תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

חגירת אזור (גרטל) בתפילה מתוך הסוגיה בגמרא במסכת שבת
שבת
כותב החידוש: יוסף מולסון

מראה מקומות: גמרא מסכת שבת דף י עמוד א'

ואני בקסתי אפתח בדברי הגמרא במסכת שבת (דף י ע"א) שכתבה: מתקיף לה רב ששת טריחותא למיסר המייניה, ועוד ליקו הכי וליצלי משום שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל". ע"כ לשון הגמרא. והנה פירוש הגמרא הזו שרב ששת שואל מדוע אם אדם הסיר את חגורתו אינו מפסיק כדי להתפלל וכי טירחא היא לחגור חגורתו? ועוד יש להקשות שיעמוד ויתפלל כשחגורתו מותרת? ולכן מתרצת הגמרא שיש לעמוד ולהתפלל כשהוא חגור בחגורתו משום שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל. ותבט עיני בתוספות (ד"ה טירחותא) שכתבו בשם המחזור ויטרי שהטעם שצריך לחגור אזור הוא כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה, וזה לא משום "הכון לקראת אלקיך ישראל", וזה שהגמרא אמרה שצריך לחגור אזור הוא דוקא בזמנם שלא היו רגילים ללבוש מכנסים אלא חלוק, ולכן היו צריכים לחגור חגורתם קודם התפילה,  מה שאין כן בזמנינו שאנו לובשים מכנסין, ואין לבו רואה את הערוה ואין חיוב לחגור, מ"מ מצוה לחגור חגורה קודם התפילה משום הכון, יש ללמוד שאף בזמנינו שלובשים מכנים ואין לבו רואה את הערוה אסור לו להתפלל בלא חגורה משון "הכון". גם הלום ראיתי לדברי הטור (סימן צא סעיף ב') שכתב וזה לשון קודשו: "וגרסינן בפרק קמא דשבת, למאן דאמר תפילת ערבית רשות כיון דשרי המיניה לא מטרחינן ליה, פירוש, לאחר שהתיר אזורו אין מטריחין אותו לחזור ולחגור כדי להתפלל, ופריך וליצלי הכי, פירוש, יתפלל בלא חגור ומשני משום הכון לקראת אלקיך ישראל, וכתב בעל התרומה, מכאן יש ללמוד שצריך אדם לאזור אזור בשעת תפילה אפילו יש לו אבנט שין לבו רואה את הערוה. ע"כ. ויוצא מדברי בעל התרומה שלא הזכיר כלל את הענין של משום "הכון לקראת אלקיך ישראל"  אלא רק את הענין שלא יהיה לבו רואה את הערוה ומשמע שמספיק רק המכנסים שעליו שהם מספיקים בין לבו לערוה ולא צריך לאזור. ואבוא ביתה יוסף (סימן צא ד"ה וגרסינן) שכתב, שגם הר"ן (ד"ה ומהא) ובהגהות מיימוניות (פרק ד' הלכות תפילה אות ח') פסקו שצריך לחזור אזור בשעת התפלה. אמנם הביא מרן הבית יוסף בתוך דבריו גם את דברי המחזור ויטרי שאין צריך לחגור אזור כיון שיש לו מכנסים, וכתב עוד בשם רבנו ירוחם (נתיב ג' חלק ד' כו ע"ד) שיש מי שכתב שמי שרגיל לחגור כל היום אם התיר חגורתו קודם התפילה צריך לחזור ולחגור אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה אין צריך לחגור לתפלה. ותורף דבריו שדוקא מי שהולך כל היום עם אזור והוריד אותו קודם התפילה חייב לחזור וללובשו, ומי שלא הולך עם אזור כל היום אין צריך לחגור אזור לכבוד התפלה, וכך פסקו גם המג"א והבאר היטב והמשנה ברורה (סק"ד) וכן פסק הכף החיים (סימן צא אות ד') שמי שהולך כל היום בלא חגורה אין צריך לאזור בשעת התפילה, והביא שם כך פסקו גם העולת תמיד (אות א') והאליה רבה (אות ב') וכן הרב סולת בלולה (אות א') וכן פסק ר' זלמן בשו"ע (אות ב'), וראיתי שכך פסק גם בערוך השולחן (אות ד'). ולכן לפי דעת כל הפוסקים האלו יוצא שאין צריך לחגור אזור משון "הכון לקראת אלקיך ישראל" , אלא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה, ולכן המכנסים מועילות לכך, ובהביטי באמתחות הפוסקים ראיתי את דבריו של שבלי הלקט שכתב וז"ל: "בספר התרומה הלכה למעשה שצריך האדם להתנאות לפני בוראו ולהתעטף בטליתו, וכן צריך לחגור אזורו אע"פ שיש לו מכנסים שמעתה אין לבו רואה את הערוה, ובשם רב סעדיה גאון זצ"ל מצאתי, המתפלל ואין לו מכנסים אסור לו להתפלל אלא אם יש לו אבנט חגור על מתניו כדי שיפריד בין לבו ובין הערוה, וכן מנהג שלא יהא לבו רואה את הערוה, משום שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל". ע"כ לשונו. ומדברי רק סעדיה גאון מבואר, שכשיש לו מכנסים אין צריך לחגור חגורה, שאין לבו רואה את הערהו, ומסיום לשון שבלי הלקט שכתב "וכן מנהג" נראה דמסכים לדברי רב סעשיה גאון. וע"ע בזה בילקוט יוסף (סימן צא).

פסק מרן בשלחנו הטהור (סימן צא סעיף ב') וזה לשון קדשו: "צריך לאזור אזרו בשעת התפילה ואפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה, משום הכון. ע"כ. וראיתי שכתב בשמנה ברורה (סק"ד) שבדיעבד אם התפלל בלא אזור יצא. ונראה לבאר שאם התפלל עם מכנסים ודאי יוצא אף לכתחלה. והוסיף שם שיש אומרים שדוקא מי שרגיל כל היום בחגורה, אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת התפילה אין צריך לחגור, ומיהו מדת חסידות אף בכהיא גונא. ועיין בכף החיים (אות ד') במגן גיבורים ובפתחי חותם (אות ג'). אמנם ראיתי בדברי הר"ן (על הרי"ף, ד"ה ומהא) שאפילו מי שלובש מכנסים שאין לבו רואה את הערוה, אסור לו להתפלל בלא חגורה משום "הכון", וכך כתב גם המרדכי וז"ל: "צריך לחגור רצועתו קודם שיתפלל אע"פ שיש לו אבנט במכנסים, ואין לבו רואה את הערוה, מ"מ יש להתנאות עצמו לפני קונו משום שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל". ע"כ. וכך כתב גם בחכמת שלמה. ונראה מדבריו שצריך לחגור אזור בתפילה אפילו אם יש לו אבנט במכנסים משום הכון, וכן כתב בשולחן ערוך ר' זלמן (סימן צא סעיף ג')  שצריך לאזור אזור בשעת התפלה אפילו אם יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה משום שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל. וכך פסק גם בערוך השולחן וז"ל: "מצוה לחגור חגורה שקורין גארטל בעת התפילה, אפילו יש לו מכנסים ואין לבו רואה את הערוה, ומ"מ יחגור משום הכון וכו'" וכשאני לעצמי נראה לי לבאר שזה שכתב "מצוה" משמע שאין זה מעיקר הדין שאחרת היה לו לכתוב בלשון "אסור" או "צריך" כלשון הר"ן והמרדכי. ואחרי שובי ראיית את דברי רש"י (מסכת שבת דף י ע"א) בד"ה- הכון לקראת אלקיך ישראל, שכתב שם שהכונה "התנאה לפניו". זאת אומרת שצריך לחגור אזור משום שזה יפה יותר ומכובד יותר, וכף פירש גם תרגום אונקלוס לספר עמוד (פ"ד פסוק יב) ע"ש. ובשו"ת אור לציון (חלק ב' פרק ז' אות יג) כתב וז"ל: ונראה בטעם הדבר שלא נאמר דין זה, לשים אזור על גבי הבגד מבחוץ בשעת התפילה ולא סגי באבנט של המכנסים שמפסיק בין לבו לערוה, אלא בזמנם דווקא, שבגדיהם היו כעין חלוק, ולא היו מונחים בהידוק על הגוף אלא מרווחים, והאדם היה נראה בהם מרושל, ולכן משום הכון היה צריך לקושרם בחגורה, כדי שיהיו מהודקים וראויים לתפלה, ושא"כ לבוש שלנו היום שכבר מונח ומהודק שפיר על הגוף, אין צורך בחגורה, והוא טעם נכון שלא להצריך בימינו חגורה על הבגד העליון, ולפ"ז אלו שגם היום הולכים עם לבוש כעין של פעם, נכון הוא שיאזרו אזור בשעת התפילה. ע"כ לשון האור לציון. וע"ע בפסקי תשובות (סימן צא). ולולי דמסתפינא אמינא שרוב הפוסקים היו סוברים שבימינו אין בזה משום "הכון לקראת אלקיך ישראל" וצ"ע. ואני טרם אכלה לדבר והנה ראיתי שכתב בבן איש חי (פרשת בא אות א') וז"ל: אם אינו לבוש מכנסים או אזור, נמצא לבור רואה את הערוה, ואסור לקרות או לברך. ע"כ. ונראה לי לבאר שזה שכתב רבנו יוסף חיים או מכנסים או אזור משמע שמספיק אחד מהם ולא צריך שניהם, ומזה שנקט שלא יהא לבו רואה את הערוה מספיק מכנסים לזה ולאו דוקא אזור. וכך פסק גם במאמר מרדכי לר' מרדכי אליהו (ימות החול עמוד 231) שאם יש בגד שמכסה ערותו ומוחזק ע"י גומי וכו' ובגד שמכסה את לבו מותר לו ללמוד ולהתפלל. והנראה לענ"ד כתבתי.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים