תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

כשם שמשנכנס אב…. ומה הקשר לאדר?
פורים
כותב החידוש: שחר שמואל

מראה מקומות: גמרא ודברי חז"ל

אומרת הגמרא במסכת תענית- "כשם שמשנכנס אב, ממעטים בשמחה, כך משנכס אדר, מרבים בשמחה".

ונשאלת השאלה, מדוע הגמרא מקשרת בין מיעוט השמחה של חודש אב, לריבוי השמחה של חודש אדר? האם זה אומר שרק מי שמיעט שמחה בחודש אב, צריך להרבות בשמחה בחודש אדר?!

אני חושב שבשביל להבין למה, קודם נתעסק בסיבה למיעוט השמחה בחודש אב.

ובכן, הסיבה למיעוט השמחה בחודש זה, היא משום שבחודש זה, בתשעה לחודש, חרב המקדש. ומאז כל שנה, מרגע שנכנס אב, ממעטים בשמחה- לא מתחתנים, לא הולכים לים, לא אוכלים בשר. וברגע שמגיעים לשבוע שחל בו ט' באב, אז גם לא מתקלחים במים חמים ולא לובשים בגדים מכובסים. וכשמגיע ט' באב, אז גם לא אוכלים ולא מתמרחים בתמרוקים.
דבר נוסף שלא עושים בט' באב, זה לא לומדים תורה. למה?
כי התורה משמחת, שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". ואילו בט' באב, שבו חרב המקדש, לא שייך להיות בשמחה, לכן גם לא לומדים תורה.

ואני שואל- מילא, לא ללכת לים ולא לאכול בשר, לא להתקלח במים חמים ולא ללבוש בגדים מכובסים, לא לאכול ולא להימרח בתמרוקים, אלו עינויי הגוף. ודברים שכאלו, יש צדיקים שעושים כל השנה, ולא מתוך צער, אלא מתוך רצון להתנתק מחיי החומר, ע"מ להתעלות יותר מבחינה רוחנית. וכל מי שמרבה בכך, תבוא עליו ברכה.
אך לא ללמוד תורה, זה כבר עינוי לנשמה. אז מכך שלא לומדים תורה בט' באב, אז נהיה חוסר של תורה בעולם. (יש כאלו שלצערנו הרב, אדרבא- לא ללמוד תורה זה שמחה). ומכיוון שכל העולם מתקיים בזכות לימוד התורה, אז מתי משלימים את החוסר הזה של התורה?

אני חושב שלשם כך בא חודש אדר שבו מרבים בשמחה. למה?
אז הפשט הוא, שזה על כך שניצלנו מגזרת השמד של המן הרשע.
אך אני חושב לומר, שהריבו של השמחה, נובע גם מכך ש- "הדר קיבלוה בימי אחשוורוש". הכוונה שבחודש אדר, חזרו ישראל וקיבלו את התורה שבעל פה, באהבה.

וכמו שאמרנו קודם, מכיוון שהתורה משמחת, שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב", אז מכך שבחודש אדר, קיבלנו גם את התורה שבעל פה באהבה, אז זה הכוונה שבחודש אדר מרבים בשמחה.

ע"פ זה מובן מדוע לא אומרים "משנכנס אדר, מתחילים את השמחה", אלא- "מרבים בשמחה". מה כוונה?

אז הפשט הוא, שכל השנה צריך לשמוח, שנאמר "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", "עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה". ואילו בחודש אדר, יש להוסיף עוד שמחה על השמחה הקיימת.

אך ע"פ דברינו, אני בא לומר, שמכיוון שעד עכשיו, היתה בידנו התורה שבכתב, אז היינו בשמחה, שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
אך בימי אחשוורוש, שבו קיבלנו באהבה גם את התורה שבעל פה, אז זה אומר שנוספה לנו שמחה (של התורה שבעל פה) על השמחה (של התורה שבכתב) שכבר היתה בידנו. וזה הכוונה "מרבים בשמחה".

והריבוי בשמחה בחודש אדר, בא אולי לפצות על החוסר שמחה, שהיה לנו בט' באב, בגלל שביום זה לא למדנו תורה.

המסקנה היא, שביום פורים, יש להרבות בתורה, שנאמר "ליהודים היתה אורה ושמחה". ואמרו חז"ל- אורה זו תורה. ובכך משלימים את המיעוט שמחה (תורה) שהיה בתשעה באב.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים