תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

לשון הרע זה נזק או סתם מידה רעה
כללי
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: ספר חפץ חיים

יש לדון בעיקר דין לה"ר, האם לה"ר היא עבירה שבין אדם לחבירו, מצד הנזק או הבושת אשר הוא גורם לו, או שהיא מידה רעה, שנהנה לדבר על חברו, וכלשונו של הרבינו יונה (ש"ג רכח) "שנהנה לדבר באשמת העם שבהעוותם ישמח ובקלונם יתכבד". והנה פשוט הדבר שיש בזה מעשה עבירה, שהרי במעשה הסיפור שלו הוא עובר על ציווי התורה [שלא כשאר מידות רעות שישנם אף ללא מעשה וכגון גאווה], אלא הנידון הוא מה גדר האיסור, אם גדר האיסור הוא מעשה העבירה, שהתורה אסרה לה"ר מצד המעשה שלו שהוא גורם נזק או בושת לחבירו, או שגדר האיסור הוא מצד מידתו הרעה שנהנה לדבר על חסרונות של זולתו.

והנה מלשון הח"ח (סוף הפתיחה) נראה שהוא מידה רעה, שכתב שם וז"ל "על כן על כל דברי הפתיחה הזאת שממנה נוכל להבין גודל הקלקול הבא ע"י לה"ר ורכילות ביארה לנו התורה בפירוש איסור זה וכתבה עליה לאו מיוחד והוא לא תלך רכיל בעמך יותר מעל כל המדות הרעות". ומבואר שנקט הח"ח שלה"ר היא מידה רעה. וכן נראה דעתו בכמה מקומות (כלל ג ה"ו ושם בבאמ"ח ז, ובכלל ה' באמ"ח י"א). אמנם מאידך, בכמה מקומות נראה שנקט הח"ח שעניינה בין אדם לחבירו, [וכגון מש"כ הח"ח (כלל ג ה"ג) שלה"ר בדרך שחוק היא לה"ר גמורה, ונסמך בזה על היד הקטנה. אף שבאופן זה אין כ"כ את המידה הרעה שבזה].

ונראה להביא ראיה שלה"ר עניינה מידה רעה, דהנה הרבינו יונה (ש"ג רכא') התיר לספר לה"ר לתועלת, לעזור לאשר אשם לו, או (שם ריח) בשביל להבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם. והר"י לא הביא ראיה כ"כ להיתר זה. ולכאורה אם לה"ר היא מעשה עבירה בחפצא, מה ההיתר לספר לתועלת, הלא אין זה עולה בכללי עשה דוחה ל"ת, ולא מצינו בשום מקום בתורה כעין זה [שמותר לגנוב או לגזול לתועלת]. ונראה מזה, שלה"ר היא מידה רעה, מה שהוא נהנה לדבר במומיו וחסרונותיו של חברו, אבל כאשר מדבר הוא לתועלת, בעיקר החפצא אין זה לה"ר, כי המידה הרעה היא לשונו הרעה, וכשהוא מספר לתועלת אין הלשון לשון רע. ואין זה היתר, אלא שאינו לה"ר כלל. אבל אם הוא מספר לה"ר בשביל להרוויח מכך דבר מה, פשיטא שאסור, מפני שבאמת לא הותר בשום מקום לה"ר בשביל תועלת, אלא שכשזה לתועלת אין זה לה"ר, אבל בכיה"ג פשיטא שהוא לשון רע.

אמנם מדברי הרמב"ן נראה שלה"ר היא מעשה עבירה, מהא דהקשה הרמב"ן (דברים כד ט) בתו"ד וז"ל "איך יתכן שלשון הרע שהוא שקול כשפיכות דמים לא תהיה בו בתורה לא תעשה גמור או לאו הבא מכלל עשה", ואם לה"ר היא מידה רעה, מאי קושיא, הלא כל המידות הרעות לא נזכרו בתורה.

ובאמת נראה שהרבינו יונה אזיל בזה לשיטתו שנחלק בזה על הרמב"ן, שפירש (ש"ג רב – רג) מה שאמרו בגמ' (ערכין טו ע"ב) שלה"ר חמורה כנגד ג' עבירות, היינו שריבוי לה"ר שקול כנגד ג' עבירות אם עשאן פעם אחת, אבל אם דיבר לה"ר פעם אחת, אי"ז חמור כג' עבירות. ולדבריו לק"מ קושיית הרמב"ן, שלא כתבה התורה איסור לה"ר כיון שבאמת אינו חמור כשפיכות דמים, ואין מקום לשאול מדוע אין לאו בתורה למי שמדבר לה"ר פעמים רבות.

אהבת? שתף את החידוש

3 תגובות

  1. בגמ' בבבא בתרא דף ב ע"ב משמע שלישנא בישא זה היזק משום שזה אחד מהנזקים של השותפין- היזק ראייה ולכאו' היית צריך להביא זאת כראייה

  2. זה ודאי שגם אם נאמר כמו הרבינו יונה יהיה קשה שאלת הרמב"ן כי הרי לא גרע משאר הלאווין שהם גם אחר ג' פעמים לא שקולים כשפיכות דמים ובכל זאת כתוב? (ואפי' יכול להיות שזה הכוונה בשאלת הרמב"ן)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים