תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מדוע עקדה?
בראשית
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: פרשת העקדה

זְּכר והַבֵט לִבְּרִית בֵין הַבְּתָרִים וְּתֵרָאֶה לְּפָנֶיָך עֲקֵדַת יָחִיד לְּמַעַן ִישרָאֵל (מתוך הסליחות של ימים שני וחמישי בשבוע)

 

מדוע עקדה? 

למרות מרכזיותה של עקדת יצחק היא איננה דומה למעמד הר סיני או להופעת אליהו על הר הכרמל. בשני אירועים אלה נכחו משתתפים רבים ואילו במעמד העקדה נכחו רק אב ובנו, אברהם ויצחק, מלבד הנערים שהלכו עימם ונותרו מאחור. 

משל למה הדבר דומה? לזקן אחד שקם בבוקר, לקח את רובה הציד שלו, העיר את בנו, ושניהם הלכו יחדיו ליער לצוד חיה. אם הזקן ישוב הביתה בלי בנו, יש להניח שהאירוע ייוודע למחרת, יופץ בכל אמצעי התקשורת ואולי אף תיפתח חקירה משטרתית. אבל אם ישוב הזקן הביתה בלוויית בנו, הרי שהליכתם וחזרתם לא יעוררו כל תגובה, מעבר לשאלה שתקננן בראשי השומעים: האם הצליחו האב ובנו לצוד ציד? 

בנמשל, בפרשת העקדה, הרי יצחק שרד: שניים הלכו ושניים חזרו. ממילא לא מובן כיצד קיבלה הפרשה פרסום כלשהו. העקדה היא פרשה פרטית שהתרחשה בין ה' לבין אברהם, ללא שום מעורבים חיצוניים או קהל צופים. כל מה שהתרחש בפרשת העקדה, תהילתו וסופו, נחשף רק לאברהם ורק מאוחר יותר נודע למקבלי התורה. 

אם כנים דברינו, יש מקום להבין מה תרומתה של העקדה לתולדות עם ישראל, מימי אברהם ועד ימינו. בדברים הבאים אבקש לפענח את מטרת העקדה ולזהות את השפעתה בחומש כולו ולאורך ההיסטוריה של עם ישראל. 

התורה פותחת את פרשת העקדה במילים: "וַיְּהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶה וְּהָאֱלֹהִים נִסָה אֶת אַבְּרָהָם" (בראשית כב, א). בתלמוד הבבלי {סנהדרין פט ע"ב) דנו רבותינו ז"ל בזיהוי "הַדְּבָרִים" שקדמו לניסיון העקדה: 

אמר ר' יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: "אַחַר הַדְּבָרִים": אמר שטן לפני ה': "רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך"! אמר לו: "כלום עשה אלא בשביל בנו? אם אני אומר לו: 'זבח את בנך לפני' – מיד זובחו".
ר' לוי אמר: "אחַר הַדְּבָרִים": אמר לו ישמעאל ליצחק: "אני גדול ממך במצות, שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה". אמר לו: "ובאבר אחד אתה מגרה בי? אם אומר לי ה': 'זבח עצמך לפני'! – אני זובח מיד". 

וכך סיכם רש"י את תוצאות הניסיון בהתאם לשתי הדעות הללו:

'מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חבתי אצלך, יש לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלהים אתה' (בראשית כב,יא).

חכמי התלמוד הלבישו עור וגידים על "הַדְּבָרִים" שלדעתם קדמו לניסיון העקדה, בלי שנמצא לכך רמז כלשהו בתורה שבכתב, לא בנוגע לשטן ולא בדברי ישמעאל. האם מתקבל על הדעת שאברהם נתבקש לעשות מעשה כל כך טראומטי רק כדי לספק פתחון פה ולא יותר מזה? והאם הכרתן של האומות בחיבתו של ה' אלינו השפיעה לטובותינו במשך הדורות? יבואו, אם כך, כל העקדות שבהן נעקדו בני ישראל על קידוש השם ויעידו שהניסיון לא צלח. 

אלא שהתורה כן הציגה בפנינו את "הַדְּבָרִים" המשמעותיים אשר קדמו לעקדה, ובעיקר: הבטחת ברית בין הבתרים, שבה התבשר אברהם על לידתו של עם ישראל ויציאתו לחירות ברכוש גדול: 

וְּהִנֵה דְּבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא ִיירָשְָּך זֶה כִי אִם אֲשֶר יֵצֵא מִמֵעֶיָך הּוא ִיירָשֶך. וַיֹוצֵא אֹתֹו הַחּוצָה וַיֹאמֶר הַבֶט נָא הַשָמַיְּמָה ּוסְּפֹר הַכֹוכָבִים אִם תּוכַל לִסּפֹר אֹתָם וַיֹאמֶר לֹו כֹה ִיהְּיֶה זַרְּעֶָך. וְּהֶאֱמִן בַה' וַיַחְּשְּבֶהָ לֹו צְּדָקָה (בראשית טו, ו). 

וַיֹאמֶר לְּאַבְּרָם יָדֹעַ תֵדַע כִי גֵר ִיהְּיֶה זַרְּעֲָך בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדּום וְּעִנּו אֹתָם אַרְּבַע מֵאֹות שָנָה. וְּגַם אֶת הַגֹוי אֲשֶר יַעֲבֹדּו דָן אָנֹכִי וְּאַחֲרֵי כֵן יֵצְּאּו בִרְּכֻש גָדֹול (שם, יג). 

כדי להסביר את תפקידה של העקדה, שומה עלינו ללכת אחורה למריבת האחים הראשונה – בין קין להבל. "וַיִחַר לְּקִַין מְּאֹד וַיִפְּלּו פָנָיו" (בראשית ד, ה): כאן תחילתו של מצב חדש שיצא מכלל שליטה. ה' פנה אל קין ושאל אותו: "לָמָה חָרָה לָך וְּלָמָה נָפְּלּו פָנֶיָך: הֲלֹוא אִם תֵיטִיב שְּאֵת וְּאִם לֹא תיטִיב לַפֶתַח חַטָ את רֹבֵ ץ וְּאֵלֶיָך תְּשּוקָתֹו וְּאַתָה תִמְּשָל בו" (שם, ו). אלא ששיקוליו המוטעים של קין הביאו אותו להרוג את אחיו, ומייד הוא נקרא לסדר: 

וַיֹאמֶר ה' אֶל קִַין אֵי הֶבֶל אָחִיָך וַיֹאמֶר לֹא יָדַעְּתִי הֲשֹמֵר אָחִי אָנֹכִי: וַיֹאמֶר מֶה עָׂשִיתָ קֹול דְּמֵי אָחִיָך צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה (שם, ט). 

הרוצח הראשון בהיסטוריה זכה לשמוע את ה' מדבר אליו לפני שהרג את אחיו (פסוק ו), וגם שמע אותו מדבר אליו לאחר שהרג את אחיו (פסוק ט). אלו לא דברים בעלמא. והשאלה היא היכן היה ה' באותם רגעים כאשר קין רצח את הבל. הרי ה' דיבר עם קין לפני שרצח וגם אחרי כן, מדוע לא קרא לו לעצור? התשובה המתחייבת היא שה' אינו מתערב כאשר אדם קם להרוג את זולתו. הרי הבל היה בעל זכויות ומנחתו נתקבלה, ולמרות זאת נרצח על לא עוול בכפיו. ה' לא התערב כדי להגן עליו והעולם כמנהגו נוהג. בעולם כזה, כאשר ה' אינו מתערב כדי למנוע רצח, איזה סיכוי יש לצאצאיו של אברהם אבינו ולהבטחות ברית בין הבתרים להתממש? 

האיום הראשון על זרעו של אברהם בא מצידו של ישמעאל כלפי יצחק, וכפי שהביא רש"י על דבריה של שרה, שדרשה מאברהם שיגרש את הגר ואת ישמעאל: 

מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה, ואומר: "אני בכור ונוטל פי שנים", ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים… 

האיום השני בא מצידו של עשו כלפי יעקב לאחר שמכר לו את בכורתו והפסיד את הברכות: וַיִׂשְּטֹם עֵשָו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶר בֵרְּכֹו אָבִיו וַיֹאמֶר עֵׂשָו בְּלִבֹו ִיקְּרְּבּו יְּמֵי אֵבֶל אָבִיוְּ אַהַרְּגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי (בראשית כז, מא). 

והאיום השלישי בא מצידם של אחי יוסף: וַיִרְּאּו אֹתֹו מֵרָחֹק ּובְּטֶרֶם ִיקּרַב אֲלֵיהֶם וַיִתְּנַכְּלּו אֹתֹו לַהֲמִיתו' (בראשית לז, יח). 

מאחר שה' הבטיח לאברהם קודם לידת יצחק "וְּאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת ִיצְּחָק אֲשֶר תֵלֵד לְָּך ׂשָרָה לַמֹועֵד הַזֶה בַשָנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית יז, כא), הרי שניתנה בכך הבטחה שהוא יתברך יתערב לשמור על זרעו של אברהם, החל מלידת יצחק. בעולמנו הריאלי חוקי הטבע מבטיחים את הישרדותם של החזקים. לכן ההבטחה האלוהית לאברהם שעם ישראל לא ייפגע – משמעותה התערבות ניסית. נראה אפוא להציע שאברהם נשלח להשתתף במחזה שתוצאותיו היו ידועות מראש, ובו ייוודע שהקב"ה ישמור על יצחק ובניו. הופעתו הדרמטית של מלאך ה' בסצנה האחרונה של העקדה ואמירתו: "אַל תִשְּלַח יָדְּך אֶל הַנַעַר וְּאַל תַעַש לֹו מְּאּומָה", היא נקודת הזמן שבו סדר העולם הישן שבו נמנע ה' מלהציל את הבל הולך ומתהפך. הצלתו זו של יצחק היא תחילתה של תקופה חדשה שבה יגן ה' על צאצאיו של אברהם מפני אלו המבקשים לפגוע בהם. 

רעיון זה, המציג את העקדה כמעשה "מכור מראש", הוא הנותן הבנה חדשה לדברי חז"ל שקבעו כי לא עלה בדעת עליון לבקש מאברהם לשחוט את בנו: 

"כי עתה ידעת"י: אמר ר' אבא: אמר לו אברהם: "אפרש לפניך את שיחתי: אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע' וחזרת ואמרת 'קח נא את בנך'. עכשיו אתה אומר לי: 'אל תשלח ידך אל הנער'!" אמר לו ה': 'לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה; כשאמרתי לך 'קח' – מוצא שפתי לא אשנה; לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו'" (רש"י). 

ה' לא רצה במותו של יצחק, כדברי רבי אבא. להפך, העקדה היא הטקס שבו ה' יוצא כביכול מגדר הרגיל למען אברהם וצאצאיו. כאן, בעקדה, ה' הבטיח את עתידם של צאצאי האבות. זה הוא המחזה שה' הכין לאברהם. על השתתפותו במחזה קיבל אברהם אבינו שכר כפול: חייו של יצחק וחייהם של צאצאיו: 

וַיִקְּרָא מַלְּאְַך ה', אֶל אַבְּרָהָם, שֵנִית, מִן הַשָמָים: וַיֹאמֶר, בִי נִשְּבַעְּתִי  נְּאֻם ה', כִי, יַעַן אֲשֶר עָׂשִיתָ אֶת הַדָבָר הַזֶה, וְּלֹא חָשַכְּתָ , אֶת בִנְָּך אֶת יְּחִידֶָך: כִי בָרְֵך אֲבָרֶכְָּך, וְּהַרְּבָה אַרְּבֶה אֶת זַרְּעֲך כְּכֹוכְּבֵי הַשָמַים, וְּכַחֹול, אֲשֶר עַל ׂשְּפַת הַיָם; וְּירַש זַרְּעֲך, אֵת שַעַר אֹיְּבָיו: וְּהִתְּבָרְּכּו בְּזַרְּעֲָך, כֹל גֹויֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶר שָמַעְּתָ בְּקֹלִי.

ועל ברכה זו שאל הרמב"ן: מה נוסף לאברהם כאן שעדיין לא הובטח בברכות שקיבל לפני העקדה? ועל כך השיב: גם מתחילה, הבטיחו כי ירבה את זרעו ככוכבי השמים וכעפר הארץ. אבל עתה הוסיף לו, "יען אשר עשית המעשה הגדול הזה", שנשבע בשמו הגדול, ושיירש זרעו את שער אויביו: והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו, או שיפול ביד אויביו ולא יקום. והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו. 

הרמב"ן לא נקט עמדה בשאלה מי הם האויבים אשר יש חשש כי זרעו של אברהם יפלו בידיהם ולא יוכלו קום. אומנם אנו נוכחים כי לאורך כל ספר בראשית הסכנה באה מידי האחים של יצחק, של יעקב ושל יוסף. ובזכות ברכה זו שקיבל אברהם בעקדה, זוכים גם צאצאי צאצאיו של אברהם להינצל מאויביהם, עד אחרון אנשי המלחמה שהשתתפו בכיבוש הארץ. 

בעצם, כל מי שהיה לו חלק ותפקיד בהתגשמות הבטחות ברית בין הבתרים זכה לאותה הגנה בעקבות עקדת יצחק. הוכחה לכך מצאתי בפרשת מטות (במדבר לא) בדברי מפקדי הצבא בתום המלחמה עם מדיין:

 וַיִקְּצֹף מֹשֶה עַל פְּקּודֵי הֶחָ יל ׂשָ רֵי הָאֲלָפִים וְּ שָרֵי הַמֵאֹות הַבָאִים מִצְּבָא הַמִלְּחָמָה. וַיֹאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶה: הַחִיִיתֶם כָ ל נְּקֵבָה. הֵן הֵנָה הָיּו לִבְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל בִדְּבַר בִלְּעָם לִמְּסָר מַעַל בַה', עַל דְּבַר פְּעֹור וַתְּהִי הַמַגֵפָה בַעֲדַת ה'. 

חרף העובדה שמלחמה זו לא נוהלה כהלכה, באים המפקדים ומספרים דבר מדהים: "וַיֹאמְּרּו אֶל מֹשֶה עֲבָדֶיָך נָׂשְּאּו אֶת רֹאש אַנְּשֵי הַמִלְּחָמָה אֲשֶר בְּיָדֵנּו וְּלֹא נִפְּקַד מִמֶנּו אִיש"! הודעה זו מלמדת, לדעתי, שכל אלו שהשתתפו באופן פעיל בהגשמת ברית בין הבתרים זכו להינצל מאויביהם בזכות הברכה שקיבל אברהם בעקדה. דברים דומים המחזקים קביעה זו, מצאתי בפרשנות הרמב"ן על המילים "וַיִשְּבְּ מִמֶנּו שֶבִי" (במדבר כא, א), בנושא המלחמה עם מלך ערד: 

"וישב ממנו שבי" – אינה אלא שפחה אחת, לשון רש"י, מדברי רבותינו. נתעוררו החכמים בזה, מפני דעתם שלא יהיו ישראל מנוצחים כלל מאויב זולתי בעת קלקלתם, כגון במלחמת עמלק הראשונה, מפני שאמרו "היש ה' בקרבנו" (שמות יז, ז), ובשניה מפני חטאם במרגלים, שהזהירם משה ממנה (שם, יד, מא–מה), אבל בכל מלחמת מצווה לא נפקד מהם איש, כל ימי משה… 

בעתיד, עם הכניסה לארץ, כאשר יתגשמו ההבטחות שניתנו לאברהם בברית בין הבתרים, יתנבא משה כי המצב הקודם מימי בראשית ישוב לשרור במציאות: ,אָז יַבְּדִיל מֹשֶה שָלֹש עָרִים בְּעֵבֶר הַיַרְּדֵן מִזּרְּחָה שָמֶש לָנֻס שָמָה רֹוצֵחַ אֲשֶר ִירְּצַח אֶת רֵעֵהּו בִבְּלִי דַעַת וְּהּוא לֹא ׂשֹנֵא לֹו מִתְּ מֹול שִלְּשֹום וְּנָס אל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי,(דברים ד, מא). 

המפרשים על אתר נמנעו מלטפל במשמעות של ריבוי הרציחות הצפויות לבוא. הם שאלו רק מדוע העלה משה את הנושא עכשיו אחרי כיבוש עבר הירדן, הרי ערי המקלט נועדו לפעול בכל המקומות רק אחרי שהכיבוש כולו יסתיים בידי יהושע. ובכלל, בני ישראל מתכוננים סוף-סוף להגיע אל המנוחה והנחלה. האם זה הזמן והמקום לבשר להם שהשכונה החדשה שורצת רוצחים? 

שאלה טובה יש בה חצי תשובה. משה לא התכוון להבדיל את ערי המקלט בעבר הירדן. הוא בוודאי ידע שזה יהיה תפקידו של יהושע. לכן דברי משה באים להזהיר כי לאחר כיבוש הארץ תמה ההגנה של "עידן העקדה" עם הגשמתה המוצלחת של ברית בין הבתרים. 

משום כך, משה מודיע כעת, כי הסֵדר העולמי שהיה בזמנם של קין והבל עומד לחזור. מכאן והלאה, לצערנו, יהיו מקרים רבים של רצח של חפים מפשע, מבלי שה' יתערב למנוע אותם. עתה, קודם מותו, מבקש משה מבני ישראל להתכונן לבאות על ידי כינון של ערי המקלט שיקומו בתום כיבוש הארץ. בשל כך, נראה בעליל כי העקדה וברית בין הבתרים קשורות זו בזו. 

קשר זה מסביר מה שעבר על אברהם בעקדת יצחק כאשר התנסה, תוך כדי כך, בחרדתו לעתיד יצחק ולעתיד יתר צאצאיו. עובדה זו מעמידה את העקדה במקומה הראוי. אומנם נמצאנו למדים שברכת מלאך ה', "שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו, או שיפול ביד אויביו ולא יקום", הייתה מוגבלת לתקופה קצרה בהיסטוריה. אולם הרמב"ן, שזיהה את משמעות הברכה שאברהם קיבל בעקדה, הוא זה שגם הצהיר, על אתר, כי ברכה זו תחודש "בגאולה העתידה לנו".

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים