תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

חזקת קרקעות
בבא בתרא
כותב החידוש: אליעזר ליפשיץ

מראה מקומות: דף כח.

בסימן זה יתבאר מהות השוני בין חזקת מטלטלין לקרקעות.

איתא במשנה דף כח. " חזקת הבתים והבורות והשיחין והמערות והשובכות והמרחצאות ובית הבדין ובית השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר, חזקתן שלש שנים מיום ליום.

מבואר במשנה שכדי שיהיה ייחס של בעלות על קרקע שיש עליה מרא קמא לא סגי בעצם הישיבה בקרקע כדי שיהיה על המחזיק המציאותי בקרקע ייחס של בעלים אלא צריך החזקה של ג' שנים מיום ליום..

במה חלוק קרקע ממטלטלין .

וצ"ב מאי שנא ממטלטלין שסגי בהחזקה גרידא ולא צריך החזקה של ג' שנים.

ווביאור השאלה מבואר דבקרקע בעינן חזקת ג' שנים, והנה קיי"ל דמטלטלין חזקתן לאלתר וכמבואר בשבועות מו: דאחזוקי אישי בגנבי לא מחזקינן, וחזקה מה שתחת יד אדם שלו. ויש להבין אמאי לא מהני חזקת קרקעות מהאי טעמא ומ"ש מחזקת מטלטלין.

ועוד צ"ב דמאי שנא דמבטלטלין אזלינן בתר המוחזק כנגד מרא קמא כמבואר בסוגיה של המחליף פרה בחמור ב"מ ק. ולמה בקרקע לא אזלינן בתר המחזיק בקרקע.

 היוצא שיש ג' קושיות בחילוק בין קרקע למטלטלין.

א: למה בקרקע לא אמרינן חזקה כל מה שתחת יד האדם הרי הוא שלו.

ב: למה לא אמרינן החזוקי אינש בגנבי לא מחזיקנן כמבואר בשבועות מו:

ג: אף אם יובן למה בקרקע אין חזקת כל מה ואחזוקי אינש בגנבי עדיין צ"ב למה המוחזק לא עדיף ממרא קמא כמו שמצינו במטלטלין.

הקדמה.

כדי ליישב את השאולות המהותיות הללו יש להבין מזה חזקה כל כמה שתחת יד האדם הרי אלו שלו מזה החזוקי אינש בגנבי לא מחזיקנן והאם יש הבדל בינהם והאם יש מוחזק בקרקע ולפי זה הכל יתיישב כמין חומר.

בביאור מהו חזקת כל מה שתחת יד האדם.

ידועה שחזקת כל מה לא מוזכרת בש"ס אלא בראשונים ואולי אחד הראשונים המרכזים שמדבר במוסגים של חזקת כל מה, הוא הרמב"ם בהילכות מלווה ולווה פרק א הלכה ד שכתב וז"ל

כשיתבע המלוה הלואתו אע"פ שהוא עשיר והלוה דחוק וטרוד במזונות אין מרחמין בדין אלא גובין לו חובו עד פרוטה אחרונה מכל מטלטלין שימצאו לו, ואם לא הספיקו המטלטלין גובין לו מן הקרקע אחר שמחרימין על מי שיש לו מטלטלין או מי שידע לו מטלטלין ולא יביאם לב"ד, וגובין מכל קרקע שיש לו אע"פ שהיא משועבדת לכתובת אשתו או לבעל חובו שקדם גובין לזה ואם יבא הראשון ויטרוף יטרוף, טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי אלא פקדון הם בידי או שכורין או שאולין אין שומעין לו או יביא ראיה או יגבה מהן בעל חובו.

מבואר ברמב"ם שכאשר יש חוב הלווה לא נאמן לומר שהכלים שברשותו אינם שלו וכתבו הנושא כלים על הרמב"ם שהוא לא נאמן מכיון שחזקה כל מה שתחת יד האדם הרי אלו שלו וחזקה זו לא מוזכרת בש"ס.

ובביאור הגר"א על המקום כתב שמקור סוגיה זו בש"ס היא בסוגיה של נסכא דר' אבא שכשאר רואים חטיפה מגברא לא רואים חתיפה של דדי חטפי אלא רואים חטיפה של גזלנות ואם היה עדים היה צריך לשלם והטעם מכיון שיש חזקה שמה שתחת יד האדם הרי אלו שלו.

והצ"ב בדין זה של הרמב"ם למה אין ספק אם זה של המחזיק הרי הוא טעון שזה לא שלו ולמה זה כל כך פשוט שהמטלטלין שלו עד כדי שאין ספק.

למה בנסכא דר' אבא יש כאן ודאי חטיפה של גזלנות למה זה לא ספק.

במהות חזקה כל מה שתחת יד האדם.

והמקובל שחזקה כל מה שתחת יד האדם אומרת שכאשר רואים חפץ אצל בן אדם ולא ידועה שהיה מרא קמא לפני כן החזקה אומרת שהפשטות שזה שלו ואין בכלל סיבה להיסתפק מה שנקרה " מהיכי תיסי להיסתפק כי זה הפשטות"

ואם ישאל השואל יש סיבה להיסתפק הגברא בעצמו אומר שזה לא שלו יש היסתברות שזה לא שלו [כמו במקרה של העט].

יש להסביר דבר פשוט שבדין תורה כדי שיהיה ספק צריך שתי צדדים וכדי שיהיה שתי צדדים צריך או שיהיה דררא דממונה אן שיהיה עדים שגורמים לנו להיסתפק אבל המחזיק בחפץ לא נאמן לערר ספק וגם היסתברות לא מעוררת ספק כי אין ייחס בתורה למקריות כמו שמבואר בשו"ע שהולכים אחרי רוב חניות אפילו במקום שיש יותר יותר פרישות מהחנות השנייה וזה ראיה שבתורה אולכים אחרי צדדים ואלא אחרי היסתברות וכןן מה שאפשר לשתות חלב מי מאה פרות אף שיש היסתברות שאחת מהן טריפה ויש עוד הרבה ראיות להנ"ל.

היוצא.

שחזקת כל מה מדברת על מצב שבן אדם מחזיק בחפץ ולא ידועה שהיה מראה קמא אז אמרינן שיש פשטות שזה שלו דמהיכי תיסי להיסתפק והיסתברות לא תעורר ספק וגם הגברא בעצמו לא יכול לעורר ספק כמבואר ברמב"ם.

ועיין בקוב"ש ב"ב אות קנג וכן בחזו"א אבן העזר סימן נב שביארו בדרך אחרת [ונשמע מדבריהם שזה דומה קצת לחזקה דמעיקרא והדברים צ"ב].

מה קורה כשיש מרא קמא?

לכוראה חזקה כל מה לא מדברת כשיש מרא קמא דאז היה סיבה להיסתפק ועוד יש להוכיך שאין מרא קמא מדברי הגר"א על הרמב"ם שכתב שהמקור של חזקת כל מה היא מהסוגיה של נסכא דר' אבא ולא מהסוגיה בשבועות מו: ששם דיברו במקום שיש מרא קמא בהכרך שהוי שתי דינים וחזקת כל מה הוי בציור שאין מרא קמא והחזוקי אינש בגנבי מדובר בציור שיש מרא קמא.

בביאור הדין של החזוקי אינש בגבי לא מחזקינן.

הנכנס לביתו של בעל הבית ויצא וכלים טמונים תחת כנפיו, והעדים רואים אותו, ולאחר זמן תבעו בעל הבית ואמר לו גנבתני, נאמן לומר לקוחים הם בידי. זאת אפילו אם יש נסיבות לרעתו: שמדובר בבעל הבית שאינו עשוי למכור כליו; ובכלים שאין דרכם להטמין; ובאדם שאינו צנוע ודרכו להוציא כלים בפרהסיא, וכל זה משום שאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן .

מבואר בגמרא בשבועות מו: שכשר היה חפץ אצל מרא קמא ואז ראינו את החפץ אצל אדם אחר והוא טועון שהוא קנה את החפץ אמרינן שזה שלו דהחזוקי אינש בגנבי לא מחזיקינן.

בשונה מחזקת כל מה ששם לא היה מרא קמא.

במהות הדין של החזוקי אינש בגנבי לא מחזיקנן

מצינו בגרנ"ט על דבר התספות לפיכך דף ב. שחזקה זו יוצרת רק ספק והוא זוכה מכח תפיסה עיין שהוכיך כן מתוספות בדף לג:.

רק הצ"ב שבדברי הגרנ"ט שכתב שם שחזקת כל מה והחזוקי אינש בגנבי זה אותו הבנה ולכוארה ברמב"ם נראה להדיא לא כך.

ועוד ועוד יש להוכיך בסברא שחזקת כל מה והחזוקי הוי שתוי מוסגים שא"כ לא יהיה שייך להיות מוחזק על בהמה כי החזקה בנויה על החזוקי אינש בגנבי ובגדרות אין חזקה זו שכן הגדרות אין להם חזקה אלא בהכרך שיש את השלב של חזקת כל מה גם בבהמה שיש מהיכי תיסי ליסתפק ורק החזוקי אינש בגנבי אין בגדרות.

וראה לדברינו יש רשב"א מפורש בדף ד. שבגודרות יש חזקת כל מה.

היוצא מכל הנ"ל.

נראה בפשטות שיש שתי גדרים.

א: חזקת כל מה והוא כאשר יש חפץ תחת יד אדם ולא ידוע לנו שיש מרא קמא אחר אז יש פשטות שזה שלו וכמו שמבואר בסוגיה שלא נסכא דר' אבא.

ב: ויש גדר שני שהוא החזוקי איש בגנבא והמקור לכך הוא שבועות מו: ומדובר בציור שהיה מרא קמא ולאחר מכן רואים את החפץ ביד אחר בלא חטיפה שאנחנו אומרים שזה שלו כי החזוקי אינש בגנבי לא מחזיקנן.

בביאור דין מוחזק.

במטלטלין

 מבואר בגמרא ב"מ ק. לגבי המחליף פרה בחמור מדובר על ציור שהיה ולד שהוא ספק, ספק נולד הולד לפני ההחלפה או אחרי החלפה ושם הוי ספק גמור ואין סיבה שהולד יש של מישהו מסוים שהגמרא שם אמרה וליחזי ברשותי דמאן קיימי ולהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה ששם התופס לא נראה כבעלים כי התפיסה הייתה תפיסה מקרית לגמרי ובכל אופן מעמידים ביד המוחזק אפילו אם זה נגד מרא קמא.

כל זה במטלטלין השאלה האם בקרקעות יש מוחזק.

בקרקע

בקרקע מצינו בגמרא ב"מ קב שאזלינן בתר המרא קמא לעניין הספק בנתעברה השנה השאלה האם נתעברה למשכיר או לשכור ואמרינם שם שאזלינן בתר המרא קמא.

השאלה האם הזלינן בתר המרא קמא כי בקרקע מרא קמא עדיף על מוחזק או דילמא בקרקע אין בכלל מוחזק שכן הקרקע מחזיקה את הגברא ולא הגברא את הקרקע.

ומקובל בפי העולם לומר שבקרע אין כלל מוחזק ולכן אזלינן בתר המרא קמא ויש הסוברים דבקרקע יש מוחזק ודבריהם צ"ב ונבארם במקום אחר.

להנ"ל ישוב סוגיה דידן.

בקרקע יש חזקת כל מה כמו שמצינו בדר בה חד יומא וכמו שמצינו בגודרות אבל בסגויין לא שייך לומר חזקת כל מה כי זה לא נאמר במקום שיש מרא קמא וכאן יש מרא קמא .

מה שכן צריך לבאר למה לא אמרינן החזוקי אינש בגנבי לא מחזיקנן כי הרי זה בדיוק הציור של המשנה שלנו שראינו דבר ברשות אחת ואחר כך ראינו את אותו הדבר ברשות אחרת שאת העברה הזאת אומרים שזה לא העברת גזלנות משום שהחזוקי אינש בגנבי לא מחזיקנן.

ומה שמקובל לבאר זה באחת מג' דרכים.

א: החזוקי אינש בגנבי לא מחזקינן זה לא חזקה שאנשים לא גונבים אלא זה מגיע במקום שיש העברה מרשות אחת לרשות אחרת זה בה למר שאת אותו העברה נטלה בהעברה הקלה ובדרך כלל העברה הקלה היא הייתה גניבה דהחזוקי אינש בגנבי לא מחזיקנן. אבל בקרקע זה לא התלייה הקלה דבקל יכול להיכנס לתוכה.

ב: בקרקע רואים העברה רק עם שטר ולא יעזור החזוקי אינש דיש ריעותא עד ג' שנים דהיכן השטר וכן מבואר ברשב"ם בדף מב.

ג: לפי הגרנ"ט שהחזוקי יוצר ספק ויש זכייה מדין מוחזק לפי רוב הלומדים שבקרקע אין מוחזק הדברים מיושבים כמין חומר.

 

 

 

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים