תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מוקצה
כללי
כותב החידוש: ישראל חנונה

מראה מקומות: כמפורט בחבורה

 

   (או"ח סי' שח' סעי' לח')
            "בדין יחוד לדבר המוקצה לשימוש ודאי אי מהני ג"כ לדבר המסופק"
יל"ד למה דקיימ"ל דבכל מוקצה אם ייחדו לתשמיש שצריך לו בוודאות וכגון מייחד אבן מבעו"י וכמבואר בסי' שח' (סכ"א – כ"ב) לתפוס את הדלת שלא תסגר וכדו' ולפעמים שיושבים בחצר בשולחן שמים אבן ע"ג השלחן שלא תעוף המפה מהרוח אך לא ודאי שצריך אלא פעמים שיושבים שם צריך אך ספק הוא אם הכנתו לדלת מהני ג"כ לשלחן ?
וזה החלי בדבר זה בעזה"ת
דאיתא בגמ' (שבת (נ.) ביצה (ח.)) "א"ר יהודה מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא שייחד לו קרן זוית" וכ"פ מר"ן (או"ח סי' שח' סל"ח).
ואיתא תו במתני' (חולין פג: ביצה ח.) גבי כוי "ואין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו"
ובטעמא דהאי מילתא מצינו ב' טעמים בגמ' בביצה (ח:) (ולהלן נבאר יותר אי פליגי) דרבא אמר "אפר כירה דעתו לודאי ואין דעתו לספק, ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם ציפור דם ציפור אסור לכסות בו צואה נהרבלאי אמרי אפי' הכניס עפר לכסות בו דם ציפור מותר לכסות סו צואה" [1]
ורמי בריה דרב ייבא אמר דטעמא דהאי מתני' היא "גזירא משום התרת חלבו" והיינו שלא יאמרו מין חיה היא וחלבה מותר. (ובחול ל"ח להאי מילתא היות ואמרי' לתקן חצירו הוא צריך ע"ש).
ולדינא נחזי אנן כאיזה טעם נקטו תלת עמודי ההוראה אשר עליהם נסמך מר"ן הלא המה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם.
דהנה כ' הרי"ף (ביצה ד: מדפה"ר) "וכוי אסור למישחטיה ביו"ט דתנן כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ואפי' איכא עפר מוכן ואפי' באפר כירה מ"ט אמר רמי בריה דרב ייבא גזירה משום התרת חלבו דמאן דחזי ליה דמיכסיה לדמיה ביו"ט אתי למימר דמין חיה הוא" ומבואר דנקט בפשיטות רק את טעמו של רמי בריה דרב ייבא ולא ג"כ את טעמו של רבא.
וכך גם הרמב"ם (פ"ג מהל' שביתת יו"ט ה"א) כ' "וכן בריה שהוא ספק אם חיה אם בהמה אין שוחטין אותה ביו"ט ואם שחט לא יכסה את דמה עד לערב אפי' היה לו עפר מוכן או אפר שמא יאמר הרואה חיה ודאית היא ולפיכך כיסה דמו ביו"ט ויבוא הרואה להתיר חלבו" וג"כ כהנ"ל דהשמיט טעמו דרבא.  
וכך גם כ' הרא"ש (פ"ק דביצה סי' יא') נקט דלא מכסין את דמו של הכוי גם אם שחט משום התרת חלבו וכ' הר' קרבן נתנאל (שם אות ס') דה"ט דלא נקט כרבא דלפי"ד באפר כירה מוכן שרי ואין כן משמעות סתמא דמתני' הנ"ל בר"פ כיסוי הדם וע"ע מש"כ שם.
וא"כ לכאורה מבואר מסתימתם דלא נקטי' כרבא אלא כטעמא דמשום התרת חלבו וא"כ לכאורה ג"כ בגוונא שייחד לדבר שצריך בודאי מהני ג"כ לדבר שצריך בספק ואין חילוק.

איברא דמצאנו לכמה רבותינו הפוס' דכ' דבדבר זה לא נחלקו רמי בריה דרב ייבא ורבא אלא לכו"ע בגוונא שייחד לודאי ל"מ לספק וכדלהלן:
בספר ים של שלמה (ביצה פ"ק סי' כג') שהביא ג"כ דברי הרי"ף והרא"ש שהשמיטו טעמיה דרבא וכ' "אבל מ"מ דינו אמת שאם הכניס בו עפר לכסות בו דם ציפור שאסור לכסות בו צואה וה"ט מאחר שהכניס לצורך ודאי אבל הכניס עפר בסתם נ"ל דשרי לכסות בו צואה דה אסתמא קאמר עושה בו כל צרכיו" (ועי' ג"כ במג"א (סי' תצח ס"ק לג) דדקדק כך במר"ן והעיר מ"ט סתמו הפוס' בזה ולהלן נבאר יותר).
וכ"כ גם בספר קרבן נתנאל (הנ"ל) דג"כ לרמי בריה דרב ייבא אם הכניס עפר לודאי אסור לכסות בו צואה.
וכ"כ גם הפר"ח (סי' תצח' ס"ק יח') דכ' בסו"ד דהא דלא נקטי' כרבא ה"מ בסתם דאמרי' שדעתו להכל אך בגוונא דייחד דעתו לדבר שודאי צריך ל"מ לספק ושגם לנהרבלאי דס"ל דמהני ה"ט פירש רש"י דקרוב לודאי הוא אך לא בספיקא וע"ע מש"כ שם ושהביא ג"כ שכ"כ הרשב"א בתוהב"א וע"ע מש"כ שם וכעת אכמ"ל.
וכך לכאורה מדוקדק בדברי מר"ן שכ' (או"ח סי' תצח' סי"ז) שכ' "מכניס אדם מלא קופתו עפר לבית בסתם ועושה בו כל צרכו" דמשמע דווקא בסתמא אך בגוונא שדעתו במפורש לדבר ודאי שצריך ל"מ להכל וכמו שכ' כבר לדייק הר' מג"א הנ"ל.
וכ"כ עוד מהפוס' בדעת מר"ן:
 עי' כך להר' יעב"ץ בספרו מור וקציעה (סו"ס תצח') "מכניס אדם עפר לבית בסתם הכניסו לכסות בו דם ציפור אסור לכסות בו צואה אבל איפכא שרי שאם הוכן לספק כ"ש שהוכן לודאי אפי' לא היה רוצה לשחוט ונמלך מ"מ ספק וספק הוי כן נ"ל" עכ"ל.
וכ"כ גם בספר אליה רבה (סי' תצח' ס"ק לג') "בסתם אבל אם הכניסו לכסות בו דם ציפור אסור לכסות בו צואה דדם ציפור ודאי שיודע מאתמול שישחטנו וצואה הוי ספק אם יעשה התינוק וכו' (מג"א בשם רש"ל) וכ"כ שיירי כנה"ג (הגהו"ט אות ח') ואם הכין עפר לצואה הוי מוכן לכוי וכו'" עכ"ל.
וכן הר' מאמר מרדכי (סי' תצח' ס"ק יח') שמתחילה הביא דברי רמי בריה דרב ייבא דפסק מר"ן כוותיה ודלפי"ז אף באפר מוכן יהא אסור אך הוסיף וכ' :"ומ"מ מתוך סוגית הגמ' ע"פ פירוש רש"י מבואר דעיקר מילתא דרבא דכשהכניס לודאי אין דעתו לספק הוי הלכה דאפי' נהרבלאי לא פליגי עליה בעיקר זה ולא התירו לכסות בו צואה אלא משום דקרוב לודאי הוא וכן העלו האחרונים ז"ל והסכימו דהלכתא כרבא אף במאי דקאמר שאם הכניס עפר לכסות בו דם ציפור אסור לכסות בו צואה אלא שכל שהכניס סתם א"נ אפר כירה הוי מוכן לכל מי שיצטרך אפי' על הספק וכן עיקר" וע"ע מש"כ שם.
והנה חזי הוית להר' משנ"ב (או"ח סי' תצח' ס"ק פז') שכ' ע"ד מר"ן הנ"ל "ודווקא בזה שהכניסו לבית בסתמא דאז אמרי' דדעתו לכל מה שיצטרך אבל אם הכניסו לדבר שתשמישו ודאי כגון שהכניסו לכסות בו דם עוף שדעתו לשוחטו ביו"ט אסור לכסות בו צואה ויש מקילין גם בזה" ובשעה"צ כ' במקור המקילים (ס"ק קט') "אור זרוע (בהל' כיסוי הדם סי' שצא'). ואפשר דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא העתיקו דינא דרבא דהכניס לכסות דם ציפור אסור לכסות בו דם צואה ס"ל דלמסקנא דרמי בריה דרב ייבא לא ס"ל כלל לחלק בין ודאי לספק דמה שדעתו לודאי דעתו היה גם לספק וכוי שאני משום התרת חלבו ולכך השמיטוהו להאי מימרא וזהו שסיים המג"א וצ"ע למה וכו' ועיין מחצה"ש"
והיינו דס"ל דמצאנו מקור דלא נקטי' כרבא הלא אילן גדול הוא ליתלות בו הוא רבינו האור זרוע וגם דלמסקנא לטעמא דר' חלבו ליתא לטעמא דרבא. (שו"ר כך בשו"ת אריה דביה עילאי (או"ח סי' ח' ביאורים בהל' יו"ט בסי' תצח' סי"ז) שהביא דברי המג"א שתמה מסתימת הפוס' וכ' בדרך "אפשר" דהשתא דמסקינן דטעמא משום התרת חלבו ליתא לטעמא דרבא ע"ש).
איברא דמלבד דכבר עוד באור זרוע הישן תוקנה הגירסא שאליה כיוון המשנ"ב וכדלהלן זאת ועוד דלאו רק גירסאות יש כאן אלא לא שייך לבאר דבריו לולא זה דז"ל האור זרוע (שם) :"ונראה בעיני דהלכה כנהרבלאי, דטלטול ביו"ט מדרבנן הוא ובשל סופרים הלך אחר המיקל וקיימ"ל כוי הרי הוא כצואה והמכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו {דם ציפור}[2] דכי היכי דכוי הוה ספק ה"נ צואה ספק אם תינוק יטיל לפניו רעי  ביו"ט והזמנת ספק מהני לספק אחר" עכ"ל. (וע"ע שו"ת הרשב"א (ח"ד סי' שטז') ואכמ"ל)
והנה כל המעיין בדברי האו"ז יראה דמיירי בפלוגתת נהרבלאי ורבא בספק וספק וזה מה שגם גומר ולא שייך ה"ט דספק וספק לדין דם ציפור וצואה וז"פ וברור ופלא על רבינו המשנ"ב שהוכיח משם דלהנ"ל ליתא.
וגם מש"כ דלמסקנא דנקטי' כרמי בריה דרב ייבא א"כ לא נקטי' כרבא במחכ"ת מכת"ר דמבואר להדיא בכל הנך פוס' דאדרבה נקטו בפשיטות ג"כ את דינו של רבא למסקנא וכל הפלוגתא בסתמא אי דעתו גם לספק וכהנ"ל.[3]
ושו"ר דכ' בספר ההשלמה (פ"ק דביצה אות יד') :"והלכתא כרבא ואע"ג דלמסקנא לא אסרי' כוי אלא משום התרת חלבו דמדמע דאפר כירה מוכן הוא לספק א"כ אמאי אסור לכסות בו צואה, התם הק"א אע"פ שהכניס עפר לכוי אסור לכסות את דמו משום התרת חלבו אבל לעולם מסתברא בין עפר בין אפר כירה דעתו לודאי ואין דעתו לספק ולפיכך אסור לכסות בו צואה מסתמא" ונהי דמכל הפוס' הנ"ל מבואר דבסתמא נקטי' דמותר אף ספק מ"מ כ"ש דבדעתו על הודאי דלא נתיר ודלא כרבא.
וא"כ לכאורה היוצא מן המחוב"ר דהרבה מרבותינו הפוס' נקטו דגם לדידן דאסרי' לכסות כוי משום התרת חלבו מודינן לטעמא דבהכין לודאי ל"מ לספק הגם שיש ראשונים דפליגי (וכמבואר בהע' 3) מ"מ אין כן משמעות מר"ן ושאר הפוס' הנ"ל.
אלא דאכתי צ"ב בכ"ז בעיקר סברת רבא דמה שייך למימר הכא דדעתו לודאי ואין דעתו לספק דהלא יודע שצריך ג"כ מדינא לכסות ג"כ את הכוי מ"ל אם מספק או מעיקר הדין דמ"מ הכין דעתו לזה ?
והנה בקושיה זו חמורה מאוד וראיתי רבים שנתקשו ונשארו בזה בצ"ע וגם המיישבים בדוחק בכדי להבין הנאמר ע"כ ננסה לבאר ולהביא דברי הפוס' עד שידי הכהה מגעת והזמן נותן:
דמצאתי שעמד בקו' זו ג"כ המהריק"ש בספרו תולדות יעקב עמ"ס ביצה (ח:) וכ' ליישב וז"ל: "ולעניין הקושיה דכוי הוא אצלו מעיו"ט ודעתו לשוחטו נ"ל דאדרבה מפני שדעתו לשוחטו ולא הכין לו עפר בפירוש ש"מ דסבר היותו בהמה ולהכי לא הכין ליה עפר מאתמול" עכ"ל.
אמנם זהו דבר חידוש דלפי"ז מי שיודע שזהו כוי ואפ"ה לא הכין לו אז נימא שדעתו ג"כ לזה דאין סתמות השס' מורה כן ודו"ק.
ועי' גם להגאון מטשעבין בשו"ת דובב מישרים (ח"ג סי' קמ' אות ג') שכ' :"וחשבתי קצת ע"פ מה דביאר בב"י סי' כח' דהעיקר כדעת הרמב"ם דעל כיסוי כוי אין מברכין וכן פסקינן בשו"ע ,ומבואר בשס' שבת דף כגד משו"ה יו"ט שני בעי ברכה כי היכי דלא ליזלזלי בה ומוכח דמניעת הברכה גורם לזלזל במצווה[4] גופא ע"כ אומרים שדעתן לודאי ואין דעתן לספק וכ' זאת רק להסביר ע"ד הדוחק"
אמנם זהו ג"כ דוחק וכדחתם כבר איהו.  
וע"ע בשו"ת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' א' סד"ה תו) מש"כ להוכיח מהאי דינא דרבא דספיקא דאו' לחומרא מדרבנן ובדחיית הר' פר"ח והר' חלב חיטים (טייב – ביצה ח:) (ובפרט למבואר ברמב"ם גופיה דבמצוות עשה מודה) ובפוס' בזה.
ובעיקר האי קושייה ע"ע שו"ת אגרו"מ (או"ח ח"ג סי' צד' ענף ב') ולגרשז"א (מאורי אש פרק שני ענף ג' עמ' צט').

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] ועי' בפירוש רש"י שכ' (בד"ה ואזדא רבא לטעמיה) "דאמר מי שדעתו לודאי לא רמי אנפשיה לאזמוני למידי דספק" וכן (בד"ה אסור לכסות בו צואה) "אם יש לו תינוק קטן והטיל צואה ביו"ט מ"ט דם ציפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כיסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ודעתו לודאי ולא לספק" וכן (בד"ה מותר לכסות בו צואה) "כיון דאזמניה אזמניה דהא נמי קרוב לודאי" וא"כ משמע בדברי רש"י דלרבא היות ולא רמי אנפשיה לספיקא ולנהרבלאי היות וקרוב לודאי הוא וע"ע כך בהמשך הגמ' דאיכא פלוגתא אי כוי הרי הוא כצואה או לא ועי' ברש"י שפירש דלמ"ד דכצואה דזה ודה כספק ולמ"ד אינו כצואה לפי דקרוב לודאי הצואה ושכיחא טפי וחזי' ג"כ כהנ"ל דג"כ למ"ד דמהני היות וקרוב לודאי יותר ושכיחא טפי ודו"ק ולהלן נבאר יותר.   
[2] נכתב בגליון האו"ז הישן עוד "צ"ל כוי"
[3] והנה עי' בספר המכתם (ביצה ח:) שכ' "כוי היינו טעמא דלא מכסינן משום התרת חלבו פי' ואפי' יש לו אפר או עפר מוכן אין מכסין את דמו כדמפרש ואזיל דאמרי אי לאו דודאי חיה הוא לא הו מטרחי רבנן לכסוייה כלל ואפי' באפר ועפר מוכן ואתי למישרי חלבו ושמעינן מיהא דההיא דאמר רב יהודה דמכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו בין לספק ובין לודאי הוא מוכן ומותר לכסות בו אפי' צואה ואין לנו לחוש אם צואה היא ודאי כנהרבלאי או אם היא ספק כרבא וכוי טעמא אחרינא הוא" ואין להוכיח לנידו"ד מדבריו לפי דכ' מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכיו דקאי בין אודאי ובין אספק אך לא איירי ג"כ בדין הכניס לדם ציפור מהני ג"כ לצואה ודו"ק שפשוט הוא.
אמנם עי' לרבינו המאירי (בית הבחירה ביצה ח. בד"ה מי שהכין) שכ' "וכן אם הכינו לודאי כגון לכסות בו דם ציפור מוכן הוא אף לספק כגון לכסות בו צואה או כל טינוף שיארע בבית שכל שהוכן מכל מקום הן בסתם הן לאיזה דבר בפרט מוכן הוא מכל וכל שכשהעלו במסקנת הסוגייא טעם איסור כיססוי בכוי מפני התרת חלבו כמו שנבאר בסמוך כבר נדחו כל התירוצין שהוזכרו בסוגייא ויש חולקין לומר שכל שהוכן לודאי לא הוכן לספק ואין הדברים נראים שא"כ אף בשהוכן לספק זה היאך מועיל לספק אחר" עכ"ל וע"ע כך בחידושי המאירי (ביצה ח:) בשם בעל המאור ע"ש וא"כ מצאנו לרבותינו הראשונים דס"ל הכי ויש עוד מה לפלפל בזה ובלשון בעה"מ וכעת אכמ"ל.  
[4] וע"ע למהראי"ל צינץ בספרו שמחת יו"ט עמ"ס ביצה (ח:) שהק' למבואר דלא ישנים בשמיני עצרת בסוכה דכ' בפוס' דביום ניחא שלא מברכים אז אית ליה היכרא דלא יתזלזלו בה אך בשינה לא וא"כ ה"נ מאי משום התרת חלבו איכא הלא לא מברכים ואית ליה היכרא ועי' שנשאר בקו' בזה ואכמ"ל.

 

 

 

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים