תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מי עוד רצה לשמוע בקול שרה?
בראשית
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: בראשית כא,לב

כֹל אֲשֶר תֹאמַר אֵלֶיָך ׂשָרָה שְּמַע בְּקֹלָּה (בראשית כא, יב)

 מי עוד רצה לשמוע בקולה של שרה?

 מדוע נזקק אברהם לאישור מהשמיים לשמוע בקול אשתו? האם ייתכן לומר שבלי צו אלוהי לא היה ראוי לאדם גדול כמוהו לפעול בהתאם לרצונה של אשתו? והאם יש להעלות על הדעת שלולי האישור שקיבל מלמעלה הוא לא היה מקשיב לאשתו? 

ולא זו בלבד, הרי אנו רואים שלכל אורך הדרך הקשיב אברהם לקול שרה. התורה מספרת לנו שאברהם לקח את הגר בגלל שרה: "וַתֹאמֶר ׂשָרַי אֶל אַבְּרָם הִנֵה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶדֶת בֹא נָא אֶל שִפְּחָתִי אּולַי אִבָנֶה מִמֶנָה וַיִשְּמַע אַבּרָם לְּקֹול ׂשָרָי" (בראשית טז, ב), ועל כך הוסיף הרמב"ן, שאברהם נהג כך אך ורק בשל רצון אשתו: 

"וישמע אברם לקול שרי": לא אמר הכתוב "ויעש כן", אבל אמר כי שמע לקול שרי, ירמוז כי אף על פי שאברם מתאווה מאד לבנים, לא עשה כן בלא רשות שרי. וגם עתה, לא נתכוון שיבַנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה, אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתִבנה ממנה, שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה, או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן, כדברי רבותינו. 

רואים אנו אפוא שאברהם הקפיד לשמוע בקול אשתו. לכן, לו הייתה שרה מבקשת לגרש את הגר בלי לגרש ישמעאל, אברהם היה מקשיב לה גם ללא התערבות שמימית. וכך מפרש הרמב"ן את הפסוק "וַיֵרַע הַדָבָר מְּאֹד בְּעֵינֵי אַבְּרָהָם עַ ל אֹודֹת בְּנֹו" (בראשית כא, יא): והנכון בעיני, כי הכתוב סיפר בכבוד אברהם. ואמר, שלא היה הדבר רע מאד בעיניו מפני חשק פילגשו וחפצו בה. ואִלו אמרה לו שתגרש האמה בלבד היה עושה כרצון שרה, אבל מפני בנו – חרה לו מאד ולא רצה לשמוע אליה. כלומר, הפסוק מדגיש שאברהם לא רצה לשמוע לציוויה של שרה לגרש את ישמעאל. 

פירוש זה דומה לפירושו השני של רש"י, הכתוב על דרך הפשט: "ששמע שיצא לתרבות רעה"; ופשוטו: על שאמרה לו לשלחו". אומנם לפי המדרש הצער שמופיע בפסוק מכוון לצער שחש אברהם כשנודע לו שישמעאל יצא לתרבות רעה, ואין הוא קשור באי־רצונו לבצע את ציווי שרה, אולם לפי פשוטו של מקרא אברהם הצטער על עצם הרעיון של גירוש ישמעאל, בנו. נמצא כי בכל הקשור להגר, גדולי הפרשנים, רש"י ורמב"ן, תמימי דעים שאברהם לא נזקק להוראה מגבוה על מנת לגרשה. 

אומנם, נראה לי להציע שאברהם לא נדרש להוראה מגבוה כדי לגרש את ישמעאל. הרי במושגים שלנו אפשר לומר שהוא היה מחויב לשמוע בקולה של שרה בעקבות המקרים שבהם היא שמעה בקולו, אף שהיא בוודאי הסתייגה מבקשותיו: במצרים, "אִמְּרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְּמַעַן ִייטַב לִי בַעֲבּורְֵך וְּחָיְּתָה נַפְּשִי בגְּלָלֵך", (בראשית יב, יג} ובארץ פלשתים, "וַיְּהִי כַאֲשֶר הִתְּעּו אֹתִי אֱלֹקים מִבֵית אָבִי וָאֹמַר לָה זֶה חַסְּדֵך אֲשֶר תַעֲשִי עִמָדִי אֶל כָל הַמָקֹום אֲשֶר נָבֹוא שָמָה אִמְּרִי לִי אָחִי הּוא", (שם כ, יג). 

משום כך, אני מבקש להציע כי"כֹל אֲשֶר תֹאמַר אֵלֶיָך ׂשָרָה שְּמע בְּקֹלָ ה" איננו ציווי שבא על מנת לזרז את אברהם. אברהם היה בוודאי שומע בקולה בלאו הכי. לדעתי, אין באמירה זו מעבר לרצונו של ה' להרבות בשבחה של שרה. כך, דומני, יש לקרוא את המדרש המופיע בפסיקתא דרב כהנא, על הפסוק במשלי (א, לג), "וְּשֹמֵעַ לִי ִישְּכָן בֶטַח וְּשַאֲנַן" וגו', אשר ממנו לומדים שאברהם זכה לשבחים על כך שהוא שמע לשרה: 

ארבעה שומעים הם: יש שומע והפסיד, יש שומע ונשכר, יש לא שומע והפסיד, יש לא שומע ונשכר. שומע והפסיד: זה אדם הראשון, "ּולְּאָדָם אָמַר כִי שָמַעְּתָ לְּקֹול אִשְּתֶ ך" (בראשית ג, יז), ומה הפסיד? "כִי עָפָר אַתָה וְּאֶל עָפָר תָשּוב" (שם ג, יט). שומע ונשכר: זה אבינו אברהם, "כֹל אֲשֶר תֹאמַר אֵלֶיָך ׂשָרָה שְּמַע בְּקֹלָ ּה" (שם כא, יב), ומה נשכר? "כִי בְִּיצְּחָק ִיקָרֵא לְָּך זָרַע". לא שומע ונשכר, זה יוסף, "וְּלֹא שָמַע אֵלֶיהָ לִשְּכַב אֶצְּלָ ה" וגו' (שם לט, י), מה נישכר? "וְּיֹוסֵף יָשִית יָדֹו עַל עֵינֶיָך" (שם מו, ד). לא שמעו והפסידו: אילו ישראל, "וְּלֹוא שָמְּעּו אֵלַוְּ לֹא הִטּו אֶת אָזְּנָם" (ירמיה ז, כו), ומה הפסידו? "אֲשֶר לַמָוֶת לַמָוֶת וַאֲשֶר לַחֶרֶב לַחֶ רֶב" וגו' (שם טו, ב) (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא יד). 

השכר או העונש של כל אחד ואחד מהמוזכרים למעלה נובע מכך שהם בחרו בפעולה מסוימת מרצונם החופשי. לו אברהם לא היה מוכן בעצמו לשמוע בקול אשתו, ועשה מה שעשה רק מפני שהקב"ה ציווה אותו – לא ראוי שיקבל שכר על פעולתו. אין לאדם אפשרות להימנע מקיום ציווי ישיר מפי הגבורה: אדם וחוה, שהצליחו לעבור את הציווי לא לאכול מעץ הדעת, נהנו מחופש בחירה בגלל התנאי שהתנה הקב"ה – "כִי בְּיֹום אֲכָלְּך מִמֶנּו מֹות תָמּות" (בראשית ב, טז). לכן אם עלה על הדעת שאברהם פעל רק על פי ציווי הקב"ה, בא המדרש הנ"ל ולימד אותנו שאברהם פעל מרצונו, ומשום כך היה זכאי לשכר. 

בדברים אלה חז"ל מעמידים כאן את "כֹל אֲשֶר תֹאמַר אֵלֶיָך ׂשָרָה שְּמַע בְּקֹלָ ה" מול הביקורת שהשמיע הבורא כלפי אדם הראשון לאחר חטא עץ הדעת – "ּולְּאָדָם אָמַר כִי שָמַעְּתָ לְּקֹול אִשְּתֶָך וַתֹאכַל מִן הָעץ אֲשֶר צִּוִיתִיָך לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶנּו אֲרּורָה הָאֲדָמָה בַעֲבּורֶך בְּעִצָבֹון תֹאכֲלֶנָה כֹל יְּמֵי חַיֶיך" (בראשית ג, יז). מי ששמע בקול אשתו והפסיד הוא אדם הראשון, ומי ששמע בקול אשתו ונשכר הוא אברהם אבינו. 

אדם וחוה, יצירי כפיו של הבורא, לא היו מושלמים. כמעט מן הרגע הראשון הם אכזבו, ולכן מאלו שבאו אחריהם לא היו לנו ציפיות גדולות. והנה אחרי המבול ודור ההפלגה מופיע זוג, אברם ושרי, שהם צאצאיהם של עובדי עבודה זרה, והם באמונתם וצדקתם מחזירים לעולם את ייעודם של אדם וחוה. אברהם נקרא על שם היותו "אב המון גויים" ושרה נקראת כך כי היא "שרה לכל העולם כולו". יחס הכבוד שה' העניק לשרה כאשר אמר לאברהם לשמוע בקולה, מוצא את ביטויו בתלמוד ירושלמי המציין מי עוד רצה לשמוע את קולה של שרה: 

רבי יוחנן בשם רבי לעזר בי רבי שמעון: לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם שרה בלבד. והא כתיב "אֶל הָאִשָה אמַר הַרְּבָה אַרְּבֶה" וגו? אמר רבי יעקב דכפר חנין: על ידי התורגמן. והא כתיב "וַיֹאמֶר ה' לָ ה שְּנֵי גֹוִים בְּבִטְּנֵך"? אמר רבי בא בר כהנא: הדיבור נפלה לה. אמר רבי בירי: כמה כרכורים כרכר ה' בשביל לשמוע שיחתן של צדקניות, הדא הוא דכתיב, "וַיֹאמֶר לֹא כִי צָחָקְּת" (ירושלמי סוטה ז, א [כא ע"א]

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

  1. אין כמוך! כל הכבוד! חיילך לאורייתא! כבודו חכם מופלג!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים