תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מצוות שילוח הקן כיצד?
דברים
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: חולין קמא ע"ב

א. דברים כ"ב ו' "כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־ הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים: שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים" וידוע ושגור בפי כל "מצות שילוח הקן" ונהגו בה אינשי לקיימה בהידור רב, ומשתדלים שידול גדול שיבוא לידם אותה מצוה, ויש שנותנים עליה ממון לזכות לקיימה, ויש אף שמתקינים חורים מיוחדים לקנן בהם הציפורים ומפקירין להו באפי תלתא לבל יהא מן המזומן, ואף עשו מזה סגולות גדולות ומצוה רבה ויקירא, ומי זוטר הך מילתא דרחמנא אסהיד עלה: למען ייטב לך והארכת ימים. אמנם צריכים אנו לידע גבולותיה של מצוה זו על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פינתה. ובאמת כבר נתעוררו בזה רבוותא, ועי' בחזו"א יו"ד קע"ה שכבר קבע מסמרות בגדרי מצוה זו והגבלתה, ונחלק על חוות יאיר וחכם צבי, ואנו הלכנו בדרכו בעיקרי הדברים, אמנם יש כאן תוספת אשר ראוי ליתן עליה הלב, וה' יתן חכמה.

ב. והנה ראשית כל דבר יש לנו סוגיא ערוכה במכות יד: כל לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו. והיינו דדין לאו הניתק לעשה אינו אלא באופן דקיום העשה מתאפשר אך ורק למי שעבר על הלאו, אבל כל שיש לעשה קיום בפנ"ע אינו נידון כעשה המתקן את הלאו. ושם טז. איתא "תנן התם הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר: לוקה ואינו משלח, וחכ"א: משלח ואינו לוקה; זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה" ופרש"י שם "לוקה ואינו משלח קסבר שלח מעיקרא משמע לא תקח האם אלא שלחנה קודם לקיחה ואף על גב דכתיב בתר לא תקח לאו למימרא דאם לקחת שלח וניהוי לאו שניתק לעשה אלא לאו שקדמו עשה הוא. וחכ"א כו' קסברי שלח אחר לא תקח משמע כדכתיב והוה ליה ניתק לעשה ואם לקחת שלח". ולמדנו דבהא גופא פליגי ר' יהודה ורבנן, דלר"י חשיב ליה לשילוח הקן מצוה בפני עצמה דשלח אע"פ שלא לקחת את האם מצווה אתה לשולחה וליקח הבנים [גם בזה נפרש לקמן תוכן המצוה בזה דאינה כפשוטו], ואילו לרבנן לא נאמרה מצוות שילוח האם אלא למי שכבר עבר ונטלה שהתורה מצוותו לשלחה מאיתו ומן הקן, ולכן לדידהו הוי הך עשה תיקון לעבירת הלאו, ומשא"כ לר"י דהעשה עומד בפנ"ע אינו מהווה תיקון כלפי הלאו ולכן לוקה ואינו משלח.

ג. ובאמת בחולין קמא: נסתפקו בטעמו של ר"י אם משום דס"ל שלח מעיקרא משמע או דטעמיה משום דלאו הניתק לעשה לוקין עליו, ולכאו' איכא נפק"מ גדולה דבמתני' תנן לוקה ואינו משלח, ולפירוש א' היינו דאי"צ לשלח כלל דלא נאמר שילוח אלא מעיקרא בעודה על הבנים וכן ראיתי שכתב הגרעק"א, אבל אי משום דלוקין על לאו שניתק לעשה צ"ל דודאי משלח אלא שאי"ז פוטרו מן המלקות וצ"ע. והנה הטוש"ע פסקו כרבנן דאין לוקין על לקיחת האם משום דניתק לעשה דשילוח, ולמדנו דלית להו שלח מעיקרא אלא לבסוף, ולכאו' לפ"ז אין לנו כלל מצוות שילוח אלא למי שעבר ונטלה ותו לא.

ד. והנה לפ"ז למאי דקיי"ל כרבנן לא מצאנו ידינו ורגלינו בכל מצוה זו של שילוח הקן דלא מצאנו לה אלא בעבר על איסור אבל אינה מצוה כלל. וביותר נראה דאפי' לר' יהודה דמפרש שלח מעיקרא משמע, והוי מצוות עשה בפני עצמה לשלוח האם וליטול הבנים, אין נראה כלל דהמכוון הוא דאיכא מצוה לשלח כל אם הרובצת על אפרוחים וליטול בניה, ואין לך אכזריות גדולה מזו וח"ו לא יצוה המקום ברוך הוא כזאת, אלא המצוה היא למי שרוצה ליטול הבנים שלא יטלם אלא אחר שישלח את אמן, ומצוה זו אפשר לקיימה גם בלא עבירת הלאו, אלא ע"י שאינו לוקח הבנים מתחת האם אלא ע"י שילוחה, ואם עבר ונטלם לבנים ולא שילח את האם קודם לכן ביטל בזה העשה אע"פ שאין כאן סרך עבירת הלאו מפני שלא נגע באם.

ה. וכמו"כ יש ללמוד מקושיית הראשונים בדף קמ: על בעיית הגמרא בשני סידרי ביצים זו ע"ז זו אם הוי עליונים חציצה ומותר ליטול התחתונים, והק' הראשונים [רמב"ן רשב"א ריטב"א] דליכא נפק"מ כלל דהא תנן דאפי' נוטל האם ומשלח הבנים הוי איסור וא"כ תיפו"ל שאסור לקחת את האם מחמת הביצים העליונים, ומכח קושיא זו העמידו הראשונים האיבעיא באופן דביצים העליונים אינם שלה או  של עוף טמא וכיו"ב. ומכאן אנו למדין דלרבנן דקיי"ל כוותייהו לית להו כלל עשה דשילוח מעיקרא, דהלא כלפי עשה זה איבעיית הגמ' מבוארת, ברוצה ליטול התחתונים אם נתחייב עיי"ז בשילוח או לא, וע"כ דלרבנן דקיי"ל כוותייהו לית להו כלל דין שילוח מעיקרא, ולא משכח"ל לדידהו מצוות שילוח בפנ"ע אלא בלוקח את האם, וכה"ג הוא מוזהר בלאו הכי משום ישיבת האם על ביצים העליונים.

ו. והנה אשר הביא בעלי שיטה זו לטעותם אלו דברי הגמ' בחולין קלט: כי יקרא קן צפור לפניך מה תלמוד לומר, לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן? ת"ל כי יקרא – במאורע לפניך. והנה אמרו דמפורש כאן דהיה ס"ד דמחויבים לחזר אחר מצוה זו בהרים ובגבעות, וגם כאשר מיעטו הכתוב לא מיעטו הכתוב אלא מחובת החיזור בלבד, אבל עכ"פ כאשר כבר איקלע לידו הרי זה בחובת קום עשה של עמוד ושלח, דאל"כ לא היה שייך כלל הך ס"ד דיחזר בהרים. אבל באמת אין הפירוש כאן אלא כדמפרש היעב"ץ שיחי', ובהקדם דמאי ס"ד דיכול יחזר בהרים והיכן שמענו חובת חיזור במצוות, והלא זה פשוט שכל שלא בא הקן לידו אינו בכלל החפצא דמצוה לגמרי, ואין נידון כלל לחייבו למצוא קן כדי להתחייב בו בשילוח, ולא מצאנו כן בשום מצוה בעולם. והחזו"א כתב שיהא חייב לכה"פ פעם אחת בחייו לקיים בנפשיה מצוה של שילוח הקן, ואף זה חיוב מחודש לא שמענוהו.

ז. וע"כ אתה מפרש דרשת הגמרא באופן זה: יכול יחזר בהרים ובגבעות, היינו לא שיהא חייב לעשות כן חס ושלום, אלא שאם ירצה יעשה כן כדי לזכות במצוה כמו שנאמר וחכם לב יקח מצוות, או שרוצה לעשות כן בשביל סגולה וכיו"ב כפי שהבטיחהו האר"י ז"ל וכולהו גוריוותא, או שסתם ניחא ליה בהכי למען ייטב לו ויאריך ימים, תלמוד לומר "כי יקרא" מהדגשה זו דכי יקרא למדנו שאין כאן ערך בפנ"ע שראוי לחזור בשבילו, אלא כל עניינו הוא למי שכבר נזדמן לו מצב זה שרוצה הוא בבנים, ועליו אמרה תורה שלא ייקחם בלא שילוח האם, או לרבנן מיירי בלקח את האם ועכשיו משלחה כדי לתקן איסורו, עליו אמרה תורה "למען ייטב לך והארכת ימים". ופירוש זה נלמד מדברי רבינו המאירי [חולין קלט:] "מצות שלוח הקן אינה מצוה שיהא צריך לחזר אחריה, ר"ל שאם ימצא לו קן שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שלוח באם, או שיחזר אחר מצוה זו בהרים וגבעות, אלא לכשיזדמן לידו יקיים שנאמר כי יקרא" והנה כרך בחדא מחתא את החיוב לחזר אחר המצוה עם החיוב לקיימה בשעה שרואה קן ציפור, ומפרש שכל זה נתמעט, ואין לנו מצוה אלא במי שרוצה לעצמו הבנים.

ח. ולא יקשה בעיניך מעתה כל העניינים האמורים מה יהא עליהם? מאחר שאין זו מצוה אלא לרוצה את הבנים מה יעשה מי שרוצה לתקן העליונים והתחתונים. או בלשון אחר, איך הדין אם רוצה לקחת לעצמו את הבנים הואיל ורוצה לקיים העניינים ולזכות לאותם הסגולות האמורות, תשובתך לא עדיפי הענינים שגילו לנו חכמי הסוד משכר הכתוב בתורה בפירוש על מצוה זו "למען ייטב לך והארכת ימים", וכשם שזה אנו מפרשים דווקא למי שבאת לידו המצוה בכל תנאיה, אבל אין רצון ה' שיפרק כל קן ציפור הנמצא אף אם אין לו בו חפץ, ולא בזה יאריכו ימיו, ה"ה ממש שלא יתוקנו בזה כל הענינים ואף לא אחד מהם. כי כלל זה יהא נקוט בידך" לעולם אין הסוד מוסף על הפשט אלא לעומקו ולא לרוחבו, וכל שנצטמצם שטחו מצד הדין, שוב אינו חוזר ומרחיב מחמת הסוד, ויותר איני מאריך בזה. ויה"ר לבל ייאמר לנו חס ושלום בבואנו ליטול שכר על מצוה זו "לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי". וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים