תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

מקרא ביכורים בספק
בבא בתרא
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: בבא בתרא פא

בגמ' (ב"ב דף פא ע"א) "תנן התם הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא ר"מ אומר מביא וקורא". וקיי"ל דמביא ביכורים ואינו קורא. וז"ל הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ד ה"ד) "הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו מביא ואינו קורא לפי שהדבר ספק אם יש לו קרקע או אין לו". ומבואר בדבריו, דטעם הדבר הוא משום, דהוי ספיקא דדינא אם קנה קרקע אם לאו, ואינו חייב להביא ביכורים ולקרוא אלא אם כן קנה קרקע.

וצריך לידע, מה החילוק בין חובת הבאה הנוהגת מספק, לבין חובת קריאה שאינה נוהגת מספק.

והנה בסוגיא בב"ב שם מצינו כמה דברים ביחס לקריאה זו בספק, דתחילה שאלה הגמ' "מאי טעמא דר"מ באילן אחד ומאי טעמא דרבנן בשני אילנות". ופירש רשב"ם דקושיית הגמ' מאי טעמא דר"מ באילן אחד היא, מאי שנא קריאה מהבאה וז"ל "כיון דאינו קורא משום דכתיב אשר תביא מארצך למה מביא הא מהבאה נמי ממעט ליה קרא". ותירצה הגמ' "אמר רבה מאי קושיא דלמא ר"מ באילן אחד ספוקי מספקא ליה ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו". והנה לא מבואר כלל למה בתירוץ זה מתיישב החילוק בין הבאה לקריאה, דהלא ממ"נ אם מספק מחייבינן ליה להביא, למה לא נחייבנו כמו"כ לקרוא, וצ"ב.

ובהמשך הקשתה הגמ' "ודלמא בכורים נינהו ובעו קרייה", ופירש רשב"ם "והיאך יאכל מהם בלא קרייה". וביארה הגמ', דאע"פ דקריאה לא מיעכבא, מ"מ אכתי בעינן ראוי לקרייה וכמו ראוי לבילה. וע"ז תירצה הגמ' "דעביד להו כר' יוסי בר חנינא דאמר בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא מאי טעמא דכתיב ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה כאחד והא ליכא". והיינו דבכיה"ג לא איכפת לן שאינו ראוי לקריאה, כיון דבלא"ה פטורים מקריאה מטעם אחר. ולאחמ"כ אומרת הגמ' "א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא רב משרשיא בריה דרב חייא אמר דלמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר". ופירש רשב"ם דקושיית הגמ' היא דמאי צריך לעשות כר' יוסי, והלא יכול במקום זה לקרוא בעצמו "כמו שמביא מספק כך יהא קורא מספק כאדם שקורא בתורה". וע"ז אמרו התירוץ הראשון, דמיחזי כשיקרא ופירש רשב"ם "שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע שלו גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, אבל כשקורא בתורה לא מיחזי כשיקרא". ותירוץ השני דדילמא אתי לאפקועינהו מתרו"מ, פירש רשב"ם "מאן דחזי דקרי עלייהו כביכורים ודאים כשיהיו לו ביכורים כאלו לא יפריש מהן תרומה דקסבר ביכורים ודאין הן אי נמי האי גברא גופיה הלכך עבוד בהו היכרא שלא לקרות".

והנה הנך טעמים בפשטות, לא נראה כלל שיהיו הם טעמים מדאורייתא, ונראים יותר כגזירות דרבנן, ענין מיחזי וענין אתי.

וכמו"כ נראה עוד, דלא נאמרו הך טעמים כסיבה להפקיע חיוב קריאה דרבנן, אלא כתירוץ לקושיית הגמרא מכדי פסוקי נינהו ליקרי, והיינו, דאינו מפסיד כלום אם יקרא. והביאור, דקושיית הגמרא לא היתה על עצם הדבר למה אינו חייב לקרוא מה"ת, אלא על מה דחשבינן ליה אינו ראוי לקריאה עד כדי שאוסרים ביכוריו באכילה אא"כ הביאם ע"י שליח, וע"ז הוא דקשיא לגמ' למה נחשבים כאינם ראויים והלא לעולם יכול לקרוא עליהם כקורא פסוקים בעלמא מהתורה, וע"ז אמרו דמיחזי כשיקרא או דאתי לאפקועינהו. אבל אם באמת היה חיוב קריאה מספק מה"ת, לא היו מועילות הך סברות להפקיע חיובו. ועוד, דבאמת לא היה שייך לומר ע"ז מיחזי כשיקרא משום ד"שמא לאו בקרקע שלו גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון" דהלא סו"ס עביד מאי דמחויב מה"ת דצריך הוא לקרוא מן הספק. וע"כ ביאור הסוגיא כמו שכתבנו, שזה היה פשוט שאין כאן חיוב קריאה מה"ת כלל, אפילו לא מספק, וכל קושיית הגמרא היתה רק לאפשר לו לקרוא בתורת פסוקים בעלמא, לענין לאשוויי לביכורים ראויים לקריאה.

אלא דעתה פש גבן לברורי, מ"ט באמת לא מחייבינן ליה לקרוא מספק בתורת ספיקא דאורייתא לחומרא, וכשם שהוא חייב להביאם מספק כך יתחייב לקרוא עליהם מספק.

וע"כ צ"ל, שלא שייך כלל חיוב מקרא ביכורים מספק, ולא דמי לכל שאר מצוות בתורה שספיקם לחומרא, דבכל המצוות הפעולה הנדרשת היא חפצא לעצמה, והציווי הוא לקיים זו המצוה, וכל היכא שיש לו אפילו ספק שמא הוא מחויב בקיום זה, נדרש ממנו לעשות כן על צד זה כדי לקיים חיובו, וכן הוא בברכת המזון שמודה על אכילתו ועל שביעתו ועל הארץ, הכל דברים הקיימים לעצמם בלא שייכות לחובתו לברך עליהם, משא"כ מקרא ביכורים, שכל ענינו הוא לבא לפני ה' ולומר קיימתי את חיובי והבאתי מה שאני צריך, וא"כ בספק לא שייך זה כלל, דאיך יאמר מה שספק אינו נכון. והן אמנם דכלפי שמיא גליא אם הביא ביכורים על קרקעו, באמת באותו הצד גם קרייתו היא כדין, אבל חיוב קריאה מספק מדאורייתא לא שייך כאן כלל, כיון דצד ביכורים אינו יכול לגרור ודאי קריאה.

ולכן אינו מחויב כלל מה"ת לקרוא עליהם אלא להביאם בלבד, אבל ודאי אם רוצה יקרא כאדם שקורא בתורה, אלא דעל זה גזרו חכמים שאם יקרא עליהם מיחזי כשיקרא שהרי שמא לא הביא, או שיבוא להפקיעם מתרו"מ, אבל כל זה אינו טעם אלא לאיסור שאסרו לקרוא בהתנדבות, ולכן חשבינן להו כאינם ראויים עד שישלחם ע"י שליח, אבל חובת קריאה מה"ת מספיקא, בזה לא עסקה הגמ' כלל, והטעם כדפירשנו דלא שייכא כלל חובה כזו. ודו"ק.  

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים