תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

חזקת עבדים-גודרות
בבא בתרא
כותב החידוש: דוד גולדשילד

מראה מקומות: כח'.

חזקת עבדים-גודרות
במתני' חזקת הבתים וכו' והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר. ומבואר במתני' דכיון שעושה פירות תדיר בעינן חזקת ג' שנים. והקשה הרשב"א דלקמן לו'. ילפינן דעבדים כגודרות ולהמבואר במתני' דאל"ה דעושה פירות תדיר לא הוי חזקת ג' שנים והרי עבדים כגודרות ויש חזקת ג' שנים. ובעיקר קושיית הרשב"א נראה דעיקר הטעם דעבדים חזקתן שלש שנים הוא מפני שעושים פירות תדיר, אך זה צ"ב דהא טעמא דפירי הוי להא דבעינן ג' שנים מיום ליום ולא סגי באכילת ג' פעמים כשדה בית הבעל. אלא ודאי סבר הרשב"א דטעמא דגודרות אין להם חזקה ולא אמרינן אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, דגדר אחזוקי הוי משום דהוי איסור ולכן בגודרות דאינו איסור כיון דלא קפדי אינשי שישב בחצרו ויאכל ואח"כ יתבענו לשלם דהרי אינו מראה בעלות בישיבתו, דיוצאים ונכנסים ואינו שומרם כל הזמן, אך במטלטלין שנמצאים אצלו כבעלים אכפ"ל שיכניסם אליו ויראה עליהם כבעלים. ולפי"ז א"ש קושיית הרשב"א דהרי כשמחזיק ג' שנים הוי זמן ממושך ומראה בעלות בדבר וחשיב זמן שאדם מקפיד עליהם, ולכך הקשה הרשב"א דבמתני' מבואר דעבדים בעינן ג' שנים כדבר שעושה פירות וע"ז קשיא דהרי הם כגודרות דצריך ג' שנים דהוי חזקה וכן הוראת בעלות.

ותירץ הרשב"א וז"ל י"ל דבגודרות אין להם חזקה לאלתר אבל לאחר שנה או שנתיים שדרך הבעלים להקפיד בכך יש להם חזקה, ועי"ל דבגודרות בעינן ג"ש ובעבדים איכא תרי טעמי דעושים פירות והולכין מעצמן ונקטה המשנה חד מינייהו. עכ"ל.

והנה ברשב"א לתירוץ קמא דגודרות הוי חזקה לאחר שנה שנתיים ועבדים כיון שעושים פירות חזקתן ג"ש, ילה"ק, א'. דלפי"ז גודרות שעושים פירות כגון פרה להוי חזקה ג' שנים, והא דין זה לא מצינו אלא בעבדים. ב'. בעבד קטן אע"פ שאינו עושה פירות חזקתו לאלתר כמטלטלין, ולפמש"כ הרשב"א חזקתו לאחר שנה או שנתיים.

ובברכת שמואל (סימן כו') כתב ליישב דברי הרשב"א דס"ל כרמב"ן דמאכילתו בקרקע איכא ראיה לאלתר דהוי לקוח ורק דאיכא טענה דאחוי שטרך וע"י ששהה ג' שנים בטלה טענה זו, ובמטלטלין דאיכא בהו תפיסה ממש לא שייך כלל האי טענה דאחוי שטרך, רק היכא שבא לטעון לקוח מכח האכילה איכא האי טענה דאחוי שטרך המבטלת ראיית האכילה. ולכך בעבדים כיון דהוי בכלל גודרות ובבהמה מהני אף בפחות מג' שנים לא הוי מדיני תפיסה אלא מכח האכילה טוען לקוח וא"כ בזה יש טענה דאחוי שטרך, ובמטלטלי דלא עבדי שטרא סגי בפחות מג' שנים ובעבדים דיש עליהם שטר מהני טענת אחוי שטרך ולכך בעינן חזקת ג"ש, ובשאר גודרות דאין עליהם שטר ליכא טענת אחוי שטרך, ובעבד קטן כמבואר ברמב"ם פ"י מטו"נ ה"ד דהרי הוא כשאר מטלטלין ואינו בכלל גודרות לא שייך טענת אחוי שטרך.

ולפי"ז מבואר דברי הרשב"א דאה"נ בפרה אף דעושה פירות תדיר אפ"ה חזקתה פחות מג' שנים דליכא טענת אחוי שטרך, דליכא שטר על פרה ולפיכך חזקתה ככל גודרות.

ברם נראה קשה במש"כ הברכ"ש דחזינן מדברי הרשב"א דעבדים הרי הם כקרקע והא לפי המבואר אפ"ל דעבדים נמי הוי מדין גודרות ואפ"ה חזקתן ג' שנים מדין אחוי שטרך ובשאר גודרות דליכא שטר החזקתן לאחר שנה או שנתיים, ועוד דהרשב"א רק בתירוצא בתרא תני להאי סברא דעושין פירות תדיר כיון שהוקשו לקרקעות ולאו משום גודרות דמנפשייהו קאזלי ומשמע דבתירוצא קמא לא יליף דלעבדים יש דין קרקע, ויל"ע בזה.

עוד למדנו מדברי הרשב"א דגורדות אין להם חזקה לאלתר אבל יש להם חזקה לאחר שנה או שנתיים והיינו הזמן שבעלים קפדי. והדברים מבוארים שפיר מסברא, דבכל מטלטלין אמרינן חזקה לאלתר דאיכא דין חזקה משתח"י שלו אך בגודרות דהולכין מעצמן ליכא ראיה בזה שנמצא תחת ידו ולכן יש זמן מסויים שהבעלים קפדי כשהדבר אינו נמצא ברשותם וזהו זמן של שנה או שנתיים.

אמנם שיטת הרמב"ם וכן הובא בשו"ע סימן קלה' דגודרות אין להם חזקה לעולם ורק בעבד לאחר ג' שנים יש חזקה מכח השטר. וכ"ה בבאר הגולה (קלה' אות ב') ובביאור הגר"א דשיטת הרמב"ם והשו"ע דגודרוטת אין להם חזקה לעולם והדין דאין חזקה רק לאלתר הוי רק בעבדים, והביא ראיה מהא דתני במתני' עבדים ולא הוזכרו בהמה וחיה. אמנם הש"ך סק"ג כתב בדעת הרמב"ם דגם בבהמה איכא חזקה לאחר ג' שנים, וכן נראה ממש"כ השו"ע סי' עב' סכ"א דהשווה עבדים ובהמות וס"ל דמהני ג' שנים.

ובביאור סברת הרמב"ם והשו"ע דגודרות אין להם חזקה לעולם אולי י"ל דכיון שאינם עושים פירות לא חיישי הבעלים למחות ולפיכך ליכא חזקה דאין סברא מהאי דשתקו דהוי שלו, ויל"ע טובא.

ובביאור תירוצא דהרשב"א דגודרות אין להם חזקה לאלתר י"ל דבגודרות לאחר שנה או שנתיים הוי בחזקתו כיון דהוי זמן ממושך דאדם קפיד בזה אך בעבדים כיון שעושין פירות משו"ה אין חזקתן אלא לאחר ג' שנים. ועוי"ל בביאור תירוצו דבעדים בעינן לעושין פירות דהא ההחזקה בהם היא רק ע"י אכילת פירות דאל"ה אמרינן דסתם הביאם, והנפק"מ לביאורים אלו בגודרות דעושים פירות, לביאור א' צריך ג' שנים ולביאור ב' לא מהני פירי לחזקה דג"ש אלא צריך שיהיה הוכחלה לחזקה ובעבדים הפירי הוי ההוכחה אך בגודרות אינם לראיה.

ובתי' ב' דהרשב"א דאף בגודרות בעינן ג' שנים, לכאו' הא גודרות לאו בני שטרות נינהו ולהוי חזקה היכא דעבר הזמן שמקפיד, וכ"מ בריטב"א דעבדים וגודרות כיון שאין להם חזקה לאלתר בעינן ג' שנים כדין חזקת הבתים שלא ליתן דבריהם לשיעורים.

ובביאור גדר דינא דעבדים, הנה המהרי"ט (חו"מ סימן ל') כתב דעבדים כיון דהוי חזקה מוכחת דהא ודאי קנה את העבד להכי יש חזקה לאלתר. וברמב"ם (פי"א מטו"נ ה"א) ס"ל דבעבדים לא שייך למימר דבחזקת בעליה קיימא, וברשב"ם (לקמן מב'.) ס"ל דבעינן דבר שכותבין עליו שטר. וצ"ב מ"ש עבד מקרקע והא יש עליו שטר ובפרט לרשב"ם דהחילוק בשטרא, וצ"ל דהנה הרשב"ם לקמן קנ'. כתב דעבד בעצמותו הוי מטלטלין שכתבו עליו שטר שאינו יוצא מכלל מטלטלין ויש עליו חזקה ע"י תפיסה ולהכי בעבד קטן יש לו חזקה, משא"כ בקרקע הקנין שלו בעצמותו ע"י שכותב עליו שטר.

 

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים