תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מוכיח שהנץ האמיתי הוא נץ של הבית דוד שזה שעה לפני הזמן
ברכות
כותב החידוש: נוריאל סופר סופר

מראה מקומות: שולחן ערוך סימן נח

 

סי א': נחלק לג' סעיפים: סעיף א: מתי הזמן המובחר לק"ש שחרית וכן דיון בדברי הגאון איש מצליח הי"ד זצוק"ל. סעיף ב: מתי זמן הנץ האם כאשר השמש נראית לעינינו או שעה לפני כפי שיטת הב"ד שהנץ הוא שעה לפני הנץ הנראה ועוד דינים הקשורים בזה. סעיף ג: זמן תפילה מתי הזמן של תפילת שחרית לכתחילה דיעבד ומצווה מן המובחר ובסוף הבאנו סיכום קצר שמסכם את שלשת הסעיפים ונפ"מ לדינא

סעיף א: זמן ק"ש 

 

ובכן הגאון איש מצליח (בסי' טו' עמ' רה בחדש) בד"ה ונמצאו באמצע דבריו וז"ל ונמצאו עכשיו בין הכל שנים עשר נשיאים המחייבין מן הדין לכתחילה לקרות ק"ש של שחרית עם הנץ החמה לא להקדים ולא לאחר, ואלה הם: הרי"ף והרמב"ם, וחמשה חברים דבסמוך (כוונתו לרע"ב, קיצור פסקי התוס' האשכול, והכלבו ס' יוד' וספר יראים,) וחמשה זקנים דלעיל בד"ה ואיך [בד"ה ואידך, והם תר"י הרב אהל מועד, הראב"ד, הרמב"ן, והרי"ף, בן גיאת] עכ"ל הרב איש מצליח כולל הסוגריים מרובעיים.

ועתה נבוא לראות אם אכן יש שנים עשר כי אני לא מצאתי.

ובכן נתחיל מהסוף חמשה זקנים.

תלמידי רבינו יונה, פלא עצום הרי תלמידי רבינו יונה כתבו בהדיא שלכתחילה משיכיר ראה דבריהם בדף ד ע"ב בד"ה תניא נמי הכי וכתבו וז"ל ואומר מורי נר"ו שאע"פ שהותיקין היו קורין אותו סמוך להנץ החמה אפי' הכי מודו דזמן התחלת קריאתה קודם היא דהלכה כאחרים שאמרו משיראה את חבירו וכו' וכו' ועוד כתבו בזה שאחר הנץ הוי דיעבד עי"ש מחובת הקיצור איני מעתיק לשונם, מ"מ בודאי שס"ל שמשיכיר הוי לכתחילה כמ"ש.

ונמשיך הראב"ד בדף ב. בהשגות הראב"ד (על המאור) כותב בד"ה והיכן אפשר באמצע דבריו וז"ל דלענין ק"ש של שחרית תרויהו מודו דזמנה מן המובחר כותיקין ומפני התפלה כמו שכתבנו ולכו"ע כדי שיכיר בין תכלת ללבן הוי לכתחילה ובדיעבד אחר עה"ש מיד וכו' עכ"ל.

ומבואר שהראב"ד ס"ל משיכיר קרי לכתחילה.

והרמב"ן במלחמות ה' בדף ב. כתב וז"ל שהקורין קודם שיכיר והמאחרין עד לאחר הנץ החמה כי הדדי נינהו ע"כ.

ומבואר שאחר הנץ דיעבד וקודם שיכיר דיעבד אבל משיכיר הוי לכתחילה.

והרי"ץ גיאת הביאה הרמב"ן במלחמות שם ובסוף דבריו הביאם ודעתו כהרמב"ן מפורש עי"ש.

ונמצא שכל החמשה האחרונים ירדו מהספירה והפלא שהרב איש מצליח הי"ד זצוק"ל הביאם בעצמו לעיל בדף ר החדש בד"ה ואידך ואכן הסביר שלכתחילה אפשר משיכיר עד הנץ ובדיעבד אחר הנץ.

אמנם בד"ה ונמצא (בדף ר החדש) כתב שגם לשיטתם הוי דיעבד כיון דסו"ס צריך לסמוך גאולה לתפילה ותפילה מעיקר הדין אחר הנץ ממילא אם זאת כוונתו ולכן מנאם לומר שהם ס"ל בדיעבד לפני הנץ בגלל שצריך לסמוך א"כ היה לו לומר הכי ולא לסתום דס"ל דהוי דיעבד ועוד שלפי זה למה צריך למנות את כל הפוסקים שס"ל לפני הנץ דיעבד הרי יכול לצרף עם עוד פוסקים שהביא בהתחלה והם התוס' והרא"ש והרשב"א ועוד רבים וגם יאמר עליהם שלפני הנץ הוי דיעבד מחמת שצריך לסמוך גאולה לתפילה וא"א להתפלל לפני הנץ לשיטתו.

ובודאי שא"א לומר הכי ואנו עתה נחתינן לעיקר דין ק"ש ממתי זמנה לכתחילה וע"כ פלא הוא שמנא את חמשת הזקנים עם שבעת הרועים שלפני.

ונמצא שירדו מהמניין חמשת הזקנים לפי מה שבארנו.

ועתה נבוא להרי"ף והרמב"ם, ובכן הרי"ף והרמב"ם מרן בב"י כתב שס"ל לתרויהו שהנץ הוי לכתחילה ולפני הנץ ואחרי הנץ הוי דיעבד ולפ"ז יש ראיה להגאון איש מצליח אלא שמזה אין ראיה כלל, חדא דלפי הב"ד הנץ החמה הויא שעה לפני וזה זמן שיכיר ולכן גם אין זמן שיכיר באמצע וכהב"ד ס"ל ליותר משני מניינים של פוסקים מתוכם ראשונים כמו שנכתוב בסעיף ב בעז"ה':

ועוד ראה רשב"א ט: שס"ל שהרי"ף שיטתו משיכיר עד שלש שעות הוי לכתחילה, ובודאי אם מרן הב"י היה רואה פירוש דברי הרשב"א ואפשר שגם את הרמב"ם לא היה מסביר הכי, וכן הריא"ז בשלטי הגיבורים מסביר רק מצוה מן המובחר בנץ ומסביר כך ברי"ף וכן משמע מתלמדי ר"י שמסבירים את הרי"ף כהרשב"א וכן ברא"ש, וכתב זה הברכ"י בסי' נח.

וכן הרמ"א חלק על מרן וס"ל שאין הכרח בדעת הרי"ף והרמב"ם שלכתחילה ק"ש דווקא בנץ. ולפני הנץ ואחרי הנץ הוי דיעבד והרמ"א לא ראה את הרשב"א ועוד אחרונים פירשו את דבריהם כהרמ"א.

ולא הזכירו את הרשב"א במה דפירשו את הסוגיא לפי הרי"ף, ואם היו רואים היו מביאים.

ולכן לענ"ד א"א למנות את הרי"ף והרמב"ם בשיטה שס"ל שנץ הוי לכתחילה וגם אם נתן להרב את כל מה שביקש הרי הרמב"ם צועק שזמן הנץ שעה לפני וזה זמן שיכיר את חבירו לערך, ממילא דל מהכא את הרי"ף והרמב"ם.

נשאר משנים עשר חמשה.

והם רע"ב, קיצור פסקי תוס' האשכול הכל בו והיראים.

ונתחיל עם רע"ב (ברכות פ"ק משנה ב') כתב הלכה כרבי יהושע ומיהו לכתחילה צריך לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקין עושים ע"כ ומכן למד הרב איש מצליח שרע"ב ס"ל שלכתחילה הנץ ולפני הנץ ואחרי הנץ הוי דיעבד, ולענ"ד א"א לומר הכי הרי הרב צועק הלכה כרבי יהושע ואם הלכה כרבי יהושע פירושו שלכתחילה זמן ק"ש משיכיר עד ג' שעות, ועוד שלקמן (פ"ג משנה ה) המשנה אומרת היה יורד וטובל אם יכול לעלות ולקרות קודם שתנץ יעלה ויקרא וכו' ואם לאו יתכסה במים ויקרא וכתב ע"ז רע"ב שזה לותיקין ולפי הרב איש מצליח לא שייך לומר שזה לותיקין אלא זה לכולם דכל מה שאמרנו שזה לותיקין דוקא כאשר פסקנו שלכתחילה משיכיר עד שלש שעות אבל אם עיקר המצוה בנץ א"כ זה לכו"ע.

לכן לענ"ד אין לזה שום הכרח, ולכתחלא פירושו מצוה מן המובחר,

וכן פסקי תוס' לענ"ד אין הכרח שהרי קיצור פסקי תוס' באו על התוס' והתוס' כתבו בהדיא בדף ט שלכתחילה משיכיר עד שלש שעות אז מה בקיצור פסקי התוס' פסקו נגד התוס'.

ולכן דל מהכא קיצור פסקי התוס',

ונשאר לפנינו האשכול, והכלבו, והיראים,

ראשית הכלבו אין ממנו ראיה כלל כיון דנקט לשון הרמב"ם ומה שאמרנו בהרמב"ם נאמר בו.

ונשארו האשכול והיראים.

ובכן הסכת ושמע הרב פקודת אלעזר דף פא סוף עי"א כתב בד"ה אמנם וצ"ל מצאתי לאורחות חיים וספר האשכול שכתבו להדיא דהנץ החמה היא משהאדים העולם, ובאמת זה שיעור מה קודם התגלות קצת ממעגל השמש, וג"כ הרב אורחות חיים נתן סימן לזה דלמפרע שהיא שעה אחת ע"כ ועוד המשיך הרב פקודת אלעזר להוכיח שהאשכול והאורחות חיים שיטתם כהב"ד.

וא"כ איפה איך אפשר לצרף את האשכול לשיטה שס"ל שהעיקר לקרוא בנץ אבל לפני הנץ ואחר הנץ דיעבד בעוד שהאשכול ס"ל כהב"ד שזה שעה לפני הנץ הנראה והוי בזמן שיכיר את חבירו.

אמנם הרב איש מצליח לא הסכים עם הרב פקודת אלעזר (בדף שמג החדש בד"ה תחילה) מ"מ לענ"ד אין הכרח גמור בדבריו בפרט שהרב אורחות חיים כותב בהדיא שזה שעה לפני והאורחות חיים ראשון הוא ומי יחלוק על ראשון.

וא"כ לסיכום גם האשכול ירד מהמניין:

מה נשאר היראים, בסדר גם אם נאמר שנשאר היראים מ"מ משנים עשר נשאר בידינו כי אם אחד ואם תתעקש תוסיף עוד אחד או שנים.

מ"מ זה לא שנים עשר ואדרבה יש בידינו יותר ממניין ראשונים שס"ל משיכיר הוי לכתחילה והם תוס' בדף ט: הרא"ש (פ"ק פרק י) הרשב"א (ט:) הטור (ס' כח) רבינו ירוחם תוס' ר"י החסיד, שיטה מקובצת בסוד"ה אמר רב אחא.

וכן דעת הריטב"א (ביומא) וכן הביאו שיטה מקובצת והביאם הרב איש מצליח בדף קצג החדש והוכיח דס"ל הכי עי"ש)

וכן הסמ"ג עשין יח'.

וכן הרי"ף לפי הסבר הרשב"א בדף ט:.

וכן תלמידי רבינו יונה (שם) וכן הראב"ד (שם) הרמב"ן (שם) הרי"ף גיאת (שם) והמאירי ביומא דף

ועוד אבל אין אני רוצה למנות מה שיש בהם ספק ונשאיר מה שספרנו עד עתה עלה בידנו מפורש כמניין יד החזקה.

ועוד היד נטויה להוסיף עוד.

מ"מ יד פוסקים לאו מילתא זוטרתא היא.

שס"ל משיכיר לכתחילה.

מיהו כ"ז לפני הנץ שהוי לכתחילה אבל אחר הנץ, נשאר בידנו מעט, והם התוס', הרא"ש, הרשב"א, הטור, ורבינו ירוחם, תוס' ר"י החסיד, שיטה מקובצת, הריטב"א, והסמ"ג, והרי"ף לפי הסבר הרשב"א, סה"ה כעשרה פוסקים.

וע"כ מובן למה מרן לא חש לפסוק שדוקא לכתחילה בנץ ובזה גם הסתלקה קושיית הרב איש מצליח, שהקשה למה מרן פסק הכי, מיהו כנגדם יש פוסקים רבים שס"ל שאחר הנץ הוי דיעבד דהיינו קודם הנץ מזמן שיכיר בין תכלת ללבן כמעט לכו"ע בוי לכתחילה אבל אחר הנץ רבים ס"ל שרק בדיעבד ויש שאומרים שגם דיעבד לא יוצא בזה יד"ח אמנם יש פוסקים שמתרין מ"מ ק"ש הוי דאורייתא בודאי שעדיף להחמיר ולחוש לשאר הפוסקים שהם גם הרבים.

ומ"מ לכאורה עדיין לא יעלה מזור מה שכתבנו לעניין תפלה קודם הנץ כיון שהרב איש מצליח הי"ד זצוק"ל, כתב שא"א להתפלל לפני הנץ החמה והוי דיעבד, וא"כ אפילו אם ק"ש לכתחילה מזמן שיכיר סו"ס צריך להסמיך גאולה לתפילה.

ולכן חובה עלינו לבדוק האם אכן אפשר להתפלל לפני הנץ הנראה או דוקא לפני זמן שיכיר הוי דיעבד אבל אחר זמן שיכיר הוי לכתחילה.

ונימצא שלקרוא אחר הנץ הוי מחלוקת גדולה וק"ש דאורייתא ועדיפא על תפילה דרבנן, ובודאי מי שיכול להתפלל לפני הנץ אחר זמן שיכיר את חבירו או אחר הנץ בודאי שעדיף שיתפלל לפני הנץ, דסו"ס יוצא יד"ח של קריאת שמע דאורייתא, וכן גם זריזים מקדימים למצוות ועוד.

מה תאמר תפילה דיעבד קודם צריך לבדוק אם אכן תפילה בזמן הזה היא דיעבד, ואפילו אם תרצ"ל שהיא דיעבד עדיף תפילה דיעבד וק"ש לכתחילה כיון שק"ש הוי דאורייתא ותפילה דרבנן מאשר תפילה לכתחילה וק"ש דרבנן זה חדא.

ועוד מי גילה לך רז זה שתפילה שיתפלל מזמן שיכיר הוי דרבנן. ועוד צריך לדעת מתי הנץ וזה בסעיף הבא בעז"ה:

סעיף ב:

בביאור זמן חנץ כיון שאין זה כ"כ פשוט כפי שנראה בהמשך. שלישטת רבים הן מהראשונים והן מהאחרונים הנץ הוא שעה לפני שהשמש נראית לעיננו כמו השקיעה שיש צאת הכוכבים של ר"ת שזה אחר ד' מיל כמו כן יש מהזריחה עד עלות השחר שזה למעשה היום ואחר עלות השחר יש ביה"ש כרבע שעה ויותר, ואח"כ מתחיל זמן שיכיר חבירו ואח"כ מתחיל הנץ שזה למעשה כמו בלילה שקיעה שניה ה"ה בבוקר ההתחלה של הנץ ונמשך שעה עד שהיא יוצאת.

ומה העיקר האם ההתחלה שלה או הסוף שלה הסוף זה מה שנראית לעיננו וההתחלה זה שעה לפני שהיא נראית, ובזה יש מחלוקת גדולה כפי שנראה בהמשך ורבים ס"ל שהנץ הוא שעה לפני, והשיטה הזאת נקראת שיטת הב"ד להגאון רבי יוסף דוד משאלונקי, וכשמזכרים אם השיטה הזאת מזכירים על שמו שיטת הב"ד.

ובכן:

הגמ' בברכות (דף ט': ) במשנה מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר"א אומר בין תכלת לכרתי (וגומרה) עד הנץ החמה וכו'. ובגמ' תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב וכו', ואחרים אומרים משיראה את חבירו הרגיל עמו ברחוק ד' אמות ויכרינו, אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי לתפילין כאחרים לק"ש בותיקין כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום ע"כ.

ופירוש הנץ כתב רבינו יונה בדף ד: בד"ה עד הנץ החמה, כלומר סוף זמנה לכתחילה עד שתנץ חמה מלשון הנצו הרימונים כלומר עד שעה שהחמה מתחילה לזרוח בראש ההרים עכ"ל.

ומבואר בדבריו שהנץ פירושו כאשר השמש כבר יוצאת ונראית לעיננו בראש ההרים ולא רק את אורה רואים אלא את השמש עצמה.

ובירושלמי פ"ה דברכות הסבירו שהנץ הוא עת שהחמה מתחילה לזרוח בראשי ההרים, וכן הרמב"ן במלחמות (דף ב' בברכות) הביא את הירושלמי וכן הרשב"א.

אלא שהארחות חיים, לרבינו אהרון בר' יעקב הכהן מנרבונה (נוהגים לכנותו רבי אהרון הכהן מלוניל נולד באמצע המאה היג' ראשית האלף השישי) (בחלק א' הלכות קריאת שמע אות ד) באמצע הסעיף וז"ל איזו היא זמנה ביום מצותה שיתחיל לקרותה ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה פי' הנץ החמה בשעה שהחמה מבקשת לראות פניה והאדים העולם דכתיב ויצץ ציץ ומחשבינן דאניץ נץ תחילת הראות פניה כך כתב רב גאון ז"ל ושיעור זה כמו שיעור שעה קודם שתעלה השמש וכו' עכ"ל.

ומבואר בדבריו שהנץ הוא שעה לפני שנראית כשיטת הבית דוד ועוד כתב שכן כתב גאון ועוד מה שמפרש שהחמה מבקשת לראות פניה וכו' זה ביאור לירושלמי.

דהכי איתא בירושלמי (פר' א' משנה ב') עד הנץ החמה: רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם ר' יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים: ע"כ.

ובירושלמי אפשר לפרש שהשמש נראית ממש או כפי שפירש באורחות חיים שמבקשת להכנס ואז יש אדמימות.

וספר האשכול (הלכות קריאת שמע וברכותיה)

כתב וז"ל וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמיך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום ושדר רב שר שלום הנץ החמה כמשמעה, [בשעה] שמבקשת חמה להראות פניה [ומאדים] העולם כדכתיב ויוצא פרח ויצץ ציץ ומתרגמינן ואנצת נץ, תחלת הראות פניה, ואין אדם מצוי לכוין באותה עונה, ומכל מקום מצותה מזו העננה עד שלש שעות וכו' עכ"ל.

ומבואר בדברי האשכול כמ"ש האורחות חיים ושניהם כנראה למדו מאותו גאון, ואפשר שהארחות חיים למד מהאשכול אלא שהוסיף ונתן שיעור לנץ שזה שעה לפני שנראית, ולמד כן מדברי הרמב"ם.

שהרמב"ם כתב בהלכות קריאת שמע (פ"א הלכה י') וז"ל ואי זה הוא זמנה ביום מצוותה שיתחיל לקרוא קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרוא ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור שעה אחת קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא ק"ש אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר עכ"ל.

ומבואר שהרמב"ם נתן שיעור שהנץ הוא שעה קודם שתראה השמש א"כ משמע שהארחות חיים למד מהרמב"ם לתת זמן של שעה.

אלא שהרבה קולמוסים נשברו על הרמב"ם הזה.

ואנו נתחיל לבאר את הדברים מתחילתן.

הטור בס' נח כתב וז"ל וקורין קריאת שמע ומברכין וכו' מאימתי זמנה משיראה חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכרינו ונמשך עד סוף שלש שעות ומצווה מן המובחר לקרותה בותיקין עם הנץ החמה ויסמיך לה התפילה מיד בהנץ החמה וכן כתב הרמב"ם

 מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרוא ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה השמש עכ"ל.

וכתב על זה הב"י וז"ל ועל מה שכתב רבינו בשם הרמב"ם ושיעור זה כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה השמש כתב מהר"י אבוהב ז"ל אל יקשה בעיניך היאך קרא הרב לזה הזמן מעט, שהנה עליית השמש דהרמב"ם רוצה לומר לאחר שיעלה גוף השמש והנץ החמה הוא מיד כשיתחיל גוף השמש לעלות עכ"ל ובנוסחא אחת מצאתי בדברי הרמב"ם כתוב במקום שיעור שעה אחת עישור שעה אחת עכ"ל הב"י.

ונראה שמהר"י אבוהב התקשה איך הטור כתב מעט קודם הנץ החמה ומאידך כתב ששיעור זה הוא כמו שיעור שעה אחת, וישב שהרמב"ם שאמר שעה זה סי' בשבילנו שנדע מתי הנץ והטור שכתב שעה כוונתו שיקרא מעט קודם השעה, ואיך נדע מתי לקרוא ע"ז הטור אומר כיון שהנץ הוא שעה לפני שנראית לעינינו תתחיל מעט קודם השעה.

וממילא לפי הסבר זה מהר"י אבוהב ס"ל בפשיטות שהנץ היינו שעה לפני, וכמובן שגם הטור ס"ל הכי.

אלא שאפשר בדרך אחרת לפרש דברי מהר"י אבוהב ז"ל, שאכן עליית השמש אורכת שעה ובזה אין חולק שהרי מקור לזה הוא מהגמ ' [פסחים צד'] שמעלות השחר עד הנץ ד' מיל וכן מהשקיעה עד צאת הכוכבים ואם מורידים זמן ביה"ש נשאר שעה וכמו שבלילה יש שעה ודאי גם בבוקר יש שעה, וכן הדרכי משה שנביא בהמשך, כתב דכל היודע מעט מחכמת התכונה יודע שהאמת היא ששיעור הנץ החמה דהיינו תחילת זריחת השמש על הארץ עד שיעלה כל גוף השמש הוא כשיעור שעה אחת וכן בשקיעת החמה גוף השמש שוקע בשעה אחת עכ"ל הדרכי משה (סי נח אות ב').

ונמצא שעל שעה אחת של עליית השמש אין מקום לדון אלא שמ"ש מהר"י אבוהב שהנה עליית השמש דהרמב"ם רוצה לומר לאחר שיעלה גוף השמש כולו והנץ החמה הוא מיד כשיתחיל גוף השמש לעלות עכ"ל פירוש דבריו שאחר שהשמש עולה מתחת לאופק עד שמגיע מעט לפני שנראית לוקח לה שעה והנץ החמה הוא מיד כשתתחיל השמש לעלות הכוונה שיתחיל להראות לעיננו, וע"ז אמר כשיתחיל גוף השמש לעלות, אלא שלענ"ד א"א לפרש כך שהרי לפי זה לא מיושב המעט של הטור בשלמא אי האי שעה לפני וזה זמן הנץ וע"ז אמר הטור מעט מובן אבל אי נימא שהכוונה על סוף השעה אז על מה הטור אמר מעט שהוא מסביר שזמן הנץ מרגע שמתחילה לעלות עד סופו שעה, א"כ איך אמר מעט ועוד שאין זה מתקבל על הדעת בכלל שהרי כתב "והנץ החמה הוא מיד כשיתחיל גוף השמש לעלות" עכ"ל משמע שמתחילת עליית גוף השמש זה הנץ דהיינו שמרגע שמתחיל גוף השמש לעלות לוקח לה שעה ומתחילת עלייתה הוא שעה והנץ מרגע שמתחילה לעלות.

וראיתי בשו"ת קול אליהו תופיק (ח"א סי' ה') שכתב להסביר דברי המהרי' אבוהב שכונתו על הנץ הנראה ולא כהב"ד והסביר כך וז"ל ותירץ עוד המהרי"א דכוונת הרמב"ם ששיעור שעה היא מתחילת ק"ש וברכותיה עד שיעלה כל גוף השמש שלוקח כמעט שעה, אבל עד שיתחיל גוף השמש לעלות שהוא זמן הנץ החמה הוי זמן מועט ושפיר כתב הטור זמן מועט עכ"ל.

ובמכ"ת וכי לקרוא ק"ש עם ברכותיה לוקח שעה אתמהה, ועוד שבכלל אין זה נכון לומר שמה שהסביר המהרי"א את הרמב"ם שהשעה קאי על קריאת שמע ועוד מה הוא שכתב עד שיתחיל גוף השמש לעלות שהוא זמן הנץ החמה הוי זמן מועט אין לזה שום הבנא מי גילה שזה מועט.

(ב)

ונחזור לעניין ממהר"י אבוהב מתבאר שהנץ הוא שעה לפני שהשמש יוצאת על הארץ והמעט שכתב הטור זה מעט לפני השעה, אלא שקשה שלפ"ז הנץ החמה הוא שעה לפני שנראית לעינינו.

ועוד שמהר"י אבוהב כתב שזמן שיכיר את חבירו הוי קודם זמן של ותיקין וכתב שיש שלש זמנים והם מעלות השחר, ואח"כ ותיקין, ולפי מ"ש כאן קשה, שהרי אם מעלות השחר לנץ הוי ד' מיל שזה שבעים ושתים דקות והנץ הוא כשעה קודם הרי נשאר שתים עשרה דקות מעלות השחר, עד הנץ, א"כ איפה איך יכנס זמן שיכיר בשתים עשרה דקות.

ובדוחק אפשר לומר שאכן זמן שיכיר את חבירו הוי כשש דקות קודם הנץ שזה גם השיעור של ק"ש וברכותיה דהיינו עישור שעה שזה שש דקות אלא שמתי יניחו תפילין וציצית שהרי בשש דקות צריך להספיק גם להניח תפילין וציצית.

ואם נאמר שמעלות השחר לנץ הוי יותר משבעים ושתים דקות ניחא אלא שהרמב"ם כתב בברכות בפירוש המשניות (פרק ה' מ"א) שמעלות השחר לנץ הוי שבעים ושתיים דקות.

אלא שאין זה פשוט בדעת הרמב"ם, שהרי הרמב"ם כתב בפסחים (פ"ב משנה ב' בסופה) ששיעור מיל הוי ב' חומשי שעה דהיינו עשרים וארבע דקות וא"כ לפ"ז יוצא שד' מיל הוי תשעים ושש דקות שהם שעה וחצי וקצת, וכמובן כ"ז לפי שעות זמניות.

ועוד שהרמב"ם גורס בגמ' בפסחים צד'. שמעלות השחר עד הנץ ה' מיל ולא ד' מיל שהרי בפירוש המשניות בפסחים (פרק תשיעי משנה ב') ובהלכות קרבן פסח (פ"ה הלכה ט') כתב ששיעור טו' מיל הם מנץ החמה עד אמצע היום, ונמצא לפי"ז שיש ביום שלשים מיל וא"כ ע"כ לומר שמעלות השחר עד הנץ הוי חמש מיל, ועוד כתב (בפ"ג מ"ב) ששיעור מיל הוי ב' חומשי שעה משעות ההשויה שזה עשרים וארבע דקות וא"כ יוצא שמעלות השחר עד הנץ יש מאה עשרים דקות שזה שעתיים, ואכן לפ"ז אפשר בהחלט להבין מ"ש מהר"י אבוהב שהנץ הנו שעה קודם שתעלה השמש, וכן שיש זמן באמצע שיכיר את חבירו.

 אלא שהרמב"ם במקומות אחרים פירש אחרת שהרי בפירוש המשניות בברכות (פ"א מ"א) כתב וז"ל ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות עכ"ל, ומבואר שמעלות השחר לנץ הוא שבעים ושתיים דקות ופירוש דבריו שכתב שהוא האור הנוצץ בפאת מזרח כתב בספר מעגלי צדק שזה יח' מעלות תחת האופק, וכל מעלה היא ארבע דקות [מיהו הרבה פעמים מעלה מגיעה לחמש דקות ויותר כאן בארץ ישראל ובחו"ל ויש פעמים שמגיע גם לעשר דקות] וראה מה שביארנו בעניין המעלות בפרק ב' עי"ש]

וא"כ מאוד קשה להסביר את הרמב"ם שפעם אחת אמר שהוי שיעור מיל עשרים וארבע דקות שזה תרי חומשי שעה וכן כתב שמהנץ עד השקיעה יש ל' מיל א"כ מעלות השחר עד הנץ הוי כמאה עשרים דקות ובברכות כתב שהוי שבעים ושתיים דקות.

ואם נאמר שמ"ש הרמב"ם בברכות שמעלות השחר עד הנץ הוי שעה וחומש פירוש תחלת הנץ אבל לעולם יש עוד שעה עד סוף הנץ, ומ"ש בפסחים שיש חמש מיל מעלות השחר עד הנץ כוונתו לסוף הנץ ולפי שיעור של עשרים וארבע דקות למיל אפשר להבין קצת, אמנם יהיה עודף של 18 דקות מיהו בחורף או לפי שיעור זמניות אפשר שהם נעלמים.

אבל אם לא נסביר כך נצטרך לומר שהרמב"ם חזר בו, אלא שהיכן חזר בו בברכות או בפסחים אם נאמר בפסחים א"כ למה בהלכות קרבן פסח גם פסק את השיעור שמעלות השחר לנץ הוי חמש מיל.

ואפשר שלעולם יש שעתיים מעלות השחר לנץ ומ"ש בברכות זה האיר פני המזרח שזה הנץ למעשה אמנם כתב שבעים ושתיים דקות שזה קצת לפני תחילת הנץ דהיינו שזה שתים עשרה דקות קודם הנץ והנץ הוא שעה קודם שתראה לעניננו.

ולהאיר פני המזרח הרמב"ם קורא עמוד השחר, ולפני השיעור הזה יש זמן שנקרא עלות השחר או איילת השחר.

וראה ביעב"ץ (במור וקציעה סי' נח') אחר שהסביר דברי המהר"י אבוהב שהנץ בודאי שעה לפני שהיא נראית לעינינו התקשה במה שהתקשנו בהרמב"ם וישב שיש שלש שעות עד הנץ הנראה, והביא ראיה לזה מהירושלמי וז"ל שוב זיכני הי"ת ומצאתי תלמוד ערוך הוא כדברי, בירושלמי ריש ברכות (ג' ע"ב) ויומא (פ"ג ה"ב) וב"ר פרשת וירא [נ. י] שמעמוד השחר עד שיאיר המזרח ד' מילין (ויש גורסין ה' מילין) ומשיאור המזרח עד שתנץ החמה (ורצה לומר עד סוף הנצה) ארבע מילין (ושבקיה דדחיק ומוקי נפשיה מאי שיאור המזרח דקאמר היינו התחלת הנץ, ועד שתנץ היינו סוף הנצה) ותלמודא דידן פמש"ט (פסחים צג' ב) כי קחשיב עד הנ"ח עד ולא עד בכלל, אלא עד התחלת הנ"ח בלבד קחשיב, ברוך שחננו מדע בתורתו הקדושה לכוין האמת ולקיים כל דברי חכמים) עכ"ל היעב"ץ כולל הסוגריים.

ואנו לא כתבנו כהגאון יעב"ץ שיש שלוש שעות מעלות השחר אלא כתבנו שיש שעתיים ומה שכתב בברכות זה האיר פני המזרח שלזה קרא הרמב"ם עמוד השחר, פירושו מעט קודם התחלת הנץ, ובנץ יש התחלה ויש סוף והאיר פני המזרח זה מעט לפני התחלת הנץ,

ועוד נדבר בזה בהמשך בסעיף ג' של התשובה.

והב"י כתב אחר שהביא דברי מהר"י אבוהב, ובנוסחא אחרת מצאתי במקום שיעור שעה עישור שעה אחת ע"כ.

ומבואר שכוונת הב"י ליישב מ"ש הטור מעט קודם הנץ וע"י גירסא זאת התיישב המעט שזה עישור שעה קודם הנץ.

מיהו לכאורה ע"י שינוי גירסא זאת לא רק התיישב מ"ש הטור עוד יש נפ"מ גדולה בין מהר"י אבוהב לבין מרן הב"י שלפי המהר"י אבוהב הנץ הוא שעה קודם שתראה ואלו לב"י הנץ הוא מתי שהשמש נראית לעינינו, וא"כ אם הב"י מביא את השינוי ולא מוסיף ולפ"ז אין הנץ כפי שפירשם מהר"י אבוהב אלא רק מביא בשתיקה, דלפי מהלך הדברים משמע שכונת הב"י רק ליישב את המעט ולא לשנות את כל ההבנה בהרמב"ם.

ועוד אם נאמר שכוונת הב"י במ"ש עישור שעה לא רק ליישב את המעט שכתב הטור אלא גם זמן הנץ משתנה א"כ מה נעשה בהלכות עדות שהרמב"ם כתב (פ"ב הל"ה)

עד אחד אמר קודם הנץ החמה ואחד אומר בהנץ החמה עדותן בטלה אע"פ שהיא שעה, שהדבר ניכר לכל וכן אם נחלקו בשקיעתה עכ"ל ושם אין שינוי גירסאות ולכו"ע הגירסא היא שעה ועוד האורחות חיים שהבאנו לעיל גם גרס שיעור שעה ולומר שכל הגרסאות בטעות וכן ספר הבתים על הרמב"ם גורס הכי ועוד רבים,

וכתב הדרכי משה על דברי הב"י (באות ב) וז"ל ואיני מבין דבריהם כלל כי מה שהקשה מהר"י אבוהב אינו כלום דהרב הטור לא קאמר ומעט קודם הנץ החמה וזה קאי על אימתי התחיל לקרוא קריאת שמע ושיעור הרמב"ם הוא להודיע לנו זמן הנץ החמה אימת היא קודם עליית השמש על הארץ, והאמת כמו שפירש המהרי"א אבל קושייתו אינו כלום ומה שכתב הב"י שמצא נוסחה אחת אותה נוסחה שמצא היא טעות וכל היודע מעט מחכמת התכונה יודע שהאמת היא ששיעור הנץ החמה דהיינו תחילת זריחת השמש על הארץ עד שיעלה כל גוף השמש הוא כשיעור שעה אחת וכן בשקיעת החמה גוף השמש שוקע בשעה אחת ועל כן אותה נוסחה היית מוטעת והעישור שבה היה ראוי להיות שיעור אלא שהחליפו ש' בע' עכ"ל.

וכן מהדרכי משה שם משמע שהבין שהנץ מתחיל מהעת שהשמש עולה ולוקח לה שעה, וכל זה הזמן אפשר לקרוא ק"ש לכתחילה והנץ מתחיל משעה שהחמה מתחילה לעלות וזה נלמד מדכתב והאמת כפי שפירש המהרי"א וק"ל.

אלא שעדיין אפשר שהב"י כאשר שינה הגירסא א"כ שינה את זמן הנץ, דהיינו המהרי"א והדר"מ שיטתם שהנץ שעה לפני כפי הסבר הבית דוד, ומאידך מרן שיטתו שהנץ הוא מה שנראה לעיננו כאשר השמש יוצאת ונראית לעינינו ממש.

אלא שהמגן אברהם (סי' נח' סע"ק ב) כתב על מה שכתב הרמ"א ששיעור הנץ החמה הוא שיעור שעה אחת קודם שיעלה גוף השמש ויש גורסים כמו עישור שעה אחת כתב הכסף משנה שכן עיקר והב"ח הסכים לגירסא הראשונה וכן כתב כדרכי משה וכתב שאין הפירוש כמו שכתב הב"י בשם מהר"י אבוהב אלא מהנץ החמה עד שיעלה גוף השמש הדבר ידוע ליודע מעט חכמת התכונה שזה שעה עכ"ל (הב"ח) ובספר מנחת כהן מבוא השמש (מאמר ראשון פרק כז') כתב דגרסת עשור שעה היא עיקר ע"ש, ולי נראה דלענין הדין אין חילוק בין הגרסאות ודו"'ק עכ"ל המג"א.

ויש להבין דברי המג"א במ"ש שלעניין הדין אין חילוק בין הגסאות האם כונתו שלפי' שני הגרסאות הנץ הוא הנץ הנראה או שלפי שני הגרסאות הנץ היא שעה לפני שנראית השמש לענינו.

ומפרשי המג"א כולם הסבירו שכוונת המג"א כפי דרך שניה שכתבנו שאין נפ"מ בגרסאות והנץ לפי כולם הוא שעה לפני כן כך הסבירו הפמ"ג מחצית השקל ולבושי שרד.

וז"ל המחצית השקל באמצע דבריו, הב"ח הסכים לגרסא הראשונה, דהיינו כמו שיעור שעה, ופירש הב"ח דר"ל מעלות השחר עד הנץ החמה הוא שיעור שעה, ופירש הב"ח דר"ל מעלות השחר עד הנץ החמה היא שיעור שעה, והביא ראיה מן הירושלמי,(ברכות פ"א הלכה א) וא"כ מה שכתב הרמב"ם קודם שיעלה השמש ר"ל תחילת עלייתו, דהיינו נץ החמה, וכסלקא דעתא [דמהר"י אבוהב] ומה שכתב הטור מעט קודם הנץ החמה, ר"ל התחלת קריאת שמע יהיה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיימה עם ברכותיה בהנץ החמה ע"ש: וכן כתב בדרכי משה ר"ל שגם הדרכי משה מסכים לגירסא ראשונה כמו שיעור שעה אבל פירושו הוא דלא כהב"ח ודלא כהרב ב"י, אלא מנץ החמה ממש (בלי צירוף זמן הקריאה שלפני הנץ החמה) עד גמר עליית כל גוף השמש הוי שעה: ולי נראה דלעניין הדין אין חילוק וכו', דגם מאן דגרס עישור שעה אין הכוונה מ"ה עד גמר עלייתו, דודאי לכולי עלמא מנץ החמה עד גמר עלייתו הוא שעה, כמו שכתב הדרכי משה שידוע ליודע מעט בחכמת התכונה, אלא מאן דגרס עישור שעה כוונת הרמב"ם ליתן שיעור מהתחלת קריאת שמע עד הנץ החמה, ושיעלה השמש ר"ל תחילת עלייתו כסלקא דעתא (דמהרי"א) ומאן דגרס שיעור שעה, נתן שיעור מתחילת הנץ החמה עד עליית כל גוף השמש וכמסקנת מהרי"א ודרדכי משה עכ"ל המחצית השקל

וכן כתב הפרמ"ג אשל אברהם סימן נח וז"ל: שיעור שעה. עיין מ"א. הנה לכאורה נץ החמה יש לו ב' פירושים. א', תחלת הנץ. ב', כשיעלה גוף השמש כולו ג"כ בשם נץ [י]קרא. ולפי גירסא שיעור שעה, היינו מתחלת נץ עד גוף השמש הוה שעה, כמו שכתוב בדרכי משה. ויתחיל קריאת שמע "מעט" זמן קודם גוף השמש כולו, כפי מה שהוא אדם, אם גומר ברכות וקריאת שמע ברביע שעה יתחיל רביע שעה קודם עליית גוף השמש כולה, ויתפלל עם "השמש" כולה על הארץ. ולגירסא עישור שעה אחת, היינו מעמוד השחר או משיראה חבירו ד' אמות עד תחלת זריחת הנץ עישור שעה, ויקרא אז קריאת שמע ויתפלל מיד בתחלת הנץ א', א"כ יש נפקא מינה טובא לדינא. אבל המ"א מפרש דוודאי תפלה מצותה עם הנץ החמה בסימן פ"ט [סעיף א], הוא תחלת הנץ מיד, וקריאת שמע קודם תחלת הנץ. ומאן דגרס שיעור שעה, היינו מתחלת קריאת שמע עד שיעלה כל השמש הוא שעה, ומאן דגרס עישור שעה הוא קודם תחלת זריחת השמש. ועיין בסימן פ"ט במ"א אות ב' מעמוד השחר עד נץ שעה וחומש שעה, והיינו עד כל גוף השמש, א"כ עישור שעה דכאן צ"ע. וצריך לומר משראה חבירו ד' אמות עישור שעה עד תחלת נץ, מעלות השחר והאיר פני המזרח עד תחלת "נץ" חומש שעה, ומתחלת נץ עד גוף השמש שעה, נמצא מהלך מעלות השחר עד גוף השמש ד' מילין, שעה וחומש. עיין עטרת זקנים אות גימל, ועדיין צ"ע. ולפי זה יש שיעור מעלות השחר ששה מנוטי"ן אז הוא זמן משיכיר חבירו ד' אמות, ועדיין אין זה ברור, וספר מנחת כהן אין כעת תחת ידי, אולי אזכה לבאר במקום אחר. ומה שכתב [המ"א] שהב"ח כתב שכן עיקר, טעות סופר וצ"ל הכסף משנה פרק א' מקריאת שמע:

וכן הלבו"ש הסביר את דברי המג"א כמחצית השקל ופמ"ג.

ממילה כולם יעידו שהנץ הוא שעה לפני שנראית לעינינו הלא המה, האשכול והארחות חיים בשם גאון, הרמב"ם, הטור, המהר"י אבוהב, מרן הב"י, הב"ח, המג"א הלבוש היעב"ץ. הפרמ"ג המחצית השקל לבו"ש, ועוד רבים שנראה בהמשך.

(ג)

והבא"ח ברב פעלים (ח"ב חלק או"ח סי' ג') כתב שיש נפ"מ בין הגרסאות שלפי גירסת מרן בפירוש נץ החמה היא מתי שהשמש נראית לעינינו ולפי מהרי"א והדר"מ הפירוש כהב"ד, ולא זכר שר מכל מה שהבאנו ממפרשי המג"א שהסברו שהמג"א אומר שאין נפ"מ בין הגרסאות לעניין דינא.

וכן הלבוש סי' נח' ס"א שיטתו שהנץ הוא שעה לפני שנראית לעינינו שזה שיטת הב"ד, שכתב וז"ל ומאמתי זמן ק"ש משיראה את חבירו וכו' ומיהו מצוה מן חהמובחר לקרות בותיקין וכו', ושיעור הנץ החמה היא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ עכ"ל.

וכן הרב פקודת אלעזר (דף פ"א סוף ע"ג) ס"ל כהב"ד.

גם הגאון החיד"א נראה שדעתו נוטה להבית דוד שכתב בסי' נח במחזיק ברכה (ס"ק א) מעט קודם הנץ החמה וכו' עמש"כ בשו"ת שאגת אריה וכו' ועמש"כ הרב בית דוד אורח חיים סי' לו עש"ב: ועוד כתב בשיורי ברכה שבברכי יוסף (ס"ק ב) שיעור הנץ החמה עמ"ש הרב בית דוד או"ח סי' לו ועמ"ש הרב מגן אברהם סי' זה עכ"ל.

וכוונתו שהרב בית דוד והמג"א ס"ל שהנץ פירושו שעה קודם שתראה והבא"ח (פרשת וארא שנה א' הלכה ג') הוסיף שהגאון החיד"א הוסיף בספרו יוסף אומץ (סי' עו' או ג') וז"ל אמנם שמעתי כי מעין דוגמא היה עושה מעשה הרב הגדול עיר וקדיש מורנו הרב רבי יוסף קובו לעניין תפילת השחר עכ"ל.

ועוד נחזור להוכיח שיטת הב"ד

אלא שרבינו יוסף חיים ברב פעלים (ח"ב חלק או"ח סי' ג) כתב וז"ל ונ"ל בס"ד להביא ראיה מדברי רבותינו ז"ל היפך סברת הב"ד ממ"ש במדרש שוחר טוב מזמור י"ג ע"פ יום ליום יביע אומר אמר ר"י בשעה שהזקנים נכנסים לעבר את השנים נוטלים מן היום ונותנים ללילה ונוטלים מן הלילה ונותנים ליום כיצד ד' תקופות בשנה תקופת ניסן ותקופת תמוז ותקופת תשרי ותקופת טבת, מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורע ליום, ומן תקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלושים בשעה ומתקופת תמוז ועד תקופת תשרי היום פורע ללילה ומן תקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לווה מן היום נמצאו בתקופת ניסן ותשרי אין חייבין זה לזה כלום וכו' עי"ש.

ופירש הרב יבקש רצון אחד משלושים בשעה הוא כפי מה שבארנו שהיום היותר ארוך בירושלים הוא טו' שעות נמצא מה שהיום לווה מן הלילה מתקופת ניסן עד תקופת תמוז עולה לכל החודש שעה אחת הרי מגיע לכל יום אחד משלושים בשעה, וכן מתקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לווה מן היום כמו כן עכ"ל.

וקודם לזה כתב וז"ל והשעות השוות נתייסדו לפי התחלפות משמרות שבעת כוכבי לכת אשר בארתי בחיבורי הנז"ל שכל אחד מושל שעה אחת שונה ויתחלפו כ"ז פעמים במעת לעת ונמצא ביום הארוך יתחלפו בירושלים שנוטה מאמצע חגורת המזלות לצד צפון לשני מעלות כמבואר בהרמב"ם פי"א מהלכות קידוש החודש, טו' פעמים ביום ותשעה פעמים בלילה וביום הקצר תשעה פעמים ביום וטו' פעמים בלילה והכל לפי מעמד המדינה ברוחב העולם כי בכל אשר נתרחקה מחגורת המזלות לצד צפון ככה יתארך יומו בקיץ ויתקצר בחורף ובמדינות הדרומים תהיה להיפך, אבל במדינות העומדים נגד חגורת המזלות שם תמיד יום ולילה שוים וכמו כן נשתוו שמה שעות הזמניות והשוות עכ"ל עי"ש, והנה על זה המאמר מקשים העולם דמכאן נראה שימי תמוז ולילי טבת הם שווים ומה שלווה כאן פורע כאן ואיך יתכן זה והלא אנו רואים בחוש הראות שהיום הארוך בתמוז הוא הרבה יותר מן אורך הלילה שבטבת וזו קושיא עצומה וראיתי להרב מהר"י בן נאים ז"ל בתשובותיו סי' נה שתירץ שהמדרש נקיט שיעור היום בענין זה מן נץ החמה ולא עד עלות השחר, אע"ג דלכמה מילי עמוד השחר חשוב יום בדיעבד, עכ"פ אינו יום גמור דלכתחילה יום גמור הוא בנץ החמה, וא"כ השתא כאשר תחשוב אותו זמן שיש מן עמוד השחר עד נץ החמה עם הלילה תמיד אז תמצא דברי המדרש מכוונים היטב, שישוו שפיר ימי תמוז עם לילי טבת, כי תפחות מיום תמוז שעה ורביע שהוא שיעור מעמוד השחר עד הנץ החמה בקירוב, ותוסיף על לילי טבת שעה ורביע ע"ש והוא נכון וברור, והשתא עלה בידינו ראיה הפך דברי הרב ב"ד, כי מוכרח לומר דנץ החמה שדברו בו חז"ל הוא מעת שנראית לעינינו, זריחתה על הארץ, כי בזה נמצא שיעור מספיק להוסיף על הלילה, כדי ליישב דברו חז"ל במדרש, ולפ"ד הרב ב"ד שיעור מעמוד השחר עד הנץ החמה הוא זמן מועט ואינו מספיק לחשב בזה דברי המדרש וכו'. עכ"ל הרב רב פעלים,

ולענ"ד נראה ליישב דברי הרב בית דוד, שבודאי הרב בית דוד מודה ומסכים להסביר את המדרש כפי שפירשם הרב, אלא שכמו שכבר הבאנו לעיל שיש לנץ התחלה וסוף כמו שיש לשקיעה וכבר כתב זאת הרב דרכי משה הבאנו דבריו לעיל וא"כ בודאי שסוף הנץ מסתיים כאשר השמש כבר יוצאת על הארץ וזה הנץ היא העיקר לעניין מדידת שעות היום וכן למ"ש במדרש, אבל לעניין תפילת הנץ העיקר התחלה של הנץ, אבל אין הכי נמי גם בסוף הנץ כאשר השמש נראית לעינינו חשוב נץ, ולעניין זמן של שלש שעות של קריאת שמע מודדים מהנץ הנראה. וראה מ"ש בזה בס' ג' באורך.

ומ"מ הרב פעלים הביא ראיות לב"ד והביא ראיות נגד הב"ד, ולמסקנה כתב וז"ל והנה נראה אע"ג דבזה"ז נתפשטה סברת הרב ב"ד בכל המקומות, ושמעתי שגם בירושלים בזה"ז ברוב בתי כנסיות נהגו כסברת הרב בית דוד, וא"א לבטל המנהג הזה, עכ"ז המדקדקים בעבודת שמים, יותר נכון להם לאחוז ולעשות כסברת המדקדקים להתפלל עם יציאת השמש ממש שנראית לנו, ויתחיל הק"ש שש דקות קודם יציאת השמש וזריחתה לפנינו, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו עכ"ל הרב פעלים.

ומבואר שלא דחה את הרב בית דוד אלא שהעדיף שיטת הנץ הנראה.

והרב בהלכות עולם (ח"א פרשת וישלח או' א) תמה עליו הרי שיטת הב"ד דחויה, וא"כ למה לא שינה המנהג ועוד כתב שמה שעשו אין זה כהרב ב"ד אלא כהרב פרי חדש שס"ל שמעלות השחר אפשר להתפלל לכתחילה עכת"ד שם.

ומיהו לפי המבואר בכל מה שהבאנו עד עכשיו אין שיטת הבית דוד דחויה כלל אלא אדרבה, ועוד למה שיעשו כהפר"ח שלפי הרמב"ם אין להתפלל קודם הנץ ורק בדיעבד וכ"ש לא לעשות כך כל יום ועוד אם יתפללו אחר עלות השחר לפני זמן שיכיר את חבירו א"כ לא הגיע זמן ק"ש, ועוד זה דוחק גדול, ובודאי שעשו כהרב בית דוד כפי שהגאון החיד"א משמע ממנו שס"ל כוותיה כפי שהבאנו לעיל.

 המשנה ברורה בסי' נח בביאו"ה כתב בד"ה כמו שיעור שעה אחת, הביא דברי הפמ"ג שכתב להסביר את הנץ כפי שיטת הב"ד והבאנו דבריו לעיל וכתב לדחותם והביא ראשונים שמפרשים שהנץ פירושו הנץ הנראה והביא דברי תלמודי רבינו יונה שכתב בפירוש שנץ החמה הוא השעה שמתחילת החמה לזרוח בראש ההרים, וכן כתב להוכיח מעוד מקומות והסביר שגם מרן ס"ל הכי שהרי שינא הגירסא וכן הביא את הירושלמי בפ"ק דברכות שהנץ החמה הוא העת שהחמה מתחלת לזרוח על ראשי ההרים כתר"י והערוך הנ"ל, וגם הרשב"א פ"ק דברכות מוכח להדיא כן וכן הרמב"ן במלחמות הביא דברי הירושלמי הנ"ל, ולכן פסק שהנץ הוא משעה שהחמה נראית לעינינו ולא שעה לפני.

ובתחילת דבריו כתב הביאו"ה וז"ל ובאמת צריך לומר בכוונת המג"א שכתב ול"נ דלענין הדין אין נ"מ ביניהם ג"כ כמו שכתבנו ורצונו לומר שפשטיה דלישנא דנץ החמה מוכח דגמר ק"ש וברכותיה היא עם הנקודה ראשונה מהחמה שמתחלת להאיר על העולם ומה לי אם אח"כ נמשך מעת התחלת הנץ עד עלות כל גוף השמש שעה או עישור שעה ועוד הוכיח הביאו"ה שהמ"א כך ס"ל מלקמן סי' פט שכתב דכוונת הרמב"ם במ"ש קודם עלות השמש ר"ל קודם הנץ החמה פ' תחילת הזריחה ולא עלות כל גוף השמש וכן כתב המחצית השקל שם ומה שכתב שיעור שעה היינו מהנץ עד עלות כל גוף השמש עכ"ל הביאו"ה.

ולענ"ד מחמכ"ת דבריו דברי תימה דחדא המציאות בעין היא שמהנץ שלנו עד שעולה לגמרי זה שתים עד שלש דקות ובודאי לא שעה, וכן כתב המנחת כהן בהדיא משם מהר"ם אל אשקר (במבוא השמש מאמר ראשון פרק כז) ובכלל זה דבר שכל אחד רואה מרגע שהשמש נראית מההר עד שיוצאת לגמרי זה לא יותר משלוש דקות א"כ על איזה שעה דיבר הרב המשנה ברורה.

ועוד מה שכתב המג"א אין זה נוגע לזה אלא שהמג"א הסביר שמעלות השחר עד הנץ זה ד' מיל וע"ז הקשה שזה לכאורה יותר מד' מול אבל הנץ זה כמו שכתב בסי' נח ופט', והרי הפרמ"ג (ס' פט) כתב כמו שהסברנו בהסבר המג"א (בסי' פט).

ועוד מה שכתב בשם המחצית השקל לא ידעתי כוונתו שהרי המחצית השקל בסי' נח הסביר את המג"א שהנץ זה שעה קודם שתראה וזה כוונת המג"א כאשר אמר "ולעניין הדין אין נפ"מ בין הגרסאות", וזה כפי שפירש הפרמ"ג והבאנו לשונתיהם לעיל.

ולכן בזה אין קושיא על הב"ד.

אלא שנשאר מה שכתב להקשות מדברי הראשונים אכן צריכים לימוד.

ונתחיל במ"ש מהירושלמי, ובכן כבר הבאנו בתחילת דברינו את הירושלמי ואעפ"כ הבאנו שהאשכול והאורחות חיים ועוד הסבירו שכוונת הירושלמי זה כאשר השמים נעשים אדומים שזה הרבא קודם יציאת השמש וזה שיעור שעה שכתב הרמב"ם, וראה במפרשי הירושלמי ספר החרדים משמע שהסבירו שהנץ פירושו כהבית דוד, ובפני משה אין הכרח מה הוא נץ שדבריו סתומים.

ועוד מה שהביא מדברי רבינו יונה אכן צ"ע.

ומ"מ ראינו לעיל דברי הרב פעלים במה שהביא מספר יבקש רצון שיש הבדל בין ארצות הצפוניות לדרומיות וככל שיהיו יותר צפוניות היום יתארך בקיץ, ואכן יש לדעת שיש מקומות כמו אנגליה ואמסטרדם ועוד מעלות השחר לנץ לוקח זמן רב לפעמים עד כדי שלש שעות, כיון שמודדים את עלות השחר במעלות וכאשר השמש במעלה יח' הוי עלות השחר כפי שכתב הרמב"ם (ראה במ"ש בסי' ב')

וכן לפעמים הנץ שלהם יהיה בשעה תשע בבוקר.

(ד)

ולמה הבאנו זאת עתה בשביל שהגאון המופלא רבי מצליח מזוז הי"ד זצוק"ל דן בחקירה הזאת לאורך ולרוחב ולא השאיר פינה וזוית והיוצא מדבריו ששיטת הבית דוד דחויה לגמרי, ואנכי הקטן בתחילה במהדורה קמא של ספרנו זה כתבתי תשובה לפי תומי במה שעלה בחכתי ולא ראיתי לצערי את הספר הנפלא איש מצליח, ומר בריה דרבינא הגאון הנאמ"ן הי"ו וישלח דברו וירפאו, שלח לי ברכה על ספרי וכן העיר שאביו בשו"ת איש מצליח דחה דברי הרב בית דוד.

ואנכי השבותי לו שאכן כאשר הבאתי לראש הישיבה הגאון הנאמ"ן את ספרי באותו יום קניתי מהמכון שלהם את השו"ת איש מצליח הוצאה חדשה, ואכן ראיתי שדן בשיטת הב"ד ובתחילה אודה ולא אבוש החלטתי לחזור בי ממה שכתבתי וכתבתי שהנני חוזר בי ממה שכתבתי אלא שאחר שעיינתי עוד בספר מצאתי שעדיין יש מקום נרחב לשיטת הב"ד וההיפך סברתי התחזקה והינה מובאת בכל מה שאני כותב פה שהתשובה התארכה, וכן תשובות לכמה וכמה דברים שכתב הגאון איש מצליח הי"ד, דאין בית מדרש בלי חידוש והקורא יבחר מה לקרב מה לרחק וכמו שבארנו בסעיף א' שאף שהגאון איש מצליח כתב שנים עשר פוסקים שס"ל שאין לקרוא ק"ש אלא בנץ אנו הוכחנו ההיפך ועתה אנו נדון בשיטת הב"ד.

ובכן הגאון איש מצליח, כתב (בעמו' שנח הוצאה חדשה ד"ה והנה) להוכיח שהמהרש"ל והמג"א ריש סי' פט והרב מחצית השקל והרב אליה רבה, ור"ז בש"ע שלו, כולם ס"ל לא כהב"ד והביא ראיה שהקפידו כולם על שרגילים בסליחות להקדים תפילה קודם הנץ החמה וע"כ שאין סוברים כהרב בית דוד שלדבריו אי אפשר שיקדימו קודם הנץ החמה, שהרי ודאי המתינו ללבוש טלית ותפילין אחר שיעור שיראה את חבירו וא"כ לפחות שישה דקות זמניות קודם הנץ של הב"ד א"כ על מה הקפידו הרי זה הזמן של הנץ לפי הב"ד אלא ע"כ שלא ס"ל כהב"ד עכת"ד.

ולענ"ד היא מהא אין ראיה כלל שהרי כל הרבנים שמנה הרב כולם יעידו ויגידו שהנץ הוא כהבית דוד, ואעפ"כ הקפידו שמתפללים קודם הנץ ולך נא ראה להגאון יעבץ שכתב שהנץ הוא שעה קודם שתראה לעינינו וכתב שהנוסחא האמיתית היא שעה בהרמב"ם וז"ל ועל כרחך אתה אומר כן לפי הנוסחא בלשון ר"מ המוסכמת לרבים וגדולים שהוא שעור שעה (ואמנם ע"ד האמת, שתי הנוסחאות אינן מתנגדות כלל, שהם על שתי בחינות שונות, דמאן דגריס עשור שעה כוונתו על משך עליית גוף השמש בלבד (שהיא ודאי אינה אלא עשירית שעה כמ"ש בתוש' ר"מ אלשקר ומאן דגריס שעור שעה המכוון הוא על האור הנוצץ קודם הנץ החמה כדבעינן למימר לקמן בס"ד דהנך ב' הגרסאות לא פליגי אהדדי וכו' עכ"ל.

ומבואר שס"ל כשיטת הבית דוד, ואעפ"כ כתב וז"ל ותדע ותשכיל ממוצא דבר שלא מצאנו ידינו ורגלינו בבה"כ שנהגו להשכים ביום הקדוש ביוה"כ, ולהתחיל התפילה תכף בעמוד השחר, באופן שלא עברה שעה לכל היותר וכבר הגיע ש"ץ לק"ש, והרי לכל הפחות שעה גמורה יש מעמוד השחר עד התחלת הנץ החמה וכו' ומדוע נהיה נמהרים ונחפזים ביום הרצון הלז, שלא לדקדק בקריאת שמע בעונתה המיוחד וכו', עי"ש בלשונו.

ומבואר בדבריו שלא טוב עושים כיון שמקדמים קודם הנץ ולמה מקדמים כיון שאכן כפי שהסברנו יש מעלות השחר עד הנץ הנראה לנו שלש שעות ועד הנץ של הב"ד יש שעתיים וא"כ אם מתפללים מיד אחר עלות השחר א"כ הוי זמן טובה קודם הנץ.

ורק לדוגמא זמן עלות השחר בלונדון בראשון לספטמבר למניינם עלות השחר בשעה 2:56 ונץ החמה משעה 5:11 וכן ע"ז הדרך נימצא אם מתפלל מיד אחר עלות השחר בודאי אין מגיע לזמן הנץ של הב"ד.

ודבר זה מצוי לרוב בארצות הצפוניות יותר מזה באמסטרדם בדצמבר בשלושים לחודש למנינם הנץ בשעה 8:51 ויש בארצות הברית מקומות שהנץ גם בשעה 9:30 וכן ע"ז הדרך ועלות השחר מוקדם מהנץ בשלש שעות ובממוצע שעתיים וחצי ולכן הרבנים הגאונים המוזכרים שהזכירם הרב איש מצליח הקפידו שלא יתפלל תכף אחר עלות השחר שע"י כך מקדמין להנץ החמה טובה אפי' שס"ל שהנץ היא שעה קודם שתראה כיון שאין הולכים לפי זמן קבוע אלא לפי מעלות ויח' מעלות שם לוקחים יותר משעתיים ובאר"י לוקח בין שבעים דקות לתשעים דקות. וא"כ אין ראיה כלל נגד הב"ד מדהקיפדו הרבנים הנ"ל שלא יתפללו סמוך לעלות השחר וכבר כתבנו לעיל שהמ"א ס"ל שהנץ הוא שעה לפני כפי שהסבירו הפרמ"ג ומחצית השקל ועוד.

ונחזור לדברי הרב איש מצליח, הרב איש מצליח האריך להוכיח נגד הבית דוד, וכן כתב (בעמוד עה' בין ד"ה ואם) שמ"ש הגאון בית דוד שרבינו ישעיה כתב בזה דברים מוכיחים כן. הנה מלבד שלא עמדנו על הוכחתו, לפי שלא העתיק לשונו, עוד בה אפילו לדבריו אמינא בס"ד, אוסיף מיא אוסיף קמחא, שהרי לעיל (דף ע"א ע"ב) בד"ה תחילה, הוכחנו ג"כ מדברי הגאון האשכול והרז"ה והראב"ד והרמב"ן והרב המאירי והרב שיטה מקובצת ואהל מועד דלא כהרב בית דוד וכו' עכ"ל.

ובכן במה שכתב שלא מצא מ"ש הרב בית דוד להגאון רב ישעיה. אין משם קושיא שהרי כבר הבאנו בתחילת דברינו דברי האורחות חיים שכתב שהנץ הוא שיעור שעה וכתב כן בשם גאון, וכן ספר האשכול הבאנו דבריו לעיל שהביא בשם רב שר שלום שזה למעשה הגאון שהזכיר האורחות חיים שס"ל שהנץ הוא שעה לפני.

ואכן נימצא דבריו בתשובת רב שר שלום גאון (סי' ד' והובאה גם בשו"ת הגאונים גינצוברג עמוד צב) וכתב הנץ החמה כמשמעה בשעה שמבקשת חמה להראות פניה וכו' בשעה שמאדים העולם וחמה מלבלבת לצאת, וכו' עכ"ל.

והרי לשונו הובאה באורחות חיים ופירשם שזה שעה לפני וכן כתב הכל בו (סי' י') שזה שעה לפני וכן בספר ערוגות הבשם (הוצאת מקצי נרדמים חלק ב' עמו' יד) וכן בספר הבתים על הרמב"ם (הלכות ק"ש שער שני סי' ה).

וכן עוד רבים מהאחרונים שס"ל הכי הלא המה מהר"י אבוהב, הרמ"א, (שם) הפרמ"ג(שם) המחצית השקל (שם) וכן נראה דעת הפרישה (סק"ה) הלבוש (שם) אליה רבה (סי' נח סק"ד) היעב"ץ (שם) מנחת אהרון, וכן כתב בהגהות מהר"א אזולאי על הלבוש (סי' נח)

וכן נראה שדעת הגאון החיד"א (שם).

ועוד,

וא"כ אין זה כמו שנראה מדברי הרב איש מצליח שכמעט ולא ימצא מאן דס"ל כהב"ד.

אלא רבים ושלמים גאונים ראשונים ואחרונים רבים ס"ל.

ומ"ש הגאון איש מצליח שהגאון והאשכול שיטתם כהנץ הנראה אנו הוכחנו לא כך וההיפך לענ"ד האשכול שיטתו כפי שפירשם האורחות חיים שזה שעה לפני ומדוקדק בלשונו כלשון האשכול, הרי האורחות חיים הוא ראשון, ואיך יבוא אחרון ויחלוק על ראשון, אלא וכאשר יש ראשונים אחרים ואכן הרב איש מצליח הביא אמבועא של ראשנים שס"ל שהנץ פירושו הנץ הנראה, וכל הראשונים שהביא אף לא אחד אמר שהנץ פירושו הנץ הנראה למעט את דברי רבינו יונה שיש ממנו קצת ראיה וגם לא מוחלטת לענ"ד מ"מ המסתבר הוא כפי שפירשם הרב איש מצליח שהנץ לשיטתם הוא הנץ הנראה ולא שעה לפני,

 וז"ל הרז"ה במאור (ריש ברכות בדין ק"ש) ונראה לי ששלשה שיעורין הם, אחד קודם הנץ ואחד בהנץ ואחד לאחר הנץ, ותמצא שלושה שעורין הללו מפורשין בפסחים (פר"א) אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר בתוך הנץ ואחד אומר לאחר הנץ וכו', וקודם הנץ חזי לק"ש של לילה ולא של יום וכו' דאי מרשב"י הוה אמינא דוקא לאחר הנץ הוא דחזי לשל יום, אבל בשעת הנץ לא, קמ"ל כותיקין שהיו גומרים אותה עם הנץ החמה, ללמדך ששעת נץ כאחר הנץ לק"ש וכו ע"ש באורך.

ודבריו ברור מללו דהנץ החמה כותיקין דומיא דשל עדים עכ"ל הרב איש מצליח וכונתו שהרז"ה ס"ל שהנץ פירושו מתי שהשמש נראית לעינינו ולא שעה לפני, מדמשווה נץ של ק"ש לעדים ע"כ ששווים הם ולא כמ"ש הרב פקודת אלעזר שהנץ של עדים לא כהנץ של ותיקין (כיון שהוקשה לו בזה ואנו נביא דבריו במשך ונבארם) וע"ז מוכיח הרב איש מצליח מהרז"ה שהם שווים ואם שווים ע"כ שגם הרז"ה ס"ל שהנץ הוא כאשר השמש זורחת דומיא דעדים.

ולענ"ד ממקום שהוא בא משם תשובתו, שהרי הרז"ה שיטתו שא"א לקרוא ק"ש של שחרית קודם הנץ כפי שנוכיח לקמן סעיף ב' וא"כ לפי הרב איש מצליח אתמהה עד זמן שהשמש יוצאת שזה זמן ארוך אין לקרוא אלא ק"ש של לילה ואין לו זמן שיכיר את חבירו ולעולם הוי לילה ואנשים יושנים בזמן הזה.

והרי עיר מולדתו של הרז"ה היא בטרונדה שבספרד, וכן למד בצרפת בפרובנס, ושם מעלות השחר עד הנץ הוי שעתיים ולדוגמא בחודש ינואר למיניינם הנץ בפריז בשעה 8:30 וכי יעלה על דעתך שעד שעה זאת הרז"ה ס"ל שיקרא ק"ש של ערבית ולא של שחרית בשלמא אי סבר כהבית דוד ניחא שכוונתו לנץ של שעה לפני אבל לפי הרב איש מצליח קשה להבין זאת.

ועוד כתב הרב איש מצליח להוכיח מדברי הרמב"ן והראב"ד והרב אוהל מועד ועוד.

וגם אם נסכים לדברי הרב עדיין יש מחלוקת ובפרט שלענ"ד אין הכרח גמור שס"ל שהנץ הוא הנץ הנראה.

ולכן גם מובן מה שכתב הרמב"ם בהלכות קרבן פסח (פרק ה' הלכה ט) וז"ל מי שהיה בינו ובין ירושלים יום יד' עם עליית השמש טו' מיל וכו' עכ"ל וע"כ דכוונת הרמב"ם עם עליית השמש פירושו נץ הנראה, ואין זה סותר דאכן תחילת הנץ עד הנץ יש שעה ומה שאמרנו טו' מיל מהנץ פירושו מהנץ הנראה דאלו הנץ הראשון היא בכלל מה שאמרו מעלות השחר עד הנץ.

(ה)

וטרם אסיים נאמר עוד משהו קטן ובכן רש"י במנחות כתב כשהאיר פני המזרח פירושו נץ החמה וכן המהרש"א (סוכה נא' ע"ב) בד"ה קרא הגבר (על התוס') בתוך דבריו כתב דהאיר המזרח פירושו נץ החמה. הרמב"ם כתב בהלכות תמידין ומוספין (פ"ג הל' כח') של בוקר שוחטין אותו קודם שתעלה השמש משיאיר פני כל המזרח עכ"ל.

ולפ"ז הרש"ש (מגילה כ:) רוצה לומר שיש לנץ התחלה וסוף, שההתחלה זה האיר פני המזרח שזה שעה לפני ודקדק כן בהרמב"ם שהרי הרמב"ם כתב של בוקר שוחטין אותו קודם שתעלה השמש ובהלכות ק"ש (פר"א הל' כא') כתב ואי זה היא זמנה ביום מצותה שיתחיל לקרוא קודם הנץ החמה וכו' ושיעור זה כמו שיעור שעה אחת קודם שתעלה השמש וכו'.

ומבואר א"כ שכאשר הרמב"ם כותב קודם שתעלה השמש כוונתו לסוף עליית השמש והאיר המזרח הוא קודם שתעלה השמש, ומסתמא שזה השעה שעליה קאי הרמב"ם וכן נאמר שרש"י כוונתו האיר המזרח הוא נץ כונתו לתחילת הנץ שהרי בודאי לא הנץ הנראה שבזה לא צריך לעולם לראות כולם רואים ויודעים ועוד שבבית המקדש היה נברשת של זהב ומימלא האיר המזרח שזה הנץ לרש"י כוונתו לנץ הראשון.

וזאת תורת העולה:

שיטת הב"ד שהנץ הוא שעה לפני יסודתה בהררי קודש ובחו"ל בארצות הצפוניות יכולים להסתמך על הבית דוד לכתחילה, שהנץ אצלם מתארך לעיתים עד שעה 9:00 בבוקר ויש מקומות ב10:30 כך אמר לי ידידי היקר ר' אברהם שושן הי"ו וישלח דברו וירפאו.

ובודאי שיכולים לסמוך על הבית דוד, ובארץ ישראל מצווה מן המובחר בנץ הנראה אבל אין הכי נמי גם לפני הנץ הנראה הוי לכתחילה, וראה בסוף המאמר הסיכום הסופי.

ועתה אנו נעמוד על זמן תפילה.

סעיף ג'

זמן תפילה

המשנה ביומא דף כח'

אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הן ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד והוציאו לבית השריפה וכו' ע"כ:

ופירש רש"י זמן השחיטה, שחיטת התמיד כלומר אם האיר המזרח שהשחיטה פסולה בלילה כדכתיב ביום זבחכם וכו' למה הוצרכו לכך לעלות לגג לראות ע"כ:

ומבואר ברש"י שזמן השחיטה של קרבן התמיד פסול בלילה כדכתיב בבוקר ולכן פסול בלילה כ"כ כשר מעלות השחר. וא"כ מה הוא שרש"י כותב כלומר אם האיר המזרח, וע"כ דרש"י ס"ל דהאיר פני המזרח זה עלות השחר.

ועוד כתב רש"י למה הוצרכו לכך, לעלות לגג ולראות דלכאורה פשט המשנה למה הוצרכו לכך הכוונה להחמיר עד שהאיר פני המזרח ולא סגי בעלות השחר אלא שרש"י לא מפרש כך כיון דס"ל דהאיר המזרח פירשו עלות השחר א"כ מה הוא למה הוצרכו לכך הרי חייבים לראות עם הגיע עלות השחר או לא ולכן פירש רש"י למה הוצרכו לעלות לגג לראות, אבל הזמן לעולם הוא אותו זמן, וא"כ האיר המזרח לרש"י פירושו עלות השחר.

אלא שלפ"ז קשה שהרי רש"י במנחות (סח) כתב האיר המזרח פירוש נץ.

ולכן נראה שיש האיר המזרח שזה קרן אור קטנה אבל כאשר מאיר יותר זה נץ וזה תחילת הנץ ואחר שעה הוי נץ הנראה, אלא שהמאירי הסביר שלעולם הזמן הוא מעלות השחר אלא שחששו שיטעו לכן תיקנו שמהאיר פני המזרח ממילא המשנה מתפרשת להמאירי כך, ולמה הוצרכו לכך כלומר משהאיר פני המזרח ולא מעלות השחר כיון שפעם עלתה הלבנה וטעו לכן כדי שלא יטעו הוסיפו הרחקה ותיקנו משהאיר פני המזרח עד שבחברון.

וכן הרמב"ם בפירוש המשניות (שם) הסביר שהאיר פני המזרח זה יותר מאוחר מברקאי משמע שזה אחר עלות השחר, וקודם הנץ וכפי שנסביר דבריו בהמשך יותר.

הרמב"ן במאמר מבוא השמש (מאמר א פ' כב) ביאר שהאיר פני המזרח אחר עלות השחר וקודם הנץ.

הרא"ש כתב (פרק רביעי סי' א) וז"ל תפלת השחר עד ארבע שעות וכו' ותחלת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר אע"ג דעיקר מצוותה עם הנץ החמה כדכתיב יראוך עם שמש מ"מ אם התפלל בזו השעה יצא והתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר שלה היא בזמן התמיד ה"ה לכל זמן המוקדם עכ"ל.

ויש לעמוד על דעתו מ"ש תחילת זמנה יראה מה זה הלשון הזאת יראה דמשמע דלא פסיקא ליה מילתא ועוד מה הוא משעלה ברק השחר למה לא נקט משעלה עמוד השחר או משעלה השחר.

ועוד משמע שלא סגי בעלה ברק השחר אלא עד שהאיר פני המזרח דאחרת היה להרא"ש לנקוט משעלה ברק השחר שזה האיר פני המזרח מה הוא שכתב והאיר פני המזרח, דמשמע שעד שלא האיר פני המזרח אין זה תחלת הזמן אפילו שחשיב עלה ברק השחר.

ועוד מה הדין משהאיר פני המזרח לכתחילה או דיעבד שהרי כותב מ"מ אם התפלל בזו השעה יצא דמשמע דיעבד אלא שממשיך דמילתא דפשיטא כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד ה"ה לזמן המקדם וא"כ הרי בזמן המאוחר מסתמא הוי לכתחילה א"כ מסתמא שגם בזמן המוקדם הוי לכתחילה, ויתפרש עיקר מצותה פירושו מצוה מן המובחר ויצא הכונה לכתחילה.

והדברים סתומים.

ולענ"ד לפרש ראשית בכוונה תחילה הרא"ש נקט לשון ברק השחר כמו שהתנא נקט ברקאי ולכן גם כתב יראה דאין זה מוחלט אצל הרא"ש שת"ק ומתיא בן שמואל לא פליגי מ"מ הרא"ש כותב ברק כמו שהתנא נקט ברקאי ומיהו זה לבד עדיין לא הזמן עד שנוסיף על ברקאי גם יאיר פני המזרח שזה זמן מאוחר יותר ובזה הוי לכתחילה דומיא דאחר הנץ דהוי לכתחלה ודומיא זמן התמיד שקרב בזמן הזה.

ומ"ש יצא לעולם פירושו לכתחילה ואגב רישא שנקט עיקר מצותה שכונתו למצוה מן המובחר נקט הכי כנלע"ד פירוש הרא"ש אלא שרבינו ירוחם תלמיד הרא"ש כתב (נ"ג ח"ג כד:) זמן תפילה מדשיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות ומצוה מן המובחר שיתפלל אחר הנץ החמה מיד ועוד פשוט בברכות (פרק קמא) ועוד פשוט בתפילת השחר דאם התפלל משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח יצא עכ"ל:

ואם נאמר שרבינו ירוחם שיטתו כהרא"ש כמו שהוא בדרך כלל נימצא שס"ל בדעת הרא"ש שהאיר פני המזרח היא בעלות השחר ולכן יצא, דהיינו בדיעבד, אבל מזמן שיכיר את חבירו, הוי לכתחילה וכתב שזה פשוט.

אלא שבקיצור פסקי הרא"ש (שכתבם הטור) כתב וז"ל זמן תפלת שחרית מעמוד השחר עד ד' שעות ותיקין עם הנץ החמה וכו' עכ"ל ומבואר ראשית שלא כתב זמן משהאיר פני המזרח ועוד שנקט עמוד השחר עד ארבע שעות בחדא מחתא משמע שתרויהו שווים לטובה שיוצא לכתחילה אלא דהנץ הוי ותיקין דהיינו מצוה מן המובחר.

והטור בסי' פט כתב וז"ל זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהרי היא כנגד תמיד השחר ואותה שעה ואילך הוא זמנה, ומכל מקום עיקר מצותה עם הנץ החמה, אלא שאם התפלל משעלה השחר עמוד השחר יצא, ונמשך זמנה עד סוף ארבע שעות וכו' עכ"ל.

ודברי הטור סתומים וחתומים כפי דברי הרא"ש קשה לקבוע בודאות מה דעתו, מ"מ מסוף הסי' בסעיף ח, נראה שדעתו כרבינו ירוחם שכתב אף על פי שעיקר מצותה עם הנץ החמה מי שהוא אנוס כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפילה הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפילה, כי הא דאבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו מקדמי ומיזל באורחא הוו מקדמי ומצלי, פירוש מקדמים לעיקר מצותה שהיא הנץ החמה והם היו מקדימין מעלות השחר, כמאן כי האי תנא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע ומתפלל וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא רבי שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל פירוש בזמנה במאי הא מיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף ומר סבר לסמוך גאולה לתפילה עדיף ופסק רבינו חננאל כאבוה דשמואל ולוי והלכות גדולות פסק כרבי שמעון בן אלעזר ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הסכים לפסק רבינו חננאל עכ"ל.

מבואר בטור שמעלות השחר הוי דיעבד ורק ביוצא לדרך התירו מיהו מזמן שיכיר את חבירו הוי לכתחילה כיון שזה זמן ק"ש וסומך גאולה לתפלה אין בזה שום חסרון וגם לרבי שמעון בן אלעזר עדיף משיכיר בישיבה מאשר תפלה לחוד בעמידה, אבל כאשר גם מתפלל וגם עומד בזמן שיכיר בודאי הוי לכתחילה כפי שכותב הכי עדיף ממה וכו' ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך.

מבואר שזמנה הוא משיכיר ודו"ק.

ונימצא שהטור למד כרבינו ירוחם שיש ג' זמנים מעלות השחר דיעבד משיכיר לכתחילה ומהנץ החמה מצוה מן המובחר.

ועוד צריך לדעת שהנץ של הטור הוא שעה לפני שהשמש תעלה כ"כ בסי' נח עייש וא"כ מזמן שיכיר שמתחיל לומר ק"ש עד שגומר כבר מגיע הנץ ודוק.

וגם אם לא נקבל את זה מ"מ משיכיר הוי לכתחילה כרבינו ירוחם.

ודע שהבית יוסף בתחילת סי' פט' הביא את רבינו ירוחם ולא הסבירו כמ"ש אלא הסביר שרבינו ירוחם ס"ל שזמן שיכיר את חבירו ועלות השחר שיעור אחד הם ופירש כוונת רבינו ירוחם במה שכתב ועוד פשוט דבעלות השחר דאם התפלל וכו' יצא הוי ראיה למ"ש בתחילת דבריו שמשיכיר זה זמן תפלה וע"ז תמה עליו שזמן שיעור זה אחר עלות השחר ולא עלות השחר.

מ"מ לעניין דינא אין נפ"מ דהיינו לפי איך שהסברנו שלרבינו ירוחם יש ג' זמנים אחר עלות השחר ב' משיכיר נץ החמה, אין נפ"מ לדינא כיון שגם מרן הב"י מודה לזה, אלא שחלק עליו כיון שמרן למד שרבינו ירוחם ס"ל שזמן שיכיר הוי עלות השחר וק"ל:

מיהו כמו שפירשנו את רבינו ירוחם כך פירשם הב"ח בסי' פט ס"א וז"ל שהלכה כמתיא בן שמואל וא"כ התחלת זמן תפילת השחר נמי דוקא כשהאיר פני כל המזרח אלא דעיקר מצותה עם הנץ החמה כותיקין עכ"ל.

ועוד כתב הב"ח וז"ל וכתב רבינו ירוחם זמן תפלה משיכיר את חבירו בריחוק ארבע אמות ומצוה מן המובחר שיתפלל אחר הנץ החמה מיד ואם התפלל משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח יצא עכ"ל והקשה ב"י דהא אביי לא קאמר אלא דלתפילין כאחרים דאמרי משיכיר את חבירו וכו' ולא לתפילה כאחרים כמו שהבין ה"ר ירוחם ולפע"ד נראה דדבר פשוט הוא שגם ה"ר ירוחם סבירא ליה דאביי לא קאמר אלא דלתפילין כאחרים אלא דה"ר ירוחם סבירא ליה דהלכה כרב הונא דקאמר דבזמן ק"ש הלכה כאחרים ודפסק גם רבינו לעיל ריש סי' נח וכיון שצריך להסמיך גאולה לתפילה אם כן בעל כרחם גם זמן תפלה לכתחילה צריך שתהיה משיכיר את חבירו וכו' לאחר שקרא ק"ש וברכותיה אלא דאם התפלל קודם שקרא ק"ש משעלה ברק השחר יצא דכך היא זמנה כן נראה לי פשוט עכ"ל.

וכן פירש הדרישה (או' טה') וכן פירש העטרת זקנים סי' סט ס"ב וז"ל ואם התפלל משעלה עמוד השחר וכו' היינו בדיעבד בשעת הדחק, וזמן השחר הוא זמן קודם שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות אבל מזמן שיראה את חבירו רשאי לכתחילה להתפלל רק שלמצוה מן המובחר הוא יותר טוב להתפלל אחר הנץ החמה מיד עכ"ל.

ומה שהסביר העטרת זקנים זה במרן שנץ זה מצוה מן המובחר אבל משיכיר הוי לכתחילה

וע"כ לומר הכי במרן.

ונימצא עד עתה שלמרן הפירוש האיר המזרח הוא עלות השחר ובזה דוקא דיעבד אבל אחר שהאיר יותר דהיינו שכבר יגיע לזמן שיכיר את חבירו הוי לכתחילה וכן הסבירו שיאיר פירושו עלות השחר, רבים מהאחרונים ולא הוי דיעבד.

כ"כ הגר"א בשנות אליהו בפירושו למשניות בתחילת מסכת ברכות וז"ל רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא האיר פני המזרח, וזה מבואר בריש פר"ג דיומא, דהאיר כל המזרח הוא עמוד השחר זהו האיר כל המזרח שהוא התפשטות יום גמור אבל האיר המזרח סתם הוא עלות השחר עכ"ל וכ"כ הא"ר, מטה יהודה, ומגן גיבורים ועוד.

מאידך הפר"ח, מג"א, פרמ"ג ס"ל שהאיר פני המזרח הוא אחר עלות השחר מעט.

מ"מ לעניין דינא לכולהו הוי לכתחילה מזמן שיכיר את חבירו

ולא נימצא בהם אחד שיאמר שהוי דיעבד מזמן שיכיר את חבירו אלא שנחלקו מעלות השחר האם הוו לכתחילה או דיעבד ואף שנאמר שהוי דיעבד מעלות השחר מ"מ משיכיר הוי לכתחילה ופשוט.

 ועוד נוכיח דמרן פסק בסי' פט' סעיף א' מצותה שיתחיל עם הנץ החמה וכו' ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאור פני המזרח יצא,

ובמרן הדברים סתומים ואפשר דמ"ש מרן יצא קאי על מעלות השחר והאיר פני המזרח דחדא שיעורא הוא אבל משיכיר הוי לכתחילה כמו בק"ש, ועוד הרי הוי דומיא דתמיד שהוי לכתחילה.

ועוד בסע"ח כתב וז"ל בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר, וממתין מלקרות קריאת שמע עד זמנה אע"פ שאינו סומך גאולה לתפילה הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו ויעמוד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך, ויסמוך גאולה לתפלה עכ"ל.

ומבואר שמרן כתב שיתפלל בשעת הדחק משעלה עמוד השחר ואח"כ יקרא ק"ש כשיגיע זמנה, וזמן ק"ש לכתחילה מרן פסק בסי' נח משיכיר בין תכלת ללבן א"כ ע"כ שכאן מיירי קודם שיכיר ולכן לא יכול לקרות ק"ש ולסמוך גאולה לתפילה, אבל משיכיר את חבירו הוי לכתחלה כיון שגם סומך גאולה לתפלה. ומה שמרן אמר דיעבד זה קודם שיכיר וממילא מבואר שמרן ס"ל שמשיכיר הוי לכתחילה.

וכן פסקו רבים מהפוסקים.

ועוד ע"כ שמרן ס"ל משיכיר הוי לכתחילה הראיה שכתב מרן שזמן ק"ש משיכיר ואם איתא שלהתפלל אחר שיכיר הוי דיעבד א"כ איך מרן פוסק שהוי לכתחילה הרי צריך לסמוך גאולה ותפילה והוי חיוב כמ"ש מר"ן בסי סג'

וראה מאמר מורדכי ס"ק א שאף שתמיד ממשכן עצמו ומסביר את מרן בכל זאת כאן כתב שהפירוש ברבינו ירוחם פשוט כמו שפירשו הב"ח והדרישה.

וראה כה"ח סי' פט ס"ק ג' שהביא מערכה שלמה של פוסקים שס"ל שזמן התפילה לכתחילה מזמן שיכיר, וכתב שלא ראינו למרן ז"ל שחולק בזה כיעו"ש בב"י ע"כ דהיינו שגם מרן ס"ל הכי.

ואנו הוכחנו זאת שמרן ס"ל לכתחילה מזמן שיכיר אפשר להתפלל ודו"'ק.

אלא שראיתי לגאון רבי מצליח מזוז הי"ד זצוק"ל.

שמוכיח בתר איפכא והוכיח כן מכמה ראשונים ולבסוף גם ממרן.

ובכן.

כתב להוכיח מדברי הרמב"ם שכתב (בפ"ג מהלכות תפלה ה"א וה"ז) תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה, ואם התפלל בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא ע"כ מבואר שיש שני זמנים אחר הנץ שזה מצותה פירושו לכתחילה וקודם הנץ הוי דיעבד ולא חילק שיש עוד זמן שהוא משיכיר את חבירו משמע שכל לפני הנץ הוי דיעבד.

ועוד כתב הרמב"ם בתשובות סי' מ, וסי' מא:

אשר בראשונה השיב בזה"ל מי שיתפלל קודם הנץ ללא צורך "חוטא" להיותו פורע חובתו בעת שלא נתחייב, אם לא שנאנס בחשבו שכבר באה העת ע"כ.

ובשניה נשאל רופא שבאים אליו בבוקר בני אדם מהגדולים, אם לא ילך עמהם יסכנו אותו וכו', והשיב וז"ל יום שיהיה לו בו חולה מהגדולים, אשר יפחד הנזק מהם, יקדים התפלה ויתפלל אחר עלות השחר ובשאר הימים אשר אין הכרח גדול על זה, יאחר התפלה לעונתה, וכתב משה ע"כ:

ומבואר שהרמב"ם ס"ל שלפני הנץ אין להתפלל רק בהכרח גדול.

אכן דברי הרב איש מצליח צדקו בדברי הרמב"ם שלפני הנץ דהיינו מעלות השחר הוי דיעבד ואעפ"כ אין ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם שהרי הרמב"ם גם בהלכות ק"ש לא כתב שאפשר לקרוא ק"ש מזמן שיכיר אלא חילק ב' חילוקים חדא נץ וחדא עלות השחר וז"ל הרמב"ם בהלכות ק"ש (פ"א הלכה יב) מי שהקדים וקרא ק"ש של שחרית אחר שעלה עמוד השחר אע"פ שהשלים קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו, ובשעת הדחק ככגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחילה משעלה עמוד השחר עכ"ל:

ומבואר בהרמב"ם שאין לו זמן שיכיר את חבירו ולמה לא הזכיר דין זה של יכיר לא בהלכות תפלה ולא בהלכות ק"ש והרי בגמ' גבי אבוה דשמואל ולוי אמרינן שם שרבי שמעון בן אלעזר ממתין עד שיגיע זמן ק"ש ומתפלל כדי לסמוך גאולה לתפילה וכולהו רבוותא פסקו את זה להלכה והסבירו שהיינו בזמן שיכיר את חבירו ואז הרי הגיע זמן ק"ש לכן מתפלל וסומך גאולה לתפלה והרמב"ם לא כתב כלל דין זה.

ולכן ע"כ שהרמב"ם שיטתו שהנץ הוא שעה קודם שתעלה השמש כמ"ש הב"ד כפי שבארנו בסע"ב:

וכיון שהרמב"ם שיטתו שהנץ הוא שעה לפני שנראה לעיננו כמו שכתב בהלכות ק"ש הלכה יא ששיעור זה הוא שעה קודם שתעלה השמש א"כ אין להרמב"ם תו שיעור שיכיר את חבירו כיון שזה היינו הך, שזמן שיכיר את חבירו זה לפני הנץ בשש דקות בשעות זמניות בערך וע"ז כתב הרמב"ם לקרוא ק"ש ועד שיגמור כבר יגיע הנץ וזה גם עישור שעה של הב"י שזה שש דקות.

ולכן קודם זמן שיכיר אכן הוו עלות השחר והוי דיעבד אבל מזמן שיכיר הוי לכתחילה והוי מצוה מן המובחר.

ואם לא תרצה לקבל זאת זיל בתר כל מה שכתבנו לעיל בשם האחרונים שיש ג' זמנים.

מיהו לפי הרב איש מצליח ששיטת הב"ד דחויה לכן לא ס"ל לפרש הכי בהרמב"ם אבל לפי מה שאנו כתבנו אכן כך היא שיטת הרמב"ם לענ"ד.

ועוד כתב הרב איש מצליח (בדף מה ע"ג הוצאה חדשה)

להוכיח מתלמידי רבינו יונה שכתבו דזמן ק"ש משיראה, למי שאינו חושש לסמוך גאולה לתפילה ע"כ ואם איתא שאפשר להתפלל לכתחילה מזמן שיכיר את חבירו א"כ למה כתבו למי שאינו חושש לסמוך הרי יכול לסמוך מה מונע בעדו להתפלל אלא ודאי שהתפלה לכתחלה בנץ ורק בדיעבד לפני הנץ ולכן כל הדין של ק"ש מזמן שיכיר הוי למי שאינו חושש לסמוך.מיהו אם רבינו יונה ס"ל בזמן הנץ כהרמב"ם ועוד א"כ אין מיזה ראיה

ועוד כתב הרב איש מצליח להוכיח כן מדברי הרמב"ן במלחמות שם שכתב לאביי שאין זמן הנץ החמה לק"ש (כותיקין דהיינו קודם הנץ מעט) אלא משום שיסמוך גאולה לתפלה, אם קרא ק"ש קודם הנץ החמה ולא התפלל עד הנץ החמה, דבר ברור הוא שיצא אלא שלא קיים מצוה כלומר סמיכת גאולה לתפלה ע"ש עכ"ל (המלחמות) וכתב ע"ז הרב א"מ ולמה לא כתב שסמך גאולה לתפלה קודם הנץ החמה, אלא שלא קיים מצוה מן המובחר להתפלל בותיקין, אלא ודאי כאמור דתפלה לאחר הנץ החמה מדינא, ולא למצוה מן המובחר בעלמא, גם הרב שיטה מקובצת בברכות (בספר ברכה משולשת דף ג') כתב דותיקין דאמרי עם הנץ החמה כלומר סמוך לו כדי שתהא תפלה בהנץ החמה דזה הוא זמנה כראוי וכו' ע"ש, ועם שזה יכולים לפרש כראוי למצוה מן המובחר, מ"מ בסוף הדיבור שם כתב, אהך דיומא שעשתה נברשת וכו' דהוי לאחר הנץ החמה, דהתם סימן היה לציבור וכו' כדי שתהא תפלה בעונתא שהיא ביום ע"ש שכפל זה שלש פעמים ע"ש. מיהו לענ"ד אין בזה הכרע דאכן עונתה בנץ אבל גם קודם הנץ מצותה אבל לא כמו הנץ וכ"ז אם נאמר שס"ל בנץ לא כהרמב"ם.

ועוד הוכיח מתוס' ר"י החסיד שהסביר גבי אבוה דשמואל ולוי שהוו מקדמי וז"ל פירש ר"ח משעלה עמוד השחר שיום הוא, ולא הגיע זמן תפלה עדיין, שלא הגיע הנץ החמה ע"כ ובתו' הרא"ש ובפסקיו שם כתב ור"ח פירש מקדמי מעמוד השחר דעיקר זמן תפלה הוא מהנץ החמה ע"כ,

עכת"ד הרב איש מצליח

ולענ"ד יש מקום להשיב על דבריו.

חדא מה שכתב להוכיח מדברי הרא"ש שס"ל שלכתחילה בהנץ א"א לומר הכי שהרי הרא"ש כתב (פרק ראשון הלכה י') באמצע דבריו וז"ל א"ר זירא מאי קרא יראוך עם שמש, לקריאת שמע כוותיקין פי' מצוה מן המובחר להתחיל לקרות שמע כדי שיגמור עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה מיד בהנץ החמה, ומודה אביי דתחילת זמן קריאה היא משיכיר בין תכלת ללבן וכו' עי"ש.

ומכל דבריו משמע שנץ החמה היינו מצוה מן המובחר וזה מה שעשו ותיקין התפללו בנץ אחר שקראו ק"ש וזה ותיקין פירוש ותיקין מחבבים מצוות ואם איתא שזה המצוה לכתחילה מה יש כאן לחבב זה חיוב על כולם וכי מי שעושה לכתחילה שייך לקרות מחבב מצוות.

ועוד בפרק רביעי (סי' כ') כתב הרא"ש את הסוגיא של אבוה דשמואל ולוי שתפללו אחר עלות השחר והביא את שיטת רבי שמעון בן אלעזר דס"ל שימתין עד זמן שיכיר ויקרא ק"ש ויתפלל והסביר שנחלקו אם תפילה מעומד עדיף או מסמך גאולה לתפילה עדיך ולהלכה פסק דתפלה מעומד עדיף: עי"ש.

ואם איתא שלפני הנץ החמה הוי דיעבד א"כ מה ההבדל בין אחר עלות השחר לאחר זימן שיכיר דנכון שקורא ק"ש ומתפלל מיהו כשם שלפני שיכיר ק"ש היא דיעבד ה"ה אחר זמן שיכיר התפלה היא דיעבד ומה ראיתה להעדיף את ק"ש מתפלה, דהיינו אם תפלה אחר זמן שיכיר את חבירו זה דיעבד כפי שאומר הרב איש מצליח א"כ למה שיקרא ק"ש ויתפלל כשהוא מהלך בשביל לזכות במצוה של לסמוך גאולה לתפלה

הרי הוא יכול לקרוא ק"ש אחר עלות השחר ולהתפלל בבית מה תגיד ק"ש אחר עלות השחר קודם שיכיר את חבירו הוי דיעבד ולכן עדיף להמתין לקרוא ק"ש אחר שיכיר אפילו שיתפלל יקרא כשהוא מהלך.

א"כ למה עדיף הכי הרי אדרבה עדיף טפי שיקרא ק"ש אחר עלות השחר ויתפלל בישוב הדעת שזוכה גם להסמיך גאולה וגם תפלה בכוונה אלא שק"ש דיעבד וכי לא עדיף הכי שהרי כשם שחשיב סמיכת גאולה לתפלה כאשר תפלה היא בזמן דיעבד ה"ה שחשיב סמיכת גאולה לתפלה כאשר ק"ש דיעבד ואם אנו לא אומרים הכי ע"כ כיון שתפלה אחר זמן שיכיר היא לכתחילה ולא דיעבד ודו"ק היטב,

ומזה שאנו אומרים שאף אחד לא ס"ל הכי אלא עדיף להמתין עד שיכיר את חבירו ויקרא ק"ש ויתפלל בדרך לשיטת רשב"א או להתפלל אחר שיעלה השחר לאבוה דשמואל ולוי אלמה, שתפילה אחר זמן שיכיר הוי לכתחילה וגם בפסקי הרא"ש פסק הכי וגם הטור פסק הכי דאחרת אין הבנה בכלל במה שנחלקו אבוה דשמואל ולוי עם רשב"א,

וכן ראה במלחמות להרמב"ן דף ב: בסופו שענה לבעל המאור בהשגתו על הרי"ף, דהרי"ף פסק שאפשר לקרוא ק"ש אחר שיעלה עמוד השחר וע"ז השיג בעל המאור מדתניא השכים לצאת לדרך מביאים לו ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא ובידוע שאין מצות שופר ולולב אלא משיעלה עמוד השחר ואעפ"כ לא הותרה לו ק"ש אלא בעונתה עובדא דאבוה דשמואל ולוי ומר ימר ומר זוטרא ורב אשי ליכא בכולהו מאן דמקדים ק"ש משום יציאת הדרך ושעת הדחק עכ"ל בעל המאור.

ועל זה עונה הרמב"ן במלחמות שם, וז"ל מההיא דתניא השכים לצאת לדרך מביאים לו שופר ותוקע וכו' אינה קושיא דהתם לאו שעת הדחק הוא לק"ש אלא לתפלה מעומד ולא ראו לדחות מפני תפלה זמן ק"ש קודם שיכיר את חבירו אבל היה מקום דחק לק"ש עצמה מקדים וקורא משעלה עלות השחר וכו' עכ"ל ומבואר שהרמב"ן ענה לו כיון שאין דוחק, לק"ש לכן לא מקדימין אותה לפני זמן שיכיר את חבירו, אבל תפלה יש דוחק לכן מקדימין אותה ללפני ק"ש ולפני זמן שיכיר את חבירו ואם איתא שמאחר עלות השחר עד הנץ הכל דיעבד א"כ למה רשב"א העדיף שימתנו ויסמכו גאולה לתפלה הרי עתה התפלה היא בשעת הדחק והרי הרמב"ן אומר שאין לקרוא ק"ש לפני זמן שיכיר כיון שהוי דיעבד אפילו ע"י שיקרא ק"ש לפני זמן שיכיר ירוויח שיסמוך גאולה לתפלה ומה בכך שהוי דיעבד לקרוא ק"ש אחר עלות השחר הרי מרוויח רווח גדול דקורא ק"ש ומתפלל מעומד וכן מסמיך גאולה לתפלה.

וע"כ מדלא אמרינן למעבד הכי וכולהו ס"ל דלאו שפיר למעבד הכי ע"כ כיון שאם העיקר לקרוא ק"ש בזמנה שיכיר אין לקרוא ק"ש בדיעבד אפילו שע"י כן נרוויח סמיכות גאולה לתפלה וכן תפלה במעומד, א"כ ה"ה אם התפלה לפני הנץ הוי דיעבד א"כ למה אמר רשב"א שיקרא ק"ש ויתפלל כשהוא מהלך הרי התפלה היא דיעבד אז או שיאמר שימתין עד אחר הנץ דהיינו שיקרא ק"ש קדם לפני הנץ ויתפלל בנץ כשהוא מהלך, או שיקרא בבית ק"ש ויתפלל קודם זמן שיכיר.

וע"כ מדלא אמרינן הכי שזמן תפלה משיכיר הוי לכתחילה.

ועוד ראיה מהראב"ד שכתב על ההשגה של המאור מהתניא הביאו לא שופר ותוקע וכו' כתב ע"ז הראב"ד (ב:) בד"ה קשיא עליה הא וכו', א"א וכי התפלה תלויה בעמוד השחר אלא או בהנץ החמה בסמיכות גאולה לתפילה כותיקין או בזמן ק"ש לכל אדם דהוא משיכיר בין תכלת ללבן. או מחמת דוחק כגון משכים לצאת בדרך באיזה שעה שיהיה וכו' עכ"ל:

ומבואר מפורש בהראב"ד שזמן תפלה לכתחילה הוי מזמן שיכיר ורק בדוחק מעלות השחר אלא שמצוה מן המובחר בנץ ולכן אף שיש מקום לדקדקו של הגאון איש מצליח מ"מ יש סוגיות אחרות שמשמע מהם בהדיא לא כך ועוד באותם ראשונים שדקדק משמע לא כך.

ועוד שגם אחרונים רבים ס"ל לא כך.

ועוד שיש שיטות באחרונים שס"ל שאחר עלות השחר הוו לכתחילה ואחד מהם הוא הפר"ח מצד שני ס"ל שק"ש לפני הנץ הוי דיעבד וא"א לקחת מקצת דברי הפר"ח ומקצת לא.

מ"מ אין בזה כדי לדחות דברי הפר"ח שאנו באים על עצם הדין האם קודם הנץ להתפלל הוי דיעבד וע"ז הפר"ח אומר שלא הוי דיעבד אלא לכתחילה אפשר מאחר עלות השחר, ובזה די לנו דזה אנו מחפשים ובאשר לק"ש אנו תופסים שזמנה לכתחילה מזמן שיכיר את חבירו כיון דכך ס"ל כמעט לכל הראשונים, כמו שהוכחנו בביאור זמן ק"ש סעיף א'.

וזאת תורת העולה:

ק"ש לכתחילה מזמן שיכיר את חבירו כך ס"ל כמעט לכל הפוסקים מיהו רבים מהפוסקים ס"ל אחר הנץ הוי דיעבד ומיעוט ס"ל שאחר הנץ כבר עבר זמן ק"ש לגמרי, מיהו העיקר להלכה שאפשר עד שלש שעות ולכתחילה מזמן שיכיר זמנה ומצוה מן המובחר לסומכה לנץ מיהו אם יכול לקרוא או לפני הנץ או אחר הנץ בודאי שעדיף קודם הנץ בתנאי שזה אחר זמן שיכיר את חבירו.

זמן תפילה כמעט לכו"ע לכתחלה מזמן שיכיר הוי זמן תפלה ומצוה מן המובחר בנץ

נץ החמה יש בו מחלקת גדולה והעיקר שיש שני זמנים זמן ראשון שעה לפני הנץ זמן שני כאשר השמש נראית לעינינו ושעה קודם שהשמש נראית חשיב נץ וכן כאשר השמש נראית לעיננו.

ולכן אפשר להתפלל לכתחלה לפני הנץ בתנאי שזה אחר זמן שיכיר את חבירו ד"א גם לשיטה שס"ל שהנץ הוא כאשר השמש נראית לעינינו.

ומיהו אפשר שמצוה מן המובחר זה כאשר השמש יוצאת ונראית לעינינו.

ונפ"מ גדולה בארצות הצפוניות שהנץ מתאחר מאוד ויש מקומות עד עשר בבוקר בודאי שיכולים להתפלל לפי הנץ של הב"ד ועדיף טפי מהנץ הנראה

ועוד נפ"מ לפועלים משכימי קום שיכולים להתפלל לכתחילה לפי הנץ של הב"ד ומצוה להצתרף עמהם

והרב ילקו"י כתב בעין יצחק [שם] שהרה"ג ירמיה כהן [מצרפת מח"ס והרים הכהן] כתב שבאירופה אפשר להתפלל שעה לפני הנץ, והרה"ג יצחק יוסף שליט"א לא הסכים לזה, ע"ש שהביא שזו שיטת הב"ד והיא דחויה, ע"ש. ואחר מחילה מכ"ת, לפי האמור דברי הב"ד לא דחויים אפילו בא"י וכ"ש באירופה ושאר מקומות בעולם שיש אור גדול כבר זמן רב קודם הנץ, וכן כל הפוסקים שפסקו כהב"ד בטלים וכל מה שנהגו כל הדורות נמחק. וכתב כן כיון שרבנו הגדול בהלכות עולם כתב כן ולענ"ד הרב בהליכות עולם ראה איש מצליח וחש לו ומוכח שראה איש מצליח ראה בטירת הכסף על הבן איש חי מה שכתבנו שמה וראה כמה גדול כוחו של הרב הליכות עולם, מ"מ אחר כל הדברים האלה מוכח שאין ששיטת הבית דוד יסודתה בהררי קודש,

וכ"ש לאירופה ששם הזמן ארוך מעלות השחר לנץ בודאי שיכולים להתפלל כהב"ד והוי לכתחילה יותר מהנץ הנראה, ואפילו אם תאמר ששיטת הב"ד דחויה מ"מ להתפלל מזמן שיכיר הוי לכתחילה לכו"ע.

ולכן הנראה לענ"ד שזאת הוראה אמיתית ונכונה, ואדרבה מצוה רבה עבדי. וכל מה שהחמירו כל הרבנים, נובע הרבה מתשובת הרב איש מצליח. ואנו הבאנו את התשובה והשבנו עליה, לכן אין לחוש והוכחנו באותות ומופתים. גם את שיטת הב"ד גם שמזמן שיכיר הוי לכתחילה ואדרבה יותר עדיף מזמן שיכיר מאשר אחר הנץ, ועוד הוכחנו שזמן עלות השחר נמדד במעלות וזה פשוט גם לגאון איש מצליח בזה אין חולק לבד הרב עין יצחק הגאון רבי יצחק יוסף בעל הילקו"י, מ"מ הוי כשגגת היוצאת וכו'.

ובכלל יש לדעת שעדיף להתפלל לפני הנץ הנראה מיהו אחר נץ הב"ד מאשר אחר הנץ הנראה כיון שרבים מהפוסקים ס"ל שהוי דיעבד לק"ש אחר הנץ ויש שכתבו גם שהפסיד את המצוה לגמרי וק"ש דאורייתא ותפילה דרבנן

 

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים