תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

חידוש עצום בדין עדות על קידוש החודש!
סנהדרין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: יד רמ"ה סנהדרין י ע"א

המנ"ח במצות קידוש החודש (מצוה ד' יד') נסתפק: עדים הנעשים בני י"ג שנה בראש חודש, האם כשרים הם להעיד על החודש כיון שאם יתקדש החודש כדבריהם נמצא שגדולים גדולים הם או דילמא פסולים הם, כיון דהשתא בשעת הגדה עדיין לא נעשו גדולים למפרע. ונראה שדעתו שם להכשירם אם לא הענין דעדות שאי אתה יכול להזימה, יעויין שם.

והגר"ש שקופ בחידושיו למסכת כתובות (ס' כא') השיגו, דלא שייך להכשירם ע"י מה שלדבריהם גדולים הם, שהרי הא גופא מנלן.

ונראה לבאר דברי המנ"ח, דהנה יש לדון בגדרה של עדות קידוש החודש, האם צריכים הב"ד לעדות שהיא עצמה תהא סיבה שתגרום להם לקדש את החודש, או שמספיק עדות כזו, אשר במידה והב"ד יחליטו לקדש את החודש, יהא להם אישור לכך ע"י עדים.  

והנה פשוט הדבר שבשאר עדיות שבעולם, ודאי שצריכים הב"ד לעדות אשר היא זאת שתגרום להם לעשות מעשה, אולם לגבי עדות קידוש החודש נראה לחדש שלא כן, וראיה לכך מדבריו של הגר"ש שקופ בעצמו, שהרי לא הפריע להגרש"ש מה שגם לדברי העדים עצמם, כל מה שגדולים הם הוא רק ע"י קידוש החודש של הב"ד, ובלא הקידוש של ב"ד, קטנים הם, הרי על כרחך מבואר מזה, שמה שהוצרכנו שם לעדות, אין רצוננו שהכרעת העדות של העדים היא תהא סיבת קידוש החודש, ע"י היותה ידיעה שתלמד את הב"ד שיש כאן ראייה לקדש על ידה, דהא ליכא, וע"כ דסגי ליה בהא גופא שכאשר יקדשו ב"ד את החודש יהא להם עדים בדבר וקידושם יאושר ע"י עדים.

ממילא נראה, כיון שבקידוש החודש ישנו דין של "אתם אפילו מזידין", ואף אם שקר בפי העדים חל הקידוש, ורק שהב"ד מצווים לעשות זאת עפ"י עדים, א"כ ענין זה הלא מתקיים שפיר גם באלו העדים, אשר ע"י הקידוש יהיו הם גדולים המאשרים את הכרעת הב"ד. ואין זה ענין לכל עדויות אחרות, אשר לעולם בהם ודאי צריכים אנו לאמת את העדות, ואם שקר בפי העדים אין כאן לא עדות ולא דין.

ב. וחידוש גדול מצאנו בדברי הרמ"ה, דהנה אמרינן בגמ' (סנהדרין דף י ע"א) "אמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להורגה מאי קא משמע לן וכו' מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן קא משמע לן". והיינו, דהייתה הו"א לגמ' שיהא נאמן להורגה וקמ"ל שאינו נאמן.

וביאר הרמ"ה שם: אלא אי איכא לפרושה משום דאיתסרא עליה הכי איכא לפרושה מהו דתימא אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן דמשעת בעילה איתסרא עליה וה"ל משעת ראיה רחוק לגבה וקטלה קמ"ל דכל כמה דלא מיפטרא מיניה בגיטא קרוב הוי לגבה. והיינו, דהו"א דנאמן להעיד על אשתו, משום שלדבריו שזינתה היא, הרי היא אסורה עליו, וממילא איננה נחשבת היא כקרובתו, וקמ"ל שבכדי להחשיבה כרחוקה צריך גט.

ומבואר בדברי הרמ"ה, דעד אשר לדבריו כשר הוא מועילה עדותו. ולא אמרינן מדוע שנאמין לו שלדבריו כשר הוא. וזהו חידוש גדול שאף בשאר עדיות, לא צריכים הב"ד סיבה לקבל עדותו, אלא מספיק מה שאם נקבל דבריו נאמן הוא.

ואכן הגרש"ש בשערי ישר (ש"ו פי"א ד"ה וקצת) הוציא קצת את דברי הרמ"ה מידי פשוטם, וכתב דההו"א שנאמן על האשה, הוא מדין מיגו, דמיגו שנאמן על הבועל נאמן על האשה, יעויין שם. ואכן הוא לשיטתו אזיל.

ועוד יש להרחיב בזה הרבה, מסוגיית הגמ' בסוף פ' מי שמת, לגבי חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו, דהדין הוא שכשר השטר, מפני שקרוב אינו חשוד לשקר ולזייף השטר לאחר זמנו, וסומכים אנו שחתמו בזמנו בכשרותו. ונוגע כל ענין זה גם כן לדברי הגר"ח (הל' עדות פ"ה), שס"ל שעדים החתומים על השטר, נכללת בעדותם שמעידים על עצמם שכשרים הם. ואולי אף בעדות בעל פה זה גם כך. ויש לעיין.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים