תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מעלת לימוד תורה בשבת קודש
כללי
כותב החידוש: ישראל מאיר אביטן

מראה מקומות: טור אורח חיים ר"צ, בן איש חי שנה שניה פרשת שמות.

בטור (או"ח סי' ר"צ) הביא מהמדרש וז"ל "אמרה תורה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים ממלאכתם ויכולין לעסוק בך" (והובאו דבריו במשנ"ב שם סק"ה).

ומבואר במדרש שהקב"ה ענה לתורה שבשבת עם ישראל פנויים ממלאכות השדה והכרם וכדו' ויכולים לעסוק בתורה, ובפשטות הוא ענין מציאותי גרידא, שמכיון שזמן זה פנוי ממלאכה אפשר לעסוק בו בתורה, אך אין איזה ענין סגולי בלימוד תורה בשבת קודש.

אך נראה לבאר את דברי המדרש באופן אחר, ובתוספת עומק. דאין טענת התורה לפני הקב"ה היא רק מפני חסרון הזמן, דהיינו מפני שכולם עסוקים במלאכה ממילא אין זמן ללמוד, דאי הכי אמאי לא ענה לה הקב"ה שכל אחד יעבוד כמה עתים כל יום, ובשאר העתים יעסוק בתורה. ומפני מה ייחד הקב"ה דוקא את יום השבת ללימוד התורה הקדושה.

ונראה דטענת התורה היתה, שמפני שעם ישראל נכנסים לארץ ועוסקים במלאכות גשמיות, אף אם ילמדו איזה עתים בימות החול מ"מ אין מעלת התורה גדולה כ"כ כמו שהיה במדבר, דבמדבר לא היו בני ישראל משוקעים במלאכות גשמיות, אך משעה שנכנסו לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו דהיינו עבודות גשמיות, ומכיון שכך אין התורה מתקיימת אף אם לומדים, שלימוד התורה מתוך עסק גשמי אינו זך וטהור כדי שיתקיים. וע"כ ענה הקב"ה שבשבת המלאכות אסורות, מפני שיום זה הוא יום שבתון לה', הוא יום רוחני יותר ובו לא עוסקים במלאכות הגשם. וממילא יום זה הוא היום הראוי ביותר לעסוק בתורה.

והדברים ידועים ומפורסמים ממרן הרי"ח הטוב בבן איש חי (שנה שניה פרשת שמות) שכתב וז"ל "ובזה מובן הטעם שארז"ל לא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, והיינו כי ישראל יש בהם כח לבנות בנין רוחני ועליוני ע"י עסק התורה, ולכך נקראו בנאים וכמ"ש חז"ל ע"פ וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, וזה הבנין שבונים אותו ע"י עסק התורה הוא נעשה בחלק עוה"ב, ולכן בשבת שהוא מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל צריך להרבות בו בעסק התורה כי אז יצליחו בו יותר בבנין הרוחני, ולכן כתבו המקובלים ז"ל דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול, ולכן מאחר שנעשה בנין רוחני ועליוני בשבת מן עסק התורה, נאסר בשבת בנין הגשמי החמרי לגמרי, ולכן שנו במשנה הבונה מכלל ט"ל מלאכות האסורים בשבת כי הבנין הוא אב מלאכה".

ומבואר היטב מפני מה השכר על לימוד התורה בשבת הוא שכר גבוה לאין שיעור מבימות החול, כיון שיום זה הוא היום הראוי ללימוד התורה הקדושה, ובו פועל בעסק התורה הרבה יותר מאשר בימות החול לפי שהוא פנוי אז מעבודות הגשמיות. ולפי"ז נמצא שבשבת ישנם ב' עניינים, הא' הוא הפנאי ממלאכות הגשמיות והב' הוא העסק בבנין הרוחני, ודא ודא אחת היא ואי"ז ב' עניינים, אלא הכל הוא ענין א' שהוא יום מעין עולם הבא, יום יותר רוחני שקרבים בו להשי"ת. וא"ש היטב מש"כ במשנ"ב (סי' ר"צ ס"ק ג') מהזוה"ק דמצוה לחדש חידו"ת בשבת, והטעם הוא מפני שעיקר לימוד התורה הוא כאשר פונה מעבודות הגשמיות ושוקע בתורה וכנ"ל, לפיכך מצוה לחדש חידו"ת בשבת.

ובגמ' שבת פ"ו איתא "ודכולי עלמא  בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום", ונראה דלא לחינם ניתנה תורה בשבת דוקא, כיון דהזמן המעולה והמתוקן ביותר ללימוד התורה הוא בשבת קודש, ובשבת גדול הפועל הנעשה מעסק התורה אלף פעמים וכמבו' לעיל.

[ושמעתי שכתב הגר"א בתקו"ז אהא דאיתא בחז"ל ביצה ט"ז א' כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ מהוצאות שבת וכו', אין הכוונה על המזונות הגשמיים, אלא על המזונות הרוחניים, דהיינו שהכל קבוע מראש השנה לראש השנה איזה סייעתא דשמיא יהיה לאדם ברוחניות, לבד מהוצאות שבת פי' מה שלומד תורה בשבת קודש הוא מעבר למה שקצבו ואם הוסיף מוסיפין לו].

והנה הדברים ידועים מהזוהר הקדוש (ח"ג כ"ט א') דתלמיד חכם אף בימות החול הוא בבחינת שבת, [וז"ל "ונפש דתלמיד חכם אתקריאת שבת מלכתא, נפש יתירה דשבת, ועונג דיליה נשמת חיים, ורוח שכלי, ואינון נשמה יתירה רוח יתירה, על נשמה ורוחא ונפשא דאינון עבדין, דשלטין בגופא דיומין דחול"] והטעם לפי הנ"ל א"ש, כיון דת"ח כל ימות השבוע הוא בטל ממלאכות הגשמיות [וכדאי' במגילה ג' ב' דלעשרה ת"ח קרי עשרה בטלנים ועיי' פירש"י שם "עשרה בטלנין – שבטלין ממלאכתן, שיהו מצויין תמיד בבית הכנסת שחרית וערבית, כדאמרינן במסכת ברכות כיון שבא הקדוש ברוך הוא בבית הכנסת ולא מצא שם עשרה וכו'], והרי הוא עוסק בתורה, א"כ הרי כל ימיו הם בבחינת שבת כיון דאינו עוסק במלאכה הגשמית אלא בבנין הרוחני.

ועוד מבואר עפי"ז, מה שהביא הרמ"א (סימן ר"צ) וז"ל "ופועלים וב"ב שאינן עוסקים בתורה כל ימי שבוע, יעסקו יותר בתורה בשבת מת"ח העוסקים בתורה כל ימי השבוע, והת"ח ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתייה קצת, דהרי הם מתענגים בלמודם כל ימי השבוע (ב"י סי' רפ"ח בשם ירושלמי)", ולכאו' הענין תמוה וכי מפני שהם עוסקים בתורה כל השבוע יש להם פטור מעסק התורה בשבת [והרי פשוט שמי שעוסק באיזה מצוה כל השבוע ביתר שאת וביתר עוז, וכגו' שמתחזק ומתאמץ מאוד בתפילה כל השבוע, אינו פטור מתפילה בשבת מחמת מה שהשתדל בעבודה זו בימי החול, וצ"ב מאי שנא תורה משאר המצוות].

אך לפי הנ"ל הענין מבואר היטב, דמעלת הלימוד בשבת קודש היא שהוא לימוד ללא העסק הגשמי, ובו יש בנין רוחני יותר מאשר בימות החול. אכן הת"ח שפועל את זה בכל ימות השבוע, א"כ ודאי יכול הוא לנוח בשבת כיון דעיקר מצות לימוד התורה הוא לפעול בנין רוחני והרי הוא עסק בזה בשאר ימות השבוע, והבן [ומ"מ ידועים דברי המשנ"ב שלא ינוח יותר מדי אלא כדי הצורך ויתגבר לעסוק בעסק התורה].

אהבת? שתף את החידוש

2 תגובות

  1. בספר "שפת אמת" מובא שהתורה שלומדים בשבת אין בה שכחה, והנה לשונו: "שבת כלל ימי המעשה והוא יומא דנשמתא – יומא דזכירה, דלית ביה שכחה. דכל השכחה מצד הגוף. ובשבת נתגלה זה שורש התורה ומשה רבינו עליו השלום כמו שנאמר: "מזמור שיר ליום השבת" ראשי תיבות – למש"ה. והתורה שלומדין בשבת אין בה שכחה" (פרשת כי תשא, תרס"ב).

  2. יישר כח, לכאו' הענין מבואר היטב לפי המתבאר לעיל, ששבת הוא יום רוחני יותר שעיקר עסק התורה הוא ביום זה, וכיון שיום זה הוא יום רוחני ללא גשמיות אף התורה בו יותר מזוככת ולכך זוכרים אותה ואין בה שכחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים