תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

למה לא הוזכר בתורה בשום מקום לעשות כבש למזבח
שמות
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: רש"י פרשת תרומה

הנה בתורה לא נאמר בשום מקום להדיא הדין שצריך לעשות כבש למזבח, ויש לעיין מה טעם לא הוזכר הכבש בכלל עשיית המשכן וכליו.

והנה מקור הדין דצריך לעשות כבש למזבח כבר כתב רש"י בפ' תרומה (כז' ה') ומקורו מן המכילתא וז"ל וכבש שהיו עולין בו אע"פ שלא פירשו בענין זה כבר שמענו בפרשת מזבח אדמה תעשה לי לא תעלה במעלות לא תעשה לו מעלות בכבש שלו אלא כבש חלק למדנו שהיה לו כבש כך שנינו במכילתא, עכ"ל. אלא דאכתי לא נתבאר אמאי לא הוזכר הכבש עם המזבח ושאר הכלים לא בציווי ולא בהקמה. וכן צ"ב אמאי לא הוזכר כיסוי הכבש ונשיאתו במסעות ישראל יחד עם כל הכלים המוזכרים בפ' במדבר. וצ"ב.

ואכן בספר פנים יפות (ויקרא ד"ה ונתנו) כתב שבמשכן לא היה כבש, ז"ל שם "אבל במשכן שבמדבר שלא היה שם כבש שהרי לא נזכר במעשה משכן וגם לא היה אפשר לעשות כבש של ל"ב אמה שהרי לא היה מן המזבח לקלעים שבדרום אלא פחות מכ"ה אמה".

אמנם ברש"י (זבחים דף קח ע"ב) ובתוס' (שם דף סג ע"א) מבואר שהיה כבש למזבח אף במשכן. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה.

ובקרן אורה (שם דף סג ע"א) ג"כ תמה על מה שלא מצינו בתורה שום דבר מענין הכבש וממה היה עשוי, וכתב שם "והדבר נפלא עד יגלו כלי המשכן".

ולבאר הדברים, יש להביא תחילה את דברי הגרי"ז (ריש הל' בית הבחירה), שעמד בדברי רש"י הנ"ל והקשה, דלכאורה דברי רש"י אלו צריכין פירוש וביאור, דהרי הך קרא דולא תעלה במעלות על מזבחי יסודו הוא לאו ואזהרה על עצם מעשה העליה במעלות, וכמבואר בדברי הרמב"ם הנ"ל דהעולה במעלות לוקה, ומאי שייטיה דהך דינא להא דעושין כבש למזבח שהוא דין האמור בגופו של מזבח שיהיה לו כבש כיון דהקרא לא מיירי הכא כלל מדיני בנין המזבח רק לאו בעלמא על עצם מעשה העליה עליו במעלות, ולכאורה גם אם יעלה עליו במעלות מצד אחר של מזבח שלא מצד הכבש ג"כ קעבר בלאו זה וא"כ אין ענינו של לאו זה תלוי בכבש ואיך קאמר רש"י דמכאן למדנו שהי' לו כבש.

ותירץ הגרי"ז, דנראה דאע"ג דעיקר הלאו דולא תעלה אינו שייך לכבש דווקא, מ"מ שפיר מוכח מהך קרא דעושין כבש למזבח, וקושטא דמילתא דאם יעמיד מעלות מצד אחר של מזבח ויעלה ע"י למזבח לא קעבר בהך לאו, והטעם משום, דעיקר הך לאו דולא תעלה במעלות בקדושת המקום תלי וכדכתיב בקרא על מזבחי דהיינו דרק המקום שתורת מזבח עליו ע"ז המקום אסור לעלות עליו במעלות ואם יעמיד מעלות מצד אחר של מזבח הרי אותו המקום לאו שם מזבח ביה אף שעולה ע"י המעלות למזבח אבל מקום העליה במעלות עצמו לאו מזבח הוא א"כ הרי הוא כשאר כל העזרה דאין אסורה העליה במעלות בה כמבואר במכילתא שם דקרא לא קאסר רק על מזבחי ר"ל אם מקום העליה במעלות עצמה הוא על מזבחי וזה רק במקום הכבש שהוא עצמו תורת מזבח עליו לכ"ד ולא במעלות אחרות מצד אחר שהן רק סמוכין למזבח אבל אינהו גופייהו ומקומן לאו מזבח נינהו. והגע עצמך, לר' ישמעאל במכילתא שם דסובר דבקרא זה נאמרה אזהרה שלא יפסיעו בו פסיעה גסה הלא פשיטא דעיקא הלאו תלוי רק בהמקום דהמקום שתורת מזבח עליו דהיינו המזבח עצמו והכבש שג"כ תורת מזבח עליו אסור לפסוע בו פסיעה גסה, אך חוץ למקום המזבח והכבש מותר לפסוע בו דאינו בכלל על מזבחי ה"נ בעליה במעלות דכוותה הכל תלוי רק בהמקום אם יש בו תורת מזבח אם לא, ולפי"ז הרי שפיר מוכח מהקרא דולא תעלה במעלות, דנאמר במזבח דין של כבש שהוא עצמו מכלל גופו של מזבח דאלא"ה הא נמצא דלעולם מקום המעלות הם חוץ למזבח ואין המקום בכלל על מזבחי שנאמר בו הלאו דולא תעלה במעלות, ומדקאסר רחמנא לעלות עליו במעלות ש"מ דנאמר במזבח דין של כבש והוא עצמו דין ושם מזבח עליו ושפיר קרינן ביה על מקומו על מזבחי, עכת"ד הגרי"ז.

ויש להעיר כמה הערות בדברי הגרי"ז:

א. בתוס' רא"ש (יומא דף כב ע"א) מבואר, שכל הילוך הכהנים בעזרה היה עקב בצד הגודל, והביא כן מהגמ' (פסחים דף סה ע"א) בכהנים המוליכים את הדם בפסח שהיו ממהרים בריצה, ופירש שהיו הולכים עקב בצד הגודל. ומבואר דלא כהגרי"ז, אלא דהאיסור דפסיעה גסה בכל העזרה הוא.

ב. בעיקר דברי הגרי"ז שהאיסור דלא תעלה במעלות תלוי הוא בשם מזבח דווקא, נראה דהוא תלוי בעיקר הנידון, מהו יסוד האיסור דלאו זה, אם הוא משום כבוד המזבח, או שעיקר האיסור הוא משום כבוד העבודה, דאם הוא משום כבוד המזבח, א"כ א"ש דברי הגרי"ז, אך אי נימא דיסוד האיסור הוא משום כבוד העבודה, א"כ מסתבר דליכא נפק"מ אם שם מזבח על אותו המקום או לא, דסו"ס עובד הוא בעבודת המזבח ופוגם בעבודה ע"י שעולה במעלות.

ונראה שנחלקו בדבר זה הראשונים, דהנה בחינוך (מצוה מא') כתב שהאיסור נוהג בזכרים ובנקבות. וכתב המנ"ח דנראה מזה שאין האיסור דוקא בשעת העבודה, שהרי נשים אינן בנות עבודה במקדש.

אמנם בתוס' ישנים (יומא דף כב ע"א ד"ה בזמן) הקשו, כיצד בראשונה היו הכהנים רצים ועולים בכבש וכל הקודם את חברו זכה לתרום הדשן, והרי אסור לכהנים בעבודתם לפסוע פסיעה גסה דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי. ותירצו שם בתירוץ אחד, דשמא כיון שעדיין לא היו עסוקים בעבודה היו יכולים לרוץ. ומבואר דס"ל לתוס' ישנים שהאיסור אינו משום כבוד המזבח אלא משום כבוד העבודה.

וכן משמע לכאורה מדברי הירושלמי (ריש ברכות) שהביא התו"י שם, שלפי שיטה אחת שם ילפינן דין השוואת רגלים בתפילה מהכוהנים שמהלכים עקב בצד הגודל בעבודתם. ואי נימא דהאיסור הוא משום כבוד המזבח, מה ענין זה לתפילה. וע"כ דמשום כבוד העבודה הוא, ושפיר מדמה הירושלמי תפילה לעבודת המזבח שצריכה להעשות ברגלים צמודות. וכן נראה מלשון התרגום יונתן (סוף פ' יתרו) וז"ל "ואתון כהניא דקיימין למשמשא קדמי לא תסקון במסוקיין על מדבחי אלהן בגישריא". משמע שהוא משום כבוד העבודה.

אמנם במכילתא שהביאה רש"י (סוף פ' יתרו) נראה שהאיסור הוא משום כבוד המזבח ולאו דווקא בשעת העבודה, דאמרינן שם "והלא דברים ק"ו ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה", ומשמע שהוא משום כבוד המזבח.

וכן נראה ממשמעות דברי הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א הי"ז) שכתב "והעולה במעלות על המזבח לוקה וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח וכו' לוקה". ומדעירבן אהדדי, משמע דס"ל שהוא משום כבוד המזבח. וכן מסתבר שהרמב"ם אזיל בזה לשיטתו שסתם הדברים שהלאו נוהג בכל, וכשיטת החינוך.

ועכ"פ דברי הגרי"ז נראים יותר להצד שאף שלא בשעת העבודה נאמר איסור זה, וכדעת הרמב"ם והחינוך.

ג. בעיקר מש"כ הגרי"ז "שהכבש תורת מזבח עליו ומגופו של מזבח", "ודין ושם מזבח עליו", נראה הביאור בזה, דאמרינן בגמ' (מנחות דף נז ע"ב) דלאו דהקטרת שאור ודבש, איכא נמי בהקטרה על הכבש. וכן לגבי הדין דהמזבח מקדש את הפסולים שאם עלו לא ירדו, כך גם נתרבה כבש כמזבח כדאמרינן בגמ' (זבחים דף פו ע"ב פז ע"א).

אמנם יש לעיין בזה, דהנה שיטת התוס' במנחות (דף נז ע"ב ד"ה אין) שאם נתן דם על הכבש לא כיפר, וחלוק הוא מנותן על המזבח שלא במקומו דמבואר בגמ' (זבחים דף כו) דכיפר. ומבואר מדבריו לכאורה, שאין הכבש נידון כמזבח עצמו ואינו בכלל הדין "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר" כיון שהגיע דם למזבח כיפר. וצ"ל, דרק לענין ההלכות המסוימות שנתרבה בהן כבש כמזבח, כגון שאור ודבש, וקידוש פסולים, דנים את הכבש כמוהו.  אולם בהגהה המובאת בתוס' (זבחים דף כו ע"ב) נקטו שאף הכבש בכלל זריקה על המזבח שלא במקומו, יעויי"ש.

ויותר נראה דדברי הגרי"ז א"ש אי נימא דהכבש כמזבח אף לשאר דינים, ולא רק לדינים המפורשים בו שכבש כמזבח.

ד. בעיקר מש"כ הגרי"ז, שהכבש חשיב כגופו של מזבח, יש להקשות, דאמרינן בגמ' (זבחים דף נג ע"ב) שלא היה יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית, משום שלא היה שטח זה "בחלקו של טורף", שהרי ילפינן מן הפס' שמזבח היה בחלקו של בנימין, וכיון שהיתה רצועה משבט יהודה נכנסת לצד מזרח ולצד דרום, לכך באותו המקום לא היה יסוד. וקשה, דאם כדברי הגרי"ז דהכבש דינו כמזבח לכל דבר, א"כ נמצא שלא היה בחלקו של בנימין שהרי היה בדרום בחלקו של יהודה. וצ"ב.

כתב הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ב הי"ז) "ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין" וכו'. ודברי הרמב"ם צ"ע, שפתח בשלשה דברים המעכבים וסיים בארבעה, וצ"ע.

וליישב הענין נראה להקדים בזה, דהנה כתב הרמב"ם בסה"מ (עשה כ') וכן מבואר מדבריו ריש הל' בית הבחירה, שבכלל מצות עשה ד"ועשו לי מקדש", עשיית המנורה והמזבח והשולחן וזולתם, שכולם מחלקי המקדש הם, והכל יקרא מקדש.

וביאר הגר"ח (סטנסיל זבחים בענין לבישת בגדי כהונה) ע"פ מחלוקת תנאים (ירושלמי שקלים פ"ד), האם השולחן והמנורה והמזבחות והפרוכת מעכבים את הקורבנות או לא. וביאר הגר"ח, שעשיית הכלים וכינונם במקדש מלבד מה שנצרכים הם לקיום עבודתם, הם מהווים גם חלק ממצות בנין הבית, ולכך לא מנה הרמב"ם את עשייתם במצוות נפרדות. עיי"ש.

עוד הוסיף שם הגר"ח, שאף מיקומם של הכלים, גם הוא מכלל צורת הבית, ואע"פ שכשר להדליק את המנורה ולערוך את השולחן בכל הבית, זהו רק מצד הכשר העבודה הפרטית שלהם, אבל מצד תבנית הבית בכללותו צריך שיהיו במקומם דווקא.

והנה לענין מידות המזבח, הקשו המפרשים סתירה בדברי הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ב) שכתב "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם וכו' מדות המזבח מכוונות הרבה וכו' ואין להוסיף על מדתו ואין לגרוע ממנו ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד העיד להן על מקום המזבח ואחד ףץהעיד להן על מדותיו". ובסוף הפרק כתב "מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין והוא שלא יפחות מאמה על אמה". וצ"ב.

וכתבו האחרונים (חידושי הגרא"ל מאלין ח"ב ס' כז', וכ"כ הגרי"ד בליקוטים שבסוף חידושי הגרי"ז עמ"ס סוטה לב'), שאכן מידות המזבח נאמרו לנביא, וכדדרשינן בגמ' (חולין דף פג ע"ב) מהפס' "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" דקאי נמי על מידות המזבח, והיינו משום שהמזבח הוא חלק ממכלול צורת הבית, ובניית במזבח כלולה היא במצות "ועשו לי מקדש" וכנ"ל, וכלפי דין זה המידות מכוונות ביותר, שאין מתקיימת מצות בנין בית הבחירה כאשר המזבח אינו כמידתו שניתנה לנביא. אך מ"מ לענין הכשר הקרבה אף אם עשה שלא כמידתו כשר. [ולדבריהם, מש"כ הגר"ח בספרו דדינא ד'הכל בכתב' מעכב במקדש, היינו לענין בנין הבית, אבל מעשה ההקרבה כשר אף כשלא התקיים הבנין ככל צורתו]. עיי"ש באריכות בדבריהם.

והנה דרשינן בגמ' (זבחים דף סב ע"א) "ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלקים וזה מזבח לעולה לישראל כי בית מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה". ופרש"י שם, שיש רשות להוסיף על מדות המזבח עד ששים אמה אלא שלא הוצרכו לששים אמה. ולכאורה צ"ע, הרי אם הכבש כמזבח, נמצא שמקום המזבח עם הכבש הוא ס"ב אמה. ומבואר שאין הכבש בכלל המדות שנאמרו בגבולות המזבח. ומה טעם יש בזה.

ונראה לומר בזה, שאמנם הכבש נצרך להכשרו של מזבח כפי שמבואר ברמב"ם, אבל הכבש מצד עצמו אינו מכלל צורת הבית לענין קיום ועשו לי מקדש. ועל כן לא קשה הקושיא שבתחילת דברינו, כי לכך אין הכבש מוזכר בעשיית המשכן מפני שאינו מתבנית המשכן. ומה שהוא נצרך למזבח ונידון כמוהו להלכותיו השונות, זה רק מצד טפילותו אליו, אבל מצד עצמו אינו חלק מתבנית הבית כמו המזבח עצמו.

ובזה אתיין היטב דברי הרמב"ם, שתחילה פתח הרמב"ם בקרנות ויסוד וריבוע שהם מעכבים, והשמיט כבש, כי עד עתה קאי על צורת הבית, ורק אלו השלשה מעכבים בצורתו, וכדלעיל במזבח שנפגם שנחסר בצורת הבית, ואח"כ הוסיף "כל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול", כלומר אין לו הכשר הקרבה, כי הכבש אינו מצורת הבנין אלא שמעכב בכשרות המזבח בלבד, וממילא כיון שהמזבח פסול הרי שהבית חסר מזבח ולא נתקיימה מצוותו[1], אבל הכבש מצד עצמו אינו מתבנית הבית כי אין עשייתו מפורשת במעשה המשכן. ותואמים הדברים עם המשך דבריו באותה הלכה: "אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין" כלומר בהכשר ההקרבה דמיירי ביה עתה, וכדלעיל שהמדות מעכבות הם בצורת הבית, אבל לא בהכשר הקרבה.

נמצא א"כ, שדין הכבש מהופך הוא ממדות המזבח, שהכבש אינו מצורת הבית אבל נצרך להכשר ההקרבה, ואילו המדות מעכבות בצורת הבית אבל אינם מעכבות בהכשר המזבח. ואילו קרן יסוד וריבוע מעכבים מצד שני הדינים. וזה פשר כפילות הרמב"ם, כי בראשית ההלכה מיירי בצורת הבית ובסיפא מיירי בפסול הקרבה ותרי דינים הם.

ומובן לפי"ז בפשטות, מדוע אין הכבש צריך להיות בחלקו של טורף אע"פ שהוא בכלל 'מזבחי' לכל הלכותיו, כי זהו רק מצד היותו טפל למזבח. ושונה מהיסוד דקיי"ל שצריך להיות כולו בחלק בנימין, שהרי כמבואר לעיל בדברי הרמב"ם, היסוד מצד עצמו הוא מעצם הבנין, משא"כ הכבש שאינו אלא כמסתפח אל המזבח.

וא"ש נמי מדוע אין הכבש מפורט הוא במשא בני לוי, דכיון דאינו מצורת הבנין כשאר כלים, אין בו דין נשיאה בלויים, ואף ישראל כשרים לשאתו.

ובספר טעמא דקרא (נוסף במהדורות האחרונות) כתב, שהואיל ולא נזכר הכבש כלל ולא נאמר ממה הוא עשוי ואופן עשייתו, שמא אין בו דין עשייה כבשאר כלים, אלא בכל מקום שבאו היו מקימים כבש מאדמה וכדמ' ולא נשאוהו עמהם כלל.

אמנם בקרן אורה (זבחים דף סג ע"א) הזכיר סברא זו, ותמה על כך, אטו בכל עת חנייתן עשו כבש מחדש, וגם ממה עשו, כי מאבנים לא נמצא רמז בכל כלי המשכן.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים