תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מעשה בראשית
בראשית

מראה מקומות: פרשת בראשית

בפיוט י-ה שמך ארוממך לרבי יהודה הלוי, אשר אנו אומרים אותו ביום השני של ראש השנה (למנהג הספרדים), אומר ריה"ל בבית האחרון: "השתונן והכונן והתבונן בסודך והבטת מה אתה ומאין יסודך, וכו' חקור פעליו רק אליו אל תשלח ידך, כי תדרוש בסוף ובראש במופלא ובמכוסה". כלומר, האדם יסודו מעפר וסופו לעפר, ואין בו שום דבר להתפאר בו, אולם למרות זאת נתנה לו רשות לחקור ולהבין. וגם בתוך החקירה הזו ישנן מגבלות – חקור פעליו, הרשות נתונה ויאמר המלך יבוא, לחקור את מעשי הא-ל, את הנהגתו בעולם, את הנהגתו את הטבע ואת הקיום המופלא של העם היהודי, וכן לחקור ולהבין בתורה הקדושה. אולם מזהיר ריה"ל, 'רק אליו אל תשלח ידיך' אין לנו עסק ויכולת לחקור את מהות הא-ל בעצמו, אך אל לך להמנע מלדרוש בסוף ובראש, דהיינו את מעשה בראשית ואת מעשה מרכבה, שהם מופלא ומכוסה.

וכפי שנקט ריה"ל, וכן גם הרמב"ם במורה הנבוכים, נבוא להחזיק בשיפולי גלימתם לנסות לבאר מעט מעט ממעשה הבריאה.

הפסוקים הקשים ביותר לביאור בכל התורה כולה, הינם הפסוקים הכי ידועים שלה, שכל ילד יודעם על פה, והם הפותחים את ספר בראשית, ובדגש על פסוקים א-ב. וכך מתחילה התורה: "בראשית ברא א-להים את השמים ואת הארץ: והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח א-להים מרחפת על פני המים". וישנם כמה קשיים בפסוקים אלו. לדוגמא, המילה הראשונה 'בראשית' מה כוונתה? האם הכוונה היא, כמו שאנו רגילים לומר היום – 'בטרם' (כמו שמשמע מדברי הרד"ק), או שמא הכוונה 'בתחילה' (וכן נראה מדברי האבן עזרא בשיטה א'). כמו כן, אם אנו מפרשים ש'בראשית' היינו 'בתחילה', יקשה עלינו, הרי הארץ נתגלתה רק ביום השלישי, ואם כן באיזו "ארץ" קדמונית מדובר בפס' א'. אך גם לאידך גיסא קשה, שכן אם אנו מפרשים שבראשית הכוונה 'בטרם', אם כן יוצא שהארץ רק 'התגלתה' ביום השלישי, והתורה התעלמה לחלוטין כביכול מיצירת הארץ.

עוד צריך לבאר, מהם אותם דברים או 'מהויות' המזוכרות בפסוק ב' – "תהו" "בהו" "חשך" "תהום" "רוח א-להים" ו"מים". שכן כיצד יתכן להגדיר חושך, כאשר עדיין לא נברא האור?

לא נבאר את כל הדברים כאן (ולו רק מהסיבה הפשוטה שאני בעצמי לא יודע…). אולם חשבתי לבאר שהתורה (כמו במקרים רבים אחרים) יורדת מן הכללים אל הפרטים. ואם כן, כך יהיה פירוש המקראות בס"ד: "בראשית ברא א-להים את השמים ואת הארץ", בתחילה ברא ה' שתי מהויות נפרדות – מהות רוחנית ("שמים") ומהות גשמית ("ארץ"), ובמהות הגשמית ה"ארץ" נכללים כל חוקי הפיזיקה, הביולוגיה, הכימיה וכו' וכן כל מה שקרוי בפי הרמב"ם 'מעשה בראשית', דהיינו כל הבנת הטבע על בוריו. וה"שמים" הם מעניין 'מעשה מרכבה'. והתורה מגדירה קודם כל שהיא לא עוסקת ב"שמים" אלא בארץ, ולכן מתחיל פס' ב' 'והארץ היתה' כלומר – שים את כל הפוקוס שלך בעולם הזה, שבו נתאווה הקב"ה לשים את דירתו. ומה קורה באותה "ארץ" במציאות הגשמית? תהו ובהו חושך ואפילה, מחד. ומאידך יש מים ורוח א-להים. כלומר שהמציאות הגשמית היא מציאות שיש בה שני פנים, פן חיובי 'רוח א-להים המרחפת על פני המים', ואין מים אלא תורה.  ומציאות שלילית שהיא מתוארת בתור חושך ריקנות ושממה (אונקלוס – בהו=ריקניא. תהו=צדיא=שממה).

ואם אנו מבינים נכון את הפסוקית הללו בס"ד, אפשר לומר שפסוקים א' וב', הנם פסוקים שהם בעצם הקדמה מסוימת ליום הראשון, הם לא 'לפני היום הראשון' אך הם נמצאים בבסיס שלו. אם נרצה לומר שהם בין "עלות השחר" ל"הנץ החמה" של היום הראשון.

וב"הנץ החמה" אכן הניץ האור, ומכאן והלאה אחר זאת אנו בעצם עוסקים יותר בעולם המוכר לנו.

אך כיוון שהדברים סתומים וחתומים, יש לשאול מה יש לנו ללמוד מפסוקים אלה? על כך ענה כבר שלמה המלך בשם התורה (משלי ח כב): ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. המהות הרוחנית הבסיסית שהקב"ה יצר בעולם היא המים, ואין מים אלא תורה, הכוונה שהן המים והן התורה שניהם מתגשמים מאותם מים קדמונים של ימי הבריאה. בכדי לפתור את התהו ובוהו אנו חייבים קודם כל 'מים' ההנחיות של התורה, ההלכות, המקראות, הפסוקים וכל מה שכלול בתורה, אלו הן ההנחיות להנצל משממון ריקנות וחושך. גם באותם ימים אפלים, ימי תהו, שקדמו ליצירת האור, כבר שם היתה התורה קיימת. התורה היא המציאות שנותנת תקווה לעולם ולאדם, עוד לפני שהניץ האור. וכמו שאמר דוד המלך ע"ה 'אשר הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו', ישנם סיפורים רבים על יהודים שדבקו בתורה גם בגיא ההריגה באושוויץ וכד', התורה הקדושה כוחה יפה גם 'קדם מפעליו' גם לפני 'בטרם' יצא האור בעולם. וכך נקח זאת לעצמנו, על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו שיש באפשרותנו לעסוק בתורה בארץ ישראל מתוך הרחבת הדעת, ומזה נלמד כמה חשוב לנצל את המציאות הטובה הזו, וכמה חשוב לעסוק באותה תורה קדושה 'תורת מים' העוזבת מקום גבוה ויורדת למקום נמוך 'ובוחרת בשפלים, נפשות אומללים', והקב"ה 'יושיע וישלים וינשאם יום יום' (כמאמר ר' יהודה קצין בפיוט 'אודה אל חי' מן הבקשות).

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים