תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מושגי הדף סיכום הדף היומי
בבא קמא

מראה מקומות: דף ק''ג


בס"ד
מושגי הדף דף פ"ב
נושאי הדף:
אז בגדול הדף מתחלק לארבעה נושאים
א.סיום סוגייית עשרת התנאים שהתנה יהושע בכניסת בנ"י לארץ
ב.עשרת תקנותיו של עזרא הסופר
ג.עשרה כללים ודינים הנוהגים בירושלים
ד.ביאור האיסור לגידול חזירים בכל מקום
פרטי הדף:
נושא א'- הגמ' מבארת שמי ששנה את המימרא "עשרה תנאים שהתנה יהושע" זה בכלל האמורא ר' יהושע בן לוי ולכן לא קשה על ריו"ח ששנה תנאי נוסף לגבי קרייה על ביכורים מעץ שבמיצר עם השכן.
נושא ב'-עזרא תיקן עשרה תקנות א. שקוראים בתורה במנחה של שבת-בשביל מי שלא מתפלל במנין כל השבוע בגלל עסקיהם ב.שיקראו בתורה בשני ובחמישי-שאומנם זו תקנה כבר מימות מרע"ה אבל עזרא הוסיף שיקראו עשרה פסוקים עם שלושה קרואים כנגד עשרה בטלנים ג.שב"ד יתכנסו לדון בשני וחמישי-כי אז בני העיירות מגיעים לערים בשביל לשמוע קריאת התורה ד. שיכבסו ביום חמישי-בגלל כבוד השבת שיהיו להם בגדים נקיים לשבת ה.שיאכלו שום בע"ש-כי אז זו מצוות עונה ושום מרבה הזרע ו. שאשה תשכים ותאפה לחם-כדי שבכל בית אפי' של עניים יהיה לחם על הבוקר ז.שאשה תחגור עליה סינר-בשבי מצניעות והרחקה מן העבירה ח.שאשה תחפוף לפני טבילתה-כדי שלא יהי אפי' ספק חציצה ט.שרוכלים יוכלו להסתובב בעיירות בלי שרוכלי המקום יעכבו בעדם-כדי שתמיד יהיה לנשים מבחר תכשיטים ובשמים שלא יתגנו על בעליהן י.שבעלי קרי יטבלו-תקנתו היא גרסת הרחבה שיטבלו גם לד"ת ולא רק לתרומה וקדשים.
נושא ג'-עשרה דברים נאמרו בירושלים א.שאין דבר כזה שבית נשאר אצל הקונה אחרי שנה כמו בתי ערי חומה רגילים-כי ירושלים לא נחלקה לשבטים וכתוב "לקונה אותו" ופה א"א למכור ב.בני העיר לא מביאים עגלה ערופה אם נמצא הרוג סמוך לעיר-כי היא לא נחלקה לשבטים וכתוב 'נותן לך לרשתה' ג.ירושלים לא נעשית עיר הנידחת-כי כתוב עריך וירושלים לא נחלקה לשבטים ד.בית בירושלים לא נטמא בטומאת נגעים-כי כתוב 'בבית ארץ אחוזתכם' וירושלים לא נחלקה לשבטים ה.לא בונים בירושלים זיזים ומרפסות מהבתים-גם בגלל אוהל לטומאה שהם יכולים להיות וגם שלא יתקלו בהם העולים לרגל ו.לא עושים בירושלים מצבורי אשפה-כי זה מביא שרצים ז.לא עושים בירושלים כבשן לסיד או כלים-כי זה עושה עשן שמשחיר את החומה ח.לא עושים גנות ופרדסים בירושלים-כי העשבים שוטים המוצאים משם עושים ריח רע וכן תהליך הזיבול ט.לא מגדלים תרנגולים בירושלים-כי הם עלולים לשנע שרצים ממקום למקום י.לא מלינים את המת בירושלים-מסורת בידינו ואין טעם לדבר.
נושא ד'-לא מגדלים חזירים בכל מקום-מאז החזיר שנעץ טלפיו בחומה במלחמת האחים לבית חשמונאי.

בס’’ד
מושגי הדף דף פ"ג
נושאי הדף:
נושאי הדף כדלהלן.
א.חוכמה יוונית אסורה או מותרת?
ב.האם מותר לגדל כלב וא"כ באיזה אופן?
ג.מרחק פריסת מלכודות היונים מהעיר וטעם לדבר.
ד.חמשה דברים שבהם חייב החובל בחבירו.
ה.מקור הדין לתשלומי נזק.
פרטי הדף:
נושא א'-חכמה יוונית אסורה, למעט בית רבן גמליאל הקרובים למלכות בשונה משפת יוונית המותרת לכתחילה.
נושא ב'-כעיקרון אסור לגדל כלבים ואפי' שיש להקל אם הם קשורים בשלשלאות עדיין יש לנו את הבעיה ששמא אשה תפיל מקול נביחותיהם, וכן יש איסור לשי' רבי אליעזר הגדול שמדמה גידול כלבים לגידול חזירים שעוברים ע"ז בארור משכן בעיירות היושבות בגבול התירו לגדל כלבים ולשחררם בלילה לצרכי ביטחון וכן בבל מותר בנהרדעא שגם היא יושבת בגבול.
נושא ג'-מותר לפרוס מלכודות ליונים החל מ-שלושים ריס {ארבע מיל} מהעיר כי זה המרחק שיונים יכולים להתעופף אליו, אז אני יודע שמשם והלאה הם לא שייכות לבני העיר [אלא" יש להם יישוב כרמים או שובכין שאז הם הולכות מנקודה לנקודה והמרחק עולה בהתאם…]
נושא ד'-אדם החובל בחבירו חייב בחמשה סוגי תשלומים: נזק-תשלום על ההפסד ממוני בגופו מחבלה זו, צער-תשלום על כאב המכה, ריפוי-תשלום עבור הוצאות הריפוי, שבת-תשלום על הזמן שלא יכל לעבוד, בושת-תשלום על הבושה שהייתה לו בשעת המכה.
נושא ה'-אנחנו למדים תשלומי נזק בצורת ג"ש מלשון הפסוק 'מכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש' ומ'ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו' שבשניהם יש את המושג הכאה לגבי ממון, וכן מ'ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות'.


בס"ד

מושגי הדף דף פ"ד
נושאי הדף:
היום יש לנו שלשה נושאים מרכזיים.
א.תשע שיטות בביאור העניין למה לשלם כסף במקום תשלום פיזי (עין תחת עין)
ב.אלו דברים בסמכות בתי הדין בבבל לדון
ג.האם יש חיוב תשלומין כשיש רק צער בלי נזק
פרטי הדף:
נושא א'-ר' דוסתאי בן יהודה מבאר שבגלל 'משפט אחד' משפט השווה בכל, אין אפשרות שיהיה תמיד אותו גודל בעניים של המזיק והניזק ואז חלק יצטרכו לשלם וחלק לא אז לכן צריך לומר שב'עין תחת עין' הכוונה לתשלומין. רשב"י אומר שהבעיתיות תהיה בסומא שסימא וכו' ששם גם לא תוכל לקיים 'עין תחת עין' באופן פיזי מצד המפט השווה בכל ולכן הכוונה ממון. דבי ר' ישמעאל מבאר שכתוב בפסוק כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו שבעצם על המום שנתת תיתן ממון שזה הינתן דבר הניתן מיד ליד. דבי ר' חייא תנא טועןשמזה שכתוב בעדים זוממין ג"כ 'עין בעין' ובכל זאת כתוב שם יד ביד שהכוונה לממון הניתן מיד ליד וככה גם אצלנו. תני דבי חזקיה מבאר שמזה שכתוב עין תחת עין ובנפרד נפש תחת נפש זה בא ללמדנו שהרי אומנם המזיק הוציא לניזק את העין בלבד אבל ייתכן שאם תוציא למזיק גם את העין זה אולי יביא למותו {עין ונפש} שזה כבר חוסר מידתיות ולכן הכוונה בפסוק היא לתשלומין. רב זביד משמיה דרבה אמר שהרי בהמשך הגמ' למדנו 'מפצע תחת פצע' שמשלמים על הצער ולא מצערים בחזרה את המזיק אז ככה גם פה אותו רעיון. רב פפא משמי דרבא אמר שאצלנו זה דומה למהלך הגמ' בריפוי ששם באמת כתוב שאין לך באמת צד לרפא גם את המזיק כי מה הקשר, אז כך גם פה אצלנו הכוונה לתשלומין. רב אשי אמר שמקישים 'עין תחת עין' לתחת אשר עינה ששניהם באדם אז גם אצלנו יהיה תשלומין. רבי אליעזר אומר שעין תחת עין הכוונה ששמים את עינו של המזיק וא"ז הוא ישלם תחת עינו של ניזק.
נושא ב'-בגדול הסמכויות של בתי הדין בבבל [שכידוע אינם סמוכין] נובעות מבתי הדין בא"י [שליחותייהו קא עבדינן] ולכן הם דנים רק בדברים שכיחים ושיש בהם חסרון כיס [שור בשור ושור באדם] בשונה מדברים שאומנם יש בהם חסרון כיס אך אינם שכיחים [אדם באדם] או שהם שכיחים אבל אין בהם חסרון כיס [בושת] שאותם לא דנים וגם הדברים הקשורים לשור שכן גובין זה דווקא בשן ורגל שמועדין מתחילתם כי אין לך דרך להעידם בחו"ל.
נושא ג'-אז משנתנו כן מחייבת רק על צער אפי' אם הוא בלי נזק והיא הולכת כשיטת רבי דווקא כי הוא סידר את המשנה ולכן חשב לגמ' לסדר א"ז איתו דווקא, ויש בזה ב' מהלכים או איך שהוא בי' את המילה חבורה או בגלל שהוא לא למד את הפסוק של כוויה וחבורה בכלל ופרט וכלל


בס"ד

מושגי הדף דף פ"ה
נושאי הדף:
א.איך שמין צער במקום נזק?
ב.סיכום הנידונים עד מתי צריך המזיק לממן לניזק את הריפוי ?
ג.המקור לתשלומים נוספים גם כשכבר שילם על הנזק
ד.איך מחשבים שבת?
פרטי הדף:
א.בודקים מקרה של אדם שנגזר עליו ע"י המלך שיחתכו לו את היד בחרב ויש לו אפשרות לשים כסף כדי שזה יהיה בסם כמה כסף הוא מוכן להשקיע כדי למנוע את הצער וא"ז ישלם המזיק לניזק.
ב.הסיכום כדלהלן:אם עלו אבעבועות {צמחים} מחמת המכה,אם זה מחמתה ממש לד"ה חייב בשבת וריפוי, אבל אם זה כי אגדה יותר ממה שצריך/מותר אז פה לחכמים הראשונים- ישלם לו המזיק גם ריפוי וגם שבת, לר"י-חייב בריפוי ופטור משבת, ולחמים בתראי-יהיה פטור מהכל. אם עלו צמחים שלא מחמת המכה ממש אז פשוט שפטור, ואם כי לא שמע לרופא אז גם פה הפסוק ממעט במילה 'רק' גם בכזה מקרה יהיה המזיק פטור [בכ"מ תשלומי הריפוי עובדים בצורה אחידה הניזק מתרפא בצורה נורמלית והמזיק נותן לו החזר הוצאות]
ג.אז יש לנו ב' ילפותות: לרב זביד- מזה שכתוב 'פצע תחת פצע' ליתן צער במקום נזק, ולרב פפא משמיה דרבא-מזה שכתוב ורפא ירפא ליתן ריפוי במקום נזק.
ד.אז השומא לחשבן תשלומי שבת זה לראות אחרי הפציעה באיזו עבודה יכל לעבוד במצבו הנוכחי וע"ז משלם לו שבת כי כרגע בזמן ההחלמה גם בזה הוא לא יכול לעבוד ולכן בחרשו נותן לו דמי כולו כי בכ"מ אין לו במה לעבוד.

בס"ד
מושגי הדף דף פ"ו
נושאי הדף:
א.איך מחייבים את המזיק בהכאה שגרמה לשיתוק זמני ?
ב.כמו איזה תנא הולכת משנתנו בדין בושת?
ג.מתני'-חיוב בושת גם במקרים לא שגרתיים, והכל תלוי בכוונה לבייש
ד.בי’ שיטת ר’ יהודה גולש גם לעמוד הבא
פרטי הדף:
א.אז לאביי נותן לו שבת גדולה-דמי ידו אם היה נמכר עכשיו ושבת קטנה-דמי ביטול מלאכתו כרגע {שומר קישואין{ ולרבא-בגלל שסופה לחזור נותן לו כל יום שכר של שכירות פועל בשוק.
ב.תשובה:כשי' ר"ש שסובר שיש כזה דבר שני סוגי אנשים לבושת אבל בצורה מאוזנת (כי לא ייתכן לאמוד כל עשיר מחדש) אלא פשוט אומרים שבושתו של העני קלה וש ל העשיר מאוזנת (לטוב ולמוטב) [הדינים שכתובים בברייתא נתכוון לבייש את הקטן וכו' יכולים להסתדר בין עם ר' יהודה ובין עם ר' מאיר]
ג.סיכום דברי המשנה וביאורה עפ"י הגמ':המבייש את הערום-אז יש שני סוגי ערום יש ערם שהרוח הרימה לו את הבגד והמבייש גם עזר ויש ערום בנהר ששם יש דמיון לבית המרחץ ויש דמיון לשוק. [ביישו ישן ומת-הכרעת הגמ' שהבושת גורמת לכיסופא ומאחר ומת אז זה כבר לא רלוונטי ופטור המבייש
ד.יש לנו שלושה ביאורים בשיטת ר' יהודה:1)שר' יהודה פוטר את הסומא מחיוב גלות, חיוב מיתת ב"ד, ומחיוב מלקות. 2)שר' יהודה פוטר את הסומא מדינים/משפטים {משפטים הכוונה לדברים של בן אדם לחבירו שתבונת לב השופט מחליטה עם מי הצדק} 3)שר' יהודה פוטר את הסומא מכל המצוות.


בס’’ד
מושגי הדף דף פ’’ז
נושאי הדף:
הדף היום קצר ומכיל ארבעה נושאים .
א.משנתנו שדנה בחבלות במקרים שיש שוני בתשלום ובחיוב מחובל רגיל.
ב.האם אב יקבל את דמי הנזק של בתו קטנה כשנחבלה?
ג.בי' החי' בין הברייתות לגבי זכיית האב בחבלת בניו.
ד.בי' מה זה בדיוק סגולה.
פרטי הדף:
א.סיכום דיני המשנה: 1)אדם המזיק משלם חמשה דברים+דמי וולדות בשונה משור שמשלם רק נזק. 2)אדם שהכה את אביו או אמו ללא חבורה או חובל בחבירו ביוה"כ משלם הכל.ואם יכה אביו ואמו ותהיה חבורה או יחבול בחברו בשבת ותהיה חבורה פטור מצד קלב"מ. 3)החובל בעבד עברי-חייב בהכל ואם העבד שלו פטור משבת. בעבד כנעני- של אחרים חייב בהכל ואם הוא שלו פטור מהכל לשי' ר"י אין לעבדים בושת. 4)חש"ו-החובל בהם חיים והם שחבלו פטורים. נשים ועבדים-כמו חש"ו רק שאחרי שנשתחררו או נתגרשו כן יצטרכו לשלם.
ב.האב לא יקבל את תשלומי בתו שנחבלה כי התורה לא זכתה לו למעשבת שהוא יקבל כי מעשה ידיה שלו.
ג.אם המציאה מגיעה ע"י כאב מגורם חיצוני אז האבא לא מקפיד אפי' שסמוכים על שולחנו, בשונה מאב שאין סמוכים על שולחנו שהוא כזה קפדן אז גם על כזה דבר הוא יקפיד וירצה שיתנו לו.
ד.לרב חסדא ספר תורה, ולרבה בר רב הונא-דקל שאוכלים ממנו תמרים.

בס"ד

מושגי הדף דף פ"ח
נושאי הדף:
א.ביאור מחלוקת ר' יהודה וחכמים בתשלומי בושת לעבדים.
ב. לפי חכמים מה המקור למעט עבד כנעני מעדות?
ג.קנין פירות כקנין הגוף או לא?
ד. פרטי תקנת אושא.
פרטי הדף:
א.הביאור במחלוקתם זה בעצם דיון בפסוק של בושת שכתוב שם כך כי 'ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו' ולפי ר' יהודה זה בא למעט עבד שאין לו אחוה ורבנן סוברים שהרי בכ"ז הוא אחיך במצוות.
ב.אז לפי ביאורו של עולא אנחנו ממעטים עבד כנעני מעדות בק"ו מגזלן+אשה/קטן מה שתבחר כי זה בכ"מ יעבוד, ולפי ביאורו של רבינא אנחנו מתבססים על הפסוק לא יומתו אבות על בנים שהביאור בו לא יומתו אנשים על פי אבות כאלו שאין יחוס לבניהם שהכוונה לעבדים.
ג.קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כריש לקיש ולכן אמו של רב שמואל בר יהודה יכלה להקנות לו את קרקעותיה שהיו משועבדים בנכסי מלוג.
ד.באושא התקינו שאפי' שכעיקרון קנין הגוף נשאר אצל האשה בנכסי מלוג וקנין פירות לאו כקנין הגוף בכ"ז כדי שלא תהיה איבה בין האשה לבעלה אז גם אם האשה תמכור הבעל יוכל לטרוף מן הלקוחות. [ומעדות על כתובה אין הוכחה לדין הזה כי שם מדובר על נכסי צאן ברזל שזה סיפור אחר לגמרי ודו"ק]


בס"ד
מושגי הדף דף פ"ט
נושאי הדף:
א.ביאור המושג טובת הנאה ושייכות האשה בו.
ב.האם קיימת אפשרות שהאשה תשלם את תשלומי נזקה ע"י הטובת הנאה?
ג.המשך הדיון במקור לתקנת אושא.
פרטי הדף:
א. הגדרת המושג-טובת הנאה זו בעצם היכולת של האשה למכור את זכות הגבייה של כתובתה תמורת סכום כלשהו, שלאביי ורבא-זה כסף שמגיע אליה ישירות. ולרב שלמן- זה משדרג את כלכלת הבית (נפק"מ מה רצו העדים לחייב בעדותן) ורבא מוסיף שכך הלכה והבי' שכ"מ שרבנן תקנו לאיש בנכסי מלוג זה את הפירות ובנידון דידן מדובר על פירות של הפירות שא"ז הוא כמובן לא אוכל.
ב. הגמ’ מבארת שהיות ואנחנו פוסקים את שמואל שהמוכר שטר חוב וחזר ומחלות מחול אז בכל מקרה שתנסה (והגמ’ מנסה!) הכסף לא יגיע לניזק ואפי’אם הניזק זה בעלה ששם גם נכנסים צדדים נוספים ודו’’ק.
ג. יש סתירה בסוגייתנו בין שתי ברייתות שבאחת כתוב שעבד יוצא בשן ועין רק ע"י האשה ובשניה כתוב שלא יוצא ע"י שניהם והגמ' מבארת- ששתי הברייתות סוברות את התקנה רק שהברייתא הראשונה היא קודם התקנה והברייתא השניה היא לאחריה, ויש עוד ביאור בגמ'-שהברייתא שמדברת שרק האשה מוציאה פשוט סוברת את רבא שלרבא שחרור מפקיע מידי שעבוד אז גם אם אנחנו סוברים את תקנת אושא האשה עדיין יכולה לשחרר והברייתא השניהמן הסתם לא סוברת את רבא.

בס"ד

מושגי העמוד דף צ'

נושאי העמוד:

א.המשך הדיון בנושא האם קנין פירות כקנין הגוף.

ב.משנתנו שמדברת בעיקר על נזקי בושת והמסתעף.

ג.האם הכסף במשנתנו הוא כסף צורי?

ד.האם עד נעשה דיין.

פרטי העמוד:

א. הגמ' תולה את המח' בברייתא של יום או יומיים בהאם קנין פירות כקנין הגוף דמי או שלא, שלר"מ העבד עדיין קשור לאדונו הראשון כי קנין פירות כקנין הגוף דמי, ולר' יהודה שהוא דווקא תחת השני זה כי קנין פירות לאו כקנין הגוף, ור' יוסי שסובר שהוא תחת שני האדונים פשוט מסתפק אם קנין פירות כקנין הגוף, {ר' אליעזר- זו שיטה מיוחדת כי הוא באמת סובר שצריך 'כספו' המיוחד לו ולכן שניהם לא אדונים ולכן גם האיש וגם האשה לא יוכלו למכור בנכסי מלוג, וחציו עבד וחציו בן חורין וכן עבד של ב' שותפין לא יצאו בראשי איברים מאותה סיבה.
ב. 1)משנתנו מלמדת שגם בבושת יש מחלקות והדוגמא לכך שמובאת במשנה זו סטירה שסטירה רגילה דמיה מאתיים ולעומ"ז סטירה בגב היד שהיא מבזה הרבה יותר תשלומה ארבע מאות זוז ולפ"ז יובנו גם שאר דיני המשנה, 2)וכמובן יש גם את הדין של כבודו של המוכה, 3)ויש גם את החי' של ר' עקיבא שגם אם האדם מבזה או פוגע בעצמו כמובן שזה לא נוגע למזיק שישלם רגיל.
ג. הגמ' מסתפקת האם המנה במשנתנו הוא מכסף צורי שאז זה יהיה מאה זוז בשונה מכסף רגיל שאז זה יהיה רק שנים עשר זוז לבסוף הגמ’ מכריעה עפ’’י ר’ יהודה נשיאה שמדובר באמת בכסף צורי.
ד. מח’ רבי עקיבא ור’טרפון שלרבי עקיבא תמיד אין עד נעשה דיין ולרבי טרפון אם זה קרה בזמן הראוי לדין העד יוכל להיות דיין.

בס"ד

מושגי הדף דף צ"א

היום יש הרבה נושאים אבל קצרים מאוד…

נושאי הדף:

א.שור תם/מועד שהרג ואח"כ הזיק איך דנים אותו ?

ב.האם יש אומד בנזיקין ?

ג.מה הדין בירק בבגדו ?

ד.מ"ז הכל לפי כבודו ?

ה.נותנים זמן לחבלות או לא ?

ו.האם מותר לאדם לחבול בעצמו ?

ז.איזה סוג דיון מתנהל בתביעה על גניבה של מצוה ?

ח.סוגיית קיצוץ עצי פרי מתי אסור ומתי מותר.

פרטי הדף:

א. אז שור תם בכ"מ רק הורגים. במועד במקרה רגיל דנים קודם כל דיני ממונות ורק אח"כ נפשות כדי שלא יהיה עינוי דין. אבל והיה ודנו אותו קודם כל על נפשות בזה יש שני ביאורים 1)לפי שיטת ר"ש התמני שהב"ד צריכים לבצע אומדנא ואחרי שנפסק דינו למיתה כבר לא עושים א"ז בגלל העינוי הדין אז גם א"א לגבות, 2)לפי שיטת ר"ע מדובר שברח הבעלים ולכן במקרה רגיל שדנת קודם ממונות אז אתה יכול לשלוח אותו לחרישה עד שיסיים לשלם את הנזק {וזה נקרא מן העלייה ולכן בשור תם לא נעשה א"ז} אבל אחרי שדנת אותו כבר למיתה פה נכנסת לעניין של עינוי הדין ועליך להורגו מיד.

ב. הגמ' מסתפקת האם יהיה אומד בנזיקין כמו במיתה וכמובן מסבירה (בהמשך הסוגיא) שלא מדובר על רמת הפציעה וההחלמה ממנה שא"ז וודאי אומדים אלא רק אם בחפץ שע"י בוצעה החבלה הייתה יכולת לפצוע והגמ' מכריעה שאנחנו סוברים את ר"ש התימני ויש אומד לנזיקין. [דבר מעניין מה יהיה אם אמדוהו לרמה מסויימת של חוסר תפקוד והוא החלים מוקדם מהצפוי שהגמ' אומרת שזה כסף שהוא קיבל מהשמים כי וודאי שהאומד היה נכון.

ג. היורק בבגדו של חבירו- פטור כי זה כמו ביישו בדברים.

המשך דף צ"א
ד. ת"ק בהכל לפי כבודו דיבר לקולא שבעצם לעניים ישלמו פחות וע"ז בא ר"ע ואומר שאין הבדל .

ה. לחבלות באמת לא נותנים זמן, כי חיסרו ממון בשונה מבושת שלא ולכן נותנים שם זמן.

ו. בנידון האם מותר לאדם לחבול בעצמו מצאנו מח' בין הברייתא למשנה בשי' ר"ע וזו מח' יותר רחבה, בכ"מ התנא שבוודאות סובר שאסור לאדם לחבול בעצמו הוא רבי אלעזר הקפר.

ז. התשלום על סוג כזה של גניבה הוא עשרה זהובים אז הגמ' מבארת שבכזה מקרה אם הנתבע אומר שהתובע אמר לו לעשות את הפעולה אז מאמינים לו ופוטרים אותו בשונה מדיון רגיל ודו"ק.

ח. אז בגדול קיצוץ עצי פרי אסור וגם במצור אם יש לך גם עצי סרק עליך לקחתם ראשונים, אבל אם דמי העץ לשימושי בניה יהיו יותר ממה שאפשר להרויח מהפירות מותר לעוקרן לצורך זה, וכן אם בהיעדרן תרויח יותר כגון תמרים הגדלים עם הגפנים ומכחישים אותם.

 


בס"ד

מושגי הדף דף צ"ב

נושאי הדף:

א. סיכום דברי המשנה.
ב. טיפים מימרות ומושגים שהגמ' מחפשת את מקורן אנחנו כמובן נביא בס"ד את המושגים ללא המקור.
פרטי הדף:
א. אז משנתנו מבארת-1) את חובת בקשת המחילה 2) מבארת את המושג להזיק ע"מ לפטור מתי חייב למרות שהתנה ומתי פטור (הגמ' בצ"ג גם תיגע בזה וכך גם אנחנו)
ב. 1) הגמ' מבארת את דברי המשנה שכעיקרון על הצער שנגרם לניזק מה שיועיל זה רק בקשת המחילה. 2) הגמ' מוכיחה מהסיפור עם אבימלך את הדין שהורגים בן נוח על דבר שהיה לו ללמוד ולא למד. 3) כי עצר עצר ה' בביאור כפילות המילים נלמדו שלוש שיטות מה בדיוק עצר ה' אצל גברים ונשים. 4) בעד כל רחם אפי' תרנגולת של אבימלך לא הטילה. 5) כל המבקש רחמים על חבירו וצריך לאותו דבר נענה תחילה. 6) יחד עם הקוץ לוקה הכרוב-צדיקים נענשים עם הרשעים. 7) החמשה שיוסף הציג לפרעה היו הכי חלשים והם אלה ששמותיהן הוכפלו {למעט יהודה ודו"ק}. 8) אחרי העניים הולכת העניות. 9) שישים איש יכולים לרוץ ולא יגיעו לאפקטיביות של אדם שאוכל פת שחרית וזה גם מבטל המון מחלות. 10) אם חברך מגנה אותך תנהג עמו באותה הנהגה. 11) דבר גנאי שיש בך תקדים ותאמר אותו ראשון. 12) גם אם אדם עניו שלא יתבייש לבקש את צרכיו כשצריך. 13) שישים מיני מכאוב מגיעים לשיניים כשאדם שומע את חבירו אוכל ולא אוכל אתו. 14) היין אולי שייך למלך אבל בסוף מפרגנים למלצר. 15) כשכלב רעב הוא בולע אפי' אבנים. הדקל הרע מטייל אצל האילנות הרעים-כך גם הרעים מתחברים לרעים. 16) אם הוכחת את חברך והוא לא הקשיב אז תיתן לו שיסתדר לבד. 17) בור ששתית ממנו מים אל תשליך בו אבן. 18) אם תסחוב איתי את המשא אני אבוא לשאת איתך ואם לא אז לא. 19) כשהיינו קטנים היינו נחשבים כאנשים ועכשיו כתינוקות.

בס"ד

מושגי הדף דף צ"ג

נושאי הדף:
וגם מסיימים ברוך ה' את פרק החובל ומתחילים בסייעתא דשמיא וביתר שאת וביתר עוז את פרק הגוזל עצים כה יתן ה' וכה יוסיף.
א. המשך הטיפים והמימרות שהגמ' מביאה.
ב. בי' החי' במשנה בין נזקי גוף לממון באומר ע"מ לפטור.
ג. למה שיהיה חייב בקרע את כסותי ?
ד. סיכום משנתנו החדשה שתמציתה היא שכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה.
ה. תירוץ הסתירה בין המשנה לברייתא לגבי מה נקרא שינוי.
ו. דיון נלווה ובי' שיטת ר"ש בשינוי.
פרטי הדף:
א. 20) אחר אדם עשיר נמשך שומן ולכן שווה להדבק בו ולעשות עמו עסקים. 21) המוסר דין על חברו לשמים נענש תחילה {וזה דווקא כשיש פה ב"ד שיכול לטפל}. 22) אוי לצועק יותר מלנצעק. 23) לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעינך. 24) לעולם יהא אדם מהנרדפים ולא מן הרודפים.
ב. מצינו ב' שיטות בבי' החילוק במשנה בין נזקי גוף לנזקי ממון א. שמנזקי גוף יש פגם משפחה, ב. כי אדם לא מוחל על ראשי איברים שלו, ג.יש כן שהוא כמו לא ויש לא שהוא כמו כן ודו"ק.
ג. אז נכון שכתוב 'לשמור' וזה למעט קריעה אבל יש הבדל אם זה בא לידו בתורת שמירה או בתורת קריעה [אפי' שבד"כ על כסף של עניים אמור להיות פטור כשהכסף כבר קצוב לכל עני זה אחרת.]
ד. משנתנו מדברת על שלושה נושאים שדינם שווה א. גזל חומר גלם ושינהו ב. פרה מעוברת או רחל טעונה שזה גם מה שהוא מחזיר בדמים והצמר והולד שלו, ג. נתעברה אצלו וילדה אצלו שמחזירה ריקנית.
ה. המשנה בחרה בלשון עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים ולעומ"ז הברייתא דיברה על שלב קודם עצים ושייפן צמר וליבנן אז אביי מסביר שמשנתנו מדברת על דרבנן שהשינוי הוא לא מהותי ומדובר שאפשר להחזיר את המצב לקדמותו בשונה מהברייתא שדיברה על שינוי דאורייתא שזה מצב בלתי הפיך, רב אשי לעומ"ז מבאר שכל הנושא הוא דאו' ולשיף זה להפוך למכתש וללבן זה לעשות לבד וזה הכלים שעליהם דיברה משנתנו.
ו. כעת הגמ' דנה האם ליבון נקרא שינוי כי יש קו מברייתא בסוגי' ראשית הגז ומתרצת א.אביי- שהברייתא שלנו שליבון זה שינוי זו שי' ר"ש והברייתא בראשית הגז זו שי' רבנן, ב.רבא- ששתי הברייתות כר"ש רק שהברייתא שסברה שזה לא שינוי דיברה על ניפוץ שהוא פחות משמעותי מסירוק שעליו דיברה הברייתא שלנו, ג.רבי חייא בר אבין- שבברייתא שזה לא שינוי זה רק כיבוס בשונה מאצלנו שזה תהליך עם גופרית. [כעת לגבי הקו' שלכאורה בצבע ר"ש מיקל התי' הוא או שזה ר' בן יהודה בשי' ר"ש או שיש שני סוגים של צבע ומה שר"ש הקל זה בצבע שנשטף.]


בס"ד
מושגי הדף דף צ"ד
נושאי הדף:
א. מקבץ השי' הסוברות ששינוי אינו קונה.
ב. תקנת השבים טעמה ביאורה ומקורותיה.
פרטי הדף:
א. יש לנו את שי' ר"ש בן יהודה בראשית הגז. ב. שי' ב"ש באתנן. ג. שי' ר' אליעזר בן יעקב בהפרשת חלה מחיטים שנגנבו ועברו תהליך. ד. שי' ר"ש בן אלעזר שידו של הגזלן על העליונה דווקא כי הוא לא קונה. ה. שי' ר' ישמעאל בפאה.
ב. תקנת השבים תוקנה ע"י רבינו הקדוש כדי שאנשים יוכלו לחזור בתשובה ואם הם יצטרכו להחזיר הכל אז כמובן שיהיה להם קשה יותר {עיין ערך הקורה שתופסת את כל הבית (מה שנקרא מריש) שזה קצת בחינה של נותן טעם לדבר} כמובן שהראשונים מבארים שזו תקנה שתוקנה לשעתה בלבד ולאותו דור.
הגמ' גם מציינת מספר דברים בהקשר לכך כגון חפצים מסויימים שהאבא שגנב הוריש ששם כן נכנסים לעניין של כבוד אביהם, וכן יש מושג של לצאת ידי שמים. [ואה"נ בתירוץ הגמ' על הקושיות כן יש תירוץ של קודם תקנה ולאחר תקנה, או את החי' בין גזילה קיימת לשאינה קיימת ודו"ק.]

בס"ד
מושגי הדף דף צ"ה

נושאי הדף:
א. ביאור שי' ר"מ במשלם אותה וגיזותיה.
ב. בי' שי' ר"י ור"ש והמח' ביניהם.
פרטי הדף:
א. הגמ' מביאה שני ביאורים אפשריים בשי' ר"מ לפי הלשנא הראשונה ר"מ סובר שבדר"כ שינוי קונה ופה מה שהוא צריך להחזיר אפי' את השבח זה מגיע בתורת קנס ללשנא בתרא לעומת זאת פשוט שזה קנס רק השאלה היא האם הקנס הוא רק במזיד או גם בשוגג ומבארת הגמ' שר"מ קונס רק במקרה של מזיד.
ב. אז לרב זביד- המח' בין ר' יהודה לר"ש למי שייך השבח שכעת על הגזילה שלר' יהודה זה יהיה שייך לנגזל ולר"ש זה יהיה של הנגזל, ולרב פפא- לר' יהודה השבח שעל גבי הגזילה שייך לגזלן ולר"ש הגזלן יקבל מה שמקובל לתת באותה מדינה למי שלוקח בהמות להשביחן {מחצה שליש ורביע}

בס"ד

מושגי הדף דף צ"ו

נושאי הדף:

א. נידון הגמ' האם מסלקים לגזלן בדמים.
ב. האם הדין שנקנה שבח לגזלן עובר גם לקונה? וא"כ מתי?
ג. נניח ושינוי קונה מה נקרא שינוי?
ד. מה מרבה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה?
ה. סיכום דברי משנתנו שממשיכה לדון בדיני שינוי.
ו. בי' שי' רב במח' ר"מ ורבנן.

פרטי הדף:

א. אז הגמ' מבארת שמוכח משמואל שברור שמסלקים בדמים ולא בקרקע [משכן לגבי הנידון האם הלוקח יכול לסלק בדמים מעמידה הגמ' את הקרקע באפותיקי.]
ב. אז רבא מחדש לנו שהשבח עובר גם במכירה וגם בירושה, ואפי' הלוקח יכול להשביח בעצמו כי גם את הזכות הזו הוא קנה, באמת בישראל שמכר לעכו"ם שמכר לישראל שם הגמ' דנה האם גם פה תהיה את תקנת השבים שהשבח נשאר אצלו ונשארת בתיקו.
ג. אז לגבי הדיון בשינוי יש לנו שני נושאים מרכזיים: 1) שנשתנה שמו של הדבר כמו נגיד לקחת את עלי הדקל ולשות מהם מטאטא אז כבר קוראים להם חופיא ולא הוצי וכן הלאה בגמ' עוד דוגמאות, 2) שלקחנו חומר גלם ויצרנו ממנו איזה מוצר לצורך העניין מטבעות מגוש כסף אז פה אין באמת שינוי, בשונה ממטבעות שהותכו לגוש כסף שפה גם אם תיצור ממנו מטבעות חדשים זה לא אותם מטבעות שהיו. {ויש גם כמובן את הדיון לגבי שינוי בלולב שתלוי במה פוסל אותו האם התיומת שנפרדה או דווקא תיומת שנקטמה שרק אם הוא נפסל בפועל זה נחשב מבחינתנו שינוי}
ד. הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה במשנתנו מגיע כדי לרבות דבר שהוא סוג של חידוש כי אנחנו היינו רגילים ששינוי קונה הכוונה שאני באתי ושיניתי משהו בגוף הדבר ופה אומר לנו ר' אלעא שגם אם הבהמה רק גדלה אצלי בלי שעשיתי משהו מיוחד זה גם נחשב שינוי.
ה. אז בגדול משנתנו מתחלקת לשלושה חלקים: 1) מח' ר"מ ורבנן לגבי עבדים האם גם אותם קונה וממילא משלם כשעת הגזילה או שהם כקרקעות שבהם לא מועיל שינוי כדי לקנותן, 2) דברים שהתקלקלו גם בהם משלם כשעת הגזילה, 3)דברים שקיימים אך אסורים בהנאה בהם אומר לו הרי שלך לפניך.
ו. רב מבאר שהשי' במשנתו הפוכות כלומר ר"מ הוא הסובר ששייך קניין ע"י שינוי גם בעבדים ורבנן סוברים שבעבדים לא. [ויש ב' לשנות מה המקור של רב נגד דברי המשנה- א. שיש לו ברייתא והוא מכיר גם כזו משנה, ב.שיש לו שתי ברייתות שזה אמור להיות מספיק חזק.

בס"ד

מושגי הדף דף צ"ז

נושאי הדף:

א. מה יהיה הדין במעביד עבדו של חבירו ללא רשותו?
ב. מה יהיה הדין במשתמש בספינת חבירו ללא רשותו?
ג. "גזל מטבע ונסדק" מה הכוונה נסדק? וכן מה הכוונה נפסל? וההבדל ביניהם.
ד. המלוה את חבירו על מנת שיחזיר לו במטבע מסויים ונפסל המטבע. איך ישלם את חובו?
ה. המלוה את חבירו והמטבע התייקר איך מחזיר לו?
פרטי הדף:
א. אז הגמ' מבארת שכעיקרון בגלל שלמדנו שעבד הוא כמו קרקע אז א"א באמת לגזלו. הנידון מתחיל בזמנים שהעבד לא עובד ששם עצם התעסוקה גורמת לעבד להישאר בפוקוס על העבודה גם בשאר הזמן, וזה כמו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו ששם פטור מלשלם היות והבעה"ב לא מפסיד משהו ממשי ולהיפך הדייר שומר על הבית או בתחזוקה מינימלית או מהשד שמפרק בתים נטושים. ולכן גם פה יהיה פטור מלשלם.
ב. אז הגמ' מציינת לשני מצבים: 1) המקרה של רב שמדובר בספינה להשכרה ולכן שישלם דמי שכירות, והמקרה של שמואל שזו ספינה סתם ואם אתה משתמש זו גזילה ולכן משלם רק בלאי, 2) שבאמת מדובר על ספינה להשכרה אז רב דיבר על אחד שירד לצורך שכירות שישלם שכירות ושמואל דיבר על אחד שירד לגזילה שישלם בלאי.
ג. אז לשי' ר"ה- נסדק נסדק ממש נפסל שהמלכות פסלתו, ולר"י- נסדק פסלתו מלכות נפסל שפסלתו מדינה זו ויוצא במדינה אחרת.
ד. אז לרב- נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ולשמואל- יכול לשלוח אותו למישן ששם זה יוצא, [ור"נ מדייק בשמואל שמן הסתם צריך שזה ממש יצא בפועל במישן ויש ע"ז עוד אריכות בגמ' ודו"ק.]
ה. אז הגמ' מבארת שעליו להחזיר לו את המטבע שיש באותו זמן רק שזה מגיע עם תנאי שההתייקרות לא תהיה יותר מעשרים אחוז.

בס"ד

מושגי הדף דף צ"ח

נושאי הדף:
א. נידון הגמ' מה נחשב עשייה/פעולה כדי להיות חייב בתשלומים ?
ב. בי' מח' ר"ש ורבנן בדבר הגורם לממון האם נחשב כממון ?
ג. בי' המושג הרי שלך לפניך באיסורי הנאה.
ד. מה יהיה הדין בפירות שהרקיבו ?
ה. משנתנו שדנה בבעל מקצוע שהזיק כולל סיכום דברי הגמ'.
ו. נידון הגמ' על מה מתחייב האומן.
פרטי הדף:
א. אז הנושא הזה מתחלק לכמה פרטים: 1) הזורק מטבע של חבירו לים פטור אבל גם זה צריך שני תנאים- גם שאנחנו רואים את המטבע, וגם שהמזיק גרם לניזק להפיל את המטבע ולא זרקו בעצמו, 2) מפה אנחנו מגיעים לשף מטבע של חבירו ששם גם פטור וגם פה זה בתנאי שהשיפה קרתה ע"י הכאה בפטיש ואז לו נחסר כלום כביכול בגוף המטבע {בשונה מלשפשף במדרכה} 3) הצורם אוזן חבירו {ששם הנפק"מ לקרבן} פטור כי הפרה אותה פרה בשביל השימושים הרגילים וגם ככה רוב הבהמות לא נמכרות בשביל קרבן, 4) השורף שטרותיו של חברו ג"כ פטור כי הוא יכול לומר סה"כ הפסדתי לך נייר, בסופו של דבר הגמ' תולה א"ז בדינא דגרמי שזה יוצר לנו שתי שיטות פסיקה כולל מעשה שהולך כמו השיטה המחייבת ודו"ק.
ב. אז נח' ר"ש ורבנן בדבר הגורם לממון כגון גזל חמץ ועבר עליו הפסח שיכול לומר לו הרי שלך לפניך ויפטר אבל אם משהו ישרוף לו א"ז הוא יצטרך לשלם לניזק ממש כסף, ע"ז אומר ר"ש שחייב כי כרגע בגללך הוא חייב ממש כסף ורבנן סוברים שכרגע החמץ הזה לא נחשב ממון אז אני לא שרפתי לך שום דבר שהוא שוה ערך.
ג. אז הגמ' מבארת שמהייתור של 'אשר גזל' כעין שגזל- לומדים שאם החפץ קיים רק שהוא נאסר בהנאה אפשר לומר לו הרי שלך לפניך.
ד. אז הגמ' מבארת שתלוי איזו רמת ריקבון אם הרקיבו מקצתן שאז הם קיימים יכול לומר לו הרי שלך לפניך, אבל אם הרקיבו רובם אז זה כבר שינוי וקנאם וישלם כשעת הגזילה.
ה. משנתנו מדברת על שלשה מקרים א) נתן לאומן עצים ויצר רהיטים וקלקל חייב כי אומן לא קונה בשבח כלי, ב) נתן לאומן רהיטים וקלקל חייב, ג) בנאי שאמור לשבור קיר ושבר גם את האבנים חייב, ד) בנאי ששבר גם את הקיר של השכן פטור אלא"כ זה קרה ממש מהמכה.

בס"ד

מושגי הדף דף צ"ט
כשם שאין לבר בלא תבן כך אין לד"ת בלא טעות, בסיכומנו בסוף דף צ"ח במקום להעמיד את הגמ' במח' בין ר' אסי לחבירו כמו שכך אכן כתוב, נכתב בטעות שיש רק שיטה אחת והיא שאין אומן קונה בשבח כלי בלי לציין את שי' ר' אסי שנזכה שתמיד דברי תורה יהיו מבוררים באמת.
נושאי הדף:
א. המשך הדיון האם אומן קונה בשבח כלי.
ב. נתתי לשוחט בהמה וניבלה האם עליו לשלם לי וא"כ באיזה מקרה ? {בי' שי' שמואל}
ג. בי' שי' ר' יוחנן בטבח אומן שקלקל.
ד. האם בשולחני יש חלוקה בין אומן להדיוט ?
פרטי הדף:
א. הגמ’ מנסה להוכיח כמו ר’ אסי שאומן קונה בשבח כלי מדברי המשנה של הקדיחו יורה ששם רואים שהאומן משלם את החומר גלם בלי השבח אבל בסוף מסבירה כשמואל שלא בטוח שזה הפשט כי ייתכן שצבע הוא רק שכיר ובכ’’מ לא יקנה בשבח כלי והגמ’ מנסה עוד כיוון מהמשנה של הנותן טליתו לאומן שאולי משם קשה על ר’’א וגם שם היא דוחה שזה עבודה שהיא נטו שכירות (ביטשי) ויש אפי’ ניסיון לתלות את הנידון האם אומן קונה בשבח כלי במח’ בקי’ על שיראין דבר שגם נדחה מהר, והגמ’ כמובן פותחת סוגריים למח’ הנלווית שם לגבי הוספת נופך ודו’’ק.
ב. אז שמואל מבאר ששוחט שהזיק הוא גם מזיק וגם פושע והוא דייק במילים אלו כדי להבהיר שהוא סובר כשי' ר"מ שאדם צריך להיות מודע כל הזמן ואם מחוסר מודעות נוצר נזק סביבתי (כד שבור) כל מה שיקרה ממנו זה תחת אחריותי הבלעדית בגלל שפשעתי ולכן גם לא משנה בכלל איזה רמת שוחט אתה, אתה נחשב פושע כי היה עליך להתמקד.
ג. ר' יוחנן בשוחט שפסל את הבהמה מבאר שאמנם אין הבדל בין שוחט אומן להדיוט אבל כן יהיה הבדל באם אתה מקבל תשלום על העבודה שאם אתה מקבל תשלום אתה חייב כי היה עליך לדייק יותר ואם לא אז לא כי סובר ר' יוחנן שטעות בשחיטה זה אונס ואם קיבלת כסף הפכת לשומר שכר שחייב גם באונסין בשונה מאם שחטת בהתנדבות.
ד. אז הגמ' מבארת שהחלוקה תהיה בין אחד שיודע חלק את כל כללי בדיקת המטבעות ולכן הוא פטור כי אם הוא פישל זה אונס בשונה מכל אחד אחר שיהיה חייב על טעויות {ואם תקשה שהרי הם יודעים הכל אז איך כן יש טעויות התשובה שיש מקרי קיצון במטבע ממש חדשה אבל פה מדובר על הרגילות} והמקרה של רב חייא שהיה ברמה הזו ובכ"ז שילם מדובר שהוא נהג לפנים משורת הדין.

גם
בס"ד
מושגי הדף דף ק'

נושאי הדף:
א. בי' המקור ללפנים משורת הדין.
ב. המשך סוגיית שולחני ובי' שיטת ר"מ.
ג. בי' דברי המשנה בצבע שטעה/התרשל/שינה מדעת בעה"ב.
פרטי הדף:
א. אז ר' יוסף מתבסס על הפסוק שמביא את דברי יתרו למשה שמשם לומדים מספר הנהגות: לימוד תורה, גמילות חסדים, ביקור חולים, קבורה, דין, וכן את ההנהגה של לפנים משורת הדין.
ב. אז הגמ' מביאה את המעשה שר"ל הגיע לר' אלעזר עם מטבע וביקש ממנו לדייק ואמר לו ר"א שהרי שנינו סוברים כר"מ בדינא דגרמי והמקור שאליו מציינת הגמ' לשי' ר"מ זו הברייתא של מחיצת הכרם ששם רואים גרמי גם בחוסר פעולה.
ג. אז משנתנו דנה בשלושה מקרים: א) צבע ששרף את הצמר בגלל רתיחת יתר, ב) צבע שהתרשל וצבע את הצמר בשיירי צבע שנמצאים בתחתית הסיר, ג) צבע שנתבקש לצבוע בצבע אחד וצבע באחר, הדין: במקרה א'-נותן לבעלים את דמי הצמר, במקרה ב'-ידו על התחתונה ומקבל את הסכום המועט מבין השבח/הוצאות, במקרה ג'-מחלוקת ר"מ סובר שקנה את הצמר בשינוי שביצע ולכן ישלם רק את החומר גלם, ור"י יהודה סובר שלא ייתכן שהוא שינה ועוד ירוויח מזה אלא גם פה מקבל את הסכום המועט מבין השבח/יציאה.

בס"ד

מושגי העמוד דף ק"א
נושאי הדף:
א. תוספת ביאור במח' ר"מ ור"י.(הפעם לגבי עצים רק עם נפק"מ)
ב. האם השבח של צבע בצמר נחשב שבח ממוני ובר גבייה ?
ג. ספיקו של רבא בממשות השבח של צבע (שוב לגבי גבייה)
ד. ספיקו של רבא לפי מה מגדירים קדושת שביעית בדברים שהם לא פירות.
פרטי הדף:
א. אז הגמ' מביאה שוב את מח' ר"מ ור"י הפעם לגבי נגר שעושה רהיטים ושינה מדעת בעה"ב ומח' זהה שלר"מ הואיל וקנאם בשינוי משלם רק את חומרי הגלם ולר"י ידו על התחתונה ויתן לבעלים את הרהיט ויקבל את השבח/הוצאה הזול מבניהם, והחידוש לר"מ יהיה במקרה שהוא הכין את מה שבעה"ב הזמין רק בצורה פחות מושקעת ששם אין שינוי ולכן יקבל את השבח/הוצאה הזול מבניהם.
ב. אז הגמ' פותחת נידון עם שלוש אוקימתות לגבי אם יש שבח סממנים בצמר כלפי הגבייה או אין, להכרעה- בסוגייתנו אין הכרעה ונשתדל לסכם כמיטב הבנתנו:
1) זה ברור שאם אדם יגזול סממנים ויהפוך אותם לברי שימוש זה שינוי שקונה וישלם את החומרי גלם כשעת הגזילה,
2) הגמ' מבינה שמן הסתם יצטרך לשלם לו רק השאלה היא איך במיוחד שגם לשטוף לא עוזר,
3) אז הגמ' מציעה שמדובר שהוא לקח צמר של איש אחד וסממנים של איש אחר ושיתקזז השבח שהשביח הצמר מהצביעה אבל גם זה בעייתי א) כי צמר צבוע עולה מאוד זול אז אין פה רווח שאפשר להחזיר ממנו, ב) שמדובר שהוא צבע בצבע הזה קוף !?! {או קופה של נצרים}ואין בזה בכלל רווח, בא רבינא ואומר שהדיון יהיה בלי קשר לאיזה גזלן או מעשה גזילה ל מדובר שקוף לקח סממנים של מישהו וצבע עם זה צמר של מישהו האם השבח של הסממנים הוא בר תביעה ?
אז הגמ' מנמסה להוכיח מקליפי ערלה ופורכת ששם יש גזירת הכתוב 'ערלים לא יאכל' בשונה משאר המקומות, ויש עוד ניסיון ללימוד מקליפי שביעית רק ששם כתוב 'תהיה' בהוויתה תהא בשונה ממקומות אחרים.
ג. רבא מסתפק שמצד אחד כתוב שבגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק וזה אומר שיש ממשות ומצד שני בבגד שנצבע ברביעית דם אתה רואה שאין ממשות ומבאר רבא ששם מדובר בדם שגם ככה מסופק ולכן אין ממשות.
ד. רבא דן שמצד אחד רואים שיש סוגי עצים שהעץ עצמו קדוש בקדושת שביעית ויש כאלה שלא, והביאור שהעצים הקדושים בקדושת שביעית נלמדים מזה שכתוב 'לאכלה' שההנאה היא מיידית כמו העצים פה ובשונה משאר העצים ששם ההנאה הינה לאחר זמן כלומר כשנעשים גחלים.


בס"ד
מושגי הדף דף ק"ב

נושאי הדף:
א. בי' מח' רבנן ור' יוסי.
ב. בי' מח' רב הונא ורב יוסף.
ג. סיכום בי' הגמ' במח' הברייתות בשליח ששינה מדעת בעה"ב.
ד. בי' דברי הברייתא בקונה שדה בשביל חבירו.
פרטי הדף:
א. רבנן ור' יוסי נח' לגבי הייעוד של פירות שביעית- שלרבנן גזירת הכתוב 'לאכלה' ממעטת משרה וכביסה והמילה 'לכם' מדברת כשהאכילה וההנאה שווים, ולר' יוסי המילה 'לכם' מרבה כמעט את כל השימושים למעט זילוף, מלוגמא, ואפיקטויזין, שזה מתמעט מה'לאכלה' .
ב. הם נח' האם צריך לומר לי שהלכה כר"י או שהואיל ויש אחרי המשנה של המח' משנה של סתם זה מספיק, שכך סובר רב יוסף בשונה מר"ה שאומר שאולי פה זה מח' אחרי סתם כי אין סדר למשנה, וטוען רב יוסף שמה פתאום כי א"כ תגיד א"ז תמיד, ואומר לו ר"ה אני אומר כך כי אולי יש סדר למשנה רק באותה מסכת ופה זה שתי מסכתות, ועונה לו רב יוסף א. שכל נזיקין זו מסכת אחת ב. שהמשנה של הסתמא זו הלכה פסוקה ולכן היא וודאי מכריעה.
ג. בגדול סוגייתנו דנה האם שליח המשנה מדעת משלחו יהיה כמו אומן ששינה מדעת בעה"ב והנפק"מ הרצינית תהיה האם גם בכזה מקרה נח' ר"מ ור"י כך לפי ר' יוחנן, לפי ר' אלעזר כל החלוקה היא בתוך דברי ר"מ רק שהבייתא הראשונה מדברת ששלחו להביא אוכל ופה הוא מקפיד בשונה מהברייתא השנייה שמדברת על סחורה ששם מה שחשוב זה שתביא כסף. [יש כמובן עוד אריכות גדולה בגמ' אבל היות וזו הסתעפות ולא עיקר הסוגיא לענ"ד וכדי להקל על הבלבול אצל הלומדים החשובים בחרנו לא לסכם זאת לעת עתה.]
ד. אז בביאור דברי הברייתא הגמ' מביאה שתי מהלכים: 1) שי' רב ששת-שהקונה קונה את השדה בשבילו והמוכר עפ"י בקשת הקונה כותב את שטר המכירה על ראש הגולה כדי שיפחדו לערער עליו אז לא כופים את ראש הגולה לכתוב גם כזה שטר על הלוקח אלא"כ הלוקח התנה א"ז מראש עם המוכר, מק' ע"ז אביי שמה"ת שראש הגולה יסכים למהלך הזה ? אלא מבאר אביי שהוא קנה א"ז לעצמו ורשם לו המוכר שזה של ראש הגולה כדי שלא יערערו עליוועכשיו הוא רוצה שיכתוב לו המוכר שטר חדש שהשדה שלו כדי שיורשי ראש הגולה לא יתבעו ממנו את השדה מבארת הברייתא שהמוכר צריך לכתוב לו רק אם הם התנו א"ז מראש קודם המכירה בריך רחמנא דסייען.

בס"ד
מושגי הדף דף ק"ג
נושאי הדף:
א. המשך הדיון בשטרי בעלות שנכתבו לשם אנשים אחרים.
ב. מאיזה שלב חפצים שקנית שייכים לך כדי שתתחיל להרוויח ?
ג. דברי המשנה לגבי הנשבע לשקר ורוצה להחזיר חובו.
ד. בי' המח' בין ר"ט לר"ע בקשר למשנתנו.
פרטי הדף:
א. הגמ' מבארת מקרה שלישי שבו הלוקח רוצה שהמוכר יכתוב לו שטר חדש שהשדה שלו בנוסף לשטר הראשון שנכתב על שמו של ראש הגולה, ששם היו עדים בשיח עם המוכר שאיתם הוא סיכם שיחתמו לו גם על שטר נוסף והמוכר שתק אז יכול לבוא הלוקח ולומר הנה הסכמת לעוד שטר.
ב. הגמ' מבארת את שי' רב בהקשר למעשה עם רב כהנא שכעיקרון יש דבר שנקרא אמנה שזה אומר שאני משלם לך עכשיו וכשתהיה לך סחורה תמכור לי אז לפי רב אפשר לעשות את זה על פירות ז"א אני אקבל ממך פירות עוד חודש כמה שיהיו שווים אז אבל לפי מה ששילמתי עכשיו, בשונה מאם המוכר פשוט יביא לי סכום כסף של כמה שהפירות שווים אז כי זה נראה ריבית ולכן רב הקפיד שהפירות יחשבו של רב כהנא כדי שיוכל לקבל את הרווחים.
ג. משנתנו מדברת על אדם שגזל מחבירו ! ונשבע לשקר ! כדי להשאיר אצלו את הכסף וכעת רוצה להשיבו לבעליו אז מבארת המשנה שאם כרגע זה לא פרקטי (הנגזל במדי)אז יכול לשלוח בידי שליח ב"ד, ומדגישה המשנה שהדין הזה קיים רק בכל מה שקשור לקרן, וכן בפקדון אותו דין, וכמובן שעליו גם להקריב אשם גזילות.
ד. ר"ע ור"ט נח' לגבי גזלן שלא יודע למי להחזיר איך ינהג ? שר"ע אומר שצריך לצאת מידי ספק ולתת לכולם ולר"ט אני סה"כ מוציא את התשלום מכיסי פעם אחת ושיריבו, כמובן שר"ט מתבסס על התקנה של ר' אלעזר ברבי צדוק ור"ע על דברי הפסוק 'לאשר הוא לו יתננו' בכ"מ יש שתי נסיונות בגמ' לשייך את מח' למשנתנו: מהלך א'-שפשוט משנתנו כר"ע שסובר שאחרי שנשבעת נכנסת למסלול של 'לאשר הוא לו' ועליך לשלם לכולם, {וא"ז הגמ' פורכת מכמה כיוונים} מהלך ב'-שמשנתנו מסתדרת כשי' ר"ט שמודה שאחרי שנשבעת אתה חייב להסתדר הכי טוב שיש כמובן עפ"י הפסוק דלעיל, {וגם הבי' הזה נפרך}ואז בא רבא ואומר שמשנתנו לדברי הכל כי יש מושג שכשהנגזל כבר יודע מי גזלו הוא סוג של אומר לגזלן בוא תשמור אצלך את הממון עוד קצת כפקדון וממילא בנשבע זה לא קיים ועליו להחזיר מיד וכדברי משנתנו.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים