תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מבחן אופי
קבלה
כותב החידוש: דוד ירקוני

מראה מקומות: כללי

מבחן אופי

שעת ארוחת צהריים בישיבה, סביב השולחנות הערוכים בכל טוב.. יושבים בני הישיבה, ניתן להבחין בקבוצות המקוטלגות להם מאיליהם בכל שולחן, באחד נשמע דיון פוליטי סוער, ובאחר ויכוח השקפתי עקוב מדם, בשלישי תאוריות חינוכיות נדושות לקול צלילי המזלג האילם המאיים להישבר בכל רגע.. וכך בכל פינה בחדר האוכל נפתחים חפקי"ם שונים לניתוח סדרי עולם ויושביו במידת הדין.

בכל חברה מתוקנת קיימים סגנונות רבים, קווי חשיבה שונים עד קיצוניים, יש את החותך בבשר החי, זה שהכל ברור לו ו"ידוע", ויש את הספקן החוכך בדעתו תמיד, ויש את האחר זה המתון החותר לסדר עניינים בדרכי נועם, ויש עוד אחד המנסה לעשות "מיקס" מכל השיטות גם יחד, ועוד כהנה וכהנה.

שמעתם פעם את המשפט "שני יהודים – אלף דעות" מאמין ששמעתם, ואם לא – כנראה שגם על כך יש ויכוח אם אלף או מאה.. כך או כך, זהו מאפיין כללי לכל אדם ובפרט ליהודי החושב והמעמיק בכל דבר, מה שגורם לדעות רבות המושמעות החלל האויר, ואידאולוגיות שנות הנאמרות מידי יום כל אחד מעמדתו הוא.

מהי דעה? מהי אידאולוגיה?

ברבות השנים ודאי נוכחתם לסיטואציות בהם עומדים שני אנשים הדורים בלבושם החרדי ומתווכחים זה עם זה בעוז, ומה בסוף.. אף אחד אינו מנצח, כל אחד ממשיך לדרכו כשהוא אוחז  ביתר שאת בדעתו לאחר שחידד אותה באוזני חברו (ואולי גם באוזני עצמו..), מה מקור האידיאלים המתרוצצים במוחנו.

על כך מגלה לנו הרמב"ם בתחילת הלכות דעות: "דעות רבות יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו שונה מזו ורחוקה ממנה ביותר, יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל.." הרמב"ם ממשיך ומונה את סוגי האנשים העומדים בשני קטבים שונים, הקמצן מול הפזרן, הגאה מול העניו, ולבסוף מציע את דרך הזהב בה יאחז האדם.. והדברים ידועים.

אך נתבונן היטב, כעס, קמצנות, גאוה הם דברים הנובעים לכאורה ממידותיו של האדם ולא מדעותיו, אם כן מה מקום יש לכנות את מידת הכעס הגאוה וכו' כ"דעות" בעוד שמקומם אינו בשכל כי אם בנפש האדם ובאופיו הטבעי?

על כרחנו אנו למדים כי המידות מביאות את האדם לדעות, אדם שהענווה היא נר לרגליו, כל שיקול הדעת שלו שונה, התנהלותו ומחשבותיו שונות לגמרי מזה ההולך בדרך הגאווה, כמו כן בשאר המידות, האופי שנחקק בנו לפי ההנהגות היומיומיות שלנו – מלווים אותנו בכל צעד, וכן, גם בשיקולים הכי שכלתניים, ובדיונים קרי השכל לכאורה, שם מופיע במלוא עוזו – האופי.

סוגיית החינוך – מהנידונות ביותר בשנים האחרונות, ולמען האמת כל אחד התחנך בביתו חינוך שונה, פרטי אישי ומיוחד, כשנשאל אב המחנך את ילדיו מדוע הוא מחנך באופן מסויים, תשובתו תהיה שכלית לגמרי: "כך היא הדרך, כך צריך לחנך". כמו כן רב עם תלמידיו ואף אדם כלפי עצמו, עלינו להיות מודעים ל"שבב" מסתורי המושתל בנו בכל רגע, יש לכל אחד אופי אישי משלו, ועליו להיות מודע לביקורת העצמית שעליו לעשות עם עצמו תמיד, האם דרכי הפעולה שלו בחינוך בניו ובהשקפה בכלל נובעות באמת מהבנה ברורה, או מנטיית מזג טבעית… בינו נא זאת.

פנחס בן אלעזר יוחס בפרשתנו לאלעזר הכהן כנגד טענת העולם "ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז…" התורה מתייחסת לאמירה הזאת וטורחת לייחס אותו לאלעזר הכהן.. מדוע, מפני מה עלינו להתייחס לליצני הדור שמייחסים את פנחס לאבי אמו?

תורתנו הקדושה באה להעיד נאמנה כי פעולת הקנאה של פנחס נבעה מהמקום הכי טהור שיש, ולא מנטיית אופי מוטבעת כזו או אחרת, וזה היה לאות כי הברית שנתן הקב"ה לפנחס היתה "ברית שלום" כל המטרה של פנחס היה למנוע את הקטרוג ועצור את המגיפה מעל עמם ישראל.

 

 

 

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים