תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מיהו רופא
שמות
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: שמות כא, יט וכן שמות טו, כב-כו.

אִם יָקּום וְּהִתְּהַלְֵך בַחּוץ עַל מִשְּעַנְּתֹו וְּנִקָה הַמַכֶה רַק שִבְּתֹו יתֵן וְּרַפֹא יְּרַפֵא (שמות כא, יט)

מיהו רופא?
מתבדחים, שפעם היו שואלים את הרב אם מותר ללכת לרופא והיום
שואלים את הרב לאיזה רופא ללכת. ההלכה המקובלת עלינו גורסת שאדם
צריך לדאוג לרפואתו באמצעים טבעיים, ובכלל זה ללכת לרופאים ולפעול
על פי עצתם.
אולם מה שמקובל היום לא היה כל כך פשוט לדעת חז"ל, שהרי מי
שחלה אמור היה להתפלל ולבקש רפואה מהבורא ולא מהרופא. וכך,
התלמוד במסכת ברכות (ס ע"א) מצטט את עמדת רב אחא:
היינו דרב אחא, דאמר רב אחא: הנכנס להקיז דם אומר: "יהי רצון
מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא
נאמן אתה, ורפואתך אמת".
לאחר הבאת דברי רב אחא מוסיף התלמוד: "לפי שאין דרכן של בני אדם
לרפאות, אלא שנהגו", ופירש רש"י: "כלומר לא היה להם לעסוק ברפואות
אלא לבקש רחמים". לעומת זאת, יש הוכחה בתורה כי לרופאים הרשות
לרפא חולים ולכן אין שום מניעה תאולוגית לבקש עצה רפואית מרופא:
אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דתני דבי רבי ישמעאל: "ורפא
ירפא" – מכאן שניתנה רשות לרפאות.
וכך נפסקה ההלכה ב"שולחן ערוך":
נתנה התורה רשות לרופא לרפאות, ומצוה היא ובכלל פיקוח נפש
הוא. ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים, ואפילו יש לו מי
שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות (יורה דעה שלו, א).

חז"ל גם דנו באפשרות שהרשות שניתנה לרופא היא רק במקרה שאדם
נפצע בידי אדם, בדומה לאירוע שאליו התייחסה התורה: "אִם יָקּום וְּהתְּהַלְֵך
בַחּוץ, עַל מִשְּעַנְּתֹו וְּנִקָה הַמַכֶה רַק שִבְּתֹו יתֵן וְּרַפֹא יְּרַפֵא". אך אם המכה
באה מידי ה', היה עולה על הדעת שלא ניתנה רשות לרופא לרפא:
ואם תאמר, והא מרפא לחודיה שמעינן ליה? ויש לומר דהוה
אמינא, הני מילי מכה בידי אדם אבל חולי הבא בידי שמיים,
כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך – קא משמע לן דשרי (בבא
קמא פה ע"ב, בתוספות ד"ה שנתנה רשות).
כלומר, המילה "רפא" מופיעה בכפילות בפסוק הנ"ל בספר שמות, כדי שלא
נטעה לומר שדווקא מה שנגרם בידי אדם ניתן לריפוי אנושי. אלא אף
חולי שבא על אדם מלמעלה, יש רשות לרופא לרפא.
אולם יש מחכמינו, כמו ר' אברהם אבן עזרא ורבנו בחיי, שצמצמו את
רישיון הרופא לרפא. לדעתם יש להבחין בין הטיפול במחלות הנראות לעין,
שעל כל אלו ניתנה רשות לרפאות, לבין מחלות פנימיות שנדרשת בהן
רפואת ה':
ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה "ורפא ירפא", מכאן שניתנה
רשות לרופא לרפאות, לא אמרו אלא במכה שבחוץ שהכתוב מדבר
בה, אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל
בשר "אשר בידו נפש כל חי" בספר איוב (רבנו בחיי, שמות, הנ"ל).
"ורפא ירפא" לאות שנתן רשות לרופאים לרפות המכות והפצעים
שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו (אבן
עזרא, שמות, שם).
לעניות דעתי, הרשות שניתנה לרופא לרפא איננה מוגבלת למחלות כאלו
או אחרות. הרי משמעות הרישיון איננה כרישיון שרופא מקבל
מהאוניברסיטה שבה למד את חוכמת הרפואה. משמעות הרישיון היא
שונה: הרופא הוא שליח ה', והוא פועל בכוח שליחותו. אם כך, ממילא אין
מקום להגביל את הרופא, ועליו לרפא כל מחלה, בין גלויה ובין סמויה.
הרישיון שניתן לרופא לטפל בכל מיני מחלות של בני אדם, מרומז,
לדעתי, בפסוקים הבאים באחת הפרשיות הקודמות (שמות טו, כב–כו):
וַיַסַע מֹשֶה אֶת יׂשְּרָאֵל מִיַם סּוף וַיֵצְּאּו אֶל מִדְּבַר שּור וַיֵלְּכּו שְּלֹשֶת
יָמִים בַמִדְּבָר וְּלֹא מָצְּאּו מָים. וַיָבֹאּו מָרָתָה וְּלֹא יָכְּלּו לִשְּתֹת מַים מִמָרָה כִי מָרים  הֵם עַל כֵן קָרָא שְּמָה מָרָה. וַיִלֹנּו הָעָם עַל מֹשֶה לֵאמֹר מה נִשְּתֶה. וַיִצְּעַק אֶל ה' וַיֹורֵהּו ה' עֵץ וַיַשְּלֵך אֶל הַמַים וַיִמְּתְּקּו הַמָים שָם ׂשָם לֹו חֹק ומִשְּפָט וְּשָם נִסָהּו. וַיֹאמֶר אִם שָמֹועַ תִשְּמַע לְּקֹול ה' אֱלֹהֶיָך וְּהַיָשָר בּעֵינָיו תַעֲשה וְּהַאֲזַנְּתָ לְּמִצְּוֹתָיו וְּשָמַרְּתָ כָל חֻקָיו כָל הַמַחֲלָה אֲשֶר ׂשַמְּתִי בְּמִצְּרַים לֹא אָשִים עָלֶיָך
כִי אֲנִי ה' רֹפְּאֶך.

פרשה מופלאה זו, ובמיוחד הקשר שבין חלקה הראשון לחלקה השני, העסיקו את הפרשנים, אך לא אצל כולם נמצא קשר רעיוני בין הרישא לבין הסיפא. אולם לדעתי, יש קשר הדוק וברור בין המסופר, "וַיֹורֵהּו ה' עֵץ וַיַשְּלֵך אֶל הַמַים וַיִמְּתְּקּו הַמָים" ובין הסיום: "כָל הַמַחֲלָה אֲשֶר ׂשַמְּתִי
בְּמִצְּרַים לֹא אָשִים עָלֶיָך כִי אֲנִי ה' רֹפְּאֶך".
לפי רש"י, "אני ה' רופאך", מדבר ברפואה מונעת מבחינה רוחנית,
דהיינו שה' הוא זה ש"מלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם. כרופא הזה
האומר לאדם אל תאכל דברים שמחזירים אותך לידי חולי…". אולם אני
מבקש להציע שהביטוי "אני ה' רופאך" מכוון לא לרפואה מונעת רוחנית,
אלא לתרופה הממשית שנזכרה בפסוקים שלפני כן: המתקת המים
באמצעות העץ שה' הורה לזרוק למים כדי להמתיקם. כל זה קשור, לדעתי,
לשאלה אם המתקת המים הייתה מעשה ניסי או מעשה על דרך הטבע:

ר' שמעון בן גמליאל אומר: בא וראה כמה מופרשין דרכי הקדושברוך הוא מדרכי בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר. הא כיצד? נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס. כיוצא בזה אתה אומר,"ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים" וגו', והלא בשר חי כשאתה נותן עליו דבלת תאנים מיד הוא נסרח! הא כיצד, נתן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס. כיוצא בו, "ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה'" וגו'. מהו רפואתו? והלאהמים היפין שתתן בהם מלח מיד הם נסרחין? הא כיצד, נתן דבר המחבל לתוך דבר שמתחבל כדי לעשות בו נס (מכילתא, שמות טו,
כה)(.
לפי דברי ר' שמעון בן גמליאל, המתקת המים במרה הייתה נס בתוך נס, דהיינו העץ אשר טעמו מר המתיק את המים אשר היו מרים. זאת אומרת שה' פעל בדרך נס כדי שהמים יהיו ראויים לשתייה.
אבל אין חובה להבין כך את מעשה המתקת המים. הרי בני ישראל הגיעו למרה לאחר קריעת ים סוף, שהיא מסוג האירועים הניסיים שחז"ל טענו שהיו מתוכננים וטבועים במציאות מראשית הבריאה:
אמר ר' ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל שנברא בששת ימי בראשית. הדא הוא דכתיב: "אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי" – צויתי את הים שיקרע ואת השמים שישתתקו לפני משה "האזינו השמים" וגו', צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, צויתי את האור שלא יזיק לחנניה מישאל ועזריה, צויתי את האריות שלא יזיקו לדניאל, את השמים שיפתחו לפני יחזקאל,את הדג שיקא את יונה (בראשית רבה, פרשה ה).
מדרש זה טוען שכל הניסים והנפלאות שעשה ה' בכל הדורות על ידי הנביאים, כבר נקבעו בטבע הדברים שנבראו בששת ימי בראשית. לכן מתקבל על הדעת שהמתקת המים בעת שהותם של בני ישראל במרה לא הייתה נס אלא תוצאה של מרשם שרופא כל בשר רשם עבור המתקת
המים, באמצעות חומרים שנמצאים בטבע. משום כך, שם ה' מופיע בפסוק במילים, "אֲנִי ה' רֹפְּאֶך", כי כך הוא פעל, באופן טבעי, כמו רופא שמכיר את התרופה שנוגדת רעל. בכך, התורה הגדירה לנו מי הוא שראוי לתואר של "רופא". לא רופא אליל, אלא רופא שמכיר את חוקי הטבע ופועל על פיהם.
היוצא מדברנו, שרפואה על ידי רופא בשר ודם איננה עניין של נס, כשם שרפואת ה' אינה נס אלא תוצאה של שימוש בחומרי הטבע שה' הכיןבעולמו. זהו מקור הרשות שניתנה לרופא לרפאות. הרשות שניתנה לו לרפאות היא שה' משתף אותו בסודות הטבע ונותן לו את האפשרות לחקות את הבורא. לכן אין סיבה להגביל את הרופא לרפא רק מחלות חיצוניות אלא גם לרפא מחלות פנימיות, אם הוא זוכה לגלות את החומרים בטבע שבהם ירפא את החולה.
העץ המיוחד שנזרק בהוראת ה' אל המים המרים, כמו עצמים אחרים בטבע, היו בו הסגולות של תרופות המתגלות מדור לדור על ידי מדענים והן המרפאות מחלות. ה' הוא זה שהראה למשה את העץ הנכון שסגולתו קיימת מששת ימי בראשית, וה' הוא זה שנותן את הרשות לרופא לרפאות,
עם הכלים שהוא שם בידיו ובידי חוקרים שיגלו את סודות הבריאה. ולכן,  "אֲנִי ה' רֹפְּאֶ ך", איננו סותר את הרשות שניתנה לרופא לרפא אנשים חולים במחלות פנימיות או חיצוניות, כי ה' הוא מפיק הרישיון לעסוק ברפואה, כשם שהוא בעל המרשם של כל התרופות והוא המתיר לנו להתרפאות אצל רופא בשר ודם העומד בקריטריונים הללו.

אהבת? שתף את החידוש

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים