבה, ולהכי לא קשיא משה"ק הגרא"ו אמאי דחתה שחיטה את השבת מתיר גם את הקטרת האימורים והא חשיב דסילק ידיו, דס"ל לתוס' דחביבה מצוה בשעתה קושר את ההקטרה למצוה עצמה ולהכי חשיב כמתעסק בגוף המצוה ולא סילק ידיו ויכול להקטיר אף כאשר סילק ידיו כיון דחשיב כמתעסק בהקרבה דהא חביבה מצוה בשעתה, משא"כ לגבי קצירת העומר אליבא דרבי ס"ל לתוס' דהכא לכו"ע אין חביבה מצוה בשעתה דוחה שבת כיון דאכתי לא דחתה הקרבה את השבת ואין בכוח הקצירה לבד לדחות את השבת, אלא דוקא בכה"ג דשחיטה דחתה את השבת שרי לחלל שבת לכל עשיית הקרבן וחביבה מצוה בשעתה מגדיר את ההקטרה כחלק מעשיית הקרבן אף בשבת עצמה ואף דזמן ההקטרה הוא אפי' בלילה, מ"מ כיון דחביבה מצוה בשעתה חשיב ההקטרה כחלק מעשיית הקרבן ומחללין ע"ז את השבת ודו"ק.

ושוב מצאתי דברי התוס' במנחות (ס"ו א' ד"ה זכר) דמייתו ראיה דקצירת העומר אינה אלא בלילה מהא דקיי"ל דקצירת העומר דחיא שבת, ומוכח בדברי התוס' דלא ס"ל כהרמב"ם אלא דס"ל דהגמ' במנחות קיימא אף למאי דקיי"ל דציצין שאין מעכבין אין חוזרין עליהן, וטעם הדבר דס"ל דחביבה מצוה בשעתה גורם שיחשב כאילו לא סילק ידיו מעשיית המצוה וכמשנ"ת לעיל, וכן מוכח מדברי התוס' פסחים ס"ט א' דס"ל דר"א מייתי ראיה לר"ע מהקטרת אימורים ואע"ג דאיכא למימר חביבה מצוה בשעתה וכנ"ל.

ולפי"ז לא קשיא מאי מייתי ר"א ראיה לר"ע מהקטרת איברים, דקאמר ליה ומה הקטרת איברים דאחר דאיתעבידא מצוה היא דוחה את השבת אע"פ דאי"ז שבת גופא אלא הוי טפל למצוה וכשמתעסק בזה חשיב כמתעסק במצוה, כל שכן דחתיכת יבלתו דמכשיר את המצוה גופא ודאי דדוחה את השבת, ומשני ליה ר' עקיבא דכל מה דהקטרת איברים דוחה את השבת היינו דווקא דכבר דחתה שחיטה את השבת וממילא הקטרת האיברים חשיב כעשיית הקרבן עצמו וכמשנ"ת, משא"כ חתיכת יבלתו ודו"ק.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים