תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

יסכה – שהכל סוכין ביופיה. הייתכן?!
בראשית
מגילה
כותב החידוש: דוד יפרח

מראה מקומות: פרק י"א פסוק כ"ט

נאמר בגמ' מגילה ד., ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש וכו', ד"א שהכל סוכין ביופיה וכו'. 
ויש להעיר בתרתי, חדא, למ"ד סוכין ביופיה מנ"ל שהיה לשרה רוח הקודש. ועוד איך אפשר לומר כן שהכל סוכין ביופיה, הרי ודאי שצנועה גדולה הייתה, וכידוע. ובפרט שבמשך חכמה (כי תבא כ"ז ט') כותב, דיסכה הוא לשון הבטה ועיון בעומק.
והנה ר' יוסף חיים בספרו בניהו כתב, מקשים למה צריך את הדרשה בגוף הפסוק, הרי זו לא המטרה כאן, אלא להוכיח ששרה אמנו היתה נביאה, וזה מוכח מהדרשה הא' בפסוק.
וכותב ר' יוסף חיים, הוצרך להביא את הדרשה בגוף הפסוק כיון שאפשר להקשות ע"ז, דאם שם יסכה מלמד שהיה לה רוח הקודש, מן הראוי היה לקרותה כך בכל מקום. ומדוע א"כ שם זה מופיע רק כשמזכירים אותה עם משפחתה ואביה הרן, ומאז שנישאה לאברהם נקראת שרה. לזה הביא הדרשה שהכל סוכין ביופיה, שהאמת שמהשם יסכה משמע שהיתה נביאה, אבל היה ניתן להבין מהשם הזה דבר גנאי, שכביכול שרה היתה לא צנועה, שאם צנועה האיך הכל סוכין ביופייה. והאמת היא שהייתה צנועה ביותר, והפעם היחידה שראו אותה היתה בירידתה למצרים וגם זה היה רק בדרך מקרה וכו', שראו אותה שרי פרעה ואמרו לפרעה. ולכן דקדק הכתוב לקרותה יסכה רק בזמן שנולדה, שבקטנותה עם משפחתה עוד לא ידעה לשמור עצמה בצניעות, אבל מעת שגדלה ונישאה לאברהם, קורא אותה בשם שרה עד לעת פטירתה, שוודאי שמרה עצמה בצניעות גדולה. ע"כ דבריו הנפלאים של בעל הבן איש חי. ודברי פי חכם חן.
אלא שעדיין יש להעיר, דמה שייך "סוכין ביופיה" בילדה קטנה. אלא שיתבאר ע"פ דברי המדרש (בראשית רבה, נח, א) בת כ' כבת ז' ליופי, ולכאורה מה שבח הוא זה לשבחה ביופי של תינוקת. ונראה דר"ל דכבר בגיל ז' היה לה יופי של עלמה בוגרת בשיא יופייה, ועל כן כבר בקטנותה הכל סוכין ביופיה ודו"ק. [עי' רש"י על הפסוק הנ"ל, ובשפתי חכמים שם].
ואחר כן, מצאתי במפרשים על המדרש הנ"ל שכתבו שי"ג הפוך, בת מאה כבת עשרים ליופי בת עשרים כבת שבע לחטא. ע"כ. וביארו המפרשים (פירוש מהרז"ו, ועוד) שלא שייך לפארה ביופי של בת שבע אחר דהיופי של האדם הוא בקומתו השלימה בגיל עשרים.
איברא דהם הם דברינו הנ"ל, אלא שקצת יקשה לי דמה חידוש הוא בעשרים כשבע לחטא, חדא דלא נידון האדם על שנים אלו. ועוד שיותר חידוש לומר כגרסתינו שבת מאה כל השנים שמרה עצמה מן החטא.
ואולי לא זו אף זו קתני, דהיינו שאפילו בשנות הילדות בהם אין יצה"ט באדם, מאז עמדה על דעתה שמרה עצמה מן החטא, כ"ש בשנים שלאחר כן. ויל"ע.
ולהשלמת דברי הבן איש חי, אביא עוד ביאור נוסף שעלה בס"ד בדעתי בעת עריכת הדברים, בביאור לשון סוכין. דאם לפי פשטות הגמ' היה צ"ל סכין מלשון לסוך, וכמו שסכתה ברוח הקודש. אלא אפש"ל פשט חדש בזה, ויתבאר בזה ג"כ הנ"ל. דהכל סוכין ביופיה מלשון סכך, כדכתיב סוככין בכנפיהם, וכדבר המצוי שכשנולד תינוק חדש כולם אצים רצים לראותו ולחזות בנועם פניו, וממילא מסככין עליו ומצלים על פניו. וכך היה אצל שרה בקטנותה, שכשנולדה אור גדול הפציע בבית הרן, שהיתה אחת מארבע נשים יפיפיות, וכולם אצו לראות את המחזה הנפלא ההוא, ואביה לא השגיח לשמרה כראוי לה בצניעות בביתה ושלא ישלוט בה עין כל איש, ולכן כולם זכו לסוכך ולחזות ביופיה. ובזה יתבאר ג"כ שסכתה ברוח הקודש, שנהנתה מהשראת השכינה מעליה.

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

  1. הכל סוכין ביופיה הפירוש הוא שהיופי שלה מגן על כולם.
    סוכין מלשון סוכה שהיא מלשון סכך ומגן.
    היופי שלה החיצוני היה גילוי של היופי הפנימי שלה,
    כך שהצדקות שלה הפנימית היתה ניכרת לכל, ולא נשארה בפנים.
    לפי זה הכל סוכין ביופיה הכוונה כולם ידעו שיש צדקת כה גדולה שהזכות שלה תגן עליהם.
    בשונה משאר הצדיקים – שאי אפשר לדעת מי באמת צדיק כי הרי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב.
    אדם לא יכול לדעת על מישהו שהוא באמת צדיק. אולי הוא עושה את עצמו…
    אצל שרה הצדקות שלה היתה ניכרת ביופי החיצוני באופן כל כך ברור עד שכולם ידעו שהיא יכולה להגן עליהם בצדקותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים