תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

לפני עור
עבודה זרה
כותב החידוש: mordechai perr

מראה מקומות: פרק א

לפני עור (ו.)

א. לפני עור באיסורים ב. ספק לפני עור

א. לפני עור באיסורים

איתא במשנה למלך (מלוה ולוה ד', ב'), כתב הרב פני משה (ח"ב ק"ה) דהיכא דהלוה הוה מוזיף ברבית הני דמים גופייהו לאינש אחרינא ליכא משום ולפני עור כההיא דאמרי' בפ"ק דע"ז דמושיט כוס יין לנזיר דלא מיחייב משום ולפני עור אלא אי קאי בתרי עברי דנהרא, אבל אי לא קאי בתרי עברי דנהרא לא עבר המושיט אלפני עור ע"כ. ותימא דלא דמי כלל לנזיר דשאני התם דהאיסור דלפני עור לא היה נעשה אם לא היה מושיט זה הכוס, ולפי"ז אף אם הושיט אינו עובר, אבל גבי ריבית דאם לא היה לוה זה, היה הלוה האחר עובר אלפני עור בשביל שלוה זה לא נפטר מלפני עור ודכוותה גבי נזיר נמי אם היה מושיט לו אחר אחר כוס יין בתרי עברי ובא אחר והושיט לו פשיטא דעובר עכ"ל.

והנה בס' חפץ חיים (ב', י') כתב דכל ההיתר דאפי תלתא אינו אלא מצד המדבר, אבל מצד השומע, אסור לומר שום רמז של גנאי אם הוא יודע טבעו שיקבל הלשה"ר, משום לפני עור לא תתן מכשול וע"ש. ולדבריו נמצא דכמעט לא שייך היתר של אפי תלתא וכמו שכתב שם. אך כנראה דבריו הם תלויין בפלוגתת משל"מ ופנ"מ, דלפי הפני משה יש היתר באפי תלתא כיון דאחרים משמיעין ליה, ודוקא למשל"מ הוי אסור כיון שיש איסור לפני עור לכו"ע. ומ"מ צ"ב במה פליגי.

ובכדי לבאר יסוד פלוגתתם, יש להקדים דברי הרמב"ם בסה"מ (רצ"ט) דאיסור לפני עור היינו להשיא לחבירו עצה רעה, וכתב ולאו זה כולל ג"כ מי שיעזור על עבירה או יסבב אותה כי הוא יבוא האיש ההוא לעון ובעזרתו הכשילו וכו'. ולפי פשוטו ב' דינים הללו הם מענין אחד והיינו שמזיק את חבירו כשהוא מכשילו. וכן משמע ברמב"ם הל' רוצח (י"ב, י"ד) דכולל ב' דינים הללו ביחד.

אולם עי' בריטב"א דכתב דליכא לפני עור להשאיל לו תקרובת ע"ז, אע"ג דקי"ל דע"ז וכל אביזרא אפילו להנאת עצמו יהרג ואל יעבור, שאני איסורא דלפני עור דלא מיחד לע"ג אלא לאו כולל הוא לכל האיסורין, ולא אמרינן יהרג ואל יעבור אלא כשהוא איסור מיוחד לע"ז ע"כ. ויש להעיר מה ענין יהרג ואל יעבור אצל לפני עור כלל, הא יסוד איסורו אינו אלא משום דמזיק ומכשיל את חבירו ואינו מענין ע"ז כלל. ולכאורה מבואר מריטב"א דגדר של לפני עור היינו שגורם איסור, והוי איסור של בין אדם למקום ולא איסור של בין אדם לחבירו, ולכן שפיר קס"ד שיהא יהרג ואל יעבור, אלא דלא אמרי' יהרג ואל יעבור בלאו כולל.

ושו"ר דברי מנח"ח (רל"ב א', א') דהביא דברי מהרש"ל דכתב לענין גזל גוי, דהתורה לישראל ניתנה ולא לגוי, והקשה עליו דהא מצינו לפני עור אפילו לעכו"ם. והמו"ל של מהדורת מכון ירושלים רוצה ליישב ע"פ דברי ערוגת הבושם (יו"ד רל"ה) דנקט דגדר של לפני עור שהוא כמסייע ושותף במעשה העבירה, וכן הביא כעין זה מחזו"א (יו"ד ס"ב, ז').

וא"כ צ"ל שיש ב' דינים באיסור לפני עור, א. להשיא עצה שהוא איסור בין אדם לחבירו, ב. להכשילו לאיסור שהוא אסור משום בין אדם למקום. וא"כ עדיין יש להעיר על מהרש"ל מהא שיש איסור להשיא עצה לגוי. אולם ע"ש בחינוך דנקט דאיסור להשיא עצה רעה הוי דוקא לישראל, והמנח"ח תמה עליו, דהא לענין איסור להכשילו לאיסור הרי מפורש בגמ' שיש לפני עור אפילו לעכו"ם. ולדברינו א"ש דיש לומר לענין מזיק ליכא איסור להזיק גוי על דרך מהרש"ל, משא"כ לענין איסור להכשילו לאיסור פשוט ששייך איסור זו אפילו בעכו"ם, כיון שאינו איסור מצד היזק של גוי אלא הוי איסור בין אדם למקום.

והנה המנח"ח שם [ד'] חקר אם יש לפני עור גם להכשילו לאיסור דרבנן, והביא מתד"ה תיפ"ל (כב.) דעובר בכה"ג ומתוס' בחגיגה (יח. בד"ה חולו) שאינו עובר באיסור דרבנן. והקשה דגוף הדבר אינו מובן כלל וכי גרע מכשיל חבירו באיסור דרבנן ממשיא עצה שאינה הוגנת לו במילי דעלמא והשאיר בצ"ע וע"ש. ונראה דכל קושייתו היינו ע"פ ההנחה דגדר של לפני עור באיסורים הוי כגדר של לפני עור במשיא עצה רע, דהא אם גדר של לפני עור היינו לגרום איסור, א"כ אדרבה מסתברא לומר דמדאורייתא אינו עובר אלא כשהוא גורם איסור דאורייתא. 

ועי' בסוגיא שבת (ד.) דאמרי' וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך, ובתוס' שם כתב דמ"מ מוטב לאדם לעבור על איסור קל ושלא להכשיל את חבירו באיסור חמור. ובתוס' הרא"ש מוסיף ביאור דאם יאכל עם הארץ טבל על ידו הוי כאילו הוא אוכלו עכ"ל.

והמנח"ח הביא מפרי חדש (יו"ד ס"ב סק"ג) דאינו עובר כל היכא דשרי לדידיה, ולכאורה ביאור דבריו היינו משום דהוא כשותף בהאיסור, דאילו אם הוי איסור בין לאדם לחבירו לכאורה לא שייך ענין של בר חיובא, וכמו דעובר להשיא עצה רע אפילו אם שייך כלל להך עצה. וכתב במנח"ח דהאחרונים פלפלו בדברי פר"ח וע"ש.

ובשביעית (פ"ה מ"ו) תנן אלו הכלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית וכו', ודייק התורת זרעים דמשמע דוקא בשביעית אבל קודם שביעית מותר וע"ש. ולכאורה יש ראייה מזה דהאיסור הוא משום דנעשה שותף באיסור דלכן קודם זמן חיוב אינו שייך להאיסור וכעין דברי פר"ח שיש פטור למי שאינו בר חיובא, דאילו את"ל דלפני עור הוי מאותו דין של משיא עצה רע, למאי נפ"מ קודם זמן איסור ולאחר זמו איסור, והגע בעצמך האם יתכן לומר שיש פטור להשיא עצה רעה למכור נכסיו לפני זמן פתיחת השוק.

והנה בגמ' (טו:) מסקינן דאסור למזבן בהמה גסה לישראל החשוד למכור לעכו"ם, ובתד"ה לעובד (טו:) הקשו דמאי שנא מהיתר של לפני דלפני (יד.). ותי' ר' אלחנן וי"ל דהתם מיירי בעכו"ם שאינו מוזהר על לפני עור לפיכך אין אנו חוששין אם העכו"ם ימכור לחבירו, אבל הכא דמיירי בישראל החשוד אנו מוזהרין שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על ידינו עכ"ל. ועוד תי' דבשבת הוי חד לפני הוא דחיישינן שישראל ישכור לגוי, ונמצא שהישראל עצמו יעבור באיסור שביתת בהמתו.

והמנח"ח שם מפרש תי' של ר' אלחנן, דכיון דישראל החשוד מוזהר על לפני עור, א"כ המוכר מכשיל את הישראל דיעבור עבירה, מה לי עבירה אחרת או עבירה דלפני עור, א"כ הישראל הראשון ג"כ מצווה על לפני עור דהוא מכשיל לישראל דיעבור עבירה דלפני עור ודבריהם מתוקים מדבש עכת"ד. אך א"כ צ"ע בתי' שני של תוס' דלא תי' הכי, מה לי עבירה אחרת או עבירה דלפני עור. וי"ל דס"ל דלפני עור של איסורים אינו אלא משום הכשר העבירה, וא"כ שפיר יש חילוק בין לפני עור דלפני עור ובין לפני עור לשאר איסורים, דכיון דלפני עור גופה אינו אלא גרם האיסור י"ל דעד כאן לא חשוב גרם אלא כח ראשון ולא כח שני. ולר' אלחנן יל"פ דס"ל דאסור מדין משיא עצה רע, ולענין זה פשוט דליכא חילוק בין מכשילו על לפני עור או שאר איסורים. וכן מדוייק בדברי ר' אלחנן דהאיסור הוי בין אדם לחבירו דכתב שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על ידינו עכ"ל. ועי' דברינו בסמוך.

(אכן דברי מנח"ח צ"ע דהא כל האיסור של מכירת בהמה גסה לעכו"ם אינו משום לפני עור כלל, אלא הוא גזירה שמא ישכור בהמה לעכו"ם ויעבור על שביתת בהמתו. וא"כ ליכא לפני דלפני כלל אלא חד לפני והיינו שישראל החשוד יעבור באיסור מדרבנן למכור לעכו"ם. ושוב מצאתי מהרש"א וגם רע"א (יד:) דאקימנהו קושיית תוס' בבהמה דקה שיש לפני עור לעכו"ם משום רביעה וע"ש.) 

וי"ל דבזה פליגי משל"מ ופני משה, דהמשל"מ ס"ל דלעולם איסור של לפני עור אינו אלא מענין מזיק, ולכן שפיר יש חילוק בין יכול הנזיר לשקול יין בלי שום סיוע מאחרים, ובין אם אינו יכול לשקול יין אלא ע"י אחרים, דכשיכול ליקח מעצמו אין היזק כלל להושיט לו כוס, כיון דאפילו בלעדו היה ביכלתו ליקח את הכוס, משא"כ כשאינו יכול ליקח הכוס מעצמו ע"כ יש היזק לו ע"י אחרים, ובזה אין לומר דה"נ ליכא היזק לו כיון דביכלתו ליקח כוס מאיש אחר, דהא גם אותו איש בכלל לפני עור ומזיק אותו, וליכא היתר להיות מזיק חבירו מחמת שיש מזיק אחר.

והפני משה ס"ל שהוא איסור בין אדם למקום, והיינו משום דמכשיר את האיסור וכדפרי', ולענין זה שפיר י"ל דמאי שנא שיש פטור ע"י שהנזיר עצמו מכשיר את האיסור לעצמו, ומה לי אם האיסור כבר הוכשר ע"י אחר שיהא פטור, דהא אצלו ע"כ יש פטור היכא דהאיסור כבר מוכשרת, וליכא איסור לפני עור אלא במקום שהאיסור אינו מוכשרת אלא על ידו.

והנה בש"ש (א', ב') הביא את דברי ר"ן בקידושין דנקט דהא דצריך קרא להתיר ספק ערלה לדעת הרמב"ם דספק מותר מן התורה, היינו להתיר אחרים שאינו ספק אצלם ליתן למי שיש לו ספק בלי לעבור על לפני עור. ומבואר דבלי קרא הרי עובר בלפני עור אף שיש לו היתר של ספק לקולא, ולכאורה את"ל דאיסור של לפני עור באיסורים אינו אלא בגדר מזיק, איזה היזק עשה לו כיון שיש היתר אצלו. ואולי יש לדחות דכל התירו בספק הוא רק לתלות בצד ההיתר אבל מ"מ על צד האיסור שפיר קעבר, וחשוב כהיזק.

ועי' בקו"ש בכתבות (אות י"ב) דדן אם יש לפני עור לגרום לחבירו שיעבור על איסור באונס, והביא ראייה מהא דאיתא בנדה (ס"א) דאת"ל דמצות אינם בטלות לעתיד לבא, אין קוברין את המת בתכריכי כלאים, בכדי שלא יהא עומדים בתחייה בבגדי כלאים, ולכאורה היינו משום דגורם לו לעבור על איסור כלאים באונס. והביא מחכם אחד דדחה דהתם הקפידה היא משום כבוד הבריות כיון דיהא צריך להפשיט בגדיו תיקף. 

ולכאורה אפילו את"ל דבספק שייך ענין של היזק על צד האיסור, אבל באונס לכאורה לא קעבר אפילו כלפי שמיא גליא, וא"כ לא שייך ענין של היזק. (ברם, ידוע המבוכה לענין וידוי על אונס ואין להאריך), משא"כ אם הוא חשוב כשותף בהאיסור, לכוארה יש איסור אפילו באונס, דהרי ברצון מכשיר עשיית עבירה. אך ע"ש בקוב"ש דכתב דהסברא להתיר הוא משום דמעשה באונס חשוב כנעשה מאליה, ועיין.

ומו"ר הגר"י בלסקי זצ"ל בשולחן הלוי (בירורים י') נקט שיש איסור לפני עור למי שמחמיר בפתיחת קופסאות בשבת לבקש ממי שמקיל בדבר לפתוח קופסה בשבילו. ועי' בכתב סופר (יו"ד ע"ז) ומבי"ט (א', כ"ט) דנקטו דליכא לפני עיוור בכה"ג. ולכאורה אפילו אם אינו חשוב מכשול בכגון זה כיון שיש למקיל על מי לסמוך, מ"מ למה לא שייך לפני עור של בין אדם למקום בכה"ג כיון שהוא גורם איסור לשיטתו והוא כשותף באיסורו.

ב. ספק לפני עור

והמנח"ח דן אם מי שנתן מכשול ממש לפני עור עובר באיסור דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, והביא ראייה מהא דכתב החינוך שם דאין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה, ואם זה ג"כ נכלל בלאו הרי יש בו מעשה וע"ש. ולכאורה יש לדון ולומר דלעולם החינוך מודה שיש לאו בכה"ג ואעפ"כ אינו חשוב כלאו שיש בו מעשה דיש לומר דהלאו אינו עצם נתינת המכשול אלא הכשר של ההיזק, ואינו עובר אלא אם ניזוק. ושו"ר דכבר כתב כן האחרונים. 

ויש להעיר על המנח"ח דלדבריו דעובר בעצם המעשה, א"כ אמאי אין לוקין משום מעשה של הושטת כוס לנזיר. ובשו"ת פנ"י (חו"מ ט') כתב דהא דאין לוקין בהושטת כוס היינו משום דאם האחר לא יקח האיסור הרי המושיט לא עשה כלום. וי"ל דדוקא במושיט כוס אינו עובר משום עצם המעשה, כיון דגדר של האיסור היינו להכשיר את האיסור וכדפרי', משא"כ להשיא עצה רע או להכשיל עור ממש שהוא מדין בין אדם לחבירו, י"ל דאף שהוא מענין מזיק, אפשר שאינו מדין מזיק ממש, ויש איסור בעצם כריית הבור, ולכן אם יש מעשה בעצם נתינת המכשול הוי לאו שיש בו מעשה. (אך לדעת המנח"ח עצמו קשה דכנראה הוא עצמו נקט דליכא ב' דינים בלפני עור כדפרי', וצ"ע).

ולעיל הבאנו ב' לשונות בתוס' טו: אם יש לפני עור לעבור על לפני עור, ובארנו דפליגי בגדר של לפני עור באיסורים, אמנם עי' בפירוש של הגר"ח קנייבסקי שליט"א על מסכת כותים (פ"א סק"ד) דר"ל דפליגי אם עובר על לפני עור היכא שאינו מכשול בעבירה, דר' אלחנן ס"ל דעובר משום עצם המכשול ולפיכך לפני עור הוי כשאר איסורים, אבל לישנא שני של תוס' ס"ל דאינו עובר אלא א"כ יהיה בו מכשול, א"כ הוי כעין ספק ספיקא ואינו עובר וע"ש. ברם לפי דברינו יתכן לומר דזה גופא תלוי בגדר של לפני עור באיסורים.

ובשביעית תנן (פ"ה מ"ו) זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור, לאיסור ולהיתר מותר. וע"ש במשנה ראשונה דהקשה אמאי מותר כיון דספק דאורייתא הוא שמא לאיסור קונה, ולפני עור דאורייתא הוא. וע"ש מה שמאריך ליישב בזה. ואת"ל דאינו עובר היכא שאינו נכשול בעבירה י"ל דשאני הכא דהוי כספק ספיקא. 

א"נ י"ל דאת"ל דגדר של לפני עור היינו להכשיר ולגרום את האיסור, או משום שיש ב' דינים בלפני עור כדפרי', או אפילו אם הוי חד דינא אבל גדר של האיסור אינו עצם נתנית המכשול, אלא גרם ההיזק, י"ל דלהכי יש היתר בספק לפני עור, דעד כאן לא מצינו דחידש הקרא דחשוב כשותף בהאיסור או כמזיק אלא כשהוא ודאי מכשול אבל כשהוא רק ספק מכשול י"ל דאין זה חשוב כגורם. וכבר מצינו בסוגיא דגרמי שיש חילוק בגרמא בין ספק וודאי. משא"כ אם האיסור של לפני עור הוא בעד עצם נתינת המכשול, לכאורה שפיר י"ל דספק מכשול אסור מדין ספק דאורייתא לחומרא.

וא"כ י"ל שיש נפ"מ להלכה אם גדר של איסור להשיא עצה היינו משום עצם נתינת העצה וכמו שנקט המנח"ח, או אם הוי משום גרם ההיזק, באופן שיש ספק אם הוי מכשול, דלפי המנח"ח יש מקום לומר דאסור משום ספק דאורייתא לחומרא, ולא שייך ביה ההיתר של ספק מכשול בשביעית, כיון דהתם גדר של האיסור הוי גרם האיסור, ובספק אינו אלא כגרמא בעלמא.

והנה יש להעיר דהלא מצינו איסור של לפני עור במלוה שלא לפני עדים וגם בהכאת בנו גדול, ולכאורה התם לכאורה הוי רק סיכוי קטן שיעבור באיסור, והראייה דאם על דעת המלוה שהלוה יהיה פושט לו את הרגל, ודאי לא היה מלוה לו, וא"כ תיפ"ל שיהא מותר מדין ספק לפני עור, ומאי שנא ספק להיות מכשול באיסור שביעית מספק שיעבור באיסור גזל.

וי"ל דיש חילוק רב בין לפני עור בנזיר ובשביעית, ולפני עור במלוה בלי עדים ובהכאת בנו, דיש לומר דבנזיר ושביעית אינו מזיק לו כלל דהרי עובר מדעתו ומרצונו, ולכן לא שייך אצלו איסור של בין אדם לחבירו אלא איסור של בין אדם למקום, משא"כ במלוה בלי עדים וכן בהכאת בנו הרי מעורר את יצרו להיות עובר באיסור והוי כעין מסית, ובזה שפיר י"ל דעובר נמי על איסור של בין אדם לחבירו, וא"כ לפי המנח"ח הרי עובר גם על עצם ההלואה והכאה, ולכן יש איסור אפילו מספק. (ברם, א"כ שוב שייך לאו שיש בו מעשה בהני גווני).

ושמחתי לראות דברי אחיעזר (ס"ה, ט') דדן לענין אם עובר אלפני עור מדאורייתא באיסור ריבית דרבנן, וכתב אולם י"ל דבלפני עור יש ב' סוגים, לפ"ע כפשוטו שנותן מכשול או משיא לו עצה שאינה הוגנת, דזהו שייך רק בשוגג שאין העור יודע, והשואל עצה אינו יודע בעצמו שהעצה אינה הוגנת לו. ויש עוד סוג לפני עור באיסורים כמו מושיט לו כוס יין לנזיר דבזה גם במזיד עובר לפ"ע אע"פ שהנזיר יודע שהוא אסור מ"מ המכשיל עובר, וזהו דין דלפ"ע מיוחד באיסורים, ועל כן אי נימא דגם בדרבנן עובר משום לפ"ע דלא גרע ממשיא לו עצה שאינה הוגנת לו היינו דוקא בשוגג דזהו לפני עור במילי דעלמא, אבל במזיד דזהו דין מיוחד דלפ"ע באיסורים בזה אם הוא מכשיל באיסור תורה עובר משום לפ"ע מן התורה ואם הוא איסור דרבנן עובר משום לפ"ע מדרבנן. ואולי באיסורים הטעם דגם במזיד הוי כעור שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות עכ"ל.

הרי דכתב בהדיא שיש ב' דינים לפ"ע, ואיסורים הם חלוקים משום דהוי מזיד, וא"כ מבואר בדבריו דבשוגג שייך ב' סוגי לפני עור. ושוב כתב דאולי אפילו מזיד הוי בכלל איסור של נתנית מכשול. אבל נראה דלענין סברא זו שפיר יש מקום לחלק ולומר דדוקא כשהוא מסית או מפתה אותו להיות עובר באיסור הוי בכלל סוג לפ"ע של נתינת מכשול אע"פ דמזיד הוא, משא"כ כשהוא רק מושיט לו את הכוס ואינו מפתה אותו כלל להיות עובר אינו חשוב כמזיקו כלל.  

אכן עי' בחפץ חיים (כלל ט', א' בהגה"ה) דהקשה על המימרא (ב"ב קמד:) דאל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותו, והרמב"ם (ז', ד') ור' יונה (ג', רכ"ו) מפרשים האיסור שהוא משום אבק לשה"ר, דתיפ"ל שיש בו משום לפני עור. וכתב לא קשיא לי כ"כ דאיכא למימר בכל הני דנזכר הלאו דלפני עור, כגון במושיט כוס וכו' וכן בהמכה לבנו הגדול דאמרינן במו"ק י"ז דעובר בלפני עור, ופרש"י שמא יחטא הבן נגדו – אלמא דלאו דבר ברור הוא שיחטא ע"י, אעפ"כ שם הדבר קרוב לודאי שיחטא ע"י. אבל הכא ע"י שמספר טובתו של חבירו וכו' אין הדבר קרוב כ"כ שיבוא לזה עכ"ל. הרי נקט דלעולם כולה חדא דין, וליכא איסור לפני עור כי אם כשהוא קרוב לודאי, אך יש להעיר כהנ"ל דלכאורה קשה לומר דמלוה שלא בפני עדים הוי קרוב לודאי שיכשיל.

ויש לעיין בהך מימרא דאל יספר אדם בטובתו של חבירו וכו', האם הוא משום שכשונאיו שומעין את טובתו הם נפגעים ולכן הם משיבים את גנותו, ונמצא שהוא מפתה וגורם אותם לדבר בגנותם, או דילמא כיון שזכרהו לטובה הכין לשונאיו פתחון פה לדבר בגנותו. ואת"ל דאינו חשוב כפתוי אלא כהכנת היכא תימצא שוב יש ליישב קושיית חפץ חיים ע"פ דרכינו ולומר דהמספר טובתו של חבירו אינו אסור מדין בין אדם לחבירו כמו מכה את בנו, אלא הוא מדין בין אדם למקום וכהושיט כוס לנזיר ולכן יש היתר מספק וכדפרי'.

ולעיל רצינו לבאר היתר של אפי תלתא ע"פ שיטת פני משה שיש היתר לפני עור היכא שיש אחרים שמכשילים אותו, ולכאורה צ"ל לפי"ז דשייך היתר זו אפילו כלפי האיסור של בין אדם לחבירו, דהא לכאורה המספר לשה"ר אינו רק מכין האיסור של קבלת לשון הרע לפני השומע אלא 'מפתהו עד שמקבל את הדבר דעובר' כמו שכתב הח"ח (פתיחה לאוין סק"ד) וא"כ צ"ל ששייך הך היתר אפילו בסוג איסור של בין אדם לחבירו.

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים