תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

משמעות נבואת אברהם אבינו לימינו אנו
בראשית
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: וירא וט

וַיַשְּכֵם אַבְּרָהָם בַבֹקֶר וַיִקַח לֶחֶם וְּחֵמַת מִַים וַיִתֵן אֶל הָגָר ׂשָם עַל שִכְּמָה וְּאֶת הַיֶלֶד וַיְּשַלְּחֶהָ וַתֵלְֶך ותֵתַע בְּמִדְּבַר בְּאֵר שָבַע (בראשית יט, כז)

משמעות נבואת אברהם אבינו לימינו אנו

שתי דמויות מלוות את ההיסטוריה של עם ישראל מתקופת האבות ועד עצם היום הזה – ישמעאל ועשו. הראשון, ישמעאל, גורש מבית אברהם ונעלם כמעט כליל מהסיפור התנכ"י, כאילו מעולם לא היה. השני, עשו או בכינויו: אדום, נותר יריבו הנצחי של יעקב – במדרש ספרי נאמר "בידוע שעשו שונא ליעקב" (במדבר סט, עמ' 167 במהדורת כהנא), ובגרסת הדפוס נאמר "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב". אולם חז"ל היו מודעים גם לשנאתו של ישמעאל, וכדברי המדרש: "ישמעאל שונא ליצחק, כעשו ליעקב…" (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא טז, מהדורת מנדלבאום). נוסף על כך, ישמעאל נזכר בספר תהלים (פג, ג–טׂ) כאחד ממרכיבי הקואליציה שקמה להכחיד, חס וחלילה, את ישראל. 

רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה (1255–1340) התייחס בצורה נחרצת לשנאתו של ישמעאל כלפי ישראל. בשונה מן המפרשים הקלאסיים המתמודדים עם השאלה: מדוע לא הספיקה חמת המים לצורכו של ישמעאל בעת גירושו? תוהה רבנו בחיי בספרו מדרש רבנו בחיי על התורה, מדוע לא צייד אברהם את בנו גם בגמלים, בכסף ובזהב? על כך הוא משיב בטקסט מפתיע, לאור העובדה שהדברים נכתבו תחת שלטון נוצרי בסרגוסה שבספרד בה ישב, שנים רבות לאחר תום השלטון המוסלמי בספרד: כי מה שגרש אותו בלחם ומים… והוא שאברהם ראה במראה הנבואה שעתידים בניו להשתעבד תחת ידי ישמעאל, וכי ישנאו אותם שנאה גדולה שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל. ועל כן התנהג אברהם עמו כמו שראוי להתנהג עם השונא, ונתן לו לחם ומים. הוא שכתוב "אִם רָעֵב ׂשֹנַאֲָך הַאֲכִלֵהּו לָחֶם וְּאִם צָמֵא הַשְּקֵהּו מָים" (משלי כה, כא). 

בימינו חזרנו, לכאורה, לתקופה שלפני הרחקת ישמעאל. "מתשובת שרה 'כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני', אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה, ואומר: 'אני בכור ונוטל פי שנים', ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים…" (רש"י, בראשית כא, י). היום, את מקומם של החיצים החליפו טילים. יצחק וישמעאל עדיין מתווכחים ביניהם על הירושה, והאחרון ממשיך בירי של "חציו" וטוען כלפי העולם, "הלא משחק אני". 

עשו, המכונה אדום, הוא זה שמתואר בתורה, בנביאים ובתלמוד, בתור האויב הנצחי של עם ישראל בבחינת "עשו שונא ליעקב", ואילו עקבותיו של ישמעאל נעלמו במקורות שלנו. ברבות הימים, זוהה "אדום" עם האימפריה הרומית ועם הנצרות, בעוד "ישמעאל" זוהה עם האסלאם. האם המסקנה מכך היא שההתרחשויות של ימינו הן אפיזודה חולפת בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל, ובסוף הימים נמצא עצמנו בהתנגשות עם עשו בלבד? כפי שכתוב (עובדיה א, יח–כא): וְּהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵש ּובֵית יֹוסֵף לֶהָבָה ּובֵית עֵשָו לְּקַש וְּדָלְּקּו בָהֶם וַאֲכָלּום וְּלֹא ִיהְּיֶה ׂשָרִיד לְּבֵית עֵ שָו כִי ה' דִבֵר: וְּיָרְּשּו הַנֶגֶב אֶת הַר עֵשָו וְּהַשְּפֵלָה אֶת פְּלִשְּתִים וְּיָרְּשּו אֶת ׂשְּדֵה אֶפְּרַים וְּאֵת ׂשְּדֵה שֹמְּרֹון ּובִנְּיָמִן אֶת הַגִלְּעָד: וְּגָלֻת הַחֵל הַזֶה לִבְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל אֲשֶר כְּנַעֲנִים עַד צָרְּפַת וְּגָלֻת יְּרּושָלִַם אֲשֶר בִסְּפָרַד ִירְּשּו אֵת עָרי הַנֶגֶב: וְּעָלּו מֹושִעִים בְּהַר צִיֹון לִשְּפֹט אֶת הַר עֵשָו וְּהָיְּתָה לַה', הַמְּלּוכָה.

רבי דוד קמחי (רד"ק), שחי בנרבונה שבצרפת (1160–1235 ) מאה שנים קודם לרבנו בחיי, היה מודע לבעייתיות זו, ועל כן ייחס משמעות שונה ל"אדום" בנבואת עובדיה: 

והנה כל נבואתו הייתה על אדום, ואמר כי עם חורבן אדום תהיה תשועת ישראל, ובזה כולה נבואתו. והנבואה הזאת הייתה בבית שני, שהרעו בני אדום לישראל בחורבן בית שני, כמו שפירשנו בנבואת עמוס, בפרשת על שלשה פשעי אדום. והנביא הזה התנבא שעתיד ה' להיפרע מהם באחרית הימים, בעלות ישראל מן הגלות. וארץ אדום אינה היום לבני אדום, כי האומות נתבלבלו ורובם הם בין אמונת הנוצרים ואמונת הישמעאלים, ולא יכירו מהם מי הוא מאדום וממואב ומבני עמון ומשאר האומות, כי כולם גלו מארצם ונתערבו באומות. אלא שמלכות רומי הייתה בתחילה – רובם בני אדום. ומה שאמרו הנביאים בחרבן אדום באחרית הימים, אמרו כמו שפירשתי בישעיה בפרשת "קרבו גוים לשמוע" וכן אמר ירמיהו במגילת קינות, "תם עונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום" וגו' (רד"ק, עובדיה א, א). 

משום כך, לפחות מבחינת גישתו של רד"ק, התואמת את דעת חז"ל לגבי זהותם של אומות העולם בימינו, אין לייחס משמעות עובדתית לתואר "אדום", כשם שאין אומות בנמצא שהן צאצאי עמון ומואב: דתנן: בו ביום, בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבא בקהל; אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבא בקהל. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" (דברים כג) אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר: "וְּאָסִיר גְּבּולֹת עַמִים ועתידתיהם [וַעֲתּודֹותֵיהֶם] שֹוׂשֵתִי וְּאֹורִיד כַאבִיר יֹושְּבִים" (ישעיהו י, יג). וכל דפריש – מרובא פריש. אמר לו רבן  גמליאל: והלא כבר נאמר: "וְּאַחֲרֵי כֵן אָשִיב אֶת שְּבּות בְּנֵי עַמֹון נְּאֻם ה'" (ירמיהו מט), וכבר שבו. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: "וְּשַבְּתִי אֶת שְּבּות עַמִי ִיׂשְּרָאֵל" (עמוס ט, יד) ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבא בקהל (תלמוד בבלי ברכות כח ע"א). 

ועדיין, כלל לא ברורה נקודת המוצא של רבנו בחיי, שישמעאל גורש מביתו של אברהם בידיים ריקות כיוון שאברהם "ראה במראה הנבואה… שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל". על איזו נבואה מדובר? הרי ישמעאל הוא הנעלם הגדול בכל כתבי הקודש ובדברי חז"ל! 

לדעתי, מה שאברהם ראה ב"מראה הנבואה" הוא שהבורא התעלם מישמעאל כאשר הוריש מתוך הארצות של עשרה עממים – שבע ארצות לבני ישראל, אחת לעשו ושתיים ללוט (ראה רש"י להלן): 

וַיֹאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר: רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶה פְּנּו לָכֶם צָפֹנָה: וְּאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶם עֹבְּרִים בִגְּבּול אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵׂשָו הַיֹשְּבִים בְּשֵעִ ר וְּ יירְּאּו מִכֶם וְּנִשְּמַרְּתֶם מְּאֹד: אַל תִתְּגָרּו בָם כִי לֹא אֶתֵן לָכֶם מֵאַרְּצָם עַד מִדְּרַ ך כַף רָגֶל כִי יְּרֻשָה לְּעֵ שָו נָתַתִי אֶת הַר ׂשֵעִיר (דברים ב, ב– ד). 

וַיֹאמֶר ה' אֵלַי אַל תָצַר אֶת מֹואָב וְּאַל תִתְּגָר בָם מִלְּחָמָה כִי לֹא אֶתֵן לְּך מֵארְּצֹו יְּרֻשָה כִי לִבְּנֵי לֹוט נָתַתִי אֶת עָר יְּרֻשָה (שם ט). 

לדברי רש"י, על אתר, ה' נתן לאברהם "עשרה עממים… שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר. אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו". ואילו הרשב"ם הסביר, כי כל הנתינה הזאת נעשתה "לכבוד אברהם שקרוביו היו, כאשר עשה לישראל". לעומתם, הרמב"ן הוסיף הסבר לכך שישמעאל לא נכלל בין מקבלי הארצות: 

וטעם "אחיכם בני עשו", שיחוס ישראל מן אברהם, וכל זרעו אחים, כי כולם הם נימולים, וזה טעם "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (להלן כג, ח). רק בני הפילגשים ישמעאל ומדין וכל בני קטורה אינם באחווה, מן הכתוב "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב). 

אלא שפירוש זה תמוה במקצת. אם לוט, שלא היה מזרע אברהם, קיבל ירושה, הרי לישמעאל היו כל הקריטריונים שהרמב"ן מנה: ייחוס מאברהם, כל זרעו אחים וכולם נימולים. מדוע נמנע ה' לתת ירושה לישמעאל מתוך עשרת העמים שהוא חילק בין צאצאיו של אברהם? האם בגלל שהוא היה בנה של פילגש בלבד או שמא בגלל שנאתו היוקדת לעם ישראל? 

שאלות אלו מוליכות אותנו לאותה מסקנה שאליה הגיע אברהם אבינו ב"מראה הנבואה", כדברי רבנו בחיי. עצם העובדה שישמעאל לא נמנה בין אלו שקיבלו חלק בארצות "עשרה עממים", הביאה לכך שהוא גם גורש בידיים ריקות מביתו של אברהם. היחס השונה של ה' לישמעאל לעומת עשו, עמון ומואב, ביסס אצל אברהם את המסקנה כי ישמעאל יהיה חסר מעצורים ביחסו לעם ישראל כפי שהוא היה כלפי יצחק. משום כך, יצא ישמעאל בסופו של דבר קירח מכאן ומכאן. 

ישמעאל הוא הנעלם הגדול והלא נחשב במקרא. כפי שהסברנו, זוהי שתיקה רועמת שבאה ללמדנו את מה שרבנו בחיי הבין בנוגע ליחס של ה' לישמעאל בעבר ובעתיד. אדום אולי איננו יותר אדום כדרשת הרד"ק, והעמוני כבר איננו עמוני כדברי רבי יהושע, אבל ישמעאל נותר כמות שהוא – "וְּהּוא ִיהְּיֶה פֶרֶא אָדָם יָדֹו בַכֹל וְּיַד כֹל בֹו וְּעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו ִישְּכֹן" (בראשית טז, יב). וכפי שפירש הרמב"ן על אתר: 

פרא אדם: והנכון כי פרא אדם סמוך, שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא בפעלו משחר לטרף, ויטרוף הכל, והכל יטרפוהו. והעניין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים