תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מדוע האמינו תושבי נינוה לנבואת יונה?
יום כיפור
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: ספר יונה הנביא

מדוע האמינו תושבי נינוה לנבואת יונה?

ספר יונה איננו בדיוק ספר נבואה. יש בו רק משפט אחד של נבואה ככתוב "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת"! והיא, לכאורה, נבואה שכולה מיועדת לגויים בלבד.

אי רצונו של יונה למלאות את התפקיד שיועד לו הקב"ה, הוא לא הראשון. גם נביאים אחרים, ומשה בראשם, ניסו להתחמק מהשליחות שהקב"ה הציע להם. לירמיהו נאמר, "ויהי דבר ה' אלי לאמר, בטרם אצורך [אצרך] בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך. ואמר אהה אדני ה' הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. ויאמר אלי, אל תאמר נער אנכי. כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר. אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך נאם ה'. וישלח ה' את ידו ויגע על פי ויאמר אלי ה', נתתי דברי בפיך. ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע" (ירמיהו א).

הקדוש ברוך הוא ציווה את יונה: "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך". (יונה ג:ב). והתוצאה: "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'". לא מסופר על דו-שיח כלשהו עם הקב"ה דוגמת,"אני לא מוכן, אני לא יכול" וכו'". הרי משהו חסר כאן. רק מאוחר יותר, יונה יסביר את התנהגותו: "על כן קדמתי לברוח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה".(שם, ד:ב). 

בעצם, איזה הסבר זה? האם זאת סיבה לא לקיים את השליחות? הרי משה הסביר את סיבת המנעותו בתחילת הדו-שיח שלו עם הקב"ה, דהיינו, "הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם." (שמות ו: י"ב). אבל יונה לא הציג טיעון נגדי וברח. 

לכן, אני מציע איך הקב"ה הבטיח שמלך נינוה ותושביו כן יקשיבו ליונה: 

.ד וַה' הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.  ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה, יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם.  ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה-לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ–אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד.  ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת, וְנֵדְעָה, בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; וַיַּפִּלוּ, גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל, עַל-יוֹנָה.  ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו–הַגִּידָה-נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי-הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ:  מַה-מְּלַאכְתְּךָ, וּמֵאַיִן תָּבוֹא–מָה אַרְצֶךָ, וְאֵי-מִזֶּה עַם אָתָּה.  ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת-ה'אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר-עָשָׂה אֶת-הַיָּם, וְאֶת-הַיַּבָּשָׁה.  י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ:  כִּי-יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי-מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ–כִּי הִגִּיד, לָהֶם.  יא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ:  כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר.  יב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל-הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם, מֵעֲלֵיכֶם:  כִּי, יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי, הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם.  יג וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים, לְהָשִׁיב אֶל-הַיַּבָּשָׁה–וְלֹא יָכֹלוּ:  כִּי הַיָּם, הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם.  יד וַיִּקְרְאוּ אֶל-ה' וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה ה' אַל-נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל-תִּתֵּן עָלֵינוּ, דָּם נָקִיא:  כִּי-אַתָּה ה' כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ.  טו וַיִּשְׂאוּ, אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל-הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ.  טז וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, אֶת-ה'יְ; וַיִּזְבְּחוּ-זֶבַח, לַה' וַיִּדְּרוּ, נְדָרִים.

 אם רואים אדם בכיכר המדינה לבוש כמו נביא מימי התנ"ך ומחזיק בידו שלט גדול על מוט שבו כתוב באותיות קידוש לבנה, "סוף העולם מתקרב!". יש מישהו שיקח את "נבואתו" ברצינות' ואם כך, בואו של יונה לנינוה הוא כמו תופעת תמהוני מארץ זרה  אשר קורא בקול: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת"! ברור הוא שאז השליחות של יונה מועדת לכישלון אפילו אם הוא לא ברח. 

אבל בימי קדם, החדשות מהנעשה בעולם וגם מידע מארצות אחרות עברו בידי הולכי הים. לכן, אנשי ערי הנמל היו מגיעים לפגוש ספינה שבאה מקצה העולם כדי לשמוע מהמלחים דרישת שלום מהנעשה במקומות שמשם הפליגו. ואולי גם לאסוף משלוחים מרחוק. והנה בספר יונה יש מלחים – דווקא טובים והגונים, שזרקו את יונה לים והים נרגע. נראה שעבר עליהם טראומה לא קטן  ואין ספק שכאשר הגיעו  מלחים אלו למחוז חפצם הם מספרים לכולם מה שקרה והסיפור שלהם מתפשט כמו אש בשדה קוצים. 

והנה יונה בהליכה ניסי מגיע בדרך היבשה אל נינוה. "וַיָּ֣קׇם יוֹנָ֗ה וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־נִֽינְוֵ֖ה כִּדְבַ֣ר ה' וְנִֽינְוה הָיְתָ֤ה עִיר־גְּדוֹלָה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים מַהֲלַ֖ךְ שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃ וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת" (שם, ג').

יונה שנחשב למת שטבע בים, מגיע והמלחים מזהים אותו, ומספרים לכולם, גם לאלו שלא האמינו לסיפורי המלחים שמודיעים: "הנה האיש שזרקנו לים!" מכאן והלאה יונה איננו סתם תמהוני אלא איש אלוקים וכאשר הוא אמר: עוד ארבעים יום… הכל מקבלים את דברו ברצינות גמורה! 

,וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם.  ווַיִּגַּע הַדָּבָר, אֶל-מֶלֶךְ נִינְוֵה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו; וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל-הָאֵפֶר.  וַיַּזְעֵק, וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, לֵאמֹר:  הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל-יִטְעֲמוּ מְאוּמָה–אַל-יִרְעוּ, וּמַיִם אַל-יִשְׁתּוּ.  וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל-אֱלֹהִים, בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן-הֶחָמָס, אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. מִי-יוֹדֵעַ יָשׁוּב, וְנִחַם הָאֱלֹהִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְלֹא נֹאבֵד. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי-שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים, עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת-לָהֶם–וְלֹא עָשָׂה.

כל מה שעבר על יונה, היה חלק מהשליחות. החל "מרוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם" שהטיל הקב”ה, שגרם "לסַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר”. וכן, "וימן ה' דג גדול לבלע את־יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות: (יונה פרק ב פסוק א).

יונה חשב שהוא ברח אבל למעשה הוא הושלך ישירות לתוך התפקיד שנועד לו הקב"ה.  מכאן ניתן להבין במשהו איך הקב"ה מנהל את ההיסטוריה. 

     מי שענה ליונה במעי הדגה הוּא יַעֲנֵנוּ. 

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים