תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

 ימיה האחרונים של אשת לוט 
בראשית
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: בראשית יט פרק וירא

ותַבֵט אִשְּתֹו מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְּצִיב מֶלַח (בראשית יט, כו)

 ימיה האחרונים של אשת לוט 

כמה הסברים ניתנו למותה של אשת לוט. דומה שההסבר הידוע ביותר ניתן על ידי רש"י: "ותהי נציב מלח" (בראשית יט, כו): במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה: "תני מעט מלח לאורחים הללו". אמרה לו: "אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה?!". 

פירוש זה מבוסס על דברי ר' יצחק, בבראשית רבה: ר' יצחק אמר: על שחטאת במלח (פרשה נא, מהדורת תיאודור- אלבק עמ' 536.). בדברי ר' יצחק כאן לא התפרש מה היה חטאה של אשת לוט, ואולי בשל כך, הוסיפו בכתבי יד מאוחרים ובדפוסים, הסבר: 

באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט; מה היא עושה? הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן: תנו לי מלח שיש לנו אורחים. והיא מתכוונת שיכירו בהן אנשי העיר, על כן: "ותהי נציב מלח". אבל בפרשה הקודמת בבראשית רבה מצאנו מה היה חטאה של אשת לוט על פי ר' יצחק: מַצּות גדולה עמדה על המלח, דהוה אמר לה [שהוא אמר לו]: "הב לאילין אכסנאי קלי מלח" [תני לאורחים אלה מעט מלח] והות אמרה ליה [והיא אמרה לו] אוף הדה סוניתיאה בִשתא את בעי מלפה מהכא] אף את המנהג הרע הזה אתה רוצה ללמד כאן]?! 

הסבר זה של ר' יצחק מתאים לתפיסה הרווחת במדרש, לפרש עונשים כנובעים ממידה כנגד מידה אף כאשר אין לכך רמז ממשי בפסוקי המקרא. במקרה זה נראה שפירושו של ר' יצחק נובע ממגמה נוספת, והיא עידוד נדיבות והכנסת אורחים. 

ר' שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל 'כלי יקר', פסל את הרעיון שהובא במדרש לפיו אשת לוט נענשה בגלל מעשיה הקשורים במלח ביתי. לטענתו, אם דברי המדרש נכונים, "שנעשית נציב מלח לפי שחטאה במלח שלא נתנה לעני, קשה: "למה נענשה דווקא בפעם הזאת?!" לכן מציע בעל 'כלי יקר' פירוש חלופי:  ,לפי שעכשיו נצטערה על איבוד ממונה, והביטה במה שיהיה אחרי מות בעלה. וזה שכתוב "מאחריו", כי אמרה שבעלה לא ישאיר אחריו מאומה, ולא יהיה לה מקום לגבות כתובתה ממנו. על כן היתה הבטה זו לה למזכרת עון, כי מידת הדין קטרגה לאמר: לא די שלא עשתה מן ממונה צדקה, שנמשלה למלח… ואם כן, חטא חטאה אשתו כי בתוך ההפכה הגדולה ההיא נצטערה על ממונה לא כדי לעשות בו צדקה, כי לאו בת הכי היתה. על כן נענשה ותהי נציב מלח כי במלת "ממון חסר" חטאה ובמלח נדונה."

נמצא אפוא שעונשה במלח נבע מכך שחטאה בקמצנות חריפה, שבאה לידי ביטוי בכך שבעת הפיכת סדום התמקדה בצער איבוד ממונה. ומדוע דווקא בנקודת זמן זו? ככל הנראה מפני שאז הגדישה את הסאה. 

אני מציע פירוש מקורי שמותה של אשת לוט נועדה למנוע את הגעתה למערה. הרי לוּ הייתה שורדת את הפיכת סדום, לא היו בנותיו של לוט שוכבות עימו ומקימות שני עמים, עמון ומואב. לדעתי, ההבהרה שאשת לוט מתה בסמוך להפיכת העיר, ומעט קודם למעשה המערה, נועדה לשמור על כבודו של לוט. כי רק כך מובן שלוט נכשל בגילוי עריות באקראי, בעודו שיכור, במערה, אבל לא היה מועד בחטא זה. 

וכאן נשאלת השאלה: אם על פי התנהגותה הייתה אשת לוט צריכה להיענש הרבה קודם לכן, כיצד אפשר לה הקב"ה להישאר בעולם משך כל אותן שנים? הרי על פי התנהגותה, הייתה צריכה למות שנים קודם להפיכת סדום או לפחות להיעלם על ידי גירוש מביתה, כמו הגר בשעתה, או למות ברבות הימים, כמו אשת יהודה. אבל מהמדרשים אנחנו מסיקים כי ההשגחה החזיקה אותה בחיים בביתו של לוט, עד הרגע הקריטי, כדי שתהיה נוכחת בעת היציאה של משפחתה מסדום, וכל זה, לדעתי, למען שמירת כבודו של  לוט. 

העובדה ששנות חייה של אשת לוט הוארכו, נתמך על ידי אירוע היסטורי המופיע בספר מלכים: "בַיָמִים הָהֵם חָלָה חִזְּקִיָהּו לָמּות וַיָבֹוא אֵלָיו יְּשַעְּיָהּו בֶן אָמֹוץ הַנָבִיא וַיֹאמֶר אֵלָיו כֹה אָמַר ה' כִי מֵת אַתָה וְּלֹא תִחְּיֶה" (מלכים ב כ, א). 

חזקיהו המלך נידון למות כיוון שלא הקים משפחה. חז"ל מסבירים כי הוא ראה בנבואה שיצא ממנו מלך רשע ולכן החליט שלא לישא אישה. 

"… וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'. וַיֹּאמַר אָנָּה ה', זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל. וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר. הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (ספר ישעיהו פרק לח, א-ה).

חז"ל עוסקים בהטבה זו של תוספת חמש עשרה שנה לחייו של חזקיהו ודנים אם הכוונה "ששנים אלו הוסיפו לו, כי ימיו הקצובים היו יותר, ולעונש עון היו מחסרין לו. ויש אומרים: תוספת עשו לו על הקצובים לו": ׁ

ראה בפירוש רד"ק על אתר וכן ביבמות דף נׂ , ששנות חייו של חזקיה היו קצובות לו מראש וכאשר חלה, בישרה מחלתו כי הגיע זמנו למות, ואילו ה' קיבל את תפילתו והאריך את חייו בחמש עשרה שנה, מעבר למה שהגיע לו. 

כאן מעידים חז"ל שמותו של אדם תלוי בקצבת השנים שה' מעניק לו. מחד גיסא, איש לא אמור למות טרם זמנו, אלא אם חטאיו גרמו לכך. ומאידך גיסא, יש אפשרות לחיות מעבר הזמן שנקצב, גם אם הגיע זמנו למות אם מתקיימים התנאים המחייבים זאת. כך קרה, כפי הנראה, לאשת לוט ששרדה עד היציאה מסדום למרות התנהגות הפסולה שלה. 

 

 

אהבת? שתף את החידוש

2 תגובות

  1. "בעל 'כלי יקר', פסל את הרעיון שהובא במדרש"
    הלשון 'פסל' אינו נכון ואינו ראוי,
    אינו נכון מאחר שודאי א"א לחלוק על רבותינו התנאים ואמוראים, וכל רבותינו ראשונים ואחרונים כולם מפרשים דבריהם,
    והכלי יקר רק מציג פי' אחר שלפיו לא קשה קושייתו ובודאי שגם לדעתו יש יישוב לדברי המדרש,
    ואינו ראוי, וכשרבותינו חולקים אלו על אלו, נוכל למצוא לשון 'דחיה' אבל לא לשון פסילה

  2. כלי יקר בלשונו הוא (בראשית י״ט:י״ז)
    "ואם כדברי רז״ל (בר״ר נ ד) שנעשית נציב מלח לפי שחטאה במלח שלא נתנה לעני, קשה. למה נענשה דווקא בפעם הזאת… "
    אבל זה לא העניין! נעלם מכל המפרשים מה שהערתי שמותה של אשת לוט נועדה למנוע את הגעתה למערה. הרי לוּ הייתה שורדת את הפיכת סדום, לא היו בנותיו של לוט שוכבות עימו ומקימות שני עמים, עמון ומואב. וכן שאשת לוט מתה בסמוך להפיכת העיר, מעט קודם למעשה המערה, נועדה לשמור על כבודו של לוט. כי רק כך מובן שלוט נכשל בגילוי עריות באקראי, בעודו שיכור, במערה, אבל לא היה מועד בחטא זה. לכן לא פגעתי במדרשים שחז"ל הביאו להסביר עונשה אלא הוצאתי את המדרשים מכל הדיון לגבי עונשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים